לפני שנה בדיוק הם זכו בפרס אאא לבוגרים ולבוגרות לשנת 2022. החודש, לכבוד פתיחת תערוכות הבוגרים של מחזור 2023 החלטנו לצאת לבדוק איך עברה על הזוכים השנה הראשונה ב״אזרחות״.
ספיר ארזי
- בוגרת
- שנקר
- פגמ״ר
- אות, מכחול, שלט
תערוכת הבוגרים היתה מבחינתי רגע של פיק מאוד גבוה. כל העבודה הקשה וההשקעה התנקזה לפרק זמן קצר שלאחריו בהחלט הייתי צריכה קצת מנוחה. טסתי לחופשה קצרה בחו״ל, וקצת אחרי שחזרתי, התחלתי לעבוד בסטודיו למיתוג במרכז תל אביב, שם עבדתי על בניית שפה חזותית למותגים כמו יקבים, בתי קפה, עסקים פרטיים ועוד. באופן כללי, במהלך התקופה הזאת הורדתי קצב והשתדלתי להשקיע בחיים האישיים שלי שלאו דווקא קשורים לעיצוב. לאחרונה התחלתי משרה חדשה כמעצבת בסטודיו של חברת הברואדקסט פרומתאוס ואני מאוד מתרגשת.
״באקדמיה, השתדלתי לאפשר לדמיון לסחוף אותי בכל בריף שקיבלתי, דבר שפחות מתאפשר אחר־כך בעבודה״
הלימודים בשנקר היו ללא ספק ההכנה הכי טובה שיכלה להיות לי להמשך. אני מרגישה שכיום אני מיישמת תהליכי עבודה שרכשתי בלימודים, והרבה פעמים במצבי לחץ בעבודה, אני עוצרת את עצמי רגע לחשוב איך הייתי פועלת אם היה מדובר עכשיו בתרגיל בתואר הראשון. עם זאת, כמובן שיש דברים שלומדים רק מתוך עבודה בעסק אל־מול לקוחות אמיתיים והתמודדויות שלא יכלו להיווצר תוך כדי החממה האקדמית. למזלי תוך כדי הלימודים יצא לי להתמחות בחברות שונות וזה תרם בהחלט - אני ממליצה בחום לכל סטודנט.
התקופה באקדמיה היתה מאוד משמעותית ומהנה עבורי – החל מהמסגרת, דרך התכנים ועד החברים שמלווים אותי עד היום (ולעוד הרבה שנים, אמן). אני הכי מתגעגעת לחופש היצירתי האינסופי שהיה באקדמיה - בכל בריף שקיבלתי איפשרתי לדמיון שלי לסחוף אותי, דבר שלרוב לא מתאפשר אחר־כך בעבודה. המרווח הזה של לבדוק מגוון אפשרויות, לעשות קדימה ואחורה וגם לנצל את התרגילים כדי ללמוד דברים חדשים, זה שריר שחשוב לדעת להשתמש בו.
יש שני מרצים בשנקר שהשפיעו עליי מאוד. הראשונה היא תמר בר־דיין, המרצה הראשונה שלי לטיפוגרפיה, שיש בה את הרגישות ובו־זמנית גם האסרטיביות הדרושה כדי לדחוף סטודנט קדימה. לא אשכח איך ברגעים לא פשוטים במהלך סגרי הקורונה היא עוררה בי השראה להמשיך לעצב ולא לוותר כשקשה. מרצה נוסף הוא חן מכבי, שתהליכי העבודה הטיפוגרפיים שלמדתי ממנו (בדגש על לטרינג כמובן) ילוו אותי רבות בהמשך בכל מה שקשור לעיצוב אותיות.
לדעתי במהלך הלימודים חסר קורס שבו עובדים עם לקוח מהתעשייה, אבל כבר שמתי לב שהמצב השתנה לטובה במחזורים שבאו אחריי. יש דברים שלומדים רק מתהליכים שיש להם משמעות מציאותית בעזרת פינג־פונג מול לקוח. בנוסף יש מקום בעיניי ליותר קורסים שעוסקים בטכניקות ידניות, מתוך אמונה אישית שלי שלצד ההתפתחות הטכנולוגית – חשוב לשמור גם על הקיום של מלאכות־יד.
