הגדות גרפיות ששווה להכיר – חלק י״א

• 
• 
• 

הגדת צים – ניומן

(הוצאת ספרים מ. ניומן בע״מ, 1952)

ההגדה נכתבה ועוטרה ע״י יעקב צים וניתן למצוא בה סגנון מיוחד ושונה של עיטורים גיאומטרים לצד עיטורי צמחייה, פרחים וציפורים המשולבות בכותרות ובסגנון הקליגרפי העשיר לאורך ההגדה. במקביל אייר צים מבחר איורים בסגנון של משחקי אור וצל. יעקב צימברקנופף (צים) היה מעצב גרפי ואומן ישראלי. הוא גדל בפולין ובעקבות אביו שהיה בעצמו אמן וצייר שלטים, פנה ללימודי גרפיקה, והצטיין בהם עד לפלישת הנאצים לפולין. כישוריו בתחום הצילו אותו במהלך המלחמה בכך שעבד כשרטט במרכז המשטרה בעירו תחת הכיבוש הנאצי ובהמשך נלקח לעסק למכירת אריחים מקושטים.

לקראת סוף המלחמה נשלח למחנה "בלכהמר" ושרד את צעדת המוות עד שלבסוף שוחרר ועלה לישראל, כאן השלים את לימודיו בבצלאל. הוא עיצב כרזות, כריכות ספרים, בולים, שטרות, מטבעות ועוד שלל עבודות, החשובות הן סמל העשור למדינת ישראל ומטבע זיכרון ״הגבורה״. בשנת 2010 נבחר להשיא משואה בטקס המרכזי ביד ושם. ההגדה הודפסה בהוצאת הספרים מ. ניומן (אשר פעלה בין השנים 1945–1980) והייתה שייכת למרדכי ניומן, מו״ל ועסקן ישראלי שייסד בין היתר גם את הוצאת הספרים ׳מסדה׳.

• 
• 
• 
• 

הגדת שטיינהרדט

(הוצאת דביר, 1979 - הוצאת פקסימיליה של הגדת שטיינהרדט)

ההגדה נכתבה ע״י פרנציסקה ברוך ועוטרה על ידי יעקב שטיינהרדט, וכוללת איורים מיוחדים במינם אשר בוצעו כולם בחיתוכי עץ מפורטים בשילוב עיצוב הכתב המהודר של פרנציסקה, שעיצבה את הגופן בעקבות פנייתו של המאייר שטיינהרדט. ההגדה המקורית הודפסה בהדפס־אבן בשנת 1922 ונחשבת פריט אספנות. בשנת 1979 פורסמה מהדורת הפקסימיליה של ההגדה בהוצאת ״דביר״ שנוסדה באודסה בתחילת המאה העשרים ובין מייסדיה נמצאים חיים נחמן ביאליק ומאיר דיזנגוף.

פרנציסקה פיתחה את הגופן להגדה במהלך שנות העשרים על אף שלא ידעה עברית. בגלל העובדה הזו נחשפה לתחום, והחלה להתעניין בעיצוב גופנים עבריים, ולימדה את עצמה את הכתב העברי בעזרת האוסף העשיר שמצאה בספריות ובמוזיאונים בברלין. האותיות נחתכו בבית יציקת האותיות "ברטהולד" ופורסמו בשם "סת"ם" (ולמעשה היוו את הבסיס לגופן שיעוצב בהמשך). עד לעלייתו של היטלר לשלטון המשיכה ברוך לעצב בין היתר עטיפות ספרים, מטבעות, צעצועי ילדים, ואף ספר שירים שחיברה. בנוסף עיצבה את ה"אנציקלופדיה יודאיקה" וספרים עבריים נוספים מהוצאת "רימון". בשנת 1933 עלתה לארץ ישראל והתיישבה בירושלים, שם גם נמצאים אוספיה בספרייה הלאומית.

