האוסף שלי הגדות גרפיות ששווה להכיר – חלק ז׳

זה כבר מנהג מובהק אצלנו במערכת, להעלות מן האוב הגדות גרפיות מיוחדות שנלקחו אחר כבוד מאוספיהם של כתבינו. הפעם הבמה נתונה שוב לשבע הגדות צבעוניות יפהפיות מתוך האוסף המתהווה של עומר בינדר

מאת

כמדי שנה לפני פסח, התיישבתי לכתוב על ההגדות החדשות שהתווספו לאוסף שלי. מעבר לערך הוויזואלי המדהים שלהן, לא תיארתי לעצמי עד כמה מעניינים יהיו הפרטים שאגלה לגביהן – וחשבתי שכדאי שגם אתם תקראו אותם.

הגדת זלקוביץ

הגדה מעניינת משנת 1959, בהוצאת אליעזר זלקוביץ (תל־אביב), אשר מקושטת באיורים יפים לילדים, וגם בעיטורים מונוכרומטים אשר לעיתים מודפסים על גבי הטקסט עצמו. האיורים המלווים את ההגדה הם מפרי ידו של מ' אריה – צייר, מאייר ואמן גרפי ישראלי בסגנון נאיבי. אריה מוסקוביץ (נולד ב־1930) אייר בשנות החמישים השישים והשבעים עשרות ספרי ילדים ועיצב מאות סמלים עבור צה"ל. לכם הוא יהיה מוכר כנראה מאיוריו לספרי "קופיקו", "חסמבה" ו"דנידין". מוסקוביץ, אדם דתי ומאמין, הוא גבאי בית כנסת בצפון תל־אביב – על כן לא מפתיע למצוא את איוריו על גבי ההגדה וסיפורי תנ"ך מעובדים אחרים.

 

הגדת זאב רבן

להגדה זו כמה גרסאות, מכיוון שלמעשה העבודה עליה מעולם לא הסתיימה; בשנת 1925 החל האמן זאב רבן לאייר את כתב המגילה בבצלאל שבירושלים אך לא התפנה לסיים אותה. ההגדה שלפנינו הודפסה בשנת 1964 בהוצאת "סיני", עם 34 ציורים מאת רבן, ותווי נגינה לשירי החג. בשנת 1970 יצאה גרסה נוספת להגדה זו, דו־לשונית הפעם (ערבית־אנגלית), ובשנת 2005 סוף סוף הסתיים הפרויקט – עם הוצאתה לאור של גרסה צבעונית על־ידי המעצב אילן הגרי, המבוססת על חומריו של זאב רבן.

 

הגדת ח. גצלר

זו היא מהדורה מיוחדת לקוראי מעריב של הגדת ח. גצלר (עליה כתבנו כאן), אך שהפעם, נצבעו האיורים הייחודיים של גצלר בשלל צבעים. לא רבים יודעים, (גם אנו טעינו לחשוב בכתבה הקודמת) אך מאחורי האות התמימה ח' – מסתתרת גברת ולא אדון. מדוע זה משנה? כי כשיצאה ההגדה בשנת 1953 היה אסור לספר שהיא נכתבה על־ידי אישה – שמא "לא יקנו אותה הדתיים". את הדברים האלו אמרה הגרפיקאית חנה גצלר לעיתון (בעת הוצאת ההגדה על ידי שמואל זימזון) וזאת למרות שכתבה את ההגדה באופן ידני כסופר סת"ם מומחה, בארבעה חודשים בלבד(!) בעודה אמא לארבעה ילדים. ההגדה נכתבה בכתב ספרדי מעורב בירושלמי, וחנה מספרת שכתבה את ההגדה משמאל לימין כדי לא להסתיר לעצמה – שיטה שלמדה מפרנצ'סקה ברוך. לסיפורה של חנה יש סוף מזעזע, כאשר נרצחה עם שלושה מילדיה על־ידי בעלה, שהתאבד מיד לאחר מכן, באירוע המוכר כ"רצח משפחת גצלר", שהתרחש ב־1959 – שש שנים לאחר צאת ההגדה.

 

הגדת בר־כוכבא שור

הגדה בפורמט צר בהוצאת "שי" משנת 1963 בגודל 13X25 ובצורת מפוחון (אקורדיון או קונצרטינה בשפה המקצועית). ההגדה נפתחת בצורת מניפה לשני כיוונים - אחד "עד הסעודה" (כלומר, נוסח ההגדה עד השלב שבו מתחילים לאכול) והשני לאחר הסעודה (למי שצלח את הארוחה). היא כתובה הן בעברית והן באנגלית, בעבודה טיפוגרפית משובחת של יוסף חיימוב. ההגדה מלווה בציורים של גרשון גרא שהיה גרפיקאי, צייר, צלם, סופר וחוקר תולדות היישוב בארץ ישראל. הוא זכה בפרסים על עיצוב ספרים וכרזות, וכמה מציוריו נמצאים במוזיאונים ברחבי העולם.

 

הגדת דוד גלבוע

הגדת אקורדיון נוספת זו, היא למעשה הדפסה מוקטנת של הגדת מגילה (עליה כתבנו כאן) אותה אייר האמן דוד גלבוע. על ההגדה לא מצויין שם ההוצאה או תאריך הוצאה. ההגדה בגודל 6X14 ס"מ ומודפסת בצבע על גבי שני צידי הדף הדק. קיימת גרסה נופסת של הגדה זו שניתנה כשי לקוראי עיתון מעריב בשנות השישים.

 

הגדת מעריב

כאמור, לאורך השנים הוציא עיתון מעריב כמה וכמה הגדות שונות אותן חילק לקוראיו כשי לחג הפסח. לרוב היו אלו הדפסות באיכות בסיסית של הגדות איכותיות (כמו הגדת דוד גלבוע שהוזכרה לעיל). גם על הגדה זו לא מוזכרים פרטים כמו שנת הדפסה וכו' – מלבד הערה קטנה בשולי הדף האחרון: "האילוסטרציות בהגדה זו הותאמו על ידי זאב על פי מקורות מצריים עתיקים". על פי ההקשר, ניתן להניח שזאב הוא לא אחר מאשר הקריקטוריסט יעקב פַרְקַש (שנודע בכינויו האמנותי זאב) אשר עבד כמאייר בעיתון מעריב שנים רבות.

 

הגדת רולי

בשיא שנות ההתישבות הקיבוצית נפוצו הגדות בהוצאה עצמית של חלוצים עבריים אשר שינו את הנוסח המקורי לטובת הדגשת ערכים חלוציים וזהות חילונית (על כך כתבנו בהרחבה כאן). הגדה יפיפיה זו, הודפסה ב"דפוס מיגוון" שבמשמר דוד, כהגדה קיבוצית של "איחוד הקבוצות והקיבוצים". היא אויירה על־ידי יעקוב אלוני מעין חרוד, ומעוטרת בקליגרפיה מעוררת השראה של סטודיו רולי. (על הסטודיו ויעקוב אלוני תוכלו לקרוא כאן).

צילומים: עומר בינדר

 


הוסף/י תגובה

8 תגובות