מפא״י זה אדום. חרות זה כחול. מפד״ל זה סגול. מאז קום המדינה ובמשך עשורים לאחר מכן, לרוב המפלגות היה צבע מזוהה משלהן. אבל בשנים האחרונות, כמו שכולנו יודעים, הסיפור הזה נגמר. ככל שעברו השנים, ובעיקר ככל שהקיטוב גדל, עוד מפלגות בחרו לאבד מהזיהוי והמקוריות שלהם רק כדי לסמל שהם ״של ישראל״. אני בספק שיש תופעה כזאת בענפים אחרים, גם לא בפוליטיקה במקומות אחרים, שכל הארגונים מתחום מסוים מוותרים במודע על בידול רק כדי להיות שייכים ו״כשרים״. לא מדובר רק בצבעים, גם צורות וסמלים עברו תהליך דומה. מעולם דימויים עשיר שכולל פרחים (ר״צ), עלים (חרות), כלי עבודה (מפא״י), ידיים (כך) ועוד, הזהות הפוליטית כיום רודדה לכדי מגני דוד, נקודות וקווים תחתונים, כנראה כדי לפנות למכנה הבסיסי המשותף והכי פחות מרחיק קולות שאפשר.
ובכל זאת, עד לאחרונה, בכל מערכת בחירות נשארו מפלגות עם מיתוג צבעוני. מרצ (ירוק), יש עתיד (כתום, לצד לוגו כחול) העבודה (אדום בהתחלה וסגול לאחרונה) ורבות אחרות. אך במערכת הבחירות הנוכחית, המהפך הושלם. מהאדום של העבודה נשארה נקודה בודדת בסמליל של הדמוקרטים, מהכתום של יש עתיד נשאר קו תחתון בסמליל של ביחד, ומהירוק של מרצ לא נשאר דבר. כך נעלמה הייחודיות מהמערכת הפוליטית בישראל באופן סופי, ואנחנו שוחים במרק גווני כחול בשם הממלכתיות. אבל האם מדובר רק בצבע וצורניות? האם יש הבדלי מיתוג ושפה גרפית בין המפלגות, או שגם שם השיעמום הוא כל מה שנשאר? יצאתי לסקור את הקמפיינים של המפלגות הלא־מגזריות לכבוד אחת ממערכות הבחירות הגורליות בתולדות המדינה.
הצד השמאלי של האופוזיציה: ישר! עם גדי איזנקוט, הדמוקרטים עם יאיר גולן
המפלגה הגדולה בסיום מערכת הבחירות נכון למרבית הסקרים היא ״ישר! עם גדי איזנקוט״, שהשיקה מיומה הראשון מיתוג מקצועי בעיצוב סטודיו Re-Levant. העיצוב משתמש בגופן נרקיס שמשון בגרסת פונטף, מה שמהווה קאמבק לגופני נרקיס במערכות בחירות אחרי שנים של היעדרות. זאת עובדה משמחת במיוחד לאור חשיבות גופני נרקיס לעולם הפוליטי בישראל, שכן במשך עשורים רוב מוחלט של המפלגות התהדרו בנרקיסים למיניהם בשפה הגרפית שלהם. הצורניות? קו תחתון וסימן קריאה עם מגן דוד במקום נקודה. פלטת הצבעים? כחול כהה, כחול רגיל, וכחול בהיר. שלא תגידו שלא דאגו לכם למגוון. חדשנות גרפית? אין. זכירות? אין. שימושיות? במקסימום.
כך נעלמה הייחודיות מהמערכת הפוליטית בישראל באופן סופי, ואנחנו שוחים במרק גווני כחול בשם הממלכתיות
בזכות ספר מותג מהוקצע ומיומנות רבה (ואנימציות יפיפיות), המפלגה נראית מהוקצעת, מכובדת ומודרנית, בלי שמץ של המצאת הגלגל, בדיוק כמו גדי איזנקוט עם חליפה. וכן, כולנו רואים שסימן הקריאה דומה למדליה צבאית בהשראת העיטורים של צה"ל שעיצב ריזינגר, אבל אני לא יודע עד כמה זה קשור לצורניות של הפונט. זה לא זכיר בעיניי, וזה מכניס מיליטריזם אקסטרה כשלא בטוח שצריך. בקיצור זה נראה מדהים, אבל אין פה שום דבר חדש. למעט דבר אחד: זאת המפלגה היחידה שהשם שלה הוא "עם…" ולא "בראשות…". הבדל סמנטי קטן שאני בטוח שהם מאוד גאים בו.
