פֿיצ׳ר › חלופות סגנוניות #1

מקומי 2.0

‫5 משקלים —

החל מ־345 ₪ למשקל

מקומי שואב את השראתו הצורנית משורשי האות של הגופן הקלאסי פרנק־ריהל. הוא נועד לכותרות מרעננות ולטקסט־רץ קריא וזורם. זה גופן יציב ובטוח, ומנגד ספונטני ומשוחרר. הוא כולל חמישה משקלים וכך ניתן להשתמש בו ב

אינדקס

‫5 משקלים —

החל מ־345 ₪ למשקל

בעוד הוא מציג סגנון טכנולוגי המושפע מעולם התיכנות וההייטק, פונט אינדקס שומר על קשר אותנטי לגופנים גיאומטריים מרוח הבאוהאוס כדוגמת ״ספיר״ ו״תחיה״, ובד־בבד מרפרר לאותיות Typewriter ישנות. אינדקס הוא פונ

אינדקס מונו

‫5 משקלים —

פונט בלעדי למנוי[ים|ות|ים]

מונוספייס גיאומטרי ואקסצנטרי הממזג בין עבר ועתיד בדרך ייחודית. הוא מרפרר לאותיות Typewriter ישנות ושומר על קשר אותנטי לגופנים גיאומטריים מרוח הבאוהאוס.

אנומליה 2.2

‫7 משקלים —

החל מ־345 ₪ למשקל

אם אתם אאוטסיידרים בנשמה ששוחים נגד הזרם ולא חוששים מחדשנות עיצובית – אָנוֹמַלְיָה הוא הפונט שלכם. פונט כותרת מולטי־לשוני ייחודי, בולט ומוחצן עם נוכחות נעימה וכריזמה בריאה.

פרנק־רי צר 2.0.8

משקל אחד —

פונט בלעדי למנוי[ים|ות|ים]

גרסה צרה לפונט פרנק־רי שעוצב מתוך אהבה לאות העברית, ובמטרה להשיב את הגדוּלה אל הגופן הקלאסי ״פרנק־ריהל״.

סטנגה 2.0

‫6 משקלים —

החל מ־345 ₪ למשקל

הוא מאופיין באותיות צרות, קצוות מעוגלים וקימורים רכים השוברים את הנוקשות ומאזנים אותו. זהו פונט אוורירי ונעים לקריאה העובד נהדר בכותרות, לוגואים, שילוט וקטעי טקסט קצרים.

אלמוני 5.0.2

‫10 משקלים —

החל מ־490 ₪ למשקל

אלמוני הוא פונט סנס מולטי־לשוני, מוקפד ויסודי שבעשור האחרון הפך לאחד הפונטים הפופלאריים בישראל ולקלאסיקה תרבותית.

פלוני־יד 2.0

‫8 משקלים —

החל מ־345 ₪ למשקל

הוא נוצר מֵהַכְלָאָה של כתב־יד ("רהוט") עם כתב דפוס ("מרובע"). שילוב זה מקנה לו סגנון ייחודי: אופטימי ואישי מצד אחד, ומכובד ובטוח מצד אחר.

אסימון 2.0

‫6 משקלים —

החל מ־345 ₪ למשקל

פונט אסימון נוצר מתוך אוסף מגוון של השראות – אותיות נוסטלגיות וקלאסיות מצד אחד ופונטים חדשים ולטיניים מצד שני. חלק נכבד מההשראה לצורות שלד האות לקוח משורשי האות של פונט פרנק־ריהל. לאסימון יש סטייל עדי

תעמולה 2.0

‫6 משקלים —

החל מ־345 ₪ למשקל

תעמולה הוא פונט־כותרת מולטי־לשוני המתאפיין במבנה יציב ומוקפד ובסגנון ניאו־גרוטסק קומפרסט. הגופן שואב את השראתו הסגנונית מגופני ראווה עבריים שהיו נפוצים בפרסום ובעיתונות בשנות השבעים והשמונים של המאה ה