לא משנה כמה קשה היה כאן, תמיד ידענו לשאת את המבט קדימה ולומר "יהיה טוב". ומכל מה שאיבדנו בחצי השנה האיומה הזאת – את המבט הזה אסור לנו לאבד. את האמונה – או לפחות את התקווה שעוד יהיה טוב.
בתערוכה "מילים של תקווה" שהפקנו ביחד עם החברה לפיתוח יפו העתיקה, הזמנו מעצבות ומאיירים להציג את הפרשנות שלהם למילים המבטאות תקווה. בחרנו חמישים ושמונה עבודות המציעות מבט אחר על טיפוגרפיה ומעוררות את המחשבה. ביחד הן מייצרות שפה חדשה ואופטימית ומבקשות להציע תקווה לימים טובים שיבואו.
תערוכת הכרזות ״מילים של תקווה״ תוצג במהלך חודשי האביב של 2024, בגלריית קופסאות האור, לאורך סמטאות יפו העתיקה.
משתתפים.ות
אוהד חדד, אוהד נאור, אורית מגיע־שולב, איזי פלודבינסקי, איתמר חפץ, אלונה צוקרמן, אלעד אליקים, אנה זכאי, אסף קליין, ארז שמח , בניה המר, ג׳ני ציקון, גליה ביסטריצקיה, גליה קנטור, דוד גולדשטיין, הדר גיברלטר, הדר מרדכי, הדר קטן, ורד גולדמן, חן מגיע, יותם שוקרון, יסמין בוקעי, יפית קורולפ, יפעת רוזמן, ליאב צוקר, ליאת פופוביץ, ליעד מוזס, לנה מור, מישל ד׳אנסטסיו, מרינה זלוצ׳ין, נועם גיל, נילי דביר, ניר טובר, נעמה כהן־ניסן, ספיר ארזי, סתיו עסיס, סתיו שרון, עדי וייס, עדי יוחליס, עדי כהן, עוז צרי, עידן מרינברג, עמיאל פרייס בלום, ענת פרי־טל, ערן בכרך, קרן־אור רדיאנו, רוני גינוסר, רוני זאדה, רותם כהן־סואיה, רותם קראוס, רינת גלבוע, רמי טל, רקפת כנען, שחר טל, שלי ויסמן, שלי פיחה, שרה קקון־דורלכר ותמרה צ׳נגרי.
אוצר: אברהם קורנפלד
ניהול אמנותי יפו העתיקה: אבי יגיל
פתיחה: 19.4.2024 נעילה: 22.6.2024
מיקום: סמטת מזל דגים 1, יפו־העתיקה. הכניסה חופשית.
סרטון מפתיחת התערוכה. צילום ועריכה: ברק ברינקר
עוד על תערוכת ״מילים של תקווה״
- קול קורא לשליחת עבודות לתערוכת כרזות בנושא תקווה
- מילים של תקווה – תערוכת כרזות של 58 מעצבים ומעצבות ביפו העתיקה
- כל 58 הכרזות שהוצגו בתערוכת ״מילים של תקווה״ ביפו העתיקה
כל הכרזות כולן:
נועם גיל
הצמיחה מייצגת את התקווה – במיוחד ברגע שבו יוצא ניצן מתוך האדמה. הידיים מונחות ב״מוּדרת המזון״ המסמלת תפילה לשפע בבודהיזם.
שלי ויסמן
הצורה השלמה מתקיימת בתנאי שכל האלמנטים בה יזרמו ויתעקלו יחדיו. כל אות תלויה בקודמתה ותומכת בבאה. יחסי הגומלין הללו מהווים את משמעות המילה הרמוניה – ניסיון ליצור דוגמה פשוטה לשלמות, תיאום והסכמה הדדית.
אלונה צוקרמן
חיבוק. כמה כח יש לו. כמו מטען של אנרגיה הממלא אותנו בכוחות מחודשים ונותן לנו רגע לנשום, להתחמם ולהתחזק. בימים של לחימה וכל־כך הרבה חוסר ודאות המטען הזה עוזר אפילו יותר.
אז אם עוד לא חיבקתם היום את האהובים עליכם – זה הזמן לעשות את זה :)
הדר מרדכי
אדם הוא אדם, עולם שלם, ההולך בדרכו שלו. ולפעמים, דרך נפגשת בדרך. בהרמוניה ובשקט, בלי לדבר. והדרך היא מפותלת וקשה, אבל איתנה ובטוחה ואנו צועדים בה יד ביד.