לבוגרים הטריים אני ממליצה ללמוד לשחרר - לפעמים אנחנו מתעקשים על דברים שהם לאו דווקא ״אנחנו״ ולא שמים לב שהיצירות הטובות ביותר נוצרות דווקא כשאנחנו משחררים ונותנים לדברים לצאת בקלות. לא הכל צריך להיות בעבודה קשה ובחריקת שיניים. דבר נוסף שאני ממליצה עליו הוא לא לשכוח לעבוד עם הידיים - בסופו של דבר אין כמו ליצור ולעצב עם הידיים. ובסוף, הטיפ שלי לרגעים שלפני ההגשות הוא די מעשי – ללכת לעשות מסאז׳. לשחרר את הגוף, פשוט ככה. זה הציל אותי תוך כדי העבודה על פרויקט הגמר :)
בעוד שלוש שנים אני מקווה למצוא את עצמי בלימודי תואר שני ולעסוק בעיצוב אותיות, אולי בארץ ואולי בחוץ לארץ. זה איזשהו יעד שסימנתי לעצמי תוך כדי העבודה על פרויקט הגמר. מאוד מעניין אותי להמשיך להתנסות ולחקור את התחום ואת היכולות שלי ליצור בתוכו מהמקום האישי.
נועה ביו
- בוגרת
- מנשר
- פגמ״ר
- אות עברית חדשה
בשנה הרביעית ללימודים התחלתי לעבוד בתור מעצבת ב־WIX ומאז אני שם. העבודה שלי כוללת עיצוב לכל הגילדות, האתרים והאירועים הבינלאומיים של החברה. בשנה האחרונה יצא לי לחוות עולמות שונים בעיצוב – מעולמות של דפוס ועד לעיצוב אתרים, ארט דירקישן ומיתוג. אני מאוד נהנית משיתופי הפעולה שנוצרים בחברה והגיוון שיש בכל פרויקט. בנוסף, בזמן הפנוי אני ממשיכה ללמוד ולגלות את העולם המטורף של התלת־ממד והשילוב שלו עם עיצוב אותיות.
״היום, במבט לאחור אני מבינה כמה זה חשוב להיות מעצבת ורסטילית, ואני חושבת שהלימודים במנשר לחלוטין עזרו לי להיות מעצבת כזו״
חווית הלימודים במנשר שונה מרוב האקדמיות שבהן יש דרישה להתמקדות במסלול ספציפי. במהלך הלימודים נחשפתי למגוון תחומים בעולמות העיצוב והרבה פעמים למדתי קורסים שכנראה לא הייתי בוחרת אם הייתה לי ברירה. תמיד פחדתי שהעובדה שלא התמקצעתי בתחום אחד תהיה חיסרון. היום, במבט לאחור אני מבינה כמה זה חשוב להיות מעצבת ורסטילית ואני חושבת שהלימודים במנשר בהחלט עזרו לי להיות מעצבת כזו. עם זאת, כשהתחלתי לעבוד, הבנתי שהלימודים אף פעם לא באמת מסתיימים ושתמיד יש עוד מה ללמוד, לחקור ולהתפתח.
מאוד חששתי שכשאצא לשוק העבודה לא יהיה לי את החופש והמגוון של הפרויקטים שיש באקדמיה. לשמחתי, הגעתי למקום עבודה מאוד ורסטילי ולכן אני מרגישה שבמקום מסוים העבודה היא סוג של המשך ישיר של הלימודים לתוך העולם המקצועי. הגעגוע הוא בעיקר לחברים לכיתה, למרצים, להפסקות ביחד ואפילו גם להגשות.
מרצה שלא אשכח לעולם הוא יגאל הרמן, ראש המחלקה במנשר והמרצה שליווה אותי משנה א׳. יגאל הוא זה שגרם לי לאהוב ולהעריך טיפוגרפיה עברית. מעבר לזה, למדתי ממנו שתמיד יש דרך לשבור את הבריף ולחשוב מחוץ לקופסא וזה משהו שאני לוקחת איתי עד היום. מרצה נוסף שבזכותו גם התחלתי את הפרויקט גמר הוא מאיר סדן. מאיר ליווה אותי בשנתיים האחרונות של הלימודים ובקורסים שלו תמיד עודד אותי לחקור דברים לעומק ולא לפחד ממקומות חדשים ולא מוכרים.
