לא על העיצוב לבדו: מעצבים מספרים על פרויקטי הצד שלהם

על דבר אחד אפשר להסכים ללא עוררין – בישראל אין מחסור במוחות יצירתיים. חדשות לבקרים קמים מעצבים עם רוח יזמות ומחליטים להרחיב את תחום הפעילות שלהם. יצאנו לשוחח עם ארבעה מהבולטים שבהם

מאת

בסצינת העיצוב המקומית פועלים כיום לא מעט מעצבות ומעצבים בעלי מוטיבציה פנימית בלתי רגילה להרחיב את תחום הפעילות שלהם. חלקם עושים זאת בשם הצורך בביטוי עצמי, וחלקם מריחים הזדמנות עסקית. על הקשר הסימביוטי בין עיצוב ליזמות, קטנה כגדולה, נעמוד בפעם אחרת. כעת נכיר את המעצבים שלא נחים לרגע ואת פרויקטי הצד שלהם.

משקה Drink Mine – אמנון אילוז

״אז למה יין בפחית? כי העולם משתנה, היין אותו יין, הטעם אותו טעם – אבל כל היתר יותר נכון ומתאים למי שמחפשים לשנות, לשאול שאלות ולחדש״

יש מי שהוגה רעיון, חושב שהוא מצוין ואז מאפסן אותו. ויש את אמנון אילוז, מייסד ומנכ״ל משרד המיתוג רה־לבנט. הוא אחד משלושת היזמים (רועי יצחקי וגל זוהר) שהשיקו לאחרונה את המותג הישראלי הראשון המציע יין בפחית.

״אז למה יין בפחית? כי העולם משתנה, היין אותו יין, הטעם אותו טעם – אבל כל היתר יותר נכון ומתאים למי שמחפשים לשנות ולשאול שאלות ולחדש. יותר אקולוגי, יותר אישי, בלי פוזה, כזה שאפשר לקחת לכל מקום ובכל הזדמנות – ים, מסיבה, טיול, סתם לשקיעה, בבית עם חברים שלא מצליחים להחליט איזה בקבוק לפתוח או סתם כשסוגרים יום ושותים לבד. בקיצור עולם חדש שמאפשר ולא ממסגר הכל לתוך כללים וחוקים. אנחנו קוראים לזה - More cans, less can’ts.״

אמנון אחראי על הקריאייטיב בחברה, ולאחר שלב בניית האסטרטגיה וגיבוש הערכים המובילים של המותג, צירף את אילון ברגמן ואיל באומרט מסטודיו ETC לעבודה על פיתוח השפה.

״הרצון המרכזי היה להביע את שבירת המסורת ארוכת השנים של שתיית יין מבקבוק, ועל הדרך להביע גם את שבירת המוסכמות של הדור הנוכחי כולו, את עצם הרעיון של ׳תהיה מי שאתה׳, ולחגוג את חוסר השלמות ואת היופי שבה. אחרי מחקר ארוך ומעמיק, שכלל לא מעט תהיות וטעיות בדרך, הגענו לתוצר הסופי – שפה גרפית נקייה אבל מלוכלכת, גרפית וגם ידנית. כזו המשחקת על המתח שבין עולם הפופ לעולם האישי: מעברי צבעים נקיים, שימוש בצמד פונטים ידניים – האחד של אותיות ראווה והשני של כתב יד. וחבורה שלמה של דודלים/יצורים ידניים מהירים, שנעשו על ידי חבר טוב ומוכשר שלנו, דראל גרנות׳, מאייר ומעצב סטים לצילומים המתגורר בלוס אנג׳לס. הרעיון ביצירת הדמויות היה להביא את הצד הכיפי־חמוד באווירה עכשווית, עם דמויות מטושטשות מגדר שהן בחלקן גם קצת קריפיות.״

drinkmine.com

 

 

גרבי Collectoe – סטודיו OPEN

במבט היסטורי רחב יותר, הגרביים עשו את הקפיצה האבולוציונית הגדולה ביותר. כבר מזמן לא מדובר רק בגרביים. לא ברור מי הם מחוללי הטרנד הזה, אבל ניכר שנעשתה כאן עבודה טובה. תוך עשור הפכו גרביים לפריט לבוש אימפרסיוניסטי במיוחד, שגם תנאי הלחות התל־אביבית לא מצליחים להכניען.
מי שלוקח את הגרביים צעד אחד קדימה הוא לא אחר מסער פרידמן, בעלים משותף ומנהל העיצוב של סוכנות המיתוג OPEN, עם מותג הגרביים Collectoe. מדובר במותג גרביים מעוצבים שמארח אמנים גרפיים מרחבי העולם היוצרים את עיצובי הגרביים באמצעות באמצעות מודל רווחיות משותף – art supports art – שמקצה חלק מהרווחים למלגות לאמנים צעירים. קולקטו הוא למעשה מותג קוסמופוליטי, המשדך בין אמנות למסחר במודל עסקי יצירתי ומעניין.

collectoe.com

 

