הגדה לישראלי המשכיל
אפרים משה ליליין, אמן ציוני פורץ דרך ואחד ממייסדי "בצלאל", הותיר חותם משמעותי על התרבות הישראלית. לא רק שתיעד את תמונתו האיקונית של הרצל במרפסת בזל, שהקנתה לו את הכינוי "האמן הציוני הראשון", אלא גם עיצב מאות תחריטים מרהיבים המתארים את נופי ארץ ישראל ואנשיה, בסגנון האר נובו הייחודי לו. תחריטים אלו, פרי יצירתו של אמן שחי רוב חייו בגרמניה, מעטרים את דפי ההגדה שהודפסה משום מה לראשונה בשנת 1974, בעיצוב סטודיו ציזר ובהוצאת עם־עובד, ומעניקים לה נופך אמנותי והיסטורי יוצא דופן.
בטקסט הכתוב על גבי הכריכה האחורית, בחר עורך ההגדה להגדירה באופן הבא; ״היחידה במינה, הנועדה בייחוד לישראלי המשכיל, שלא נתחנך חינוך מסורתי ולפיכך ההגדה של פסח, או חלקים גדולים מתוכה, הם בשבילו כספר החתום.״ ובמילים אחרות, להגדה הזו נוספו פירושים מפי הסופר אורי סלע, ודברי פתיחה של הרב שלמה גורן והרב שמואל אבידור הכהן - שנודע בפשרנותו ובחתירתו לפיוס בין חלקי העם ובפעילותו להפצת מורשת היהדות בקרב הציבור החילוני.
מסורת בצבעים בוהקים
ממשיכים עם מייסדי בצלאל והפעם הגדה של זאב רבן, ששאף במרבית עבודותיו לשלב בין אמנות מודרנית לבין מסורת יהודית עתיקה. בשנת 1925 רבן הזמין את טקסט ההגדה מסופר סת"ם על קלף בירושלים ובחר להעשיר אותו באיורים. עם זאת, כפי שציינו בעבר, עבודות נוספות עיכבו את השלמת ההגדה, וזו הסיבה לקיומן של גרסאות רבות. לידי הגיעה גרסה נוספת, בהוצאת "סיני" משנת 1971, המציגה את ההגדה בצבע. חלק מהאיורים שונים לחלוטין, בעוד חלקם זהים, אך הפעם בצביעה בוהקת, המדגישה את שילובם של המוטיבים התנ"כיים והסמלים היהודיים בתוך יצירת אמנות מודרנית. כיום כבר אין ספק, הגרסאות השונות של ההגדות של רבן, יכולות לפרנס דוקטורט שלם.
מעבדות לחירות (בבטיחות)
בידי שתי הגדות, לכאורה שונות זו מזו, אך שואבות השראה יחדיו ממקור טיפוגרפי. הראשונה, ״הגדה של פסח מעבדות לחרות״, שהוציא ניסן פלג ב־1971, היא מסמך תקופה מרתק. ההגדה בפורמט מוארך, מחוברת בספירלה ומעוטרת בגרפיקות איוריות פשוטות, לצד תמונות ממלחמת ההתשה וששת הימים, שצילמו נחום גוטמן, דורון אברהמי וצלמי דובר צה"ל. פרשנויותיו של אלי לנדאו מחברות את סיפור ההגדה למציאות הצבאית של אותם ימים, בעוד שהמאייר צבי אלוני כתב את גוף ההגדה ביופי וכישרון רב.
מאוחר יותר, ״המועצה הלאומית למניעת תאונות״ לקחה את אותו הכתב ויצרה את הגרסה שלה, ״מעבדות לחירות בבטיחות״. הגדה זו מוגשת עם הערות והתאמות אקטואליות הקשורות להתנהגות בדרכים, מאת המזכ״ל שמואל בוגלר, והופכת את סיפור ההגדה לכלי חינוכי ומעורר מחשבה.