בהקשר הזה, ישר סובלת מבעיה מהותית בהשוואה למיתוגים הפוליטיים של פעם, והיא לא רק שלה, כי נכון להיום אין מפלגה פוליטית עם אייקון שאפשר לצפות לו בכל מודעה. למפלגות יש או לוגו טקסט עם מאפיין חריג אחד (מוצלח יותר כמו במקרה הלמ״ד האייקונית של הליכוד, ומוצלח פחות או במקרה סימן הקריאה של ישר!) או לוגו טקסט בלי מאפיין חריג בכלל. משמע, אין זיהוי מרחוק, אין שייכות או בידול, יש קבוצה של מאפיינים כללים במקרה הטוב (פלטת צבעים וגריד) שאפשר להעתיק בלי שום בעיה. אם למפלגות היו סמלים ברורים, זאת הייתה מעין חתימת אותנטיות שאסור להעתיק לפי חוק, שזו בעצם המטרה המקורית של סמלים. ברגע שהסמל הוא שורת טקסט שנעלמת בקלות במודעות (ולפעמים לא מוצגת בכלל), חיקויים כאלה צצים בלי בעיה. ובמערכת בחירות מלאת פייק כמו שלנו, זאת בעיה. ראו מודעת הפייק שעלתה ב-22 באוקטובר על ידי הליכוד, בה הוצג גדי עם חברי כנסת ערבית ועם חיקוי של המיתוג של "ישר!" כך שנדמה היה שהמודעה יצאה מטעמם.
בצד השמאלי של המפה הפוליטית יש לנו רק עוד מפלגה אחת: הדמוקרטים בראשות יאיר גולן. תסתכלו מרחוק על הלוגו של הדמוקרטים. ואז של ישר. ואז של הדמוקרטים. רואים את הבעיה? שני הסמלילים הם שורת טקסט עם קווים מעל ומתחת. ההבדל? כאן כמובן הכוונה היא לדמות את צללית מבנה הכנסת מבחוץ. קווים שקצוותיהם חתוכים פנימה וגופן שמתחיל באותו קו חתך פנימי, אין ספק שהיה פה ניסיון ליצור את הצללית של הכנסת בצורה נונשלנטית ולא מתאמצת. והאמת? עובד. בשילוב הגופן ״אטלס״ של האכסניה בה אתם קוראים את השורות האלה, אאא (פאן פאקט, הייתי מהטסטרים של הגופן הזה לפני שיצא. Not to brag), ובחירת צבעים יוצאת דופן בדמות כחול נייבי ולבן, יש פה לוגו די מיוחד, למיטב ידיעתי בעיצוב של סני ארזי.
בשלב מסוים בקמפיין החבר׳ה בדמוקרטים החליטו להוסיף ללוגו אלמנט: כיתוב ״עם יאיר גולן״ בתוך מלבן אלכסוני כחול (כמובן). הפונט הוא מנדטורי של פונטף, בסגנון שלי מאוד מזכיר את הסטיקרים ״העם עם הגולן״. כאן גם יש לנו זריקת הצבע הראשונה לסקירה, אדום! זאת כמובן לא רק מורשת האדום של העבודה, אלא גם מורשת ״הנקודה הקדומה״ של ראובן אדלר, ששינתה את חזות המפלגות בישראל לנצח, יחד עם הקו התחתון האלכסוני של אותו אלדר. אבל במקרה שלנו, זאת אפילו לא נקודה, אלא החולם ב״גולן״. שני הסגנונות, ״הדמוקרטים״ ו״יאיר גולן״, מאוד שונים אחד מהשני וגם לא מתחברים בכלל, וכאשר מברית הקמפיין ממשיך באותו קו עיצובי של ״יאיר גולן״, הלוגו החדש מהניילונים של מפלגת הדמוקרטים פשוט נראה כמו נטע זר. כנראה שהמסורת של העבודה להחליף מנהיגים כמו גרביים התרחבה גם לסמלילים.
