כילדים היינו מפזמים ״גשם גשם בוא נקבל קרמבו״, לפי הלחן של שיר של להקת הנח״ל. עטיפת קרמבו נועדה לרגע קצר מאוד, ממש עד שאוכלים אותו, ודווקא הזמניות הזו היא שהופכת אותה לפריט אספני לא טריוויאלי. מעטים טרחו לשמור עטיפות כאלה, ולכן נדיר להיתקל באוסף מסוג זה. ״זה משהו שנעלם מהר״, אומר ארנון, ״ובדיוק בגלל זה מעניין לשמור אותו״.
האוסף נולד מתוך אהבה לפריטי המתיקה של הילדות, ובמקרה הזה לקרמבו עצמו – ממתק שליווה אותו בילדות וגם שנים אחר כך. דרך העטיפות שהוא אוסף, הוא משמר זיכרונות אישיים ותרבותיים. לחלק מהעטיפות לא נחשף בזמן אמת, אבל לדבריו, ״עם הקרמבו בא התיאבון״ לאסוף ולגלות את כל מה שהיה כאן בשנות השישים והשבעים.
כמו באוספים אחרים שלו, גם כאן המבט פונה לאחור. ארנון מתמקד בעיקר בעטיפות מוקדמות יותר, מהעשורים הראשונים של הקרמבו בישראל, שבהן הגרפיקה שונה לגמרי – מאוירת, צבעונית וכמעט תיאטרלית. ״כל פעם אני מגלה עטיפה שלא ראיתי״, הוא אומר. ״אין לזה באמת סוף״.
לקט מתוך האוסף של ארנון: (עם אפקט נגטיב במעבר עכבר)
4 תגובות
שלום.
אני מתחבר לאוסף של ידידי הוותיק, ארנון.
גם לי יש אוסף לא קטן של עטיפות ושל אריזות וחפצים נוסטלגיים וזאת גם אמנותי.
חשוב וראוי לשמר את העבר למען העתיד.
מתרגש בכל פעם מחדש.
כתבה נהדרת.
מקסים..👏👏👏
מגניב מאוד
עד היום לא נשמע מעולם תיאור יותר מטנף מ"ביס קרם"