פרנק־רי – פרק חדש בסיפור של פרנק־ריהל

פרנק־ריהל הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות העברית. הוא בכל מקום. כולם רואים, קוראים ומשתמשים בו. הוא מרגיש מוּכר כמו בן משפחה. במשך מאה שנים הוא הכוכב הבלתי מעורער של השפה העברית המודפסת. למרות שהוא הספיק להרוויח מעמד נוסטלגי, הוא נותר רלוונטי מתמיד. הוא משמש לעימוד טקסטים בעיתונים יומיים, מגזינים, ספרי פרוזה, עיון ושירה. הוא מופיע בסידורים וספרי קודש ומעטר את פתקי ההצבעה בבחירות. דורות של ילדים ושל עולים חדשים לומדים לקרוא באמצעות צורותיו. כל אלמנט ועיקול שלו מזוהים מיד. הוא מסמל את אתוס תחיית השפה העברית, ויש שיאמרו שהוא התשובה לשאלה הגדולה ״מהו עיצוב עברי״.

השליטה בת מאה השנים של הפונט הקלאסי התערערה רק עם הופעת האינטרנט, כאשר התעורר קושי להציג אותיות עבריות מורכבות על גבי צגי מחשב בעלי רזולוציה נמוכה. וכך כאשר טקסטים עוּמדו באתרים, פרנק־ריהל פינה את מקומו לטובת פונטים סן־סריפיים שהיו קריאים יותר על גבי מסכים: תחילה אריאל (שהיה פונט מערכת בווינדוס), ומאוחר יותר אופן־סנס, היבו, אלמוני ואחרים. הפונטים הללו טובים ושימושיים אך הם חסרים את האופי, העושר הצורני והייחוד של האות העברית, והם נוחים פחות לקריאה רציפה ביחס לפונטים סריפיים כדוגמת פרנק־ריהל.

וכיום – בעידן של מסכים ברזולוציות גבוהות, וטכנולוגיות מתקדמות לרינדור טקסטים דיגיטליים – אין מניעה טכנולוגית לעצב טקסטים־רצים על־גבי מסך בפונטים סריפיים עבריים. אין סיבה שפרנק־ריהל יישאר מחוץ למסך.

פרנק־רי

כשרפאל פרנק עיצב את הפונט הקלאסי לפני 110 שנים, הוא הגדיר במידה רבה את העברית המתחדשת הכתובה. הוא יצר לנו גשר בין האות העברית הקדומה והדתית, לבין העברית הלאומית, העשירה והתוססת. כזאת שמייצרת ספרות יפה וכותרות בעיתונים ושלטי חוצות. היום, בעידן הדיגיטלי, אנחנו זקוקים יותר מתמיד לזהוּת ויזואלית עברית – כזאת שהיא שורשית באותה המידה שהיא עדכנית.

היום, בעידן הדיגיטלי, אנחנו זקוקים יותר מתמיד לזהוּת ויזואלית עברית. כזאת שהיא שורשית באותה המידה שהיא עדכנית

את פונט ״פרנק־רי״ עיצבתי מתוך אהבה גדולה לאות העברית, ובמטרה להקפיץ את הגדוּלה של ״פרנק־ריהל״ למאה העשרים ואחת, מבלי לאבד את הקסם הקלאסי שלו. ״פרנק־רי״ מבקש לענות על צרכים של טיפוגרפיה עכשווית אך בד־בבד להיות נאמן לרוח האותיות הקלאסיות. הוא מבקש להצטרף לסיפור של הפונט העברי המוּכר, ולהוסיף לו פרק חדש מתוך הבנת הצרכים של העידן הדיגיטלי. כל תו ב״פרנק־רי״ נבנה מחדש ובתשומת לב רבה לכל עיקול וקו. לכל אורך תהליך העיצוב היה לי חשוב לשמר את כל מה שאנחנו אוהבים בפרנק־ריהל ובמקביל להטמיע בפרנק־רי החדש את כל מה שאנחנו צריכים בפונטים כיום, לכל מדיה ולכל שימוש.