הקורס שהיה הכי חסר לי בלימודים הוא תלת־ממד. אני חושבת שזה לחלוטין תחום שאליו העתיד פונה ושמדובר בכלי שפותח עולמות חדשים לכל מעצב, ולכן הוא חייב להיות חלק ממסגרת הלימודים. בגלל שזה תחום שמאוד עניין אותי למדתי אותו באופן עצמאי בשביל פרויקט הגמר, אבל בפועל זה תחום כל כך רחב ומה שלמדתי הוא רק ההתחלה.
לבוגרים ולבוגרות הטריים אני ממליצה לא לפספס הזדמנויות, להאמין בעצמכם ולשאוף גבוה. הכי חשוב לא למרוח את הזמן – לשבת על תיק העבודות, קל מאוד להזניח את הנושא וגם הכי קשה לעצב לעצמנו, אבל בסוף זה כרטיס הכניסה שלנו לשוק העבודה ובשבילו עבדנו קשה במשך ארבע שנים. שניה לפני ההגשות, תנצלו את הרגע עם החברים ללימודים עם הרבה פיצות בהקמות לתערוכה ותהיו גאים בדרך שעברתם, מגיע לכם!
זה די מצחיק, אבל כשהתחלתי את הלימודים היינו צריכים לרשום לעצמנו איפה אנחנו רואים את עצמנו כשנסיים את הלימודים, זה מה שרשמתי באותו פתק ואני מאמינה בו עד היום: ״לגלות צדדים חדשים בעצמי, להפתיע, לאהוב את מה שאני עושה ולהצליח בו״.
מיה אוולין ברודי
- בוגרת
- שנקר
- פגמ״ר
- האבוקדו האחרון
מאז שסיימתי את הלימודים נחתי לא מעט, הסתובבתי ובעיקר נשמתי. אחרי חמש שנים בשנקר אני חושבת שהרווחתי את זה בכבוד. במקביל פצחתי בחיפוש אחר עבודה (בעזרת הרבה סבלנות) וביוני האחרון התחלתי לעבוד בסטודיו AWESOME, כחלק מצוות הברנד.
בפרספקטיבה של שנה נראה שהתבגרתי בשנקר, רכשתי ארגז כלים של ידע מקצוע ואספתי אנשים טובים בדרך. התפתחתי ולמדתי על עצמי רבות: למדתי כמה אני חזקה (ועקשנית, זה חזק ממני), למדתי להקשיב ולסמוך על עצמי וללכת בדרך שלי, גם אם לא כולם חושבים שהיא הדרך הנכונה. בעיקר למדתי להנות מהדרך ולגלות ממה שיש לידיים שלי להציע.
אני הכי מתגעגעת באקדמיה לאיתי, מזכיר המחלקה, וגם לתחושה של להיות במעמד סטודנטית - זה נחמד. אבל בעיקר לאיתי.
המרצה שאני זוכרת לטובה הוא נדב ברקן, שהנחה אותי בפרויקט הגמר ביחד עם חן מכבי שהוא השראה בפני עצמו (קצת הרמות, מותר?). נדב הראה לי שאפשר קצת אחרת בתוך האקדמיה, דחף ולא ויתר בעיקר כשהיה קשה. הוא גרם לי לפתוח את הראש, להסתכל על הדברים מזווית אחרת ולתקוף אותם מכמה כיוונים. בשקט בשקט, הוא מטיל פניני חוכמה וממשיך בנונשלנט.
לבוגרים הטריים אני ממליצה בקצרה - צ'ילקס, ובהרחבה - לנשום, לקחת דברים בפרופורציה ולזכור שזו רק תקופה ואתם ממש קרובים לקו הסיום. תנסו להנות כמה שאפשר מהזמן הזה ותקחו חופש אחרי שסיימתם עם ההגשות, עם החיסולים, עם התואר וצאו לעשות קצת ריפרש למוח (נחוץ ביותר, מנסיון).
״בפרספקטיבה של שנה, רכשתי ארגז כלים של ידע מקצוע ואספתי אנשים טובים באמצע הדרך״
במהלך הלימודים נפתחה לי צ'אקרת הקופי (קופירייטינג). גיליתי עולם חדש והחלטתי שלשם אני מתכווננת. עכשיו אחרי שנקר אני מבססת את עצמי, מבינה תהליכים וסדרי עבודה, ועם הזמן צוברת ניסיון ומעמיקה בתחום הקריאייטיב - עולם המילה. מקווה לשלב ולהשתלב בעולם הזה וליצור דברים שיצחיקו אנשים, יפתיעו אותם ובתכלס גם את עצמי, שכל זה יהיה בתקווה פה או שם, העיקר בקרבת הים (טפו חמסה, כן יהי רצון).
