מילון מונחים טיפוגרפיים

אות נופלת (איניציאל, Drop Cap)

אות ראשונה מוגדלת. משמשת בעיקר בתחילת כתבה, פרק או פסקה.

איטליק (Italic)

אחד משלושת הסוגים ההיסטוריים המרכזיים של גופנים. כתב המבוסס על צורה של כתב קליגרפי, בשונה מהכתב הרגיל (הרומי). פונט איטליק בדרך כלל צר יותר ומשקף רגישות קליגרפית. משתמשים בו בשפות לטיניות לציטוטים ולהדגשות.

אופן־טייפ פ׳יצרז

פונטים מתקדמים טכנולוגית הכוללים תכונות פתוחות המאפשרות חירויות עיצוביות מתקדמות והגעה לדקויות. לדוגמא ליגטורות, אותיות חלופיות, אותיות רחבות, מספרים מיוחדים ואותיות המותאמות לגבהים שונים.

אלמנה (Widow)

שורה בודדת (בסוף פסקה) בתחילת טור או עמוד.

בולד

משקל עבה/שמן של אות. משמש לכותרות או להדגשה ופחות מתאים לקריאה נוחה של טקסט־רץ.

בלאקלטר (Blackletter)

אותיות גותיות. היו בשימוש במערב אירופה בין המאות ה־12 ל־17, ובגרמניה בערך עד אמצע המאה ה־20.

גובה האות (x-height)

גובה האות של פונט, בהתעלם מעליות או ירידות ייחודיות (כמו ב־ל׳ או ן׳). בעברית קובעים אותו על פי גובה האות ם׳ למשל.

גובהי האות בפונט פלוני

גרוטסק (Grotesque)

כינוי לפונטים סנס־סריפיים, בעבר התייחסו אליהם כמכוערים, ״גרוטסקיים״.

גריד

רשת קווי עזר לעיצוב, מתווה שוליים, חלוקת עמוד ומיקום אלמנטים. בחירת הגריד היא פועל יוצא של שיקולי תוכן, מראה, פורמט וגודל. הגריד הוא לא רק בחירה אסתטית, אלא יכול להוות חלק ממשי מהקונספט העיצובי ומהמסר.

גליף (Glyph)

כל עצם גרפי בתוך פונט. בפונט יכולים להיות יותר מגליף אחד לתו - יותר מסוג אחד של מ׳, לדוגמא.

פונט דוד כטקסט רץ בפרסומת לטבק

דוד

פונט שעוצב על ידי איסמר דוד בשנות ה־50. בעל נטייה קליגרפית מובהקת וייחודי בפתרון שהציע לתגים.

הזחה (Indent)

כניסה פנימה של שורה או פסקה. הזחה של שורה נעשית באופן תקני החל מהפסקה השנייה בטקסט והזחה של פסקה נעשית בדרך כלל לשם יצירת בידול.

הלווטיקה

פונט שוויצרי שעוצב על־ידי מקס מדינגר ואחד הפונטים המוכרים בעולם. נחשב לפונט בעל ניראות ניטראלית המאפשר עיצוב ״שקוף״. עם זאת, הוא משמש גם ללוגואים רבים המשתמשים בניטראליות שלו כאמירה.

וקטור

משוואה מתמטית המגדירה קו ישר או עקומה. בעיצוב פונט, הוא משמש להגדרת קווי המתאר של הגופן. גופנים וקטוריים ניתנים להרחבה ללא כל אובדן איכות.

חלל פנימי

האזור הריק הנמצא בתוך האות ובין שתי אותיות צמודות. הלבן מגדיר את הצורה לא פחות מהצורה עצמה, ומהווה חלק משמעותי מהאופי החזותי של הצורה. הבנה והתייחסות לחללים לבנים היא חלק משמעותי מעיצוב גרפי טוב ובפרט בעיצוב אותיות.

חלל פנימי/לבן בפונט פרנק־רי נטוי

טור

עמוד אנכי בגריד המשמש בעיקר על מנת לחלק טקסט רץ ליחידות קלות לקריאה. בעיתונים נהוג להשתמש בכמה טורים צרים יחסית ובספרי סיפורת נהוג להשתמש בטור אחד רחב יותר.

