הגדות גרפיות ששווה להכיר – חלק ט׳

משואה לתקומה

נתחיל בשנת 1950 עם שתי הגדות משנתה השניה של המדינה. אחת צה"לית והשניה קיבוצית. בעוד שההבדלים בטקסטים שלהן ניכרים לעין (האחת משתדלת לדבוק בנוסח המקורי ככל האפשר, השניה מרשה לעצמה חופשיות רבה יותר בעריכת הטקסט), משתיהן עולה תחושה של נחמה, וניסיון לעודד את קוראי ההגדות לאחר התלאות שעבר העם היהודי בעשור שקדמו להן. את ההגדה הצה"לית כתב וצייר אריה אלואיל, שעלה מגליציה ב־1920 כחלוץ, והקים את הישוב הראשון של השומר הצעיר – ביתניה עילית. את הטקסטים צייר בכתב רהוט יפיפה, ובאיוריו הוא משלב בין סיפור ההגדה ובין מאורעות מלחמת העולם השניה. גם הקמת מדינת ישראל מופיעה בה, וכך בין דפי ההגדה ניתן למצוא לצד הפירמידות וקנה־הסוּף טנקים ומטוסים, או פרעונים לצד חיילים נאצים. ההגדה נפתחת בדברי הרב הראשי לצה"ל, אלוף משנה שלמה גורן, במילים:

"אור הגאולה שהופיע בשמי ישראל במחשכי שעבוד מצרים... זורח מחדש במולדתנו המשוחררת והופיע עלינו בנצחונות הזוהר ובגבורת מלחמת השחרור בארצנו הקדושה."

נעבור להגדה הקיבוצית מאותה השנה שנכתבה על ידי מרדכי אמיתי, ויצאה לאור על־ידי ועדת החגים של הקיבוץ הארצי. המהדורה שלפניכם היא הגרסה השניה של אותה הגדה, שעוצבה מחדש על־ידי אברהם אמרנט שעטף באיוריו העדינים מופעים טיפוגרפיים מרהיבים. (המהדורה הזו היתה בשימוש בשנים 1945-1950, בעוד שהמהדורה הראשונה אוירה על־ידי הציירת רות שלוס והיתה בשימוש בין השנים 1943-1945). בדומה לאלואיל, גם אמרנט עלה לארץ מגליציה כחלוץ (התיישב בקיבוץ מזרע ב־1930 ופעל שם כל חייו) ובדומה לקודמו, משלב בהגדה אלמנטים עכשוויים המשקפים את תפיסת עולמו החלוצית.

חג האביב הוא הזדמנות לבני הקיבוץ לחגוג את גאולת האדמה ואת פירותיה. לכן איורי ההגדה מלאים באלמנטים מהטבע – והאביב פשוט מתפרץ ממנה החוצה: איילות מקפצות לצד אוניות מעפילים, ילדים רכים שנחים בצילי ברושים ולוחמי הפלמ"ח שאוחזים נשק ומגל – מחליפים את סבלם של בני ישראל במצרים.

נעשה קפיצה קטנה קדימה בזמן לשנת 1979, ולמהדורה התשיעית של אותה הגדה ממש, כנראה בגרסתה המוכרת ביותר – בעיצובו של הצייר שמואל כץ, שמלווה את ההגדה הזו משנת 64' ועד ימנו (כולל גרסה לילדים המבוססת עליה). על הגדה זו כתבנו בקצרה בעבר, אך כעת נרצה לצלול עמוק יותר. ההגדה מחולקת לארבעה חלקים: "אביב", "יציאת מצרים", "גאולה ותקומת מדינת ישראל", ו"השלום".

בשנות החמישים, לאחר הפילוג הגדול, הוציא כל זרם קיבוצי הגדה משלו, שתתאים לתפיסת עולמו. רק בשנת 1985 יצאה הגדה משותפת לכל הזרמים הקיבוציים

בחלק הראשון משולבים קטעים משיר השירים העוסקים בנושאים חקלאיים. לאחר מכן מתחילים בסיפור יציאת מצרים המסורתי בתוספת מספר שמות המתארים את הנהגתו של משה רבנו שלא מופיעים בנוסח ההגדה המסורתי. הפרק השלישי מקשר בין יציאת מצרים לבין התקומה הציונית – שמבחינת ההגדה הזו – גולת הכותרת שלה היא הקמת הקיבוץ ושיקומו על־ידי עולים פליטי השואה. בחלק מהמהדורות מופיעים גם קטעים שאנו מכירים מימי הזכרון הממלכתיים. הפרק האחרון כולל את נבואות הנחמה מן המקורות, עם ציפיה ותקווה לעתיד טוב יותר.

יש שטוענים שבעיצוב ההגדה התבססו המאיירים והטיפוגרפים שלה על "הגדת קאופמן", (הידועה גם כ"הגדת בודפשט" מהמאה ה־14). אני מודה שלא הצלחתי למצוא את הדמיון, אבל בהחלט ניתן לזהות את סגנונו של כץ הכולל שימוש בקווים גאומטריים רכים המשחקים מעל ומבחוץ לכתמי צבע בולטים. ואם הסגנון הזה נראה לכם מוכר, כנראה שפגשתם אותו על גבי אחד מספרי הילדים הידועים שעיצב כץ, כמו "דירה להשכיר".