מתן יונטף
- בוגר
- בצלאל
- פגמ״ר
- פונט קופידון
״אחד הדברים שאני הכי מתגעגע אליהם בבצלאל זו החוויה ה״תיכוניסטית״: ההפסקות במשושה, השיחות מסדרון, החברים, הכיתה והשכבה״
מאז שסיימתי את התואר התנסתי בכל מיני סוגים של עבודות בתחום עד שמצאתי את המקום שלי בתור עצמאי. שחררתי את הפונט הראשון שלי באופן רשמי – גרסה עברית לפונט Compact של Kyiv שהם אחד מה־Type foundries האהובים עלי. התהליך היה כיף ומלמד ונעשה בשיתוף פעולה עם Yevgeniy Anfalov. חוץ מזה, עיצבתי לוגו ותדמית עבור חברים שפתחו חנות ספרים יד־שניה בשם ״ב׳ ספרים״, ובגלל שאני כל כך אוהב לבלות שם, אני גם עובד שם מידי פעם. כיום אני עובד בתור פרילנסר ובמקביל התחלתי התמחות בסטודיו פונטף.
הלימודים עזרו לי להבין מה הן החוזקות והחולשות שלי, ומה הדרך הטובה ביותר עבורי לעבוד. אני חושב שהדבר שהכי חשוב שקיבלתי מהלימודים, היא היכולת לעבוד על כמה פרויקטים שונים ומגוונים במקביל.
אחד הדברים שאני הכי מתגעגע אליהם באקדמיה זו החוויה ה״תיכוניסטית״ של בצלאל: ההפסקות במשושה, שיחות המסדרון, החברים, הכיתה והשכבה.
מבין המרצים שלימדו אותי בבצלאל ארצה לציין את מאיר סדן, המרצה הראשון והאחרון שלי באקדמיה,
משיעור הטיפוגרפיה הראשון בשנה א׳ ועד ההנחיה בפרויקט הגמר - מאיר הוא מעיין שופע של ידע, מלא בתשוקה ענקית לטיפוגרפיה ומרצה שיודע לתת המון מקום לסטונדטים שלו.
הייתי רוצה לתת טיפ לבוגרים הטריים רגע לפני ההגשות, שדעה על עיצוב היא סובייקטיבית במהותה. אנחנו נחשפים להמון ביקורת בסביבה האקדמית, במקרים מסויימים חשוב גם לדעת להיות קשוב לעצמך ולקחת את מה שנאמר בערבון מוגבל, או בקיצור: ״Listen to your heart when he's calling for you״.
נֹגה באומס
- בוגרת
- אמונה
- פגמ״ר
- רַוָּקוּת (שם זמני)
בימים שאחרי התואר לא לגמרי ידעתי מה אני רוצה לעשות עם עצמי. עבדתי בעיקר כעצמאית ופשוט נהניתי מהשקט והרגיעה שיש אחרי ארבעת השנים העמוסות של התואר. בשלב מסוים הרגשתי שאני קצת מתנוונת. אני אוהבת ללמוד, והעצמאות לא אתגרה אותי במובן הזה ולכן לפני מספר חודשים התחלתי לעבוד במשרד הפרסום "נאומבורג ודרורי".
מאז אני יכולה להגדיר את עצמי לחלוטין כתלמידה שוב, אבל בקטע הכי טוב שאפשר.
אני חושבת שהדבר הכי חשוב שקיבלתי בתואר, זו ההבנה שזה לא מספיק רק לדעת איך להזיז את העכבר ולהשתמש בתוכנות. צריך ללמוד לפתח רעיון, לקבל השראות, להכיר את הטרנדים ולא להפסיק ללמוד, כי העולם הזה לא מפסיק להשתנות. אני מתגעגעת בעיקר למפגש היומיומי עם חברות שלי ולנוכחות של השראות ויצירות שתלויות על הקירות מסביבי כל הזמן.
יש שני מרצים שהיו לי משמעותיים מאוד. הראשון הוא נחמיה בועז, שהניח את היסודות למעצבת שאני היום. השנייה היא שירה אליצור (שירצור), שלימדה אותי לפתוח את הראש במובן הכי חיובי שיש. היו עוד קורסים שלמדתי מהם לא מעט, אבל אלו שני מרצים שאני לא מסוגלת לדמיין מי הייתי היום כמעצבת בלעדיהם.