טיפוגרפיה

הנראות של השפה, האמנות והטכניקה של עיצוב וסידור טקסטים. טיפוגרפיה כוללת עיצוב וסידור טקסט, ריווחים, עימוד, בחירת גופן, גודל אות וכמובן עיצוב אותיות.

טיפוס־אות

מערכת של אותיות, מספרים וסמלים, בעלי עיצוב מסויים. טיפוס־אות הוא היצירה ואילו ״פונט״ הוא קובץ מחשב המציג את האותיות בסגנון טיפוס־האות.

טקסט־דמי (לורם איפסום)

טקסט חסר משמעות (ג׳יבריש) המשמש ממלא מקום בזמן עיצוב או עריכה. זהו כלי לייצוג טקסט שאמור להתווסף בעתיד. המלל של טקסט־דמי סטנדרטי הוא קבוע, ארוך במיוחד וניתן לבדוק בעזרתו גם עיצובים גרפיים וגם פונטים.

טקסט־רץ

טקסט מרכזי וארוך זקוק לפונט איכותי ובעל קונטרסט נעים לעין המותאם אליו על מנת שיהיה נוח לקריאה. לא כל פונט מתאים לקריאה של טקסט־רץ.

טרקינג (Tracking)

ריווח אחיד בין אותיות, משמש לשיפור הקריאות (בטקסט רץ בעיקר), או כאמצעי עיצובי (בעיקר בכותרות מסוגים שונים).

איור: אולג מילשטיין

יוניקוד (Unicode)

תקן בינלאומי עבור טקסטים בכל השפות במערכות מחשב. כל תו שניתן לשימוש במחשב מיוצג על־ידי יוניקוד ולכן כשמחליפים פונט עדיין מופיע אותו התו. לדוגמא, היוניקוד של האות א׳ הוא uni05D0.

יישור

דרך לארגון הטקסט. ישנו יישור ימני, שמאלי, מרכזי או בלוק. היישור הינו אמצעי עיצובי ולסוגי טקסטים שונים מתאים יישור שונה. למשל, לשירה מתאים יישור מרכזי משום שהשורות קצרות. טקסט רץ ארוך בעברית נהוג לעצב ביישור ימין או בלוק. כשמשתמשים ביישור בלוק חשוב לשים לב שלא יהיו שבילים/נחלים בטקסט.

יתום (Orphan)

מילה בודדת בשורה או שורה אחרונה בודדת בטור.

כותרת

כיתוב בראש טקסט המתייחס לתוכן. נהוג וניתן לייצר בידול טיפוגרפי בין הטקסט לכותרת (בעזרת פונט, גודל או ריווח, למשל). ישנם פונטים המתאימים יותר לכותרות ובהם בדרך כלל חשובה הבולטות יותר מאשר הקריאות משום שאין צורך לקרוא בהם טקסט ארוך.

כפולה

זוג עמודים המופיעים זה לצד זה בספר, חוברת או עיתון.

כתב אשכנזי

אותיות המאופיינות בהטייה קלה וקונטרסט גבוה. זהו סגנון כתיבה שהתפתח בעיקר באירופה המזרחית ובגרמניה. כלי הכתיבה, נוצה, השפיע על צורת הכתב ואיפשר שימוש בקווים דקים מאוד.

כתב רהוט (כתב־יד)

כתב־יד, כתב עברי חלופי המשמש לכתיבה מהירה. כתב רהוט מאופיין בקווים מעוגלים יותר מהכתב המודפס. כיום נפוצה הגרסה האשכנזית של הכתב הרהוט אך בעבר כתבו גם בכתב יד ספרדי בשם ״מעלק״.

פונט פלוני־יד

כתב ספרדי

אותיות מרובעות בעלות קונטרסט נמוך. כתיבה שהתפתחה בעיקר באזור ספרד, פורטוגל וצפון אפריקה. הכתב הספרדי נעשה בעזרת קולמוס ומכאן נובעות התכונות של האותיות.