פונט פרנק־רי הוא תוצר של תהליך עיצוב ופיתוח שנפרס על־פני תקופה של למעלה משש שנים. הסיפור האישי שלי עם העבודה על הפונט הקלאסי החל בתחילת שנת 2013 כשעיצבתי גרסת רבייבל שבנוסף למשקלים רגיל ובולד, כללה משקל ״אקסצנטרי״ של אותיות מופרעות במיוחד. דרך העבודה הקרובה עם האותיות פיתחתי התמכרות של ממש לפרנק־ריהל. לאחר כשנתיים התיישבתי לעבוד על גרסה חדשה שתכלול רק כמה שיפורי ניקוד. מה שהתחיל כפרויקט קטן הפך די מהר לפרויקט מקיף במיוחד שנפרס על־פני תקופה של ארבע שנים וחצי. זו היתה עבודה קפדנית של זיקוק, עידון וליטוש כל אות – אל מול האותיות המקוריות שעיצב רפאל פרנק. המטרה שלי היתה להדגיש את האופיי הייחודי של האותיות, ומתוך תפיסה של בהירות, פשטות וניטרליות להחזיר את העטרה ליושנה.

פרנק־רי הוא יותר מאשר רענון או עדכון. במבט ראשון הוא ירגיש מאד מוכר, אבל מעצבים שרגילים אל פרנק־ריהל ימצאו שפרנק־רי הוא לא עוד גרסת רבייבל, אלא פונט חדש – אקספרסיבי, מוקפד ועכשווי. הוא שומר על האופי של הפונט המקורי והאהוב, אבל מציע גישה עכשווית וטון דיבור חדש. הוא קריא מאד ומתאים גם לדפוס וגם לדיגיטל, בקטן ובגדול. בטקסט־רץ הוא ״שקוף״, וכפונט כותרת הוא דורש את הבמה.

פרנק־רי במשקלים בולד ורגיל.

רגע של היסטוריה

פונט ״פרנק־ריהל״ (מתוך קטלוג ברתהולד, 1924) עוצב כמערך של 27 אותיות עבריות, במשקל אחד. האותיות שעיצב רפאל פרנק נשענות על מורשת של התפתחות הכתב העברי, ועוצבו בהשראת האר־נובו וכתבי־יד ספרדיים.

בתחילת המאה ה־20, עם צמיחת התנועה הציונית באירופה והפיכת העברית והיידיש לשפות יומיומיות, נוצר צורך דחוף לאות דפוס חדשה שלא תהיה כפופה להלכות ה״שולחן ערוך״ ושלא תהיה מזוהה עם כתבי הקודש. ב־1908 הוזמן החזן רפאל פרנק, על־ידי ״החברה האוונגלית לפרסום כתבי הקודש״ מאוניברסיטת לייפציג, לעצב פונט עברי שישמש לעימוד טקסטים עבריים חילוניים. פרנק, שבין כשרונותיו הרבים עסק בכתיבת סת״ם, קיבל על עצמו את המשימה החשובה. לאחר כשנתיים השלים את מלאכת עיצוב הפונט. האותיות נחתכו ונוצקו בעופרת בשלל גדלים במפעל יציקת אותיות מקומי בלייפצינג בשם C. F. Rühl (צֵה־אֵף רוּל). (מקורות שונים מציינים שהאותיות נוצקו על־ידי כומר בשם ״אוטו ריהל״ אך אין ראיות מבוססות לקיומו). שמו הקטלוגי המלא של הפונט נקבע ל־Frank Rühl Hebräisch ובקיצור ״פרנק־ריהל״. לאחר כמה שנים נרכש בית יציקת האותיות המקומי על־ידי מפעל יציקת אותיות הענק ״ברתולד״ בברלין, ששיווק והפיץ את האותיות לבתי דפוס בכל רחבי אירופה.