הצד הימני של האופוזיציה: ביחד בראשות נפתלי בנט, ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן
מפלגת ביחד… מאיפה מתחילים. מהשקת המיתוג של יש עתיד ב־2012, שהוא כמובן חיקוי מוזר של הלוגו של אובמה 2008? מהשקת הכתום כצבע מרכזי אחרי הפיצול מכחול לבן שאמור לסמל ״זריחה ותקווה״? מהמיזוג ההיסטורי עם מפלגת ״בנט 2026״? נראה לי שנתחיל דווקא בהיווסדה של מפלגת ״בנט 2026״ (גילוי נאות, כותב שורות אלה הוא חלק ממטה המפלגה). המיתוג הראשון שמפלגת ״בנט 2026״ השיקה לא היה לעצמה, אלא למטה המילואימניקים שלה. בכנס בתל אביב באמצע 2025 הושק מטה ״המילואימניקים של בנט״, ולו לוגו פשוט שבעיקרון הוא פשוט גוש טקסט בגופן ״ירדן המכביה״ של דן ריזינגר (בחידוש הפונטיה כמובן) בצבעים צבאיים של ירוק וצהוב. כשהגיעה העת להשיק את המפלגה באופן רשמי, המיתוג הרשמי נתפר די במהירות על בסיס אותה שפה גרפית בסיסית, עם אותו פונט, אבל בצבעי כחול וטורקיז. עם הלוגו הזה המפלגה רצה עד יום האיחוד עם יש עתיד.
ביום האיחוד, המעצב שגיא בלומברג התבקש שוב לתפור מהר למסיבת העיתונאים לוגו למפלגה המאוחדת. השם: ביחד. הבריף: כחול וירוק. למה? לא כל כך ברור. בכל מקרה תוך כמה שעות הודפסו כל הפוסטרים והתפאורה הרלוונטית למסיבת העיתונאים, ומפלגת ״ביחד בראשות בנט״ הושקה עם לוגו זמני עם פונט ״ירדן המכבייה״ לבן על רקע כחול עם שני קווים תחתונים ירוקים. בערך חודש לאחר מכן הלוגו רוענן, הפונט נעשה נטוי, הגוונים עודכנו, ואחד מהקווים עבר מעל הפונט, בדומה לזה של ישר והדמוקרטים, כנראה כדי לדמות את הפסים בדגל המדינה.
כארבעה חודשים לפני הבחירות נשכרו שני משרדי פרסום גדולים מאוד כדי לעבוד על הקמפיין של ביחד. במסגרת העבודה, נשכר מעצב כרזות מפורסם מאוד כדי לעצב לוגו לקמפיין הדגל של המפלגה (שהושק רק שבועיים קודם לכן תחת שם אחר), ״ביחד נתקן - תוכנית בנט לתיקון ישראל״: מקבץ תוכניות עבודה עצום במגוון תחומים. הקמפיין הושק עם ספר מיתוג שכולל שימוש בפונט ״ניופונט״ של מיכל סהר והגילדה, הכחול הפך לכהה יותר והירוק הוחלף לכתום. למה? כנראה יש עתיד והזריחה המפורסמת. מסיבה לא ברורה, ״ניופונט״ הוצר (condensed) בצורה מלאכותית ולא מקצועית לצורך הלוגו והמיתוג.
בספר המותג אף נכתב במפורש שהפונט צריך להיות מוצר בכוח בכותרות וכד׳. כמו שרוב הקוראים בוודאי יודעים, זה לא דבר מקובל בשום צורה בעיצוב גרפי. כדי שפונט יהיה צר הוא צריך להיות משורטט מחדש (redrawn) כך שיתאים לפרופורציות שלו. במקום זאת, במקרה הזה הפונט פשוט הוצר בצורה ממוחשבת, וכדי שהפרופורציות שלו ייראו נורמליות, נוסף outline לאותיות. אבל הסיפור לא נגמר כאן. ראשי המטה אהבו את המיתוג עד כדי כך, שהם החליטו להרחיב אותו למיתוג המפלגה עצמה. כך הסמלילים הקודמים של המפלגה הוסרו, ובמקומם נוצר לוגו חדש ע״י אותם משרדי פרסום (הפעם עם עריכות הכרחיות ממעצבי הבית של המפלגה, כמו kerning מקצועי במקום הריווח חסר הטיפול שהיה בגרסא המקורית): הצבע התכלת נוסף, ל־״ביחד נתקן״ הוסף פס כתום מתחת למילה ״נתקן״, והדגש בתוך הבי״ת הפך למגן דוד, כי איך אפשר שלא.
