טרנדים טיפוגרפיים בעיצוב גרפי עברי לשנת 2022

פונטים גיאומטריים, ניקוד היברידי, גופן דוד שמכה שנית, אותיות רחבות ופונטים לא מהעולם הזה. רגע לפני תחילתה של שנה חדשה, הנה כמה מהטרנדים הטיפוגריים הנכונים ביותר לשנת 2022

מאת

הטרנד הוא תופעה חברתית שלא קל להתחקות אחריה. אנחנו תמיד תוהים לעצמנו מי מכונן אותה ואיך היא מתפתחת והופכת לטרנד. בשעה שבתחומים אחרים טרנד מתחלף בטרנד וגווע כלעומת שבא, בטיפוגרפיה הנטייה לאמץ מחוות ודפוסים מתנהגת מעט שונה. רגע לפני ששנת 2022 נכנסת לתמונה יצאנו לבדוק מהם הטרנדים הטיפוגרפיים בעיצוב גרפי עברי שילוו אותנו בשנה החדשה. חלק מהטרנדים חדשים וחלק נמשכים כבר כמה שנים. חלקם מבורכים ואחרים אפשר לשחרר ולהתקדם הלאה אל הטרנד הבא.

פונטים אאוטסיידרים

עבור מעצב הפונט, הבחירה לעצב שלד ״מוזר״ לאותיות היא מעשה אקספרימנטלי הכרוך בסיכון. אם האותיות מוזרות מידי – זה עלול להרתיע מעצבים מלהשתמש בו. לכן, כשמעצבים משיקים תוצרים חריגים ומפתיעים, אנחנו נוטים להעריך זאת באופן מיוחד. הבסיס לרוב הפונטים האאוטסיידרים הוא צורות גיאומטיות בסיסיות ונועזות, המקנות לפונט מוּזרוּת חיננית ומראה מקורי ולא מוכר השייך לטריטוריות חדשות.

 

ניקוד היברידי 

הניקוד מופיע מתחת, מעל או בתוך האותיות ומשמש לייצוג תנועות או להבחנה דיאקריטית של האותיות. אם בדרך־כלל ניקוד נשאר בגבולות השפה אותה הוא משמש, בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר יצורי כלאיים המשלבים ניקוד משפה אחת עם אותיות משפה אחרת. השילוב הנפוץ ביותר במחוזותינו הוא של אותיות לטיניות עם ניקוד עברי. כך תוכלו להיתקל בלוגוטייפים של אותיות לועזיות עם פתח, קמץ, צירה וסגול עבריים; עיצובים עבריים שהניקוד עוצב בצורה בולטת במיוחד; או אפילו אותיות עבריות עם פַתְחַה, כַּסְרַה וסֻכּוּן הערביים.

 

סלט אותיות

אחד הטרנדים המשמחים שיוצא לנו לראות הוא השילוב בין המון פונטים, משקלים, גדלים. וצבעים. אמנם אם עושים את זה בצורה לא מקצועית זה עלול להוביל לתאונות טיפוגרפיות מצערות, אך כשזה נעשה ברגישות וכשרון התוצאות גורמות לנו לרצות לקחת את העיצוב ולאכול אותו לקינוח.

 

אותיות רחבות

מה שהחל לפני כמה שנים בטיפוגרפיה לטינית, הגיע אלינו לסצנת העיצוב המקומית בסערה. מה שמעניין הוא שהאותיות העבריות אוהבות להיות להיות גם רחבות – מי היה מאמין. פונטים רחבים רבים נולדו בהשראת פונטים לטיניים דומים ואחרים נוצרו דווקא מתוך טיפוגרפיה עברית מתוך סמלים וכרזות נוסטלגיות. שילוב הגישה המסורתית־ארכאית עם גישה עדכנית מייצר פונטים נוסטלגיים, עכשוויים ומרעננים במיוחד.

 

תלת־לשוני אקלקטי

המונח ׳אקלקטיות׳ מתייחס בדרך־כלל לשילוב בין סגנונות שונים. כשאנחנו מדברים על אקלקטיות בהקשר של טיפוגרפיה תלת־לשונית, צריך להבין את היחסים המורכבים בין השפות. ואכן, בשנים האחרונות רמת הרגישות הלאומית לחיבור בין שתיים ושלוש שפות כתובות עלתה באופן ניכר. כשמבצעים את השילוב הזה, חשוב לדעת איך להציב את האותיות אחת לצד השנייה מבלי שהאות העברית תאפיל על העברית והלטינית ולהיפך.