האותיות שעיצב רפאל פרנק נשענות על מורשת של התפתחות הכתב העברי

״פרנק־ריהל״ עוצב כמערך של 27 אותיות עבריות, במשקל אחד – כנהוג אז. האותיות שעיצב רפאל פרנק נשענות על מורשת של התפתחות הכתב העברי, ועוצבו בהשראת סגנון האר־נובו וכתבי־יד ספרדיים. עם זאת, כאשר משווים את האותיות של פרנק־ריהל לאותיות הדפוס שקדמו לה, אפשר להבחין בהבדלים מהותיים. אם בעבר הקונטרסט (ההבדל) בין עובי הקווים האנכיים לעובי הקווים האופקיים של האות היה מאד גבוה, כעת הקפיד רפאל פרנק על עידון. הקווים האנכיים התעבו מעט, מה שאיפשר לאותיות להשאר קריאות גם לאחר שימושים חוזרים ונשנים באותיות העופרת, שבדרך כלל גרמו לשחיקת הקווים העדינים ולפגיעה בקריאוּת. בנוסף לכך, הקפיד פרנק ליצור הבדלים מהותיים בין צמדי האותיות שצורתן דומה (כמו נ/ג, ה/ח, כ/ב, ד/ר).
 במניפסט שפרסם רפאל פרנק עם פרסום הפונט הוא כתב:

״השקט והיציבות של הכתב שלי מֻבְטָחִים גם בזה שאף אחד מראשי האותיות אינו מֻטֶּה. (לאות יכולים להיות כמה ראשים, שהם הקוים העליונים באות. לדוגמה ל־א׳ יש שנַיִם, ל־צ׳ יש שנַיִם ול־ש׳ יש שלושה ראשים). לבסוף, החֹזק של הקוים המאונכים מסלק את הקִרְזוּל, את הזיזים ואת צורת המדוזה מהכתב וכל אות מופיעה בשלמות כשכל חלקיה שקולים זה לזה.״

העיצוב של רפאל פרנק זכה להצלחה רבה בבתי הדפוס ברחבי אירופה ואומץ על ידי התנועה הציונית כאות עברית חדשה. בהעדר פונט ״חילוני״ אחר הפך פרנק־ריהל לפונט השולט בדפוס באירופה ובישראל. וכך, מאז ועד היום, כמעט כל כתב־עת או ספר נכתבים בפרנק־ריהל. העין העברית התרגלה לראות את השפה העברית מודפסת בפונט אחד באופן כמעט בלעדי. במשך השנים נוצרו עשרות אם לא מאות גרסאות (פיזיות או דיגיטליות) לפונט פרנק־ריהל.

למה לחדש (שוב) את פרנק־ריהל?

הפונט הקלאסי יחגוג בקרוב 110 שנים. ולמרות גילו המופלג, הוא ממשיך לשמש כפונט הנפוץ ביותר לקריאת טקסטים ארוכים בדפוס. אך יתכן שהוא מתחיל להראות סימני עייפות. הוא עוצב בעידן אחד – בעידן של דפוס מכני, הרבה לפני העידן הדיגיטלי. היום אנחנו מצפים מהפונטים שלנו ליותר. אנחנו רוצים פונטים שיתמודדו בהצלחה עם אתגרי המסך, ואנחנו רוצים פונטים שיעבדו בכל הפורמטים והמדיות, בדפוס ובדיגיטל.

בשנים האחרונות טיפוגרפים הוציאו פונטים חלופיים רבים המיועדים לטקסט־רץ בעברית. רבים מהם מקפידים על שימור רוח האות העברית. אך אין עיתון יומי גדול או הוצאת ספרים גדולה שיעזו לנסות ״להחליף את הפרנק״, במיוחד לאור הניסיון של המעצב ג׳וגול בסוף שנות השמונים לעצב את הטקסט־הרץ של עיתון מעריב בפונט כסליו/נרקיס. ניסיון שגרר מחאה של הקוראים, ובעקבותה חזר העיתון בתוך זמן קצר לפרנק־ריהל.