לדינג (Leading)

ריווח בין שורות, משתנה בהתאם לפונט, לגודל ולמשקל. הלדינג קובע את ה״צבע״ של הטקסט ואת נוחות הקריאה.

לוגוטייפ

סמליל משם החברה העושה שימוש בטיפוגרפיה (כמרכיב העיקרי או טיפוגרפיה בלבד). הרעיון הוא לקשר באופן מיידי את השם של המותג לזהות החזותית שלו. הדבר יכול להיות בעייתי אם שם העסק לא מעביר את הייחוד שלו או את מה שהוא עושה. אופן סגנון הטיפוגרפיה משפיע מאוד על הערכים שהלוגו משדר. קוקה קולה או אמזון הן דוגמאות טובות ללוגוטייפ שכזה.

לטרינג (Lettering)

מושג־על העוסק באמנות ציור האותיות. מדובר בכתיבה שהיא חד פעמית ומתאימה למילה או משפט מסוימים, כל אות מושפעת בצורתה מהקומפוזיציה הכללית ומהכללים החלים על האותיות האחרות.

לטרסט (Letraset)

אותיות גירוד. מעצבים השתמשו בהן בעיקר במהלך שנות ה־80. אותיות הגירוד היו כלי מרכזי בעיצוב ועימוד של טקסט ומיקום של כל אות בודדת כלל דיוק רב והחלטות לגבי ריווח ויישור. מדובר היה באותיות שהודפסו על דף שקוף ומצופה בדבק. המעצב יכול היה לגרד בזהירות בעזרת עיפרון או עט את האות מהנייר השקוף לדף, והייתה זו טכנולוגיה חדשנית לתקופה. לטרסט היה שמה של החברה המקורית שייצרה את הגיליונות ההלו.

ליגטורה (משלבת)

סימן גרפי המורכב ממספר אותיות סמוכות, שתי אותיות או מספר אותיות המתחברות יחד לצורה של תו אחד. בעבר, ליגטורות היו פתרון שימושי לצורך לחסוך במקום בגוש טקסט. ליגטורה לדוגמה הקיימת בעברית היא אל ← אל.

לייט

משקל קל של אות. כאשר המשקל דק במיוחד, הוא כבר מזכיר בצורתו את שלד האות. משקל לייט משמש כאמצעי עיצובי להדגשה או לכותרות והערות שוליים ופחות מתאים בדרך כלל לקריאה נוחה של טקסט־רץ.

מונוספייס

אותיות שעוצבו בהתאמה לרוחב זהה, תוך התעלמות מהפרופורציות הנורמליות שלהן. לאותיות רחבות עיצוב צר במיוחד ולאותיות צרות יש הרבה חלל לבן משני הצדדים. המונוספייס נוצר משום שמכונות הכתיבה הראשונות יכלו לנוע רק ברווחים קבועים.

מלכודות דיו

חלל לבן בנקודת החיבור בין שני קווים באות כדי למנוע כתמי דיו בנקודה זו. מלכודות דיו נועדו לדפוס ולא למסך.

מקף עברי (־)

אחד מסימני הפיסוק היחידים בשפה העברית שהמקור שלו בטעמי המקרא ולא הועתק משפות לטיניות. משמש בעיקר לקישור בין שתי מילים.

משפחה

קבוצה של פונטים החולקים תכונות עיצוביות משותפות ושם משותף. ישנן משפחות רחבות הכוללות מספר רב של משקלים.

משקל

העובי של האותיות ללא תלות בגודלן. מתייחס גם להבדלים בין גופנים שונים באותה משפחה.

נטוי Oblique

כתב עם הטיה אלכסונית של פונט במשקל רגיל (רגולר). פעמים רבות מתבלבלים בינו לבין האיטליק. לעומת האיטליק, הבסיס של האותיות זהה לכתב הרגיל וההטיה היא מכאנית יותר בשילוב עם תיקונים אופטיים.

ניקוד

סימנים שנוספים מתחת לאותיות, מעליהן או בתוכן ומייצגים תנועות או דרך הגייה של מילים.

