טיפו־נוי־לנד מלחמת הנאצים בטיפוגרפיה הגותית

מתי בפעם האחרונה שמעתם/ן על שלטון או משטר כלשהו שאכפת לו מפונטים? אז חוץ ממשרד החוץ האמריקאי והשינוי שביצע בפונטים שלו לאחרונה, מסתבר שגם לנאצים היה אכפת, אפילו מאד אכפת. במהלך קלאסי של שימוש ב״פייק ניוז״ כדי לשנות נרטיבים היסטוריים, הכריזה המפלגה הנאצית בשלישי בינואר 1941 על שינוי רדיקלי בחזות השפה הגרמנית. השינוי התבסס על הטיעון האנטישמי בדבר ״מוצאם״ של פונטים גותיים (שבדרך כלל מתאפיינים בצורניות המזוהה בעיקר עם הפונט המפורסם 'פראקטור' - Fraktur). הנאצים טענו שאותיות גותיות נטולות כל קשר לתרבות הגרמנית ושהפופולריות שלהן בגרמניה היא בכלל תוצר לוואי של השתלטות היהודים על העיתונות והדפוס. לכן הם הכריזו שחל איסור להשתמש בהן ושבמקומן יש להשתמש בפונטים לטיניים מסורתיים אחרים, או ״Antiqua".

אבל מה הכוונה בעצם בפונטים ״גותיים״ ו״לטיניים״?

דף מתוך כתב יד גרמני מן המאה ה־14 הכתוב באות גותית

הפונטים הגותיים התבססו על אותיות מקושטות וזוויתיות שרווחו בעיקר בכתבי היד במרחב דובר הגרמנית. למעשה, המילה ״גותי״ מתארת מגוון רחב של סגנונות אות שרווחו במרחב הגרמני החל מהמאה השלוש־עשרה: Schwabacher, Fraktur, Textura ועוד. טקסטים שנכתבו באותיות אלו יהיו קשים לקריאה עקב צרותן של האותיות והדחיסות הגבוהה של המילים בהן. רבים מהסגנונות הגותיים זוויתיים מאד ונטולי כל קו מעוגל. סגנון זה גם נקרא 'Blackletter' מאחר ותנועות הקולמוס בכתיבתן נעשית עם הצד הרחב ומייצרת עובי אחיד ומלא למעט בנקודות החיבור הדקות בתוך האותיות.

עם המצאת הדפוס במאה החמש־עשרה היוו האותיות הגותיות השראה לעיצוב הפונטים הראשונים שביקשו לחקות את כתבי היד של התקופה. גוטנברג בחר להדפיס את התנ״ך בפונט מן הסוג הזה באמצע המאה החמש עשרה וגם מרטין לותר עשה זאת בתרגומו הידוע לגרמנית של התנ״ך כמאה שנים לאחר מכן. במרוצת השנים התקבע מנהג של שימוש בפונטים גותיים להדפסת כותרות ואף טקסטים בגרמנית כאשר אותיות לטיניות שימשו להדפסת שפות אירופאיות אחרות, כגון צרפתית או לטינית. באופן כללי, האותיות הלטיניות (או Roman letters) שאנו מכירים מבוססות על שני מקורות עיקריים: האותיות הרישיות (Capitals) מבוססות על כתבים שנחרטו על אבן בתקופת הרומאים. לעומתן, האותיות הקטנות (lower case) מבוססות על כתבי יד שלא כללו כלל אותיות רישיות במקור.

הנאצים טענו שאותיות גותיות נטולות כל קשר לתרבות הגרמנית ושהפופולריות שלהן בגרמניה היא בגלל ההשתלטות היהודית על העיתונות והדפוס

בחזרה לנאצים. ישנן חוקרות שטוענות כי התירוץ האנטישמי להחלפת אותיות הדפוס הסתיר את הסיבה האמיתית להחלפה המלאכותית הזו. למעשה, עם התרחבות הרייך השלישי וכיבושן של ארצות ממזרח לגרמניה, עלה הצורך להפיץ את פקודות המשטר בצורה נהירה וקלה לקריאה. כאמור, טקסט בכתב גותי קשה מאד לפענוח בעוד שפונטים לטיניים היו הסטנדרט במדינות רבות באירופה.

הצו שפירסמו הנאצים הכתיב את לוח הזמנים לשינוי, כאשר עיתונים ופרסומים שיועדו לקהל בינלאומי היו הראשונים בתור. התהליך תוכנן להסתיים כאשר כלל בתי־הספר בגרמניה ישלימו את המעבר ללימוד הכתב הלטיני בלבד. המהלך הנרחב הזה מעולם לא הושלם במלואו. הסיבות לכך אינן ידועות, אבל ניתן לשער שהייתה התנגדות רבה, גם בתוך המפלגה וגם מחוצה לה, לשינוי כה מהותי. רק שלושים שנה קודם לכן, ב־1911, התקבלה החלטה ברייכסטאג שדווקא האותיות הגותיות הן הן הסגנון המקובל, ולא הלטיניות.

מסמך גרמני מסוף המאה השמונה־עשרה בו גרמנית כתובה בפונט גותי, ותרגום של מילים בצרפתית כתוב בפונט לטיני

ומה מקומן של האותיות הגותיות בגרמניה כיום? במזרח המדינה ניתן לראות אותן בשימוש נרחב יותר מאשר במערבה, בעיקר במערכות שילוט עירוניות ובכרזות שונות. מדי פעם אפילו צצים סיפורים בתקשורת על שימוש תמוה בהן. אבל מה שלא ניתן לומר הוא שהן נעלמו לגמרי מן הנוף הגרמני, כך שנראה שאפילו מקומם של פונטים לא נבצר ממלחמות תרבות.