מתוך תפיסה של בהירות, פשטות וניטראליות המטרה שלי היתה להדגיש את האופיי הייחודי של האותיות ולהחזיר את העטרה ליושנה

בעבר הייתי בין אלו שקראו להחליפו, מתוך מחשבה שקידמה וחדשנות כרוכה בויתור על הישן. אך ככל שהזמן חלף התקרבתי יותר לאותיות של פרנק־ריהל ולסיפור הפונט. הבנתי שהרצון שהיה לי ״להחליף את הפרנק״ נבע מתוך תהליך תרבותי רחב יותר שעובר עלינו כחברה. בשנים האחרונות אנחנו מתמזגים אט־אט אל תוך תרבות גלובלית חסרת ייחוד, וזה גם מתבטא במיוחד בעולם העיצוב הגרפי. אמנם פונטים קלאסיים רבים נמצאים בשימוש גם כיום, אבל הכיוון הכללי הוא של התמוססות העברית אל תוך האנגלית. את טשטוש התרבות העברית אפשר לראות בכל מקום – החל מעולם הפרסום, דרך עולם המדיה הדיגיטלית ועד אריזות מזון ומיתוג חברות. נכון, חשוב שֶׁנְּפַתֵּחַ פונטים סן־סריפיים, גם מתוך השראות גלובליות, אך אני מאמין שכמעצב פונטים עבריים חובתי לשים דגש על שימור ייחודה של העברית הכתובה, לחקור ולפתח אותה.

פונט פרנק־רי נטוי. מימין: משקל בולד־נטוי, משמאל: משקל רגיל נטוי.

פרנק־רי נטוי

Italic הוא שם הקטגוריה של וריאציה של פונט, המתאפיין באופי קליגרפי וקורסיבי, ובהטייה קדמית של האות. אות האיטליק (Corsivo) הראשונה ראתה אור בדפוס של אלדו מאנוציו בוונציה בשנת 1500. אות זו פוּתחה כאלטרנטיבה צרה וקומפקטית לאותיות שהיו נפוצות עד אז בדפוס. חלק מן הפונטים הסן־סריפיים שעוצבו במאה העשרים, כללו גם משקלים שנקראים Oblique/Slanted. משקלים אלה הם גרסאות נטויות בהטיה גיאומטרית של המשקלים הרגילים, ואין להם את האופי הקליגרפי והקורסיבי של משקלי האיטליק.

ההחלטה לעצב משקלים נטויים מנסה לענות על צורך אמיתי: בטיפוגרפיה הלועזית, השימוש בגרסה נטויה של הפונט מיועד להדגשה ״עדינה״ או לציטוט. עד כה עוצבו פונטים עבריים בודדים עם גרסת איטליק (לדוגמא ״דוד נטוי״ של איסמר דוד, ״ימים ולילות״ של בן נתן ו״פדרה״ של מיכל סהר).

בין אם מדובר באובליק או איטליק, העיצוב של אותיות נטויות לא מתמצה בהטייה מלאכותית של האותיות הרגילות. יצירת משקל נטוי מצריכה רגישות נוספת, שמטרתה להתאים את האות למקצב מהיר וקולח יותר שעדיין תואם בצורה הרמונית את הסגנון המקורי. כשעיצבתי את המשקלים הנטויים, ניסיתי לשמר את הרגישויות של האיטליק והאובליק, על מנת לשרת את הצרכים הייחודיים של האותיות הרבועיות של פרנק־ריהל.

אנטומיה של פונט עברי נטוי

פרנק־רי כולל מערך מלא של אותיות נטויות ייחודיות המיועדות להדגשה עדינה של האותיות ה״רגילות״. בנוסף, הן משמשות כפונט עצמאי לכותרות ולטקסטים קצרים.

זווית ההטיה היא שמאלה – עם כיווּן הקריאה, וכך גם האותיות הלטיניות הוטו לאותו כיוון. כיוון זה אינו טבעי לאות הלטינית מפני שהוא נוגד את כיוון הכתיבה, אך נעשו התאמות של עיקולי האותיות הלטיניות כדי שהן ישתלבו עם האותיות העבריות בצורה נעימה ופרקטית.

