בוגרים.ות איפה הם היום? זוכי וזוכות פרס אאא לשנת 2025

לפני שנה הם עוד עמדו בתערוכות הבוגרים, הציגו את פרויקטי הגמר וחיכו לגלות מה יקרה ביום שאחרי. עכשיו, שנה אחרי הזכייה בפרס אאא 2025, שישה בוגרים ובוגרות מספרים על המעבר מהאקדמיה לעולם העבודה, על מה שלמדו בדרך, על מה שהם עדיין מחפשים ועל החלומות שכבר מתחילים לקבל צורה.

עדן מייזלס

בוגרת

אוניברסיטת חיפה

פגמ״ר

אסתריקה

❶ מה עשית במהלך השנה האחרונה (מאז תערוכת הבוגרים), ואיפה את עובדת היום?
קודם כל ולפני הכל, קצת נחתי. אחרי 4 שנים אינטנסיביות של לימודים, שקעתי בכמה חודשים של מנוחה מעיצוב, והתעסקתי בחיים שמחוץ לאקדמיה: בניית פורטפוליו, ארגון חתונה, צירוף כלב למשפחה, וכמובן המלחמות והאיראנים, שקצת עיכבו אותי מלחפש בית מקצועי להתפתח בו. זה חתיכת מעבר מהחיים האקדמיים לחיים האמיתיים, מלא בחוסר ודאות. וא; התגעגעתי ליצירה והרגשתי שאני מבזבזת את הפוטנציאל שלי. תוך כדי המערכה מול איראן התחלתי לשלוח קורות חיים, והתמזל מזלי להגיע לסטודיו לעיצוב ולמיתוג Pha design. היום אני מעצבת בסטודיו – בונה זהות למותגים בתחומים מגוונים, מעצבת לפרינט ולדיגיטל ומתעסקת גם בארט־דיירקשן, ימי צילום וניהול לקוחות. מכלול שלם של מיתוג, מא׳ עד ת׳.

״התפקיד שלנו כמעצבים הוא לבחור את המלחמות: לדעת מתי לעמוד על הרגליים האחוריות ומתי לשחרר״

❷⁠ ⁠בפרספקטיבה של שנה ב"שוק", כמה לדעתך הועילו לך הלימודים?
⁠הלימודים הועילו לי מאוד. מעבר לידע התיאורטי והפרקטי, המסגרת הזאת ביגרה אותי כמעצבת וכאדם עצמאי. יש משהו מאוד חוצה גבולות בתואר בעיצוב ובתקשורת חזותית בפרט, שמאפשר לפרוח עם הדמיון וללכת נגד החשיבה הרציונלית. המחקר והעומק שנדרשו בפרויקטים לימדו אותי את החשיבות של התהליך, גם אם בעולם האמיתי לא תמיד יש זמן לעסוק בו. אין נוסחה אחת למקצוע הזה, ויש כאן צורת חשיבה שרק בתואר באמת נחשפתי אליה.

❸ ⁠אל מה את הכי מתגעגעת באקדמיה?
אני מאוד מתגעגעת לאווירה החמה והעוטפת שהייתה באקדמיה. השיח עם החברות והחברים ללימודים נתן מקום לתסכולים, לסיעור מוחות ולהצלחות, ובעיקר להבנה של אנשים שחוו איתי את אותו מסע. גם העובדה שמדובר בפרויקטים לימודיים אפשרה ניסוי וטעייה, התבחבשות, פאשלות והעמקה. אלה דברים שקשה יותר ליישם בעולם האמיתי.

❹ ⁠מי המרצה שלא תשכחי לעולם?
זכיתי לפגוש מרצים מעולים ומעוררי השראה, אבל דווקא רינת הדר ורונית יזרעאלי, שליוו אותי בשנה ב׳, הכי זכורות לי. רינת, בתחום הטיפוגרפיה והמיתוג, הצליחה להעביר את הידע שלה בצורה רגישה ומכילה. ורונית, היא פשוט רונית. אני מאוד מחזיקה מהדעה שלה, מהביטחון ומהסטייטמנט שלה בכל הקשור לעיצוב אתרים ומיתוג מינימליסטי וחד.