וזה לא שבנט לא יודע לעשות מיתוגים אייקוניים שגם נראים טוב. המיתוג של הבית היהודי מ־2012 הוא סמליל מצויין ואייקוני שאני בטוח שהציבור הרחב עדיין יזהה, למרות שעברו כמעט 15 שנה
הקמפיין עבר מאז עוד כמה אבולוציות עיצוביות, נוספו אלמנטים נוספים כמו ״רק ביחד רק בנט״ אחרי שאותיות המפלגה נחשפו כ״רק״, אבל הלוגו הבסיסי נשאר. ובעיקרו, הוא לא בדיוק לוגו. הוא יותר כרזה מינימליסטית, או סטיקר. אולי התרגלתי כבר לראות אותו בכל מקום, לכן התוצאה הסופית נראית לי סבירה ואסתטית למרות הכל, אבל בבסיס? זה בין המיתוגים הגרועים ביותר במערכת הבחירות הנוכחיות. ומצד שני, הוא כנראה גם הזכיר ביותר, ואולי זאת הייתה המטרה. וזה לא שבנט לא יודע לעשות מיתוגים אייקוניים שגם נראים טוב. המיתוג של הבית היהודי מ־2012 הוא סמליל מצויין ואייקוני שאני בטוח שהציבור הרחב עדיין יזהה, למרות שעברו כמעט 15 שנה. וגם לגלגול הקודם של בנט, ״ימינה״, היה לוגו מצויין בימיה כמפלגת שלטון, אומנם לא מאוד אייקוני אבל אפקטיבי ומאוד יפה (גם אז השתמשו שם בפונט של הגילדה). לא כל כך ברור מה קרה הפעם. לפחות חוסר המקצועיות במיתוג יצר קצת עניין ויזואלי, וכנראה גם הפך לאפקטיבי מאוד במקרה או שלא.
ומימינה באותו גוש, ישראל ביתנו. לישראל ביתנו יש היסטוריית מיתוג די קצרה, בוודאי יחסית לוותק של המפלגה, ואת הלוגו הכי מצחיק במערכת הבחירות הנוכחית לדעתי, ותכף גם אסביר למה. גג הבית, האייקון של ישראל ביתנו, עבר למיטב ידיעתי רק שלוש גרסאות מאז קום המפלגה. הגג הוא המוטיב העיצובי היחיד של ישראל ביתנו מאז בערך שנת 2001, אז התפצלה המפלגה ממפלגת האיחוד הלאומי, על רקע ההתנתקות והירצחו של שותפו הקרוב של ליברמן ארבע שנים קודם לכן, יו״ר האיחוד הלאומי, רחבעם זאבי. עד אז, סמליל המפלגה היה בית עם גג כאלמנט נפרד, מגן דוד במרכז וכיתוב ברוסית מתחתיו. אחרי האיחוד הגג נשאר האלמנט היחיד בלוגו, והוא עוצב מחדש בגרסא מעוקלת, צורה שתמיד הזכירה לי מכנסי פעמון בפישוק רחב. אולי אנלוגיה מתאימה לגמישות האידיאולוגית של המפלגה לאורך השנים. על הגג המעוקל ישב ״ישראל ביתנו״ בפונטים מודגשים שונים בעלי מסגרות ו־outline שונים. ממערכת בחירות אחת לשנייה הפונט של ״ישראל ביתנו״ השתנה שוב ושוב, לפעמים אפילו פעמיים באותה מערכת בחירות, אבל הגג נשאר אותו דבר, אפילו באיחוד עם הליכוד בזמנו. עד 2018.
אבל אין הרבה ספק שלוגו של מפלגה ימנית בגוש שמאלני יחסית, שמציג גג עקום ונוטה שמאלה, זה לכל הפחות פרוידיאני למדי, אם לא על גבול הסאטירה
ב־2018 ישראל ביתנו עברה מיתוג מחדש. מקולקציית פונטים שונים ישראל ביתנו החליטה הפעם על מנדטורי של פונטף מודגש ונטוי בתור הפונט הרשמי והיחיד של המפלגה (כן כן אותו מנדטורי שהדמוקרטים משתמשים בו היום. זה אחד הפונטים האהובים על ארגונים פוליטיים בישראל, אולי כסממן לכמה החברה הישראלית החלה לנטות למיליטריזם וברוטליזם באספקטים פוליטיים). הגג עוצב מחדש לראשונה מזה שנים, ובהתאם לפונט הנטוי, הגג עכשיו גם הוא נטוי. הוא מורכב משני חלקים לא שווים באורכם בגלל הנטייה שמאלה (אירוני) של הגג והפונט, אחד בכחול כהה ואחד בתכלת. הגג אמנם נראה מט ליפול, אבל מעבר לזה השפה הגרפית סבירה פלוס, ומאוד 2018 בסגנון. החל מ־2022 ישראל ביתנו שינתה את הפונט שלה שוב, לפונט סנס רחב ודק יחסית.