״העיקר בשבילי זה להרגיש שאני תמיד בתנועה, ואף פעם לא מפסיקה ללמוד״
במהלך הלימודים למדנו הכל מהכל, והיה עמוס מאוד. זה היה קצת מבאס לפעמים שהלימודים לא היו ממוקדים יותר ולעומק, אבל הפתרון שלי היה להשקיע יותר מהנדרש במה שאני רוצה לדעת ואת השאר לעבור כמה שאפשר בטוב.
יש לי הרבה טיפים קצת סאחיים לבוגרים של עכשיו לקראת התערוכות, אבל מה שאני באמת רוצה לומר זה: היי, עשיתם את זה. וואו. לא משנה מה נדפק או לא יצא בדיוק כמו שרציתם - עכשיו זה הזמן שלכם לשחרר ולהנות. מגיע לכם.
ואיפה אני בעוד שלוש שנים? מקווה שטובה יותר, בעיצוב אבל גם כבן אדם. לפני שנתיים לא דמיינתי שאהיה שכירה במשרד פרסום והנה אני כאן, אז אני לגמרי נותנת לחיים להפתיע אותי בהיבט הזה. העיקר בשבילי זה להרגיש שאני תמיד בתנועה ואף פעם לא מפסיקה ללמוד.
גל צמחוביץ׳
- בוגרת
- גורן
- פגמ״ר
- גמיש
אחרי שסיימתי את הלימודים התקשתי למצוא עבודה מכל מיני סיבות, העיקריות שבהן - לא מספיק ניסיון תעסוקתי ומיקום המגורים שלי (צפון). לבסוף אחרי חצי שנה התחלתי לעבוד בבית דפוס ותוך כדי העבודה שם הסקתי הרבה והגעתי להבנות על עצמי - החלטתי לשנות כיוון מקצועי וללכת ללמוד תכנות. אני כרגע עדיין בלימודים ועדיין עובדת באותו בית דפוס. המטרה שלי לבסוף היא להשתלב בעולם ההייטק כמתכנתת ולעשות את מה שאני אוהבת בעיצוב מהצד. מקווה שבקרוב תשמעו ממני על פונטים חדשים (עובדת כרגע בתהליך מאוד איטי על פונט ראווה חדש) ועל קולקציית חולצות ותיקים שאני עתידה להוציא.
״באקדמיה יש משהו משחרר, את לא כבולה לכלום ויכולה לעשות מה שעולה לראשך. בחיים האמיתיים זה לא בדיוק ככה...״
הלימודים הועילו לי בהבנה של פיתוח קונספט נכון וקריאה של לקוחות. אני רואה הבדל חד־משמעי ביני לבין מישהו שלמד קורס בלבד על איך להבין צרכי לקוח וכיצד לגשת לפרויקט. אני מתגעגעת לחופש היצירה. אני חושבת שכולם יכולים להסכים איתי שבאקדמיה יש משהו משחרר, את לא כבולה לכלום, ויכולה לעשות מה שעולה לראשך, אך בחיים האמיתיים זה לא בדיוק ככה.
מרצים שהשפיעו עליי? בראש ובראשונה כמובן שאת מנחה הפגמ"ר שלי שביט יעקב המוכשר והמהמם, שכל מה שאני יודעת על פונטים זה בזכותו. המרצה השנייה שארצה להזכיר היא ענת סאקס המדהימה, שלימדה אותי דייקנות, מחשבה ועוד המון דברים אחרים. בהזדמנות זו ארצה למסור לה החלמה מהירה ושהיא תמיד בליבי.
אני מרגישה שבגלל תקופת הזמן שבה למדתי (שנה ב' ושנה ג' היו בקורונה) יש לי חסך מאוד גדול בדפוס, העבודה שלי כרגע מאוד משלימה את מה שהיה לי חסר בהכשרתי האקדמית, אבל אני חייבת לומר שחד־משמעית למדתי מאפס איך מדפיסים, גדלים של דברים, הפקות ועוד רק לאחר הלימודים. אני מאמינה אבל שאם המצב היה רגיל ולא היתה קורונה לא הייתי מרגישה את החסך הזה.
לבוגרים הטריים אני רוצה לומר: תקשיבו לעצמכם לגבי ההגשות, תלכו לפי האינטואציה שלכם ותורידו סטנדרטים בחיפוש עבודה, בסוף אתם צריכים רק נסיון ומשם אפשר רק לעלות למעלה.