❺ ⁠במבט לאחור, איזה קורס את מרגישה שהיה חסר לך בלימודים?
קודם כל, בניית פורטפוליו. זה סופר קריטי להבין כבר במהלך הלימודים מה מצופה מסטודנטים לעיצוב להראות בחוץ, כמה, למה ובאיזה אופן. בנוסף, היה חסר לי עיסוק בניהול לקוחות ופרויקטים, ובהבנה איך ניגשים ללקוח ואיך מנגישים לו עיצוב שיעבור לו חלק בגרון. וכמובן, הבינה המלאכותית. הייתי שמחה להכיר את הכלי ואת המשמעות שלו כבר בשלב הלימודים.

❻ ⁠מה את ממליצה לבוגרים טריים? ואיזה טיפ היית נותנת להם שניה לפני ההגשות?
מאוד קל להישאב לעיצוב האוטומטי או להיות בורג קטן במערכת, ואני ממש עומדת על זה שכדאי לעשות את כל המאמצים כדי לא להגיע לשם. חשוב שהעיצוב ימשיך להיות המקום להגשים חלומות וליצור מכל הלב, ועם קצת רגש. כן, זו לא מילה גסה. חשוב שמעצבים צעירים יבינו את הערך שלהם גם בעולם כל־כך מתפתח, שעשוי לאיים על המקצוע. הלו, יש אותנו חבר׳ה.

❼ ⁠מה הדבר הכי חשוב שלמדת על עולם העבודה בעיצוב שלא סיפרו לך בלימודים?
לא סיפרו לי שפינג־פונג מול לקוחות הוא חלק לא קטן מהתהליך. שלא תמיד הכל יוצא מושלם ומפוצץ במחמאות, וזה בסדר. למדתי גם שמי שלא מבין עיצוב לא בהכרח ייתן ביקורת בונה כמו שנתנו לנו בלימודים, ותפקידנו כמעצבים הוא לבחור את המלחמות: לדעת מתי לעמוד על הרגליים האחוריות ומתי לשחרר.

❼ ⁠איפה את חושבת שתהיי בעוד שלוש שנים?
אני שואפת להמשיך להתרגש ממה שאני עושה היום, מתהליכי מיתוג ללקוחות ומבייבי קטן או גדול שנוצר בכל פעם כזאת. בעוד 3 שנים אני רוצה להיות זו שמתייעצים איתה, שמחזיקים מהדעה העיצובית שלה, ושפונים אליה כי סומכים על המקצועיות שלה. רק להתקדם ולצבור ניסיון וידע.

ליאור קימל

בוגר

בצלאל

פגמ״ר

ליברטו

❶ עבדתי חודשיים וחצי בסטארטאפ, ולאחר מכן התחלתי לעבוד בסטודיו aswedesign, סטודיו למיתוג בתל־אביב. במקביל, אני מנסה לעבוד על פונטים בזמן שנותר.

❷ הלימודים העניקו לי המון, ובעיקר ביטחון בדעה שלי, במה שאני מעצב, וביכולת לנמק מדוע זה טוב ונכון. גם הביטחון לדעת שכאשר אני מקבל משימה, אחרי זמן של מחשבה, ניסיונות ובדיקות, הפתרון יגיע, ולא להילחץ כל הזמן מהצורך להביא את הרעיון הבא.

״לקוחות זה דבר מורכב, והיכולת פשוט לעצב מה שאני רוצה היא דבר שאני מאוד מתגעגע אליו״

❸ מה שאני הכי מתגעגע אליו מהאקדמיה, זה לפרויקט משלי. אני מרוצה מהעבודה, והיא מביאה בפניי הזדמנויות לעשות פרויקטים שלא יכולתי לעשות במקומות אחרים, מבחינת גודל או תחום. אבל לקוחות זה דבר מורכב, והיכולת פשוט לעצב מה שאני רוצה היא דבר שאני מאוד מתגעגע אליו.

❹ אני חושב שהמרצה שהכי השפיע עליי במחלקה היה נעם שכטר. למדתי איתו לראשונה בסטודיו לעיצוב ספרים בסמסטר א׳ של שנה ד׳, ואז הוא הנחה אותי בפרויקט הגמר. אני חושב שבתור מרצה, לנעם הייתה היכולת לא לתת לי ביקורת רק על העבודה שעומדת מולו, אלא גם על איזה סוג מעצב אני באותו רגע ועם אילו אתגרים אני מתמודד. הוא ידע להגיד לי את מה שאני צריך לשמוע כדי להצליח להתפתח. הוא לא ראה רק את העבודה, הוא ראה אותי כתלמיד, ואני מאוד מעריך אותו על זה.