עמיאל פרייס־בלום
אשליה אופטית היא סוג של קסם מודרני המאתגר את יכולות הצפיה והעיבוד של הצופה. האפקט בכרזה, Dithering, מייצג אלגוריתם לעיבוד וסידור מידע תמונתי על־ידי זיכרון ממוחשב. האלגוריתם פועל על שתי שכבות צבע זהות, אך מקטלג את אותו הצבע בשתי צורות שונות, מה שיוצר את צורותיהן של האותיות.
ענת פרי־טל
לכל אחד תמיד היתה איזו משאלה גדולה. היום המשאלות שלנו פשוטות – שמשפחות יתאחדו, חיילים יחזרו ושהשקט ישוב.
אנה זכאי
בתקופה הזו אנחנו משתמשים יותר במילה תקווה מאשר במילים כמו שמחה ואושר. התקווה היא מצד אחד קטנה (וזעירה), זהירה ומבקשת את הבסיס לחיים שקטים ושלמים; ומצד שני היא תופסת את המקום של התחושות החיוביות הרגילות שלנו.
אסף קליין
באמצעות שימוש בצורות רכות וזורמות ובהשראת הטבע וטקסטורות עדינות – הכרזה שואפת להמחיש תחושה עמוקה של נינוחות וביטחון. הצורות והטקסטורות מייצגות את הרעיון של "רכות" הן במובן המופשט והן במובן הקונקרטי.
בניה המר
הדריכות הזו, שכבר הפכה לחלק מסדר היום שלנו – בין החסרת פעימה אחת לשנייה, אנחנו מנסים לזייף שגרה. אבל הלב כל פעם מתכווץ, מתכונן – כמו לפני מכה. שיבוא שקט – בלי חדשות, בלי אזעקות. שקט שרווח בנו.
דוד גולדשטיין
״גם אני נורא פוחד ליפול״, אמר האריה הפחדן, ״אבל נראה שאין דרך אחרת אלא לנסות״. – מתוך הקוסם מארץ עוץ / ליימן פרנק באום
ערן בכרך
״שלום״ תלת־לשוני שנוצר מתוך תקווה לייצר שיח פורה על דרכי פעולה להשגת שלום בין עמי האזור. אבקש להזכיר שגם בעידן בו קונפליקטים נראים חסרי פתרון, בתקופות הקשות ביותר, התקווה לשלום לא צריכה להתערער. הטכניקה ליצירת כרזה זו היא שילוב של עבודת לטרינג ידנית וטכניקות תלת־ממד, הטכניקה משמשת ככלי להבלטת המאמץ הנדרש והעבודה המתמדת שיש להשקיע כדי להגיע להבנה הדדית ולשלום.
ארז שמח
כל מעשה חיובי, אפילו הקטן ביותר, כמו להיות בחמלה והקשבה לעצמנו מכניס הרבה אור פנימה. אם נעשה זאת בתדירות גבוהה יותר, כך אולי הניצוץ יהפוך לאור גדול.
גליה ביסטריצקיה
הכרזה מייצגת את המרדף שלי בשנים האחרונות אחרי איזון. מאז תחילת המלחמה החיפוש אחר האיזון נהיה אף יותר מאתגר עבורי ועבור סובבי. בכרזה יצרתי דימוי שובב שמעלה חיוך ומקליל את המילה שלפעמים נראה כאילו אינה ניתנת להשגה.
עדי וייס
בתקופה הזו במיוחד, יש ימים שהייתי רוצה שיהיה לי קצת אור סְפֵּיְר – כזה שאפשר להכניס לכיס. ואז אם באמצע היום, או הלילה, יהיה רגע חשוך במיוחד, אוכל להדליק גפרור ולהזכר בעצמי ובעולם, ולהתחמם קצת.
הדר קטן
בתקופה לא פשוטה של ציפיה לילד, ואחרי ארבעה הריונות שלא צלחו, המשפט שחיזק אותי היה ״הכי חשוך לפני עלות השחר״. לא מזמן, בעיצומה של המלחמה, זכיתי ללדת ילד בריא, ושמו: שַׁחַר. כולי תקווה שבקרוב יעלה השחר על כולנו.
יפעת רוזמן
אחד הדברים שהחזיקו אותי בתקופה הקשה שעברה עלינו, דואגת ורחוקה מכל אהוביי, זו העובדה שלא משנה מה – אנחנו חולקים את אותם השמיים. אותן שקיעות, אותו כחול בהיר או אפור מטפטף. צופים במופע השמיים הקבוע שממשיך כל יום לא משנה מה, בנפרד אבל ביחד.
