מושגי יסוד בטיפוגרפיה ב' – עימוד

המונחים לעימוד מתחילים את דרכם עם תחילת הדפוס באמצע המאה ה־15. מאות שנים של נסיון מצטבר בסידור טקסט על דף התגבשו ל"חוקים" טיפוגרפיים. חלק מהמושגים משקפים את טכנולוגיית העבר, ומושגים חדשים המגיעים מעולם המחשב מצטרפים אליהם. כמעצבים עלינו להכיר את הידע המצטבר הזה ולעשות בו שימוש לטובתנו. כמובן ש"חוקים" אלה ניתנים לשבירה. אף אחד עוד לא עמד לדין על טיפוגרפיה.

גריד (Grid)

רשת קווי עזר לעיצוב. מתווה שוליים, חלוקת העמוד ומיקום אלמנטים עיצוביים. לגריד מתווספות החלטות תבנית וסגנונות (Style Sheets) הכוללות בחירת פונטים וסידורם, חלוקת דירוג מידע (כותרת, כותרת משנה, טקסט רץ, הערות, ציטוטים וכדומה. קביעת הגריד היא פועל יוצא של שיקולי תוכן (לדוגמא: צורך במקום להערות) ואסטטיקה.

טור (Colum)

עמוד אנכי בגריד, משמש בעיקר כדי לחלק טקסט רץ ליחידות קלות יותר לקריאה. טורים מופרדים זה מזה או ברווח (Gutter) או בקו. רוחב טור נקבע בהתאם לפעולת הקריאה, התוכן ושיקולי עיצוב. רוחב מינימלי: 35 סימנים בשורה רוחב מקסימלי: 90 סימנים בשורה (בערך 12 ס"מ בגודל כתב ממוצע לקריאה).

פסקה (Paragraph)

קבוצת משפטים או משפט העוסקים בנקודה מסויימת או רעיון. חלוקה לפסקאות נועדה להקל על הקריאה והבנת התוכן. הבדלה בין פסקאות נעשית על ידי רווח או על ידי הזחה (Indent). בעבודה עם מספר טורים בדף מומלץ שהרווח יהיה שורה (כדי ליישר בין הטורים). הזחה מקובלת היא בין 3.5-5 מ"מ. לא עושים הזחה לפסקה ראשונה או לפסקה אחרי כותרת.

יתומים ואלמנות

זה הכינוי ל"שאריות טיפוגרפיות". יתום – מילה בודדת בשורה או שורה אחרונה בודדת בטור. אלמנה – שורה בודדת (סוף פסקה) בתחילת טור.

ציטטה (Quote)

בלועזית מקובל לעצב ציטטות בגרסה הנטויה של הפונט (Italic). בעברית אין הרבה פונטים עם גרסה נטוי. כיוון הנטייה בעברית הוא שמאלה, ובאנגלית ימינה פונט עברי נטוי כיוונו שמאלה, פונט עברי שכיוונו ימינה נקרא מוטה.

שוליים (Margins)

הרווח הלבן מקצה הדף, חיוני לקריאה נוחה. בעיצוב ספרים מקובל שוליים תחתונים גדולים יותר מעליונים, ושוליים פנימיים (צד הכריכה) קטנים יותר משוליים חיצוניים. שוליים פנימיים תלויים בסוג הכריכה ועובי הספר. מדרג ריווחים בטיפוגרפיה קובע שהרווח הקטן ביותר הוא בין אותיות, הבאים בגודלם (לפי סדר עולה) - הרווח בין מילים, רווח בין שורות, רווח בין פסקאות, רווח בין טורים, שוליים.

ריווח בין מילים ואותיות

ריווח אחיד הכולל את כל הטקסט נקרא Tracking בתוכנות העימוד הנפוצות. ריווח בין שתי אותיות ספציפיות נקרא Kerning, ויש צורך לתקנו בעיקר כשהאותיות גדולות או בצירוף חריג של אותיות. רווחים ומקפים מיוחדים. באנגלית מוכרים לנו רווחים ומקפים מיוחדים הניתנים לשימוש בעת עיצוב טקסט. רווח / מקף גדול ברוחב האות M רווח / מקף קטן ברוחב האות N. בעברית קיים גם מקף־סמיכות (מקף עליון, סימנים מיוחדים).

ריווח בין שורות (Leading)

ריווח בין שורות קובע "צבע" של טקסט ונוחות קריאה. המונח נובע מרצועות העופרת (באנגלית Lead) ששימשו להרחקה בין שורות האותיות היצוקות בימי ראשית הדפוס. ככל שהטור רחב יותר יש צורך בריווח גדול יותר בין השורות. הרווח המקובל לטקסט רץ הוא 2-3 נקודות יותר מגודל הפונט.

ריווח בין טורים (Gutter)

על מנת ליצור רווח מסודר ושיטת קריאה משתמשים ברווח קבוע בין טורים. הרווח המקובל לטורים רגילים הוא כ־5 מ"מ. בטורים צרים ניתן לרדת ל־4 מ"מ, ובטורים רחבים להגדיל.

יישורים

מסרק ימין. טבעי לעברית. מתאים בעיקר לטורים צרים. מלא / בלוק. מקובל בעבודה עם טקסט רץ. עלול ליצור בעיות בריווח בין המילים (שבילים). אמצע. אינו מתאים לטקסט רץ לקריאה. משמש בעיקר כשיש מעט מידע לארגון. מסרק שמאל. יישור הפוך לכיוון הכתיבה, ואינו מתאים לטקסט רץ לקריאה. משמש בעיקר אלמנטים קצרים כמו כיתובית.

הצרה (או הרחבה)

שינוי רוחב האות בתוכנת העימוד. היה נפוץ בעיצוב בשנים שבהן מגוון הפונטים העבריים היה קטן (1980-90), והיה צורך ליצור גיוון בעיצוב. הצרה דורשת פיצוי אופטי על ידי הגדלת הרווח בין האותיות. בדוגמא: הצרה 85% Tracking. 30.

אות נופלת (Drop Cap)

אות הראשונה מוגדלת. משמש בעיקר לצרכי עיצוב בתחילת עמוד או פרק.

מיקוף (Hyphenate)

חלוקת מילים על מנת ליצור טור מלא ומסודר בעין, ללא בעיית שבילים. מתאים בעיקר בשפות לועזיות בהן המילים ארוכות. מקשה על הקריאות. לא מומלץ להשתמש בעברית בה המילים קצרות יחסית.

ולסיום פרפראה:

פלורון (Fleuron)

קישוט גרפי, סימון לסוף קטע. בתמונה רימון שעיצב הנרי פרידלנדר כחלק מהפונט "הדסה".

עוד בסדרה:
מושגי יסוד בטיפוגרפיה א' – מבנה האות
מושגי יסוד בטיפוגרפיה ג' – סיווג פונטים
מושגי יסוד בטיפוגרפיה ד' – כרונולוגיה חלקית