❺ בדיעבד, אני חושב שהיה חסר לי בלימודים יותר עיסוק במיתוג. במהלך הלימודים חשבתי שאלך לעולמות ה־UX/UI, מכיוון שהם התחברו לנטייה שלי ליצור מערכות עם הרבה חוקים והיגיון. לקראת סוף הלימודים הבנתי שהרבה יותר מעניין אותי להתעסק באסתטיקה, ביופי ובמיתוג. עכשיו, כשאני בסטודיו למיתוג, חבל לי שלא לקחתי יותר קורסים בתחום.

❻ הייתי ממליץ לבוגרים הטריים להיזכר במה שגרם להם להתעניין בתחום מלכתחילה. הלימודים מאוד דורשים ומתישים, ולא מעט פעמים גורמים לנו לשכוח למה אנחנו עושים את זה. היכולת לחזור אחורה, בלי הסביבה האקדמית התחרותית, ופשוט ליהנות מיצירה לעצמך מתוך עניין, נתנה לי המון כוח להמשיך ליצור.

❼ לא סיפרו לי בלימודים עד כמה תזמון משימות יהיה חלק משמעותי מהעבודה. כשאתה עובד במשרה מלאה ויש כמה משימות במקביל, אתה לומד להעריך כמה זמן תיקח כל משימה. גם אם מדובר בלחשוב על רעיון, לדעת שגם הוא בסוף מגיע אחרי זמן מה.

❽ אני חושב שאני עדיין לא יודע איפה אני רואה את עצמי בעוד שלוש שנים. אני יודע שאני רוצה להצליח לעסוק יותר בעיצוב אותיות במסגרת העבודה שלי, ואולי לעשות תואר שני בחו״ל.

עדן־ג׳נט בוחניק

בוגרת

סמינר הקיבוצים

פגמ״ר

בימים ההם בזמן הזה

❶ מאז שסיימתי את התואר התמקדתי בעיקר בהתפתחות האישית שלי ובמחשבה על הכיוון שאליו אני רוצה להתפתח. לקחתי לעצמי את הזמן להבין מה מעניין אותי ומה ארצה לעשות בעתיד בתחום העיצוב, והבנתי שאני רוצה להמשיך לחקור ולהעמיק את הידע שלי בטיפוגרפיה ובעיצוב בכלל. לכן התחלתי במיונים לתואר השני בתקשורת חזותית בבצלאל, ובאוקטובר הקרוב אתחיל את הלימודים. בנוסף, בשנה האחרונה אני עובדת בסטודיו Daedalos, סטודיו קטן ומשפחתי למיתוג ועיצוב, שבו אני לומדת המון בכל יום מחדש.

❷ הלימודים נתנו לי בסיס מעולה לתחילת הקריירה והעניקו לי כלים שמשמשים אותי בעבודה עד היום. התהליך הכי חשוב שלמדתי הוא איך לחקור ולהעמיק בכל פרויקט ובכל נושא, וזה גם הדבר שאני הכי אוהבת לעשות. הלימודים לימדו אותי לא להסתפק בפתרון הראשון, אלא להבין לעומק את הנושא שאני מתעסקת בו.

״ההמלצה הכי גדולה שלי לבוגרים טריים היא לקחת רגע לעצמכם ולבחון מה הכי מתאים לכם ומה הכי מרגש אתכם לעשות״

❸ כשאני חושבת על מה שאני הכי מתגעגעת אליו באקדמיה, זה החופש והיצירתיות, בלי הגבלות של לקוחות שיושבים על הוריד, בלשון המעטה. האפשרות לקחת כל נושא שמסקרן אותי, לעצב אותו בסגנון שלי, לחקור אותו לעומק ולהגיע לתוצאות שלא הייתי מגיעה אליהן בלי המסגרת הלימודית. בדיוק בגלל זה החלטתי להמשיך לתואר שני, ואמן ואמן שאמשיך ללמוד ולהתפתח גם בשנים שלאחר מכן.