זווית ההטייה של 14 מעלות נותנת לאותיות קצב דינמי ותנועה קדימה, תוך שמירה על היציבות של כל אות. עוביים אחידים בין המשקלים הרגילים לבין הנטייים שומרים על חיבור בין כל משקל לגרסה הנטויה שלה. ברוב האותיות המוטות הבסיסים יורדים מטה והגגות נפתחים מעלה כדי ליצור דינמיות ברצף הכתיבה והקריאה תוך שמירה על ה־DNA של צורות האות הקלאסית.

חללים פנימיים

ה״שטח הלבן״ שבתוך האותיות ובין האותיות זכה לטיפול יסודי ומעמיק כדי להקנות לכל אות ולכל שילובי האותיות איזון צורני וקריאוּת מקסימלית.

אנטומיה של פונט עברי

בשחור: האות אל״ף בפונט ״פרנק־ריהל״, מתוך קטלוג ברתהולד, 1924. באדום: האות אל״ף ב״פרנק־רי״ החדש.

בשנת 1910 רפאל פרנק עיצב את האותיות בהשפעת רוח האר־נובו המשוחררת והא־סימטרית, ואילו בתקופתנו אותיות זקוקות לדיוק ולמִשטור של צורותיהן כדי שהן יהיו ברורות, מובחנות ואחידות יותר. ניתן לראות את ש׳ ו־ט׳ כדוגמה לאותיות שצורותיהן הותוו ועוצבו מחדש, תוך התבססות על הפונט הקלאסי תוך העקרונות הללו. תגי־האות (הסריפים) של פרנק־רי עוצבו ו״גולפו״ מחדש. הם קיבלו נוכחות חזקה כדי להדגיש את אופי האות ולשפר את רמת הקריאוּת. בדומה לגבעולים ולענפים שבטבע, אשר להם בסיס רחב יותר בחיבורים ביניהם – קווי האות (לדוגמא באות א׳) הולחמו זה לזה בצורה אורגנית וחלקה ליצירת מקשה אחת. באותיות בעלות רגליים (כדוגמת ח, ר, ו, ד, ז, ת), מרכז הכובד של רגלי האות נדד לתחתית, ובכך הקונטרסט שנוצר עם גגות־האות מוסיף קלילות יציבה לאותיות. המשקל ה״בינוני״ של ״פרנק־רי״ עוצב להיות מקביל לגרסה המקורית של ״פרנק־ריהל״, שכאמור, כלל משקל אחד בלבד כפי שהיה נהוג אז.

אנטומיה של פונט דו־לשוני

במטרה לענות על צרכים של טיפוגרפיה עכשווית, פונט פרנק־רי כולל מערך תואם של אותיות באנגלית הכולל תמיכה מלאה ב־146 שפות לטיניות. האותיות הלטיניות הן בסגנון Transitional Old-Style, ואל מול האותיות העבריות הן שומרות על שפה טיפוגרפית אחידה ועקביות עיצובית. יחד עם זאת ישנן הפתעות ושבירות מכוונות במטרה להוסיף עניין ועושר צורני לאורך הפונט. הנה מפרט של חלק מההחלטות העיצוביות שהשפיעו על עיצוב האותיות העבריות והלטיניות.

התאמה בין עברית ללטינית

גובה האותיות ועובי הקווים המרכיבים את האותיות הלטיניות הותאמו לאותיות העבריות. גובה האות העברית נקבע באיזור ביניים, ביחס של ⅖ בין אותיות ה־UPPERCASE וה־lowercase הלטיניות. כך טקסטים המכילים מילים בשתי שפות הכתיבה יהיו אחידים הן מבחינה סגנונית והן ב״צבע הטקסט״ על־גבי הדף או המסך.

מפת תווים

פרנק־רי כולל 704 תווים ותומך באופן מלא בעברית, יידיש, אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, ספרדית ועוד 146 שפות לטיניות (ביניהן כל השפות הלטיניות של אירופה).