איתמר חפץ
נס הוא דבר לא מוגדר, מאין צירוף מצבים עמוקים לידי היתכנות. לכן, מצאתי לנכון לחבר את האותיות נ׳ ו־ס׳ לידי ליגטורה היוצרת צורה חדשה שתכבד את המצב העדין הזה בו נחווה הנס.
איזי פלודבינסקי
״חייב אדם להתחדש תמיד״ (ר' נחמן מברסלב). אחרי ה־7 באוקטובר, התגובה הבינלאומית לאירועים והאנטישמיות הגוברת בעולם, אני מרגיש שאני חי בעולם מטורף ולא רציונלי. כקליגרף אני יוצר לאחרונה אותיות "משונות" ופחות רציונליות על־מנת להביע ולשקף את תחושותיי העמוקות. כאן יצרתי אותיות שבהן אוכל להביע את רעיון ההתחדשות – האמונה והתקווה שלא כל מה שהיה הוא שיהיה ושעדיין אפשר לשנות ולהשתנות.
ג׳ני ציקון
ההשראה לעבודה הזו הגיעה בעקבות לימודי קליגרפיה יפנית. השתמשתי בטכניקת קליגרפיה ידנית כדי לחזק את תחושת האמפתיה, משהו אישי ועטוף באנרגיה טובה – כמו חיבוק שכולנו כה צריכים כרגע.
"
קרן־אור רדיאנו
בחרתי במילה "שחר" כמטאפורה לתקופת מעבר שבה אנו חיים, מתנדנדים בין תחושות של תקווה לייאוש. על־ידי שימוש במנעד צורני בין חדות לרכות, הדינמיות האנושית הטמונה בכל התחלה וסוף באה לידי ביטוי. השימוש במילה "שחר", המסמלת את האור הראשון של היום ובעטיפה הגרפית שהולבשה עליה, מרמזים על בואן של הזדמנויות חדשות ללקיחת חלק פעיל לשינוי והעצמת החוויה האנושית.
לנה מור
בתוך חיים מלאי סטרס רציתי להתמקד במילה שיושבת על תחושת נינוחות ונימנום. החיה שמבחינתי מבטאת באופן מושלם את הנוחיות והנמנום היא הפרה. מיד התחשק לי לנמנם על פרה גדולה ורכה, מחשבה שהפכה להיות העיקרון המוביל שלי ביצירת הפוסטר.
ליעד מוזס
אמונה נותנת כנפיים כנגד משקולות הספק והפחד. גם כשנדמה שקשה להתרומם מעל המציאות, האמונה מחיה את התקווה והדמיון. תחת כנפייה, האפשר פורש אופק חדש.
ליאת פופוביץ
מרגש למצוא פלא מסביבי – גרגר קטן מצמיח שורשים, גבעולים, עלים, פרח שבתוכו גרגיר קטן. מרגש למצוא פלא מסביבי – בתהליך, בהמשכיות, במה שרגע לפני לא היה והנה הוא קיים, מחליף צורה, מתהווה. למרות שרק נדמה לנו, לפתע מופיע פלא.
ליאב צוקר
כמו שלוליין הולך על חבל דק, תוך כדי שהוא שומר על שיווי משקל בנחישות ממוקדת – כך גם אנו מאזנים בין שגרה למצוקה. גם כשהתקווה נראית חמקמקה, היא דומה לאמונה הבלתי מעורערת של אמני הקרקס היכולים לכבוש את הבלתי אפשרי. בעבודה זו שאפתי להמחיש שמציאת איזון בין אתגרי החיים, אינה עוסקת בהשגת מטרה אלא באימוץ המסע בעזרת חוסן ואופטימיות.
מרינה זלוצ׳ין
תקווה היא מה שמחזיק אותנו ונותן לנו את הכוחות להמשיך, היא הציפור העדינה שמחפשת לפרוש כנפיים ולעוף. הכרזה נעשתה בטכניקת הדפס לינולאום, המתחברת אצלי למשהו נוסטלגי, לכמיהה לחיים פשוטים ושפויים יותר.
מישל ד׳אנסטסיו
ה״שלום״ כסמל של שלווה וחיבור. הצבע הכחול מייצג את השמים ואת מערכת היחסים שלנו עם האל. האות ל׳ היא אות של מוּדעוּת וכחמה יוצרת חיבור בין שני אנשים, אבל גם בין שני עמים.