❹ מכל מרצה לקחתי משהו, גם אם הכי קטן, אבל בעיקר אני לא אשכח את יואב עינהר, המלווה שלי בפרויקט הגמר, שהאמין בי מההתחלה ולימד אותי המון. הוא נתן לי הרבה ביטחון בתהליך ועזר לי להתפתח גם כמעצבת וגם בדרך שבה אני חושבת על העבודה שלי.

❺ במבט לאחור, הייתי שמחה אם היה מגוון רחב יותר של קורסים בטיפוגרפיה ובעיצוב פונטים. מבחינתי, טיפוגרפיה היא חלק בלתי נפרד מהעיצוב, אם לא החלק הכי חשוב בו, והייתי שמחה לקבל יותר כלים והעמקה בתחום כבר במהלך הלימודים.

❻ ההמלצה הכי גדולה שלי לבוגרים טריים היא לקחת רגע לעצמכם ולבחון מה הכי מתאים לכם ומה הכי מרגש אתכם לעשות. לצאת מהלימודים ישר לעולם הגדול יכול להיות מבלבל ומרתיע, ואפשר ללכת לאיבוד בתוכו מאוד מהר. עולם העיצוב הוא רב־תחומי, ולא כל תחום מתאים לכולם. חשוב לתת לעצמכם את הזמן להבין מה באמת מעניין אתכם ולאן אתם רוצים להתפתח.

❼ הדבר הכי חשוב שלמדתי הוא שעיצוב בשוק העבודה לא בהכרח יהיה יפה ונכון בעיניי. יש הרבה מאוד משתנים שצריך לקחת בחשבון, כמו מי הלקוח, מה מטרת הפרויקט, מה התקציב, מה הדדליין ומה האילוצים. כל אלה יכולים להקשות מאוד על העבודה, אבל גם מספקים אתגרים שכיף לצלוח ולמצוא להם פתרונות יצירתיים.

❽ בעוד שלוש שנים אני מקווה להיות עם סטודיו משלי, לעסוק באותיות ובדברים שמעניינים אותי, להמשיך לחקור וללמוד, ובעיקר ליהנות מהעשייה.

רם סלים

בוגר

שנקר

פגמ״ר

שלושה כתבים

❶ במהלך שנה ד׳ התחלתי לעבוד בתעשיית האופנה, ועבדתי בה עד ממש לא מזמן. היומיום שלי שם היה מגוון מאוד, עם עבודות גרפיות, קראפט, תפירה, ימי צילום, הלבשה, ניהול קמפיינים וניהול לקוחות. הייתה לי הזכות לעבוד בשוק עיצוב מקביל, ואני מרגיש שזה נתן לי ראייה אחרת על מה זה עיצוב ואיך הוא יכול להתקיים בעולם. לאחרונה החלטתי לחזור להתמקד בעיצוב גרפי, כי אני מרגיש שזה הייעוד שלי. כרגע אני עובד כמעצב עצמאי על פרויקטים בעיקר במיתוג, עם נגיעה של מוצר ועיצוב טייפ. בנוסף, יצא לי לעשות השנה הרבה אמנות ולהציג אותה, שזה תמיד מרגש אותי כמי שהתחיל את המסע בעולם החזותי כצייר.

״לדעתי אף פעם לא תחסר לנו עבודה. גם עם מהפכות טכנולוגיות כאלה ואחרות, תמיד יש צורך באנשים קריאייטיבים״

❷ אני הכי שמח בעולם על הלימודים. לפני התואר התלבטתי אם ללמוד או לקפוץ ישר למים, ובדיעבד זו ההחלטה הכי טובה שיכולתי לקבל. הייתה לי אוריינטציה לעיצוב ולאמנות עוד קודם, אבל הלימודים עזרו לי לדייק את עצמי, את החשיבה שלי ואת הדרך שבה אני ניגש לפתרון בעיות. הכיף העיקרי היה החשיפה והמחקר של דרכים שונות לגשת ליצירה במדיומים חזותיים. אין שיטה אחת נכונה, והלימודים אפשרו לי לקחת הרבה חופש יצירתי ולצלול לעולמות שלא בטוח שהייתי מגיע אליהם אחרת.