אז למה זה הלוגו המצחיק ביותר? פשוט: הם לא עיצבו מחדש את הגג. זוכרים שהגג הקודם עוצב נטוי כי הפונט מתחתיו היה גם הוא נטוי? הם פשוט שכחו ליישר אותו מחדש כשהפונט השתנה לפונט ישר. כשראיתי את הגרסא החדשה בפעם הראשונה שפשפתי את עיניי כלא מאמין. זאת חייבת להיות טעות, אמרתי, הם בטח עומדים לתקן את הגג בקרוב. והנה בחלוף שנתיים, הלוגו אותו דבר בדיוק. אולי הם התרגלו אליו הזה כל כך עד שהם לא שמו לב שהגג נטוי, ולכן לא ראו בעיה כשהם שינו את הפונט. אולי הם מראש פשוט רואים קצת עקום. אבל אין הרבה ספק שלוגו של מפלגה ימנית בגוש שמאלני יחסית, שמציג גג עקום ונוטה שמאלה, זה לכל הפחות פרוידיאני למדי, אם לא על גבול הסאטירה.
הקואליציה: הליכוד בראשות בנימין נתניהו, עוצמה יהודית בראשות איתמר בן־גביר
בואו ניגע קצת במפלגת השלטון שלנו. סמליל הליכוד, הפתעה הפתעה, לא השתנה גם השנה. את הלוגו הנוכחי עיצב ראובן אדלר המנוח (ידו בכל) על בסיס רעיון מקורי של גדעון שגיא מבחירות 77׳. למעשה זה השריד האחרון של סמלילי מפלגות מפעם, כשעוד היה להם תוכן ומהות מעבר ל־״בואו נדביק מגני דוד בכל מקום ונצבע באלף גווני כחול״. גם כאן כמובן יש דגל, אבל הוא אבסטרקטי, הוא רק למ״ד מתנופפת ואייקונית במיוחד. זה גם כמובן הלוגו המוצלח ביותר בנוף הפוליטי. יש להגיד שהמחסור בסמלילים כאלה בשנים האחרונות זאת לא אשמת קהילת העיצוב הישראלית, שכן בניגוד לפעם, אז היו נותנים את המנדט העיצובי לבעלי מקצוע אמיתיים, והיום המשימה הזאת ניתנת בהרבה מקרים למציע הזול ביותר והמהיר ביותר, לעיתים רחוקות לבעל מקצוע אמיתי מהשורה הראשונה (למעט מקרים חריגים כמו ״ישר!״ השנה). לפחות עוד לא התדרדרנו לכדי עיצוב המיתוג הראשי של המפלגות ב־AI. אולי בבחירות הבאות.
סמליל הליכוד לא השתנה גם השנה. את הלוגו הנוכחי עיצב ראובן אדלר המנוח. למעשה זה השריד האחרון מפעם, כשעוד היה להם תוכן ומהות מעבר ל־״בואו נדביק מגני דוד בכל מקום ונצבע באלף גווני כחול״
למרות הסמליל האייקוני, וכנראה בגלל הוותק שלו, לליכוד אין שפה גרפית אמיתית, שלא לדבר על ספר מותג. הקווים המנחים של הליכוד פחות או יותר מסתכמים בהמון כחול. הפונטים משתנים כמו גרביים (או כמו מועמדי אופוזיציה). פעם הם כל מיני סנס־סריפיים של מאסטרפונט, פעם הם אלמוני של אאא, ולפעמים הם הפונט העממי ששוקי דיין יצר אי שם בתחילת שנות ה־2000 ומבוסס על הלוגו של הליכוד (כן, כולל הלמ״ד), וככל שנראה נוצר כמחווה אישית ולא כעבודה שהוזמנה. אני גם די בטוח שיש כמה גרסאות נפרדות כאלה שמסתובבות בשורות הליכוד, ולרוב הן לא בשימוש רשמי של המפלגה אלא בעיקר של מועמדים בפריימריז. המשמעות היא בלאגן. אין פרסום של הליכוד שנראה כמו משנהו, למעט החוט המקשר של כחול, דגל ישראל ודמותו של בנימין נתניהו. וחבל. ללוגו אייקוני ומרשים כזה, ולמפלגת שלטון כמוה עוד לא הייתה במדינה, מגיע ספר מותג שיכבד את המורשת שלו, ובהתחשב בנוכחות העצומה של הליכוד בחיינו, לכל הפחות יהפוך את המרחב הציבורי שלנו ליפה ומסודר יותר.