נרקיס בלוק

גופן קלאסי שעיצב צבי נרקיס בשנות ה־50. פונט גיאומטרי הומניסטי שהיה מהפכני לתקופה ביחס לנוף הישראלי.

סטנסיל

דרך לשכפול שקדמה למכונות צילום ולדרכים דיגיטליות. מדובר בתהליך שנעשה באמצעות שבלונה משעוונית דקה. השבלונה הוכנה על ידי מכונת חיתוך ובעזרתה ניתן היה להכין עותקים רבים של עבודות עיצוב.

סריף

תג, סיומת המשלימה את החלק המרכזי של האות. התג העברי נוצר מתוך כלי כתיבה קליגרפי והוא תוצאה של הכתיבה. הטענה המרכזית היא שהסריף הלועזי הוא במקור קישוט שנוסף לאותיות בתקופה הרומית לצרכי חציבה באבן.

משפחת הפונט אמביוולנטי, מסגנון סלאב־סריף

סלאב־סריף

סריף בעל עובי זהה לעובי האות.

סמל

ייצוג של מושג או חפץ בצורה חזותית. המשמעות והחשיבות של הסמל גדולה יותר ממה שיש בסמל עצמו.

סמליל

לוגו, אייקון, סמל גרפי שאפשר לזהות אותו במהירות. הסמליל מייצג את הערכים, התפיסה והרעיונות של הארגון, העסק או האדם העומדים מאחוריו. הוא בדרך כלל פשוט יחסית, על מנת שיוכל להיות ברור בגדלים שונים.

סנס־סריף

גופנים ללא תגים.

ספסימן

פרזנטציה של גופן בכל דרך המראה את השימוש בו או את העיצוב שלו. נהוג לעצב ספסימן כחוברת המציגה את כל התווים של הגופן ושימושים בגופן במילים, משפטים ופסקאות. הספסימן מעוצב בהתאם לצבע הטיפוגרפי ולשפה של הגופן.

פוטורה (Futura)

פוטורה הוא פונט גיאומטרי וסאס סריפי שעוצב על ידי פול ראנד. הפונט מבוסס על צורות גיאומטריות ונחשב מהפכני ועל זמני במקביל.

פונט/גופן

קובץ מחשב שמבטא את סגנון העיצוב של צורת האותיות (טיפוס־האות) ומיועד להצגה ויזואלית של מידע טקסטואלי. גופן הוא השם העברי שניתן למילה הלועזית פונט.

פונט גיאומטרי

פונט סנס־סריפי המבוסס לחלוטין על כלים הנדסיים וצורות גיאומטריות (עיגולים, משולשים ומרובעים), ללא נגיעה קליגרפית. הפונטים הגיאומטריים מושפעים בין היתר מעיצוב הבאוהאוס. דוגמא בולטת לפונט גיאומטרי היא ״פוטורה״ של פול ראנד.

פונט הומאני (Humanist)

פונט סנס־סריפי עם רמז לנטיות קליגרפיות. ישנם שינויים קלים בעובי האות.

פנגרמה

משפט הכולל את כל אותיות האלפבית. פנגרמות משמשות להצגה של פונטים. דוגמאות לפנגרמה בעברית: ״החזיר שמצא כספות בלע דג קטן״, ״פריחת נטע שסק בצד אגוז המלך״.

פנגרמה באנגלית (פונט רבקה באו)

פסקה

קבוצת משפטים העוסקים בנושא או רעיון משותף. חלוקה לפסקאות מקלה על רצף הקריאה ומביאה להבנה מוצלחת יותר של התוכן.

רפאל פרנק

פרנק־ריהל

הגופן העברי הנפוץ ביותר דפוס הישראלי לטקסט־רץ, מהווה סטנדרט בעיתונים וספרים. עוצב על־ידי רפאל פרנק.