נעמה כהן־ניסן
כמיהה היא תחושה סובייקטיבית של מחסור פנימי אל מול אובייקט חיצוני וצורך עז לקבלו. בתקופה הזו של מלחמה אנחנו כמהים לשלווה ולרוגע אישי וארצי, דבר שכרגע נראה רחוק ועל־כן היד המושטת וה־י׳ הגבוהה. העיגול כדימוי למשהו שלם, רך ונעים. לבסוף, כחול ולבן כצבעי הדגל כמו גם צבעים המשדרים שלווה ורוגע, יחד עם גלי הים הרכים.
"
נילי דביר
קסם המשאלה אינו טמון בהתגשמותו, אם כי בעצם הבעתו. כדי להביע משאלה עלינו להתבונן פנימה ולספר לעצמנו מה אנחנו רוצים וחולמים – זה הרגע בו אנו מעיזים לדמיין את אושרנו. מרגע זה כבר לא משנה אם המשאלה תתגשם או לא, מפני שהמשאלה עצמה, אם היא טובה, יכולה להספיק לכל החיים.
ניר טובר
האם הלכנו לאיבוד? לאן הולכים מכאן? מה הלאה? הכרזה נוצרה כייצוג של תחושת אי־הוודאות בתקופה האחרונה ואיך ניתן להתגבר עליה. עבורי ניסיון לחזור לשגרה, מפגשים עם משפחה וחברים וחזרה להרגלים קטנים של שגרה נותנים תחושה שיש אור בקצה המנהרה ובסוף נמצא את דרכנו.
אוהד חדד
ישנה אמונה טפלה שאם חוזרים על מילה שלוש פעמים היא תקבל כוח מיסטי ותביא מזל. העבודה משלבת בין אישי (שמה של אמי), קולקטיבי ותרבותי (השראה משלט של אולם אירועים באר־שבעי), תוך שימוש בחזרה ובהכפלה כמנגנוני יצירת משמעות.
אוהד נאור
״כיסופים״ היא תחושת געגוע וכמיהה לטוב שהיה פעם מתוך תקווה שהטוב הזה ימשיך גם אל העתיד. העבודה מוקדשת לאנשי קיבוץ כיסופים שמתגעגעים לבית הבטוח שהיה להם.
בציפייה, בלב מלא תקווה, בכיסופים.
אורית מגיע־שולב
מאז ה־7 באוקטובר אני מציירת קוים. קוים־קוים־קוים. דבר שהתחיל כתרופה להרגעה עצמית, הפך כמעט לאובססיה. בחרתי לקווקו את המילה ״סבלנות״ שבתוכה מתקיימים בהרמוניה סבל מובנה וגם חריץ של אור.
עוז צרי
על עץ הצאלון שבקיבוץ נפגשים מדי יום עשרות דרורים, הם מסמלים עבורי חופש ותקווה. אני צופה בהם ומאחל שהחטופים יהיו חופשיים כמותם.
רקפת כנען
קָצָר // אֲנִי עֲדַיִן מִתְקַשָּׁה לְעַכֵּל / שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי כָּל חַלּוֹן מוּאָר / מִסְתַּתֵּר סִפּוּר חַיִּים / לֹא פָּחוֹת / עָמֹק / מִשֶּׁלִּי // (רחל חלפי)
הלוואי ונצליח לעכל, לפרום את מבוך האני־עצמי שלנו, לראות אורות וחושכים של אחרים ולמצוא את הדרך לאמפתיה בעולם מלא בסובייקטים, בחיים - אנושיים ולא אנושיים, ביופי ובניגודי אינטרסים.
רמי טל
תקווה חמקמקה – לפעמים נסתרת ולפעמים גלויה. רגע אחד היא נמצאת במרחק נגיעה וברגע אחר נדמה שלעולם לא נצליח לאחוז בה. בסוף היא תמיד שם, תלויה כמו שמש באופק הרחוק, מתחבאת מאחורי הראש או ממש מתחת לאף, ממתינה בסבלנות להתגלות. בכרזה המחשתי את הריקוד העדין של החיים ואת האיזון שבין תקווה לחוסרה. למרות הרגעים הקשים והדרך הפתלתלה התקווה תמיד מגיעה, וכשזה קורה היא נוגעת בנו, מפיצה אור חם ונעים, ומזכירה לנו שבסוף יהיה טוב.
רינת גלבוע
בתקופה בה נחשפנו לצד האפל ביותר, התגלו גם כמה רגעים של אור אנושי גדול. ההתבהרות הזו מתוך הכאוס, היא ההשראה שלי לדימוי הזה.