❸ כשאני חושב על מה שאני הכי מתגעגע אליו באקדמיה, זה מן הסתם החופש היצירתי הבלתי מוגבל. הרבה פעמים התייחסתי לבריף בגדר המלצה, וזו גישה שמתקבלת על הדעת בלימודים אם הפתרון מספיק מנומק ויסודי. בעולם האמיתי יש כמובן מגבלות של פונקציה, רצון הלקוח וקונטקסט. כדי לחוות שוב את החופש הזה צריך להמשיך לייצר לעצמנו בריפים יזומים. פרקטיקה סופר חשובה ששומרת על כושר!

❹ יעל בוגן. גם כי היא אייקונית, וגם כי היא העבירה לנו בצורה מעולה את החיבור בין תקשורת חזותית לבין עומק תיאורטי ואינטלקטואלי, ואיך אפשר לקחת רעיונות מורכבים ולהחיל אותם על עיצוב.

❺ בתור מי שהיה במסלול איור בשנקר, אני מרגיש שהיו חסרים קורסים שמתעסקים בעיצוב ברמת־על ולא רק בקונטקסט של איור. אישית דאגתי לקחת קורסי בחירה משלימים בעיצוב כי היה לי חשוב להישאר רב־תחומי. באופן עקרוני, אני חושב שלא צריכה להיות הפרדה מלאכותית בין ״איור״ ל״עיצוב״. לדעתי כל בוגרי המחלקה צריכים ללמוד קורסים ביסודות העיצוב לאורך כל התואר, בלי קשר למסלול שבחרו.

❻ לדעתי אף פעם לא תחסר לנו עבודה. גם עם מהפכות טכנולוגיות כאלה ואחרות, תמיד יש צורך באנשים קריאייטיבים. לכן לא הייתי לוקח את היציאה מהחממה של התואר כמשהו שצריך להילחץ ממנו, אלא את השנה הראשונה מאוד ברגוע, עם דגש על להבין מה היית רוצה לעשות בתחום ואיך לתת לזה ביטוי.

❼ לא סיפרו לי בלימודים שבסוף התפקיד שלנו הוא לפתור בעיות. לקוחות פונים אלינו ואנחנו מעמידים לרשותם את הידע, היכולות וצורת החשיבה שלנו. בתואר היה הרבה דגש על ביטוי עצמי ועל ״מי אנחנו בתוך העיצוב״, ובעולם האמיתי אנחנו קודם כל נותני שירות ומגשרים על פערים עבור הלקוח. כמובן שיש פרויקטים שפונים אליך ספציפית כי אוהבים את היד שלך או את הראייה הייחודית שלך, אבל ברמת־על, לרוב המטרה היא לא ביטוי עצמי.

❽ אני מעדיף להשאיר את העתיד גמיש ופתוח, כך שקשה לי לדעת בדיוק איפה אהיה בעוד שלוש שנים. אבל אני כן יכול לומר שהייתי שמח שיהיו באמתחתי לפחות עוד שניים-שלושה פונטים חדשים שעיצבתי. :)

ליאן וינשטיין

בוגרת

אוניברסיטת חיפה

פגמ״ר

עקבות

❶ קודם כל נשמתי עמוק, פתחתי עסק עצמאי, ובמשך כמה חודשים עבדתי מ״הסירה״ בשוק תלפיות בחיפה, בית ליוצרים עצמאיים שנתן לי מקום ליצור, להתנסות ולפגוש אנשים מהתחום בתקופת המעבר מהלימודים. מאז אני עובדת כעצמאית ופרילנסרית עם מעצבים, משרדי פרסום, עיריית ירושלים, עמותות ומוזיקאים, על פרויקטים שנעים ממיתוג ועד עטיפות לאלבומים וסינגלים. אני עדיין מגבשת את הכיוון שלי כמעצבת ובונה את תיק העבודות שלי. השנה הזאת הייתה בעיקר מעבר מהמסגרת הברורה של הלימודים לעולם פתוח יותר, שבו אני לומדת לבנות לעצמי את היום־יום.