ימינה מהליכוד, עוצמה יהודית. מגן דוד היה במרכז הלוגו של המפלגה גם תחת שמה המקורי, ״חזית יהודית לאומית״, אז הוא היה אבסטרקטי ומקושקש. אבל מאז שמיכאל בן־ארי זכה בראשות המפלגה ושינה את שמה לעוצמה יהודית, סמליל המפלגה נקבע כמגן דוד גדול שנחצה לשניים במרכזו על־ידי המילים ״עוצמה יהודית״. גם כאן, פרוידיאני במקצת. עם פונט נאה של פונטביט, ומגן דוד כחול קצת עקום (במקרה הזה בכוונה. אני מנחש שהכוונה הייתה לתת וייב של סטיקר, כיאה למפלגה עם עבר אנרכיסטי במופגן). זה לוגו אסתטי בעיניי, ואני חושב שהוא מהמוצלחים בעשור הקודם.
אולי תתפלאו לשמוע, אבל בעיניי מיתוג מפלגת עוז קצר הימים הוא כנראה המיתוג המוצלח ביותר במערכת הבחירות הנוכחית
מתישהו באיזור 2021 עוצמה יהודית השיקה לוגו חדש. עם פונט דק, אלכסוני ויותר סנס במהותו, ומגן דוד כתום, כמעט אדום, הלוגו הזה נראה יותר כמו תג שריף מאשר מגן דוד, ומאחר ואני מניח שזו לא הייתה הכוונה (למרות המסר החופף לזה של המפלגה באותן שנים), קשה לי לדמיין סיבה אחרת למה עוצמה יהודית תחליף את הכחול שלה בכתום־אדום, למעט אולי נטייה טבעית לחזור למגזריות שאפיינה אותה בהתחלה (הצבע של מתנגדי ההתנתקות מעזה). השינוי הזה גם הופך את עוצמה יהודית למפלגה הלא מגזרית היחידה שלא צבועה בכחול. טוב, אולי לא, כי מאז 2022 עוצמה יהודית מתקשה להשתמש בלוגו אחד בלבד. מישהו החזיר בשלב מסוים את הלוגו הקודם, ורק תיקן את הצבע לכתום, ומאז הדרך לשני סמלילים במקביל נפרצה. בקמפיין הנוכחי נראה שהמהפך הושלם ולמעט מקרים בודדים, הלוגו שהמפלגה משתמשת בו חזר להיות הלוגו המקורי, הפעם בכתום, כשכל השפה הגרפית מסביב כחולה להחריד. בעיניי, הגרסא של 2021 מוצלחת יותר, אבל גם כיום מדובר בלוגו סביר, למרות שקצת זקן ועייף. כמובן שעל שפה גרפית אין בכלל על מה לדבר גם במקרה הזה.
המפלגות הקטנות: עמך ישראל, המילואימניקים והכלכלית, הציונות הדתית וזהות
המפלגות הקטנות, כתמיד, הן יותר מגזריות, אבל בכל זאת נעבור על אלה מביניהן שכן סוחפות קהלים מעבר לאלו המזוהים איתן. הראשונה היא המפלגה האחרונה שהושקה: עמך ישראל, או איך שאני אוהב לקרוא לה: ״וינטר איז קאמינג״. לגבי השם… לא טוב, אבל גם לא יודע להסביר למה. הוא מרגיש לי כמו גרסת המפלגות לשמות ״דוסים״ כמו אמונה תהילה או אהבת השם. מה גם שהקונוטציה היחידה שיש לי לעמך ישראל זאת עמותת עמך (עם לוגו נהדר אגב). הלוגו משתמש בפונט אלמוני של אאא (עם ניקוד, כנראה שלא היו בטוחים שם אם הציבור טיפש מספיק כדי להיכשל בלהגות את המילה הזו נכון), והוא נראה כמו קופת חולים כללית בימיה הקשים, פשוט טקסט נטוי בצורה לא טבעית עם שני קווים סביבו בציר אלכסוני.
ברירת מחדל מוזרה שכל כולה התרפסות לאיזו הגמוניה חסרת פנים, אולי הגמוניה שלא קיימת, שקובעת שבלי כחול אתם לא באמת של ישראל
מצד אחד, אין פה מגן דוד או סימבוליקה שחוקה. מצד שני אין פה סימבוליקה בכלל. זה לא לוגו, זה קובץ וורד. נקודת אור בכל זאת היא השימוש בצבע שאינו כחול. היסטורית, כמו שאמרנו בהתחלה, סגול היה הצבע של המפד״ל, ואז באיזור 2022 עבר לצד השני לגמרי, למפלגת העבודה בראשות מירב מיכאלי. עכשיו הסגול חוזר למקומו הטבעי, אבל גם עכשיו, לא לגמרי. כי עם הסגול הגיע גם כחול ברירת־מחדל משמים, שלאורך רוב הקמפיין היה הצבע המרכזי בפרסומי המפלגה. בשבועות שלפני הבחירות, למזלנו, הסגול תפס יותר ויותר נפח. לא כל כך ברורה לי הבחירה בסגול דווקא, אבל בשלב הזה אני פשוט מעדיף להגיד תודה על טיפת הצבע בלי לשאול שאלות.