רוני זאדה
בזמנים הקשים שאנחנו עוברים גיליתי את כוחה של הקהילה – הנתינה, העזרה, העידוד, החיזוק, המילה המנחמת והניסיון להתגבר יחד. אני רוצה לנצל את הפלטפורמה הזו כדי להגיד תודה – על השכנה בחדר המדרגות שהרגיעה אותי בזמן אזעקה, החיילים שעזבו הכל בשביל להגן עלינו, האמהות שמאכילות את בן הזוג במילואים, הידיעה שלמרות שקשה לי אני לא לבד. האיור והטיפוגרפיה מבוססים על צורות מעוגלות המסמלות שלם ונמצאות בדיאלוג.
רותם כהן־סואיה
״אלוהים, תן לי רק טיפת מזל / תן אהבה בלבבי / מר גורלי והעולם אכזר / תן נחמה בתוכי״
מזל הוא דבר נזיל, לפעמים הוא מגיע בטיפות קטנות, לפעמים בגשם שוצף, לפעמים אין בכלל. העבודה מציגה מערך תלת־לשוני נוזלי ומטפטף, עם תפילה שהיא תקווה לקצת מזל שיבוא.
רותם קראוס
בזמנים קשים, הנשימה היא כלי מעולה לשחרור מתחים ולחצים. בכרזה, המילה משמשת כאובייקט ומתנתקת ממשמעותה, בתוספת פרשנות ויזואלית משלי. עכשיו, קחו נשימה עמוקה ותפנו מקום להרפייה.
שרה קקון־דורלכר
לכל אדם יש בלב את השלום לו הוא מייחל: שלום פנימי, שלום הבית, שלום הארץ, בין אדם לאדם ושלום עולמי. העבודה מזמינה לחפש את השלום הויזואלי ואת זה שבלב. לייחל ולהאמין.
שחר טל
בלילות המלחמה הייתי יושבת ומציירת דימויים רפטטיביים על־מנת להסיח את דעתי. הדימוי של הטיפות דרש המון סבלנות והיה לי כסוג של תרפיה. כמו כן המילה מעט קשה לקריאה באופן מכוון כדי שהצופה יעצור מול הדימוי וינסה לפענחו.
עדי יוחליס
יצירה היא אחד הדברים המשמעותיים בחיי – היא נוגעת בכל תחומי החיים, החל מיצירת חיים חדשים, דרך הדברים הקטנים שכולנו יוצרים ויוצרות בחיי היומיום ועד ליצירות אמנות שנוגעות לחיי כולנו.
שלי פיחה
במשך תקופה נראה שהדבר היחיד שעוטף את כולנו יחד הוא תקווה – המגשרת בין עולמות ומחברת אותנו בלי מילים. התקווה מחברת נפשות, פורצת גבולות ומלמדת אותנו שהיא שפה שכולנו מבינים. החיבור בין שלושת השפות יוצר שפה חדשה, מאחדת, מאירה ומפריחה.
סתיו עסיס
הכרזה חוגגת את המילה "פלא" בעזרת תיאור פרח פורח, פרפר חינני שנח על עלי הכותרת, דבורה שובבה ומוזרה וזחל סקרן שזוחל מתחת לפרח. הדמויות אוירו על מנת להראות את היופי שבטרנספורמציה וההתחדשות ולסמל את מחזור החיים המופלא.
סתיו שרון
מהי שלווה? גתה כתב ש"המוצא שלווה בביתו, בין אם הוא מלך או איכר, הוא המאושר באדם". בעיניי, אין דבר שמאפיין יותר את הבית שלנו מאשר הפרחים הפורחים בו – כלניות, תורמוסים, אירוסים, נוריות, שמביאים א.נשים מכל קצוות הארץ לחוות את פריחתם ואת השלווה שמגיעה איתם. כולי תקווה ואמונה שנהיה שלווים ושלוות בביתינו, עם פריחה צבעונית וארץ־ישראלית המקיפה אותנו.
עדי כהן
כשאני חושבת על תקווה אני חושבת על השמש – על האור והחום שהיא מפיצה. אני חושבת על המחזוריות שלה ועל כך שהיא זורחת בכל יום מחדש, ללא תלות במה שעובר עלינו כאן למטה.
ספיר ארזי
הקליגרפיה משמשת לפירוק מילים לחלקים, כדי לרדת לעומק משמעותן בתקופה מורכבת בה נשארנו ללא מילים. בניסיון להבין איך מתחילים לתקשר מחדש, מצאתי את עצמי מרגישה בנוח כאשר כל חלק באות ובמילה מקבל מקום משלו ובכך מאפשר למתבונן לחבר את החלקים מחדש.