נִיקּוּד עִבְרִי וטעמי־המקרא

הניקוד של פרנק־רי עוצב וְתֻכְנַת בקפידה רבה. כל שילובי הניקוד המקובלים בעברית וביידיש קיבלו טיפול מדויק ודקדקני.

טעמי־המקרא

בנוסף לסימני הניקוד, פונט פרנק־רי כולל מערך מלא של טַעֲמֵי־הַמִּקְרָא. סימנים אלו משמשים לעימוד של טקסטים מקראיים והם מופיעים מעל המילה, מתחתיה, לפניה או אחריה. הם מסמנים לקורא את נגינת המילים, את צורת ההגייה ואת חלוקת המשפט.

אופן־טייפ פֿיצ׳רז

פונט פרנק־רי כולל תוספות ושכלולים שיעזרו לכם לסדר את הטיפוגרפיה שלכם עם שליטה רבה בתוצאה הסופית. חלק מהאופציות כוללות: ליגטורות סטנדרטיות וסודיות, וריאציות לאותיות, שברים, סוואשים, מספרים ישנים ועוד. כדי להפעיל את הפיצ׳רים הללו חפשו את אפשרויות ה־OpenType בתוכנה שעמה אתם עובדים. כאן לינק למדריך המלא

ליגטורות (סודיות) בפעולה

את הליגטורות כדאי להפעיל כשאתם זקוקים לפתרון יצירתי לבעיות שילובי אותיות או אם אתם מחפשים להוסיף עניין לעיצוב שלכם. וגם סתם אם אתם במצב רוח מרומם לטיפוגרפיה נועזת.

משקלים

משפחת פרנק־רי כוללת 6 משקלים. 3 משקלים סטנדרטיים ו־3 נטויים. המשקלים רגיל ורגיל־נטוי מיועדים רק לטקסט־רץ (בדפוס: 6 pt ומעלה; בדיגיטל: 20 px ומעלה). המשקלים בינוני ובינוני־נטוי מיועדים לטקסטים בכל הגדלים (בדפוס: 7 pt ומעלה; בדיגיטל: 20 px ומעלה). והמשקלים בולד ובולד־נטוי מתאימים להדגשות בטקסט־רץ ולכותרות מפילות לסתות!

לסיכום

אחרי ארבע שנים של עבודה (ועוד כשנתיים נוספות של עבודה על גרסת הרבייבל הקודמת של ״פרנק־ריהל״) אני שמח להשיק את פונט ״פרנק־רי״. זהו פונט סריפי, מוקפד, משוכלל ושימושי. פונט שנשען על העבר וחושב על העתיד. פונט שמבקש להחזיר את הכבוד לפונט הקלאסי, לפתוח עבורו אופק חדש ולסייע לו להפוך לעל־זמני בידיהם של מעצבים עבריים של המאה ה־21.

אז, למי מיועד פונט פרנק־רי? לכולם! מעצבי פרינט, מעצבות UI, אנימטורים, מאיירות, כותבים, עורכות לשון, מורים ואפילו עורכות דין ושוזרי פרחים.

אני רוצה להודות לאנשים שסייעו לאורך הדרך: ירונימוס, יהודה חופשי, סתו אקסנפלד, אלעד יאנה, דוד גוטסמן, שפרה קורנפלד, שניאור אסולין ולכל שאר האנשים היקרים שנתנו עצה טובה, הערה, חיזוק או חיבוק.

כמו כל הפונטים שאני מעצב ל־אאא, ״פרנק־רי״ ימשיך להתפתח, יחד איתי. כיום הוא כולל שלושה משקלים ״סטנדרטיים״ ושלושה משקלים נטויים. וכבר יש עוד כמה שדרוגים בפיתוח. אחת לכמה זמן נוציא גרסאות חדשות שיכללו שיפורים, תוספות והפתעות. מה בתכנית? ובכן, זה סוד. ;)

עמוד הפונט פרנק־רי
ספסימן פרנק־רי להורדה