 

פונטים פרמטריים

פונטים בד״כ כוללים משקלים שונים, בד״כ עוביים שונים לקוי־האות. לדוגמה: לייט, רגיל, בולד וכו׳. בשנים האחרונות פותחה טכנולוגיה חדשה שמאפשרת להכניס את כל המשקלים האלה לקובץ דינמי אחד שבו המשתמש יכול לבחור בכל עובי אות שירצה באמצעות סקאלה. הפונטים הפרמטריים (Variable Font) הללו כוללים לפעמים גם סקאלות נוספות, כמו רוחב אות, גובה אות, גודל סריף ועוד. אמנם הטכנולוגיה הזו עדיין חדשה והתמיכה של התוכנות הגרפיות טעונה שיפור (ובמיוחד בעברית), אך מעצבי פונטים רבים כבר מתנסים עם הפורמט החדש והמסעיר הזה. האם פונטים פרמטריים יחליפו את ״פונטי המשקלים״ הנפוצים כיום? או שכן, או שלא, או שחלקית, ימים יגידו.

 

שפה שוויונית

אם לכל טרנד באשר הוא יש מאפיינים דיפוזיים, הרי שהרב־מגדריות הטיפוגרפית הוא מעין כוח טבע. המושג הפציע בבת אחת לפני מספר שנים ומסרב להיעלם, ולמען האמת אנחנו ממש בעד. העברית היא שפה מחויבת מגדר, וככזו היא הפכה לזירת מלחמה בין־מגדרית שמפעילה סטריאוטיפים שמשפיעים על ההתנהגות והמחשבה שלנו. כשגבולות המגדר מטשטשים, יש צורך בנזילות וגמישות בשיח על זהויות וכשכבר מזמן לא מדובר בגחמת שוליים על השפה לתת ביטוי לכך. יש אמנם משהו מעט מערער בחוויה של קריאת טקסט בלשון נקבה, אבל הבעיה היא בהבניות שגדלנו עליהן. יאללה, לחיי הפרוגרסיביות.

 

שובו של הסריף

הדיגיטציה גרמה לנו לסלק את הסריף מחיינו. רזולוציות המסך הנמוכות הקשו על רינדור ניואנסים קטנים כמו הסריף ושיוו לו מראה של טעות, ושם החלה דעיכתו האיטית. הדבר הוליד לשימוש מאסיבי בפונטים סנס־סריפיים. הם פשוטים, נעימים ובעלי איכויות שקטות ולא נדרש יותר מזה על מנת לגרום למעצבי פרינט ו־Web להשתמש בהם באופן אקססיבי. אך הטכנולוגיה התקדמה פלאים, והמסכים הם כבר מזמן בעלי רזולוצית גבוהות, כך שהתירוצים אוזלים והולכים. אולי מהסיבה הזו אחנו רואים יותר ויותר מעצבים שמתגייסים להשיב לסריף את הכבוד הראוי לו. ואין זה אומר על חשבון הסנס־סריפיים. אנחנו מזהים יותר ויותר שילובים של פונטים סריפיים עם סנס־סריפיים ואם אתם שואלים אותנו זה נהדר ורק ממחיש את היופי והעושר שבאקלקטיות.

 

פונטים גיאומטריים עגולים

בשנים האחרונות גוברת הפופולאריות של פונטים גיאומטריים מסוג סנס־סריף. מעצבים ומעצבות אוהבים להשתמש בהם לשלל פרויקטים כי מאד נוח לעבוד איתם, הם ניטרליים ומשדרים משהו בינלאומי נקי ועכשווי. אם בעבר היה אפשר להשתמש רק בפונט נרקיס תם, כיום ישנו מגוון גדול של פונטים מהסוג הזה שהפופולריים שבהם הם סיפלר, פלוני, סימונה ועוד.

 

גראנג׳

הגראנג׳ הוא חלק ממגמה תרבותית המבקשת לתת קונטרה לעולם הסטרילי והנקי מידי שבו אנחנו חיים. מטרת הגראנג׳ היא להכניס לעיצוב אופי נון־קונפורמיסטי ונונשלנטי באמצעות טקטיליות ו״לכלוך״. לאחרונה ניכרת עליה בשימוש בפונטים גראנג׳ים בכל מה שקשור לעיצוב מזון, מכיוון שגראנג׳, כפי שמסתבר, מעורר תאבון. אותיות הגראנג׳ הן ״מלוכלכות״, בלתי־מוקפדות ובלתי־מתואמות במתכוון. החיספוס, השבירה והשילוב של מוטיבים אנטי־אסתטיים, באופן אירוני, מקנים לעיצוב ביטחון.