״בהמשך הייתי שמחה לפתוח סטודיו עם חברה טובה, לעבוד על פרויקטים שאני אוהבת ומאמינה בהם, ואולי גם לעשות תואר שני...״

❷ הלימודים עזרו לי להפוך למעצבת עם ניסיון וידע תיאורטי ומעשי רחב. הם הובילו אותי להיות מעצבת רב־תחומית, גמישה, שיודעת ללמוד, להשתנות ולהתפתח תוך כדי תנועה. היום זה נותן לי את השקט לסמוך על עצמי ולא לחשוש לקחת על עצמי פרויקטים, גם כשהם מרגישים בהתחלה גדולים או קצת מפחידים.

❸ כשאני חושבת על מה שאני הכי מתגעגעת אליו באקדמיה, אלה האנשים והמרצים, הלמידה המתמדת והבועה שהאקדמיה יוצרת. בעיקר לחברים הקרובים שלי, שבתקופת הלימודים היינו כל הזמן יחד, והיום כל אחד כבר בעיסוקים ובקריירה שלו. גם בתקופות העמוסות הייתי מזכירה לעצמי להעריך את הרגע, כי ידעתי שאתגעגע אליו כשייגמר. ובאמת, היום אני מתגעגעת.

❹ רמי רשתי. הכרתי אותו רק בשנה האחרונה לתואר, בשני קורסי בחירה, אבל הוא מהר מאוד הפך לאחד המרצים שהכי משמעותיים עבורי. הוא ליווה אותי כל השנה והיה חלק בלתי נפרד מהפגמ״ר, למרות שלא היה המנחה שלי. הוא תמיד היה שם לעזור ולהגיד את האמת הכואבת, ומאוד סמכתי על מה שיש לו להגיד. שיתוף הידע והניסיון המקצועי שלו הגיע ממקום אמיתי, סבלני ונעים. וגם היו צחוקים בשיעורים, שזה חשוב. למרות שלמדתי אצלו רק שנה, הוא לגמרי אחד המרצים שהשאירו עליי את החותם הכי גדול.

❺ במבט לאחור, הייתי שמחה לקורס שמתעסק בכל מה שמסביב לעולם העיצוב, ולא בעיצוב עצמו. מין קורס הכנה ליום שאחרי התואר, שמדבר על אפשרויות תעסוקה, עבודה כשכירה מול עצמאית, קולות קוראים, תמחור, עבודה מול לקוחות, בניית תיק עבודות וקורות חיים. אלה דברים שבסופו של דבר לומדים תוך כדי תנועה, אבל אני חושבת שהם חלק בלתי נפרד מההתמקצעות שלנו בתחום. היה עוזר לקבל כמה כלים בסיסיים ונקודת פתיחה עוד בתוך הלימודים, רגע לפני שיוצאים החוצה.

❻ הייתי ממליצה לקחת כמה רגעים לנשום ולנוח. השלב הבא גם הוא לא קל, ולפני שרצים אליו צריך רגע לחזור לחיות, לארגן את הדברים הבסיסיים בחיים, לדאוג לגוף ולנפש ולעכל את התקופה שעברנו. בזמן הזה, חשוב גם ליצור כשאין עבודה שמבקשת מאיתנו ליצור. אחרי תקופה כל־כך ארוכה של בריפים, הגשות ומבחנים, צריך רגע לחזור לעצמנו, לשחק וליצור פשוט כי בא לנו. ובעיקר, לא לחכות להרגיש מוכנים. אנחנו עוד לומדים ונמשיך ללמוד כל הזמן, אבל אנחנו כבר לא צריכים אישור מאף אחד שאנחנו מעצבים.

❽ אני אוהבת להיות עצמאית ופרילנסרית, וכרגע זה מאוד מתאים לי. הייתי רוצה להמשיך לצבור ניסיון, להתנסות בתחומים שונים ולהבין תוך כדי מה המקום שהכי נכון לי. בהמשך הייתי שמחה לפתוח סטודיו עם חברה טובה, לעבוד על פרויקטים שאני אוהבת ומאמינה בהם, ואולי גם לעשות תואר שני בתחום שמשיק לתקשורת חזותית.

