בשנים האחרונות צמחה בקהילת המעצבים שפה פנימית סביב טיפוגרפיה – ביטויים, כינויים והלצות מקצועיות שמלווים את היומיום בסטודיו ובאקדמיה. ״מילון הסלנג הטיפוגרפי״ ממפה את השפה הזו, עם דוגמאות מהחיים. אספנו כאן, ברוח קלילה ועם קריצה, אוצר מילים שמשרטט את האהבות, הפוביות והאובססיות הקטנות של קהילת המעצבים סביב האותיות. חלקו נטבע בידי טיפוגיקים ותיקים, חלקו צמח מסשנים של בריינסטוגמינג, וחלקו פשוט מבקש להתקבע בשפה.
מוזמנים לאמץ, לשלב במשפטים ולשתף חברים. ואם יש לכם סלנג טיפוגרפי שחסר כאן – כתבו בתגובות, ואולי נוסיף לרשימה.
(ש״ת, אוֹתוֹדוֹקְסִי/ת)
טיפוגרף שמרן, דבק בחוקים הקלאסיים, מתנגד לחידושים ולא מוכן לסטות מהמסורת הטיפוגרפית; יבחר תמיד בפתרון המוכר וה"נכון".
בשיחה אמיתית:
״ביקשתי ממנו שישתמש בפונט עכשווי, אבל הוא התעקש להשתמש בהדסה. הוא כזה אוֹתוֹדוֹקְס!״
איור: אולג מילשטיין
(ש״ע, אוֹתִי־יוֹתִיִּים)
אדם שכל דבר שהוא רואה מתורגם בעיניו לטיפוגרפיה; חושב באותיות, מתלהב מהן ומעיר על ריווחים, משקלים וקריאוּת גם מחוץ לסטודיו.
בשיחה אמיתית:
״הוא ראה את העיצוב ומיד התחיל להעיר על בחירת הפונט – הוא כזה אוֹתִי־יוֹתִי.״
(ש״ע)
פונט מכני וחסר נשמה שעוצב על־ידי בינה מלאכותית. טיפוגרפיה שנראית כאילו נוצרה באמצעות שורת פרומפט ולא מתוך שיקול דעת עיצובי.
בשיחה אמיתית:
״זה לא פונט, זה אוֹת־בּוֹט – קר, נטול אופי, כאילו נוצר ב־AI.״
(ש״ע, אִינְסְטָפוֹנְטִים)
פונט שעוצב במהירות, לרוב בלי מספיק ליטוש, עומק או מחשבה. נראה טוב במבט ראשון, אבל מהר מאוד מרגיש שטחי, לא מהוקצע או כזה שלא מחזיק שימוש אמיתי.
בשיחה אמיתית:
״הפונט הזה נראה טוב אולי רק בפוסטים באינסטגרם, אבל אין לו מספיק משקלים וחסרים לו תווים – אִינְסְטָפֿוֹנְט לגמרי.״
(ש״ע, בּוֹלְדִּיסְטִים; ש״ת: בּוֹלְדִּיסְטִי)
מעצב שנמשך באובססיביות למשקלים כבדים ובולדיים, גם כשהם לא מתאימים לעיצוב; יעדיף נוכחות ומסה על פני עדינות ומידתיות.
בשיחה אמיתית:
״אל תבקש ממנו אפילו להשתמש בפונט דק – הוא בּוֹלְדִּיסְט חסר תקנה.״
איור: דפנה גבר
(ש״ע)
תחושת נינוחות, כיף וזרימה שנוצרת כשמעצבים נהנים באמת מהטיפוגרפיה, בלי מאמץ ובלי דרמה. מצב שבו הכול מרגיש נכון, נעים ומדויק.
בשיחה אמיתית:
״איזה כיף לעבוד על הפרויקט הזה – הכול זורם, אני פה בגוֹפָֿנָאן אמיתי.״
(ש״ע, חִינַּמְנִיקִים)
מעצב שמשתמש רק בפונטים חינמיים, בין אם כי הוא בתחילת הדרך, חסר תקציב או פשוט לא מעריך מספיק איכות טיפוגרפית.