 

אותיות בתנועה

בשנים האחרונות הטכנולוגיה מאפשרת להשתמש באנימציה במקומות שבעבר לא היתה האפשרות. וכך במקום עיצוב סטטי, אפשר כיום להחיות את הטקסט באמצעות טיפוגרפיה קינטית, אפקטים ותלת־ממד. זה לא מפליא שמעצבים רבים מנצלים את הטכנולוגיה לחגיגה טיפוגרפית שזזה ונושמת, לפעמים גם בצירוף סאונד. תחום זה גדל בהתמדה ומאפשר למעצבים למתוח את גבולות האפשר וליצור הנפשות שמושכות את העין, ממקדות את תשומת הלב ומפשטות את המורכב ממילא.

 

אותיות ידניות מאויירות

בשנים האחרונות עולם הטיפוגרפיה הידנית המאויירת עובר התחדשות מרעננת. מאיירים ומאיירות רבים בוחרים להעיז ולעצב את האותיות שיעטרו את האיורים שלהם. חלק מהאותיות הידניות שהם יוצרים ניחנים בעגלגלות נאיבית עם יציבות מוקפדת, ואת חלקן מאפיינת אגביות שמשווה לעיצוב מראה אותנטי במיוחד. כך או כך, אותיות ידניות הן בדרך כלל יותר עבודת לטרינג מאשר ״פונט״ והן כבר מזמן לא ייצוג של כתיב עברי גרידא. וכמו כל טכניקה ידנית, פונט ידני יקנה לעיצוב שלכם רוח עכשווית ומקורית.

 

טיפוגרפיה אקספרסיבית

השארנו את הדרמה לסוף. עיצוב טוב הוא עיצוב שמצליח לתפוס את העין, ליצור חיבור ולהעביר מסר. גישת ה״וואו״ בעיצוב טיפוגרפי שמה בעדיפות עליונה את האסתטיקה והעוצמה של המילה הכתובה. המטרה היא לעורר השתאות. כשעיצוב מכיל בתוכו גם רגש וגם יופי קשה להיות אדישים אליו וזה עושה אותו למוצלח כל־כך. היכולת ליצור דימוי אקספרסיבי מוצלח באמצעות טיפוגרפיה שמור ליחידי סגולה נועזים שלא חוששים ״לצאת מהגריד״ ולהתפרע.

 

תודה למיכל עגור, עומר בינדר ואלעד יאנה על שהשתתפו בהכנת הכתבה.


הוסף/י תגובה

7 תגובות

01
יאיר

תודה על הכתבה!! מעולה ומעשיר 👍

2 הערות קטנות:
1. בנושא הטיפוגרפיה תלת לשונית, בדוגמאות שהבאתם שם אין הרמוניה עיצובית שלמה בין סוגי הכתבים, ובחלקם לא דומה בכלל.
דוגמה טובה לטיפוגרפיה תלת לשונית היא מה שהבאתם בהמשך של המעצב קובי לוי ("מוזיאון רמת גן", "עכשיו").
2. בנושא "שפה שוויונית" - לדעתי זה לא מקצועי להביע דיעה אישית בכתבת סיקור. לסקר את התופעה, לתת דוגמאות ולפרט - מעולה. להביע את דעתכם האישית אם אתם בעד, או להצביע על בעיה בהבניות שגדלנו עליהן - לא מקצועי. בפרט שבשאר התחומים לא הבעתם דיעה אישית.

    02
    עירית מנהיים

    1. דווקא הם נתנו דוגמאות למגמה של שילב בין סגנונות שונים לכל שפה וזה מה שמיוחד, יפה ושונה מאשר פונט שכל השפונט שכל השפות נראות כמו שטנצ.
    2. שוויון מגדרי הוא דבר מבורך, כמו גם התפתחות השפה. מה גם שהם הביעו דעה כאן כמעט על כל טרנד פה.

      03
      מוישי רוזנצוייג

      2. נכון. אבל יש הבדל בין הבעת דיעה בתחום המקצועי שבו אתה מתמחה לבין הבעת דיעה פוליטית-תרבותית. הנושא של שוויון מגדרי בשפה כמו שמירב מיכאלי מייצגת אותו (שלום לכם ולכן) הוא לא עובר חלק אצל כולם. גם לא אצל האקדמיה ללשון עברית. שלא לדבר על רב מגדריות והניסיון לטשטש בין המגדרים שהוא נחלת החלק הפרוגרסיבי בלבד.
      אבל מצד שני, זה האתר שלהם. הם עובדים שנים לייצר פונטים איכותיים וזאת זכותם. מודה שכאחד המשתייך לזרם הרעיוני השמרני יותר, זה צורם לי, אבל זאת זכותם.

      תודה רבה על הכתבה המעניינת!