יעקב שטיינהרדט היה צייר ישראלי ואמן חיתוך עץ. בשנת 1933 עלה לארץ ושנה לאחר מכן הקים בירושלים את "הסטודיו", בו לימד רישום ציור והדפס. בהמשך לימד ב"בצלאל" ואף שימש כמנהל המוסד בין השנים 1957-1953. תרומתו של שטיינדהרט לעולם האמנות הישראלית נחשבת לחשובה במיוחד והשפיעה על כמה מגדולי הציירים בישראל באותה התקופה. שטיינהרדט היה בין האמנים הישראלים הראשונים שעבודותיהם נשלחו על ידי ממשלת ישראל לתערוכות בינלאומיות, ועזבונו האמנותי של שטיינהרט נתרם למוזיאון ישראל, שם מוצגות יצירותיו.

• 
• 
• 
• 

הגדת גד אולמן

(הוצאת מסדה, 1964)

הגדת מסדה עוצבה על ידי המעצב גד אולמן ונכתבה בשימוש בציפורן. זו היא הגדה מסורתית שעוצבה במיוחד עבור חברת אל על, כך שתהיה צרה ותתאים לנוסעים בזמן הטיסה. בהגדה ניתן למצוא שלל משחקי קליגרפיה מוקפדת וצפופה אל מול עיצוב טיפוגרפי חופשי במגוון סגנונות, ובשילוב הדפסים צבעוניים רבים בסגנון המוכר של אולמן. היא הופקה והודפסה בהוצאת הספרים ״הדסה״ שהוקמה בשנת 1930 על ידי ברכה פֶּלִאי, והייתה מהוצאות הספרים המובילות בישראל לפני ולאחר קום המדינה. מוכרת במיוחד בהוצאה לאור של ׳האנציקלופדיה העברית׳. גד אולמן הוא אמן רב תחומי, מאייר, מעצב גרפי ומומחה בתחום ההדפסים. אולמן למד במכון אבני ובבצלאל ולימים הפך למרצה בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב, עבד כעורך הגרפי של המוסף של עיתון הארץ ונחשב לפורץ דרך בתחום העריכה הגרפית העיתונאית בישראל. בנוסף אייר אולמן ספרים ועיצב כרזות וכריכות ספרים.

• 
• 
• 
• 

הגדת בן (בנימין) שאן וססיל רות

(הוצאת Little Brown, Boston, 1965, במקור של הוצאת טריאנון, 1963)

הגדת בן שאן היא ככל הנראה ההגדה המסקרנת ביותר. ההגדה הודפסה בעברית ובאנגלית בשימוש של טיפוגרפיה בסיסית ביותר אך בשילוב קליגרפיה פרועה ומרתקת לצד איורים מהפנטים שאייר וכתב בן שאן. בתחילת ההגדה מופיע הכיתוב - ״העתיק וצייר בנימין שאן״ מה שיכול להעיד על כך שגם שאן (כמו פרנציסקה) לא הבין את השפה העברית בזמן שהעתיק את הכיתובים. השערה זו הופכת מהותית יותר כאשר בוחנים את סגנון הכתב שמאפשר פרשנות רחבה של שאן לצורה של האות העברית. מסקרן לא פחות מי שחיבר את המבוא וההערות ההגדה, ההיסטוריון היהודי ססיל (בצלאל) רות.

בן שאן היה אמן, צייר, וצלם יהודי־אמריקאי. הוא נולד וגדל בליטא והיגר עם משפחתו לניו־יורק, שם החל את דרכו כאמן והתמחה גם בליטוגרפיה ועיצוב גרפי. ססיל (בצלאל) רות היה היסטוריון יהודי־בריטי ידוע שהתמחה בתולדות היהודים ועסק במספר תחומי מחקר, המרכזיים הם תולדות יהדות איטליה ויהדות אנגליה, והאמנות היהודית על כל תחומיה. רות עלה לישראל בשנת 1964 והוזמן לכהן כפרופסור באוניברסיטת בר-אילן.

קרדיט לצילומים: מוריה סטופל