אני מקווה שבעוד שלוש שנים תראו כבר את הפונט החדש שכרגע בעבודה, ותהיו אובססיביים כלפי מותג ההלבשה והתיקים שאני עובדת עליו עכשיו. אני לא מאמינה שאהיה מעצבת במשרה מלאה אי־פעם, אבל אני מקווה שאולי כן אצליח להמשיך עם התשוקה שלי פה ושם (לפחות באותיות).
רותם סימון
- בוגרת
- המכון הטכנולוגי חולון
- פגמ״ר
- שָׂא בְּרָכָה
״האינסטיסיביות והלחץ שיש בתואר עזרו לי מאוד בעבודה היומיומית שלי״
מיד עם סיום הלימודים חזרתי לעבוד במשרה מלאה כמעצבת בסטודיו Awesome (אוסום) ששייך היום ל־Deloitte, שם עבדתי החל מהשנה השלישית כחלק מתוכנית התמחות בלימודים. היום אני מעצבת בכירה בצוות UX UI and Activation. אני חייבת להגיד שהחיים אחרי התואר הם שונים כל־כך מהתואר עצמו, אף אחד לא מכין אותך למה שיבוא אחרי. פתאום יש ערבים פנויים לבלות עם חברים וסופ״שים שאפשר ללכת לים ולא רק לשבת על המחשב כדי להכין הגשות. בהתחלה החלל הריק הזה הוא לא קל לעיכול ומלווה בתחושות לא פשוטות אבל הזמן עושה את שלו ולגמרי מתרגלים לחיים החדשים.
בשנה האחרונה במקביל לעבודתי ובזמן הפנוי שהיה לי המשכתי לפתח את השפה שלי כמקעקעת בסטודיו הקעקועים הפרטי שלי Ros Tattoo ובנוסף לזה המשכתי לחדד כמה שיותר את פרויקט הגמר שלי כמוצר שיחייה בעולם האמיתי. בקרוב מאוד הקעקועיה ׳שא ברכה׳ תפתח לקהל הרחב.
אני מאוד מתגעגעת למסגרת הלימודית, שם הרגשתי חופשיה לעשות כל מה שאני רוצה באיזה נושא ובאיזה צורה שבחרתי, כי אני הלקוחה של עצמי וזה מאוד שונה מהעולם האמיתי.
מבחינת כמה הועילו לי הלימודים, ברמה האישית אני יכולה להגיד ששילוב של עבודה בתחום העיצוב במקביל ללימודים זה אחד הדברים שהכי עזרו לי להיות מי שאני היום. השילוב של שניהם בזמן התואר הוא לא פשוט אבל נותן המון כלים לחיים המקצועיים ועוזר להשתלב בתחום לאחר התואר בצורה קלה יותר. אני יכולה להגיד שהאינסטיסיביות והלחץ שיש בתואר עזרו לי מאוד בעבודה היומיומית שלי, כי בחיים האמיתיים לעבוד על בריף אחד שנמשך כשבוע הוא משהו שנראה קליל פתאום.
זה ישמע קיטשי אבל אני הכי מתגעגעת לחברים מהתואר. בתקופה הזו יש חוויה מאוד מגבשת, מאחדת ותחושה שאת לא לבד. הרבה אנשים עוברים את אותם דברים בדיוק כמוך.
בהסתכלות לאחור, רותם של שנה א׳ היא רותם שונה לגמרי היום אחרי סיום התואר. בשנה הראשונה חשבתי לפרוש כי הרגשתי שאני רגישה מידי לתחום. עם הזמן הבנתי שהרגישות שלי היא מתנה ואני צריכה למנף את זה לטובתי. אני חושבת שהרבה מזה בזכות כמה מרצים שעזרו לי לבנות את מי שאני רוצה להיות כמעצבת בעולם.
טיפ קטן מסטודנטית חכמה בדיעבד: תקחו הכל בקלילות, זה רק פרויקט והחיים האמיתיים הרבה יותר חשובים. תעשו פרויקט שאתם אוהבים, נהנים ממנו ותחשבו רק קדימה על היום שאחרי. אין לפרויקט השפעה על העתיד שלך ולכולם יש מקום בתחום אז לא אל תפחדו.
אני מאמינה שעוד שלוש שנים אמשיך לפתח את שתי האהבות שלי – עיצוב וקעקועים. אנסה למצוא את החיבור ביניהם תוך כדי פיתוח השפה הייחודית שלי.