סער דאובה

בוגר

בצלאל

פגמ״ר

כתב־קול

״הלימודים מאוד שונים מהעולם האמיתי בצורה מאוד נכונה וטובה, את הכלים שצריך בשביל שוק העבודה אני עדיין רוכש ולומד תוך כדי״

❶ בשנה האחרונה אני עובד בשני סטודיואים לעיצוב, בסטודיו של נעמי גיגר ובסטודיו איל זקין. העבודה בשני המקומות מאפשרת לי להתנסות בפרויקטים ובתחומים שונים ולהמשיך ללמוד ולהתפתח כמעצב.

❷ הלימודים הועילו לי מאוד. אולי זה קשור לכך שאני עובד בעיקר בתחום התרבות, וגם אצל המרצים שלימדו אותי, אבל אני חושב שבעיקר הלימודים לימדו אותי לחשוב, להעז ולנסות בכל פעם להמציא מחדש ולאתגר את הבריף. אלה כלים שממשיכים ללוות אותי גם בעבודה היום.

❸ כשאני חושב על מה שאני הכי מתגעגע אליו באקדמיה, זו המסגרת שנותנת לך להתפרע ולנסות דברים חדשים. החופש לעשות ניסויים, לקחת רעיון רחוק ולבדוק לאן אפשר להגיע איתו, הוא משהו שלא תמיד קיים בעולם העבודה.

❹ כמובן שנעמי גיגר ואיל זקין :)

❻ אני חושב שהלימודים מאוד שונים מהעולם האמיתי, ובצורה מאוד נכונה וטובה. את הכלים שצריך בשביל שוק העבודה אני עדיין רוכש ולומד תוך כדי, ואני מאמין שעם השנים אדע יותר טוב להתמודד עם לקוחות, הצעות מחיר, בירוקרטיה וכו׳. אבל מה שמנחה אותי כל הזמן הם הכלים והחשיבה שרכשתי בזמן הלימודים.

❼ אני רוצה להיות פשוט מעצב כמה שיותר. להמשיך לעבוד, להתנסות, ללמוד ולהשתפר.

חנה גרידיש־כהן

בוגרת

השלוחה החרדית, בצלאל

פגמ״ר

אות מנהיגות

❶ השנה האחרונה הייתה משמעותית מאוד, גם בחיים האישיים וגם מקצועית. הפכתי לאמא למרדכי הקטן, ובמקביל הקמתי את הסטודיו שלי, סטודיו טיפו. בסטודיו אני מלווה פרויקטים משלב הרעיון ועד הביצוע, ממיתוג ושפה חזותית ועד טיפוגרפיה, פרינט, דיגיטל ואתרים. הסטודיו עדיין בתחילת הדרך, אבל אני מאוד שלמה עם הבחירה ללכת על זה.

״את המעבר לעצמאות, איך לנהל פרויקט ולקבל החלטות לבד, אני עדיין לומדת תוך כדי תנועה״

❷ חד־משמעית. אחרי שנה של עבודה בשוק אני מרגישה שקיבלתי בלימודים ארגז כלים שלם, שאני פותחת כמעט בכל פרויקט מחדש. אני מוצאת את עצמי משתמשת בדברים שלמדתי בדרך שבה אני ניגשת לבריף, מפתחת קונספט, בונה שפה ומציגה עבודה. אפילו ביקורות שבזמן הלימודים לא תמיד הבנתי עד הסוף, מקבלות היום משמעות אחרת. את המעבר לעצמאות, איך לנהל פרויקט ולקבל החלטות לבד, אני עדיין לומדת תוך כדי תנועה.

❸ אני הכי מתגעגעת לחברה ולשיתופיות, להיות מוקפת באנשים שכולם מעצבים, חושבים ונושמים עיצוב. וגם לביקורת. רק כשיוצאים החוצה מבינים כמה היא חסרה וכמה היא משמעותית. האפשרות להניח עבודה מול מרצה או מול הכיתה, לקבל עוד נקודת מבט ולחזור לעבוד עליה, מאוד מפתחת.

❹ קשה לי לבחור מרצה אחד, אבל אם אני חייבת, עידן ועקנין ועדנה הררי ליבראטי הם שניים מהמרצים שהשפיעו עליי במיוחד. הם הניחו עבורי את היסודות של הטיפוגרפיה השימושית: איך להסתכל על פורמט, לבנות קומפוזיציה ולהשתמש באותיות ככלי שמביע רעיון ומספר סיפור. התשתית הזאת ממשיכה ללוות אותי עד היום.