צבע טיפוגרפי

היחס בין השחור ללבן או רמת האפור המתקבלת בראייה הכללית של מילה, משפט או פסקה. ככל שהטקסט צפוף יותר, הוא נראה שחור יותר. אין כל קשר בין צבע טיפוגרפי לצבעוניות או לצבע של הטקסט. ניתן לבדוק את הצבע הטיפוגרפי של פסקה על־ידי צמצום העיניים או הקטנה שלה. כאשר מעצבים טקסט, צריך להתאים את הריווחים לגופן שבו משתמשים כדי להגיע לצבע טיפוגרפי שנכון לו. זאת משום שצבע טיפוגרפי מתאים מקל על הקריאה והופך אותה לנוחה יותר.

ציטטה

חזרה מדוייקת על דברים של מישהו אחר. בעיצוב, נהוג לייצר הבחנה טיפוגרפית בין הטקסט הרץ לציטוטים. באנגלית הדבר נעשה על־ידי משקל איטליק אך בעברית נדיר יותר שיש משקלי איטליק או משקלים נטויים.

קונטרסט

ניגודיות או הבדל במאפיינים ויזואליים. קונטרסט טיפוגרפי הוא היחס בין החלק העבה לדק באותיות. הקונטרסט צריך להיות זהה בכל האותיות בפונט למעט מקרים חריגים.

קומפוזיציה

סידור, מיקום וארגון של מרכיבי העבודה הגרפית או האמנותית כדי לייצר את החוויה אותה מתכנן היוצר. הקומפוזיציה היא אמצעי דומיננטי ובסיסי להבעה בכל תחומי האמנות החזותית.

קו בסיס־האות

קו עזר עליו מונחות האותיות מגובה שווה. יוצאים ממנו רק חלקים יוצאי דופן שיורדים מתחת לשורה (כמו ך׳ ו-ן׳).

קולופון

טקסט קרדיטים שחתם ספרים בתקופת כתבי־היד וראשית הדפוס. הייתה לו בעבר חשיבות רבה והוא היה מעוצב בצורות מגוונות (ריבועים ומשולשים לדוגמא). כחלק מהקולופון נכתב מידע כמו תולדות הטקסט, תורמים ותאריכים רלוונטיים.

עבודה קליגרפית של המעצב חן מכבי

קליגרפיה

אמנות של כתיבה קישוטית. נעשית באופן ידני ודורשת אימון ומיומנות רבה.

קריאוּת

טיפוגרפיה נוחה ונעימה לעין בקריאה של טקסט. המושג מתייחס גם לפונט עצמו וגם לדרך שבה משתמשים בו בעיצוב (גודל, רווחים בין אותיות ובין שורות, למשל).

קרנינג

ריווח בין שתי אותיות. לעיתים יש צורך לתקנו כאשר מופיעים צירופים חריגים ומצבים יוצאי דופן.

רומן (Roman)

אחד משלושת הסוגים ההיסטוריים המרכזיים של גופנים. כיום זה נחשב הסגנון הסטנדרטי, הזקוף והלא מוטה של אות לטינית.

ריווח

המרחק בין אותיות, משתנה מפוט לפונט. הריווח משמש לשיפור הקריאות וגם כאלמנט עיצובי (בעיקר בכותרות מסוגים שונים).

שבילים/נחלים

רווחים בין מילים הנמצאים במיקום זהה בשורות עוקבות ויוצרים חור לבן בתוך גוש טקסט.

שוליים

הרווח הלבן בין הטקסט לקצה הדף. בספרים מקובל כי השוליים התחתונים גדולים יותר מהעליונים. השוליים הפנימיים תלויים בעובי הספר ובסוג הכריכה.

שלד האות

קו שעובר דרך האות. קו מונוליין בעובי דק המהווה את הבסיס של האות. שלד האות יכול לכלול גם את הסריף.

תקשיט (פלורון)

עיטור מצוייר בראש או בסוף פרק בספר. אחד המעצבים העבריים הבודדים שהתייחס לתקשיט בעיצוב הפונט היה הנרי פרידלנדר, שעיצב תקשיט בצורת רימון.

תשעה תקשיטים שעיצבה סתו אקסנפלד בהשראת הנרי פרידלנדר