 

 

מיזם Fine Line – שחר בכור וטל חלמיש

אם בשנים האחרונות חלה מהפכה בהתבוננות בעיצוב, נראה שעל עמותות ומיזמים חברתיים היא פסחה. לא נדרשת בחינה מעמיקה מדי על מנת לזהות מכנה משותף מצער בין רוב העמותות בארץ – שפה ויזואלית גנרית נטולת עומק. אל תוך הוואקום הזה מבקשים שחר בכור וטל חלמיש להיכנס עם המיזם החברתי Fine Line. לאחר שעמותה מתקבלת למיזם, ב־Fine Line מרכיבים צוות ייעודי שמחובר לחזון העמותה. הצוות מורכב ממנהל פרויקט, מעצב, מתכנת ומנטור מחברת סטארט־אפ מובילה. העבודה על ההקמה של הפלטפורמה מתחילה במרץ, וכבר בתוך שלושה עד ארבעים חודשים Fine Line מעמידה תוצר דיגיטלי מוגמר שאופיין, עוצב ותוכנת במלואו. זה גם השלב שבו מרבית העמותות מתפקחות ומאמצות את התפיסה שעיצוב הוא לא רק מעטפת אסתטית וכי לנראות חזותית טובה ומגובשת יש ערך רב.

המעצבים מרוויחים ניסיון ממשי בעבודה מול לקוחות אמיתיים ופרויקט לתיק עבודות שגובש ולוטש ע״י מנטורים מובילים מהתעשייה

״האמת שהתשובה לשאלה מנין נובע הפער החזותי הזה השתנתה במהלך הפעילות ב־Fine Line״, מספר שחר, ״בהתחלה היינו בטוחים שמדובר בעניינים תקציביים. זה לא סוד שעמותות אינן עשירות ומעדיפות לחסוך את הכסף שלהן. אבל גילינו, שגם הנראות הדיגיטלית של עמותות אמידות אינה מיטבית ושהם לא ששות לשלם על רענון הפלטפורמה והנראות החזותית שלהן. למדנו להבין שזה מתבסס בעיקר על תפיסה מיושנת שרואה בדיגיטל משהו זניח שאין צורך להשקיע בו.״

במערכת היחסים הזו לא רק העמותה יוצאת נשכרת, אלא גם המעצבים שלוקחים חלק בתהליך. המעצבים מרוויחים ניסיון ממשי בעבודה מול לקוחות אמיתיים ופרויקט לתיק עבודות שגובש ולוטש ע״י מנטורים מובילים מהתעשייה. חלקם אף מוצאים עבודה בחברת הסטארט־אפ שליוותה את התהליך. עם המיזם הזה מקווים שחר בכור וטל חלמיש להביא בשורה חדשנית ללפחות 80% מהדיגיטל החברתי בישראל. ״אנחנו רוצים לשנות את התודעה שפרויקט חברתי זה לא עוד התנדבות נחמדה, אלא משהו נצרך וחשוב, ושאלפי חברות סטארט־אפ יצטרפו אלינו לשינוי. אופק נוסף הוא לפתוח סניפים בארה״ב ובאירופה המבוססים על מודל דומה של התמחות חברתית ודרכה מציאת עבודה.״

fine-line.co

 

 

צעיפי Poemet – מיכל ליפשיץ

עד לאחרונה מיכל ליפשיץ, מעצבת ובוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, עסקה בעיקר במיתוג ועיצוב לפרינט. במקביל לעבודה מתמשכת עבור מגוון רחב של לקוחות, החליטה להקים את מותג Poemet, מותג צעיפי משי המביא לידי ביטוי את המשיכה שלה לעיצוב טקסטיל.

לשם poemet משמעות משולשת, כאשר הפירוש המרכזי הוא פעימות לב – פעימות לבה של אשה. ישנן עוד שתי משמעויות לשם: Po Emet – פה האמת, ובאנגלית משמעות המילה היא שיר קצר. שם המותג מייצג את המחשבה שהחיים זורמים, שלא משנה מה קורה – הלב ממשיך לפעום. ההשראה לעיצוב מגיעה מתהליכי אבולוציה והתפתחות בטבע ובגוף האדם בפרט. ליפשיץ מקנה פרשנות גרפית ומופשטת לחלקים מיקרוסקופיים שונים.

״מבחינה עיצובית, בבניית קולקציה יש הרבה פרמטרים שצריך לחשוב עליהם לשים עליהם את הדגש. זה דומה וגם שונה לבניית מותג. מה שמיוחד עבורי בעיצוב הצעיפים הוא שיש לי מקום וחופש לעצב ולבטא את המקום הכי אישי ופרטי שלי תוך שימוש בשפה הצורנית והצבעונית שהיא רק שלי. כאשר אני עובדת עבור לקוח מסוים, כמובן שאני מביאה לידי ביטוי את עצמי, אך עדיין יש צורך להתחשב בצרכי הלקוח, קהל היעד, ערכי המותג וכדומה.״

poemet.co