❺ הייתי שמחה להתמקצע קצת יותר ב־Motion, ואולי גם לקורס שעוסק בעיצוב מחוץ לאקדמיה. איך ממשיכים לעצב בלי הביקורת הקבועה של המרצים, עם יותר עצמאות מצד אחד, ומצד שני עם הדרישות והמגבלות שמגיעות מהלקוח ומהעולם האמיתי.

❻ האמת? לקחת חופשה קצרה, ומיד לחזור לכושר. לא לוותר על החלומות, וללכת אחרי הלב. מבחינתי, גם אחרי הלימודים צריך להמשיך להשתכלל, ללמוד כלים חדשים, להישאר סקרנים ובעיקר לשמור על הכושר העיצובי.

❼ למדתי שאין באמת דבר כזה בריף מושלם. הרבה פעמים לקוח מגיע עם בקשה מאוד מסוימת, אבל התפקיד שלי כמעצבת הוא לשאול, להקשיב ולהבין מה הצורך האמיתי שנמצא מאחוריה. לפעמים הפתרון הנכון הוא בכלל לא מה שחשבנו עליו בתחילת הדרך, ובעיניי שם מתחילה העבודה המעניינת באמת.

❽ בעזרת השם, אני מקווה להיות אמא לעוד כמה נסיכים ונסיכות ;) ובמקביל לראות את סטודיו טיפו גדל והופך לסטודיו שמעסיק צוות של מעצבות אלופות. אני חולמת שנעשה עבודות מקצועיות ואמנותיות, מיתוגים שווים, רעיונות גדולים וכמובן המון טיפוגרפיה משגעת. ובעיקר, שהסטודיו יהיה מקום שאפשר ליצור בו ברמה הכי גבוהה, לגדול ולהגשים חלומות.

אליהו לרנר

בוגר

אמונה

פגמ״ר

תזמורת

❶ בשנה האחרונה אני עובד כמעצב עצמאי, והפרויקט המרכזי שלי הוא Revaya, פרויקט מוזיקה יהודית שאני אחראי על כל העולם הוויזואלי שלו: המיתוג, האתר, עטיפות האלבומים והקליפים. בקליפים אני משלב כלי AI עם אנימציה מסורתית, וזה תחום שאני חוקר הרבה בזמן האחרון. הדבר שהכי מסקרן אותי כרגע הוא פיתוח אתרים ואפליקציות בעזרת סוכני קוד. שנים הייתה לי מגבלה מבחינת הדברים שאני יכול לעצב אבל לא יכול לבנות, כי אני לא מפתח. פתאום הפער הזה נסגר, וזה ממש מגניב :)

❷ במבט לאחור, הלימודים תרמו לי בעיקר בצד האמנותי. אהבתי את האפשרות להתנסות בציור בשמן ולהעמיק ברישום, בצבע ובאנימציה קלאסית. הדברים האלה תרמו למבט הכללי שלי כמעצב וכאמן.

״קשה לי לדמיין איפה אהיה בעוד שלוש שנים. התחום משתנה בקצב מטורף, וקשה לדעת איך הוא ייראה כל כך הרבה קדימה״

❸ כשאני חושב על מה שאני הכי מתגעגע אליו באקדמיה, אלה החברים וההשראה שמקבלים מאנשים שבאים מעולמות ומסגנונות שונים. המפגש הזה עם אנשים שונים ממני היה חלק משמעותי מהחוויה.

❹ נחמיה בעז, המרצה האגדי שלי לעיצוב, שהתחלתי ללמוד אצלו כבר לפני 10 שנים ב״טוב ויפה״.

❺ במבט לאחור, הייתי שמח אם היו בלימודים קורסים בעיצוב פונטים ובוייב קודינג. אלה תחומים שלמדתי בעזרת קורסים חיצוניים וגם באופן אוטודידקטי, אבל אני חושב שכדאי שהם יהיו חלק אינטגרלי מתוכנית הלימודים.

❽ קשה לי לדמיין איפה אהיה בעוד שלוש שנים. התחום משתנה בקצב מטורף, וקשה לדעת איך הוא ייראה כל כך הרבה קדימה. בכל מקרה, אני מאחל לעצמי שגם אז אהיה במקום של סקרנות, יצירה והתחדשות.