הנה משפט שלא חשבתם שתשמעו: לזליכה יש סטייל. כשהכלכלית הבליחה לחיינו, היא הביאה איתה עיצוב גרפי מהוקצע יחסית, בוודאי ביחס לנהוג. שלא תבינו לא נכון, אני לא אומר שזה היה אייקוני או מרשים, אלא פשוט מעבר לסטנדרט הנהוג. עם פונט בלנדר השיקי ואימג׳ אבסטרקטי של זריחה (מזכיר מישהו?), זה היה לא רע בכלל. זה כמובן התפקשש במערכת הבחירות הבאה אבל זה לא רלוונטי. כעת, הכלכלית התאחדה עם המילואימניקים, שלה מעולם לא היה לוגו אחיד אלא קולקציה של גושי טקסט בצבעים צבאיים. למפלגה המאוחדת קוראים ״המילואימניקים הכלכלית״, מקורי כצפוי, אבל אז הצטרפה צלע שלישית לאירוע.
אולי תתפלאו לשמוע, אבל בעיניי מיתוג מפלגת עוז קצר הימים הוא כנראה המיתוג המוצלח ביותר במערכת הבחירות הנוכחית
ופה יש לנו כבר תופעה גרפית איכותית - ד״ר עינת וילף, עם המפלגה שלה, עוז. ואולי תתפלאו לשמוע, אבל בעיניי מיתוג מפלגת עוז קצר הימים הוא כנראה המיתוג המוצלח ביותר במערכת הבחירות הנוכחית. יש בו בחירות עיצוביות משונות, זה בטוח, אבל יש בו המון יופי, המון ייחודיות, וגם באמת המון עוז. ללכת על אימג׳ים של נשים לוחמות מקום המדינה, ווייב פלמ״חניקי ורטרו מאוד, ולוגו טיפוגרפי מאוד משונה ומאוד חינני, גורם לעוז לנצח את הבחירות ובענק. עד שהיא כמובן נבלעה, שמה נמחק (האתר עדיין באוויר לבינתיים, לכו לגגל), והלוגו הסופי הוא פשוט ״המילואמיניקים״ בתוך ריבוע בצבע ירוק צה״לי כי אין יצירתיות בענף הזה, ומתחתיו ״הכלכלית״ בתוך ריבוע כחול. יחסית אסתטי, אבל כמה משעמם וחסר מעוף. שמישהו ישכור מחדש את הגרפיקאי של עוז בבקשה.
ולבסוף, סמוטריץ׳. כן, סמוטריץ׳. אישית אני חושב של״ציונות הדתית״ תמיד היה את הלוגו הכי מכוער מכל המפלגות. בהתחלה כפונט נטוי מאורך וכעור עם גל חסר הסבר מעליו. מאז אותו פונט נטוי מאורך וכעור אבל עם מגן דוד מאוד מאוד מינימליסטי, ממש רק כמה קווים, כאילו הוא נשבר לרסיסים. ושנה אחרי זה בול אותו דבר אבל עם פחות קווים, כאילו עם הזמן המגן דוד הולך ונעלם. גם כאן, המשל מהפנט. השנה המהפך הושלם, ומהמגן דוד נשארה רק הצלע הימנית, בדמות חץ, שהתמזגה עם הצד״י. הירוק שהלך ונהיה חלק מרכזי יותר ויותר מהלוגו לאורך השנים השנה ניצב כצבע משני בולט (הפעם בגוון יותר צבאי, כנראה כדי לקרוץ לקהל המשרתים ההולך ומתרחק מהמפלגה), עם כחול־טורקיז עכור כצבע ראשי, ופונט קרוואן רחב היפיפה של אאא שלא מתאים כאן בשום צורה. לפחות הכנסנו קצת צבע.