סרט המשך
חמש שנים לאחר שיתוף הפעולה עם עדה ירדני, האגודה למלחמה בסרטן הוציאה לאור הגדה נוספת, מרהיבה לא פחות (טוב אולי פחות). ההגדה, שראתה אור בהוצאת כרטא בשנת 1980, נכתבה באותיות פונט עדה. למרות היעדר אזכור מפורש, סגנון האיורים הייחודי משויך לאסף ברג, מעצב גרפי בוגר בצלאל. סגנונו של ברג, המאופיין בצורות גאומטריות, מעניק להגדה מראה מודרני, ובכך משדרג את חוויית הקריאה והעיון בה.
בין קדושה לחדשנות
בין סמטאותיה הקסומות של ירושלים, מסתתר מקום מרגש במיוחד: בית היתומות הכללי, אשר הוציא לאור וחילק לתורמיו לפחות שלוש הגדות שהצלחתי למצוא. בידי אחת מיוחדת במיוחד, שעוצבה, אויירה ונכתבה על ידי לא אחר מאשר משה גוטמן. כן, כן, אותו גוטמן שאתם מכירים מגופני מערכת אופיס. כאמור, עבור גוטמן - עיצוב האות העברית היה שליחות קודש. גוטמן האמין שיש לו "נשמה מתאימה לפיתוח האותיות של לשון הקודש". ואכן, בהגדה זו הוא הצליח לשלב בין קדושת הטקסט העתיק לבין חדשנות עיצובית מודרנית.
חברון פינת בוקרשט
אברהם מנדאל הגיע לישראל כשורד שואה ומצא בה השראה. מנדאל הפך את ישראל, וירושלים בפרט, לחלק בלתי נפרד מזהותו האמנותית, ולכד את רוחה וסודותיה. בשנת 1975 עיצב את ״הגדת חברון (על פי הגדות עתיקות)״. והיא אכן נראת כמו שעטנז של סריקות מהגדות אירופאיות מהמאות ה־16 וה־17 (בלי להעליב) כמו הגדת פראג, הגדת אמסטרדם, הגדת מנטובה והגדת ונציה.
ההגדה שחוברה לה יחדיו
בדומה למנדאל, גם שמואל בונה לא נולד בישראל. בתחילת דרכו האמנותית הוא הושפע מהציור הפוסט־אימפרסיוניסטי, ויצירותיו כללו דיוקנאות ותיאורי טבע דומם. לאחר שלחם במלחמות ישראל, החלו להופיע ביצירותיו דימויים מהיהדות ומסיפורי התנ"ך. בונה הקדיש חלק מרכזי מיצירתו לתיאור מראות הכפר, עבודת האדמה והנוף הישראלי. בשנת 1968, בעקבות מלחמת ששת הימים, הוציא לאור הגדה של פסח מעוטרת באיוריו, שהושפעו מאירועי המלחמה. הוא שילב בה למשל, מראה מסורתי של משיח על חמור לבן עם דימוי עכשווי של צנחן בשערי ירושלים.
אך בניגוד למנדאל, בונה נשען על הגדות מסורתיות כרפרנס ליצירתו החדשה, אך הוא מעביר אותן דרך הפילטר הייחודי שלו ובכך יוצר מיזוג חכם של ישן וחדש. האיורים שלו קודרים וכבדים, אך הטיפול בטיפוגרפיה רענן, צעיר ושונה. בונה משתמש בצבעים עזים ובהפשטה של עיטורים מסורתיים, תוך שימוש בטושים ואפילו במרקרים! התוצאה בסופו של דבר מלאת ניגודים ומהממת ביופיה.
עוד הגדות לפסח:
- הגדות גרפיות ששווה להכיר – חלק א׳
- הגדות גרפיות ששווה להכיר – חלק ב׳
- הגדות גרפיות ששווה להכיר – חלק ג׳
- הגדות גרפיות ששווה להכיר – חלק ד׳
- הגדות גרפיות ששווה להכיר – חלק ה׳
- הגדות גרפיות ששווה להכיר – חלק ו׳
- הגדות גרפיות ששווה להכיר – חלק ז׳
- הגדות גרפיות ששווה להכיר – חלק ט׳
- הגדות גרפיות ששווה להכיר – חלק י׳
- הגדות גרפיות ששווה להכיר – חלק י״א