בשיחה אמיתית:
״יש לו תקציב גדול לקמפיין, אבל על פונטים הוא לא מוכן לשלם – חִינַּמְנִיק.״
(ש״ע)
מעריץ מושבע של טיפוגרפיה; לא יכול להפסיק להתעסק באותיות, פונטים ומעצבי פונטים. עוקב אחרי כל מעצבי הפונטים באינסטגרם, אוסף ספסימנים, מזהה פונטים ברחוב, עוקב אחרי כל פונט חדש שיוצא וחי טיפוגרפיה בכל שעות היממה.
בשיחה אמיתית:
״אל תשאל אותו איזה פונט זה אם אין לך חצי שעה פנויה, כי הוא טַיְפּוֹהוֹלִיק רציני.״
איור: חן מגיע
(ש״ע, טִיפּוֹגִיקִים)
חנון טיפוגרפיה אובססיבי שחי ונושם אותיות. אוסף קטלוגי פונטים וספסימנים, עטיפות ישנות, שלטים ופריטי ישראליאנה טיפוגרפיים. יודע לזהות באיזה עשור עוצב שלט רחוב לפי האותיות, מכיר את כל הגרסאות הקיימות של פרנק־ריהל, מתרגש מחותמות גומי ישנות ויכול להעביר שעות בספריות ובארכיונים גרפיים.
בשיחה אמיתית:
״משה הטִיפּוֹגִיק לא יקנה בחנות רק בגלל שהקרנינג בשלט שלה נוראי.״
(ש״ע, טַיְפּוֹסְנוֹבִים)
מעצב מתנשא; חושב שהוא יותר טוב מכולם ומסרב לעבוד עם פונטים שאינן לטעמו. בדרך כלל יסכים להשתמש בשלושה פונטים בלבד כל חייו, לרוב הדסה, נרקיס בלוק ואולי עוד אחד שהוא מחשיב ל״קלאסיקה״. מצליח למצוא משהו שלילי בכל פונט שאינו שייך לרשימה המצומצמת שלו.
בשיחה אמיתית:
״הוא חזר מברלין ולא מפסיק להסביר כמה העיצוב בארץ גרוע – טַיְפּוֹסְנוֹב קלאסי.״
(ש״ע, קֶרְנִינְגִּיסְטִים)
אמן הריווחים; מתמקד באובססיביות במרווח שבין האותיות, מכוונן התאמות זעירות להשגת קצב וקריאות מיטביים. מדובר בזן נדיר במיוחד – יש בעולם פחות קרנינגיסטים טובים מאנשים שיודעים מתי להשתמש במקף עברי.
בשיחה אמיתית:
״דרוש קֶרְנִינְגִּיסְט נינג׳ה לפרויקט טיפוגרפי – מישהו שיודע לעשות קסמים בין ר׳ ל־צ׳.״
איור: מאיה איש־שלום
(צירוף ש״ע)
לילה לבן המוקדש כולו לסידור ריווחים בין אותיות; טקס מוכר של מעצבי פונטים, שבו מזיזים כל אות פיקסל ימינה ואז פיקסל שמאלה עד שמאבדים תחושת זמן ומרחב.
בשיחה אמיתית:
״שוב עשיתי קֶרְנִינְג־נַיְט בסטודיו, עד שלוש לפנות בוקר״
(ש״ע; ש״ת: פּוֹנְטפוֹבִי)
פחד בלתי מוסבר מבחירת פונט; קיפאון יצירתי שמופיע מול תפריט פונטים גדול מדי או חרדת ביצוע טיפוגרפית.