אבל סמוטריץ׳ לא מתמודד לבד. ״זהות״ של פייגלין הצטרפו השנה. וזהות היא סיפור מעניין. המפלגה עברה מיתוג ב־2015 כשעוד נחשבה למפלגה ליברלית בואכה שמאלנית שהתחייבה בעיקר ללגילזיציה של מריחוואנה. איזה ימים, אה? בהתאם, המיתוג של המפלגה מהוקצע, משתמש בפונט אלמוני של אאא (אם אני זוכר נכון, זאת הייתה המפלגה הראשונה שהשתמשה בפונט של אאא בלוגו שלה, מה שהיום הוא דבר שבשגרה), ונראה מצויין. עד השנה, שכן כנראה כדי לקרוץ לקהל של סמוטריץ׳, בחרו במפלגה לכער הכל, להשאיר את האייקון בלבד ולכתוב בענק ״הגיע הזמן לנצח״ בפונט של עוצמה יהודית, כשרק מתחת כתוב בקטן ״זהות בראשות משה פייגלין״. אבל למה זה המצב? טוב ששאלתם. מסתבר שהמפלגות החליטו להתנהג כאילו הן לא רצות ביחד בכלל. שתי המפלגות שומרות על קמפיינים נפרדים, זהות נפרדת, הם אפילו לא שמים את סמוטריץ׳ ופייגלין אחד ליד השני בפרסומות. רק הסמלילים הנפרדים שלהם מוצנעים, יחסית. ללכת בלי ולהרגיש עם. אני לא היסטוריון לקמפיינים פוליטיים, אבל אני לא זוכר מעולם שתי מפלגות שרצו ביחד ברשימה אחת ולא איחדו את הקמפיין בכלל. פה ממש מדובר בהפרדה מוחלטת, וזה אירוע מאוד מאוד מעניין, גם פוליטית וגם שיווקית. עיצובית? זה קצת איכס.
אגב אמרתי מקודם שלמזלנו עוד אין לנו מפלגה שהשפה העיצובית בוצעה כולה ב־AI, אז רק תנו לי לסייג שטכנית זה לא באמת נכון, אבל אם לא תיכנסו לאינסטגרם המפלגה של גדי יברקן לא תדעו מזה לעולם, וטוב שכך. רק ספוילר קטן: הלוגו שלו אשכרה אומר ״גדי יברקו״, כי ה־AI התבלבל בין האותיות. וזה בכל מקום, גם בקאבר הפייסבוק שלו. שלא נדע.
לסיכום
שמעתי שיש עיתון גדול שפרסם סקירה על קרנבל הצבעים במערכת הבחירות הנוכחית. לא ברור לי כל כך איזה קרנבל של צבעים פספסתי, אבל אולי מישהו פשוט לא הזמין אותי. לי זה נראה שאין מפלגה לא מגזרית (כי חרדים זה זהב וערבים זה ירוק, תמיד) שלא צבועה בכחול מכל כיוון בבחירות הקרובות. אין. כאמור, אפילו לעמך ישראל יש רק סגול מאוד מצומצם ובביחד יש כתום חרישי שהוא בקושי accent color. וכאמור צבעים זה רק סממן, חוסר המעוף בפוליטיקה הישראלית הוא חריג, לא רק ביחס לעולם המיתוג בכלל אלא גם בעולם. אני לא מכיר מדינה שבה כל המערכת הפוליטית כולה צבועה באותם צבעים. יש בהחלט השתלטות כחולה על המערכת הפוליטית, וזאת אפילו כבר לא בחירה עיצובית, זה באוטומט. ברירת מחדל מוזרה שכל כולה התרפסות לאיזו הגמוניה חסרת פנים, אולי הגמוניה שלא קיימת, שקובעת שבלי כחול אתם לא באמת של ישראל.
במערכת הבחירות של 2019 למפלגה הגדולה ביותר אשכרה קראו כחול לבן, יותר ברור מזה? אני נוטה לפרש את זה כדריסה של האינדיבידואליות, תהליך שהתחיל עוד לפני קום המדינה אבל איכשהו נשמר מחוץ למערכת הפוליטית עד לאחרונה, דריסה שמייצגת את החברה הישראלית כיום ואיך אנחנו רוצים את המנהיגים שלנו. ממלכתיים, בלי טיפת ייחוד, שקולעים למכנה המשותף הכי בסיסי שאפשר ושחלילה לא יביעו איזו דעה. נראה שפוליטיקאים חושבים שמפלגה כתומה, אדומה, או חלילה ירוקה, אשכרה תגרע מהם קולות, והאמת? אולי זה לא כזה מופרך. טוב נו, לפחות מזל שהדגל שלנו הוא כחול ולא צהוב זרחני.
תגובה אחת
כתבה יפה ומחכימה! תודה