עידן מרינברג
באמצעות המילה ״קדימה״ יצרתי כרזה שמעבירה תחושה דינאמית, תמימה וילדית – מתוך שאיפה לתנועה אל עתיד חיובי אליו כולנו מנסים להתקדם בהתאם לערכינו.
גליה קנטור
שורש המילה ״שלום״ הוא שלם, מושלם, ואנחנו משתמשים בה גם כברכה. לפני זמן מה הבנתי שאף אחד לא צריך להיות מושלם כי אנחנו שלמים באי־שלמותנו. בפעם הבאה ששואלים אתכם ״מה שלומך?״ תשאל/י את עצמך האם השלום שבתוכך הוא באמת ״שלם״. בלי מסכות או תחפושות – כמו שאת/ה.
חן מגיע
כבר כמעט חשוך לגמרי / אבל בסוף הערפל יתפוגג / החומות הגבוהות יתפוררו / ותוכל לראות / פקח את עיניך שלום
הדר גיברלטר
יונה ועלה של זית מסמלים לנו בהדהוד חזק את השלום שאנחנו כה מייחלים לו בימים אלו. יונת השלום יושבת, רובצת, בנחת ובשלווה בחוף הים. באיחולי תקווה לימים שלווים של שלום.
תמרה צ׳נגרי
העבודה מתייחסת לאוסף הרגשות של החיים הנוכחיים ועל הצורך להיבנות מחדש. הזמן יביא איתו כוח ושלווה ומתוך העצבות הנפש תלבלב שוב.
רוני גינוסר
פרגים ותקומה מכילים משמעויות היסטוריות, אמנותיות, תרבותיות וגיאוגרפיות. כעת, נוספה להם משמעות משותפת חדשה.
אלעד אליקים
״כל זמן שאתה מנסה לדייק את עצמך בכנות, עצם הנסיון שלך הוא תפילה״. מתוך השיר ״שלווה בארמונותייך״ של רביד פלוטניק. הפרשנות שלי למילה תפילה היא רחבה וכל אחד עושה זאת בדרכו שלו. הפונט בכרזה נקרא ״פרנקסי״ - פונט שעיצבתי, וזוכה להתפרסם כאן לראשונה.
ורד גולדמן
״תקווה היא פונקציה של מאבק. תקווה אינה רגש, כי אם דרך מחשבה או תהליך קוגניטיבי״ (ברנה בראון)
העבודה בוחנת את מהותה האנושית של המושג תקווה. היא נשברת על ידי האדם, ונבנית על ידו. חלקיה ושבריה נאספים על ידי אנשים, האזרחים הקטנים, מבוגרים וילדים, ונערמים לצורה שלמה, אחרת. זו בנייה מחדש שסודה: תקווה.
יפית קורולפ
הזריחה מבטאת שער לתקווה, להתחלה של יום חדש. בכרזה הטיפוגרפיה מהווה שער בולט ומתעגל בעל קצוות מתוחים וצורניות מחודדת. הגוונים הורודים בשמיים עוטפים את הפורמט ומשרים תחושת ריפוי ושקט. הדמות צועדת במים לעבר הזריחה, לכיוונה של יונה אוחזת ענף המתעופפת גם היא אל הזריחה.
יסמין בוקעי
דנ״א של תקווה. תקווה היא אמנות הסיפור והמעשה. במקרא היא מקבלת שתי משמעויות: ציפייה ותוחלת; חוט ופתיל – "תקוות חוט השני" (יהושע ב, יח). מכוחה אפשר להביט קדימה, לחרוג מסיפור של יאוש, השתלשלות הנסיבות הטבעיות. תקווה היא גם הפתיל שמחבר אותנו לעשיה, מתוך אמונה שאפשר לשנות את המציאות לטובה.
יותם שוקרון
נחת הוא יעד נעלה בדיוק כמו אושר; להיות נטולי דאגות, חופשיים מעצמנו ומטרדות היומיום. עיצוב הכרזה היה אינטואיטיבי – ״מה אני מרגיש שאני צריך עכשיו?״. דמיינתי את עצמי יושב על חוף ביעד שמשי, שותה משקה קר ומרענן, נהנה מהרגע במלואו. כולי תקווה שהכרזה שלי תעלה חיוך גם באחרים ותשרה מעט נחת.