בשיחה אמיתית:
״הוא תקוע כבר יומיים ולא מצליח לבחור פונט לפרויקט – יש לו פּוֹנְטפוֹבְיָה קשה.״
(ש״ע)
פונט ישן נושן, שיצא מזמן מהאופנה; מייצר רושם ארכאי ומכביד על עיצוב עכשווי.
בשיחה אמיתית:
״העיצוב הזה נראה ארכאי – הם עיצבו אותו עם איזה פּוֹנְטִיוֹכוֹס כלשהו מהניינטיז.״
(ש״ע)
מאסטר של שילוב פונטים; מומחה בבחירה והתאמה של פונטים; מאזן בין אישיות המותג, שימושיות וקריאות.
בשיחה אמיתית:
״לא בטוחים איזה פונט מתאים? תשאלו את נעמה הפּוֹנְטִיסְיֵירית של הסטודיו.״
(ש״ע, פּוֹנְטְמַעְכְּרִים)
מעצב פונטים גרוע, חסר השכלה טיפוגרפית, ידע או כישרון, שמשווק את הפונטים שלו כאילו היה מאסטר מהשורה הראשונה. בדרך כלל הגיע לתחום בעיקר כדי לעשות כסף, ומעדיף להשקיע יותר בשיווק מאשר בעיצוב.
בשיחה אמיתית:
״תתרחק מהפּוֹנְטְמַעְכֵּר הזה – הוא מוכר פונטים כאילו הם יצירות מופת, אבל אין שם כלום.״
(שמות חיבה)
כינויים צעירים וחמודים לגופני כותרת קטנים, מתוקים, שמחים ונטולי יומרה, כאלה שפשוט עושים טוב על הנשמה.
בשיחה אמיתית:
״ראית איזה פּוֹנְטְצִ׳יק חדש יש בפונטימונים? יו, לאכול אותו!״
איור: אלעד אליקים
(ש״ע; ר׳: פְּרַנְקְרִיּלִיסְטִים)
מעריץ אדוק של פונט פרנק־ריהל; מבחינתו אין אלטרנטיבה ראויה לפונט האלמותי הזה.
בשיחה אמיתית:
״בשבילו כל טקסט חייב להיות רק בפרנק־ריהל – פְּרַנְקְרִיּלִיסְט רציני.״
(ש״ע)
פונט אייקוני ובלתי נשכח; יצירת המופת בקריירה של המעצב, כזו שמגדירה תקופה.
בשיחה אמיתית:
״זה המַגְנוּם־פּוֹנְטוּס שלו – פונט שישאיר חותם ויכנס לקאנון הטיפוגרפיה העברי.״
(ש״ע)
מישהו שמכור למקפים עבריים ומקפיד לשלב אותם בכל הזדמנות; אובססיבי לניואנסים של קו מפריד, מקף־עברי ו־en dash.
בשיחה אמיתית:
״הוא תיקן לי שלושה מקפים בפסקה אחת – מַקַפְנִיק אמיתי.״
איור: יונתן פופר
(ש״ע)
מכור לקטלוגי פונטים ולספסימנים; אוסף, מקטלג ובודק מפרטי פונטים כאילו היו יהלומים יקרים.
בשיחה אמיתית:
״כל יום הוא עובר על ספסימנים חדשים – סְפֵּסִימַנְיָאק.״
(ש״ע)
פחד והימנעות משימוש בפונטים סריפיים; העדפה קשיחה לסנס־סריף בכל הקשר, גם כשסריף מתאים יותר.
בשיחה אמיתית:
״הם לא מוכנים לשמוע על שימוש בפונטים סריפיים באתר שלהם – בחיים לא ראיתי סֵרִיפוֹבּיָה כזו.״
(ש״ע, סֵרִיפִיסְטִים)
מעריץ אדוק של פונטים עם סריפים; רואה בסריף עוגן של מסורת, אלגנטיות וקריאות ארוכה.
בשיחה אמיתית:
״די מיצינו כבר את כל הסנסריפים! אני סֵרִיפִיסְט גאה.״