פילוג ואחדות

נעשה רגע סדר לקראת ליל הסדר; כבר בשנת 1929 חגגו ראשוני קבוצת החלוצים את חג הפסח עם הגדה מקורית משלהם שלא תמיד היתה אחידה, ולא בהכרח נשארה נאמנה לנוסח המסורתי. בשנות החמישים, לאחר הפילוג הגדול, הוציא כל זרם קיבוצי הגדה משלו, שתתאים לתפיסת עולמו. רק בשנת 1985 יצאה הגדה משותפת לכל הזרמים הקיבוציים, שנערכה על־ידי אריה בן־גוריון ועוצבה על־ידי גד אולמן.

עכשיו שהכל מסודר, בואו ונחזור לשנת 1953, ונדבר על הגדת איחוד הקבוצות והקיבוצים (בלי להיכנס עכשיו לפלגים ולהסתעפויות של הזרמים הקיבוציים השונים). ההגדה שלפניכם נכרכה בצניעות על־ידי חוט אדום, ונכתבה וצוירה בידי דוד אלף, בקיבוץ איילת השחר, שאולי זכור לכם מעיצוב סמל גולני. דוד התחקה אחר תחריטי־עץ מימי הביניים, שמופיעים לרוב מסביב לכותרת או לאות הראשונה בתחילת מילה, כאיניציאלים. זוהי לא ההגדה הראשונה שדוד עיצב. ב־1940 אייר את ההגדה הראשונה של קיבוץ בית השיטה, ששוכתבה בשנת 1947 ונשמרה כהגדה הקיבוצית עד לפילוג שהתרחש שלושים שנה לאחר מכן.

הגדה נוספת שנמצאת באוסף, היא ההגדה של דגניה א' משנת 1970, שמשלבת בתוכה כפולות מתוך ההגדה של דוד אלף, בתוספת שירי ארץ ישראל והקדשת כוסות היין לכבוד מדינת ישראל, צה"ל, יהודי העולם ותנובת הארץ.

תן את הכבוד לצה"ל

לקראת סיום, אני רוצה לחזור לשתי הגדות צה"ליות – האחת משנת 1965 והשניה מ־1973. הראשונה מעוטרת בעדינות על־ידי יעקב צים, ומודפסת בשני צבעים בלבד – שחור וירוק (במהדורות משנים אחרות של אותה הגדה העיצוב נשמר ורק הצבע הנוסף משתנה). ההגדה דקה וקטנה יחסית, ובשל כך הטקסטים שבה דחוסים ואין הרבה מקום לסגנון של הכתב ולתוספת איורים (מלבד הכותרות הכתובות בפונט פרנק־ריהל), אך במקומות שבהן איתר יעקב קצת מקום פנוי מיניה – הוא מרשה לעצמו להתפרע.

ההגדה השניה, "נוסח אחיד לחיילי צבא ההגנה לישראל", יצאה על־ידי הרבנות הראשית בהוצאת קורן המפורסמת, וכתובה כמובן בפונט שלה. מדובר בחוברת די עבה, עם טקסטים גדולים ואיורים מופשטים בטכניקות שונות על בסיס צבעי גואש, פרי יצירתה של האמנית שרה ברקאי.

ולסיום - תעלומה!

הגיעה לידי הגדה לפסח, בלויה מעט, עם כריכה המאוירת בצד אחד וללא אף פרט מזהה עליה, ונראה שהודבקה אל דפי הפנים בשלב מאוחר יותר. לאחר מחקר הצלחתי לזהות את דפי הפנים שלה כשייכים להגדה של גדעון קייך שנוצרה כנראה בשנות החמישים, ויצאה על־ידי ועדת התרבות של הקיבוץ המאוחד. מדובר בגרסה של ההגדה המקורית אך עם תרגום לספרדית והוספה של קטעים ושירים ביידיש (כמו המנון הפלמ"ח, קטעי יזכור לנופלים, ושירי שלום שפירא).

ההגדה מרהיבה ביופיה – דפיה מלאים בטקסטים גדולים, באותיות רחבות בסגנון אשכנזי. סגנון האיור של גדעון מודרני מאוד ביחס לתקופה, גאומטרי ומשחק בחופשיות בין קו וכתם. בניגוד לאיורים מסורתיים, העיצוב של גדעון ״חילוני״ הרבה יותר, ושואב השראה מהצייר שלום סבא (אגב תערוכה של יצירותיו מוצגת כעת במוזיאון תל־אביב לאמנות ותכף היא ננעלת – אז רוצו לראות). בתוך ההגדה מצאתי גם כפולה נפרדת הנושאת את הכותרת: "סדר פסח בקיבוץ שריד – תש"כ, ובה חלוקה לקטעי קריאה לחברים השונים, הוראות בימוי למקהלה, חלקי שירה בציבור, ולבסוף ברכה ושמות הילדים שנולדו לקיבוץ השנה. הצלבה בין התוכניה להגדה מראה שאין קשר בין השתיים ולא ניתן להסיק מכך מידע על ההגדה עצמה). בקיצור – כל היודע או היודעת דבר על הגדה זאת - מוזמנת לכתוב בתגובות!

בנימה אישית

אני יודע שיש כאלה שאולי מבקרים את ההגדות הקיבוציות על כך שאינן נצמדות בהכרח לנוסח המקורי של ההגדה כפי שרובנו מכירים אותה. אך אם נסתכל עליהן כאל ניסיון של הדור ההוא להתחבר למהות החג ולקרב את משמעותו לימיו וימינו, ולראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים (הרי זו כל מהות החג), נוכל ללמוד מהם רבות על תקומה, תקווה ואחדות.

מי יתן ונשב יחד במהרה, כל עם ישראל, מסובין סביב שולחן חג. אמן.