בוגרים.ות איפה הם היום? זוכי וזוכות פרס אאא לשנת 2020

כל אחד ואחת מזוכי פרס אאא לשנת 2020 הצליח לייצר אמירה באמצעות טיפוגרפיה עברית משובחת, ועל כן הם זכו בפרס הנחשק. בדיוק שנה אחרי זכייתם בפרס אאא, החלטנו לצאת לבדוק איך עברה השנה הראשונה ב״אזרחות״ על הדור הבא של המעצבים הגרפיים. קבלו דרישת שלום מהם

מאת

כבכל שנה, גם בשנת 2020 הסוריאליסטית הענקנו את פרס אאא לשבעה בוגרים ובוגרות במחלקות לתקשורת־חזותית, במטרה לקדם ולעודד יצירה בתחום הטיפוגרפיה העברית. כאילו לא די בחוסר הביטחון שאופף את הבוגרים בתקופת סיום הלימודים, בשנה שעברה הקורונה הטיחה אותם לסחרור של חוסר ודאות. אבל בני אדם הם יצורים אדפטיביים, ובסוף הם נוחתים על הרגליים. ישבנו לשוחח עם כל אחד ואחת מזוכי הפרס על השנה המוזרה שחלפה, על הלימודים מנקודת מבט מפוכחת ועל שוק העבודה – ובכל מקום זיהינו חיפוש עצמי נטול פחד. התכוננו לפרץ השראה.

כעבור שנה, קבלו את זוכי פרס אאא לשנת 2020:

 

ערן בן־ברק

בוגר
בצלאל
פגמ״ר
עלמה — פונט מונחה קליגרפיה

עם סיום הלימודים התחלתי לעבוד ב׳סטודיו יותם בצלאל'. העבודה שם מביאה לידי ביטוי את מה שלמדתי בתואר בצורה מאוד מעשית והיא סוג של המשך ישיר ללימודים שממשיכים לתוך העולם המקצועי ושוק העבודה. בנוסף, אני לוקח גם פרויקטי פרילנס. הפרויקטים האלה מאפשרים לי להתמקד בתחום של עיצוב אותיות, שזו כרגע התשוקה המרכזית שלי.

בפרספקטיבה של שנה, לדעתי יש פער בין הלימודים האקדמיים לבין העולם של שוק העבודה – בכל מה שקשור ללוחות זמנים, דרישות לקוח וכו'.  אבל אני חושב שהרבה מהעקרונות שלמדתי בתואר משרתים אותי בתור כלי עבודה בתהליך היצירתי.

״יש פער בין הלימודים האקדמיים לבין העולם של שוק העבודה [...] אבל אני חושב שהרבה מהעקרונות שלמדתי בתואר משרתים אותי בתהליך היצירתי״

ביצירה במסגרת האקדמית, אני הכי מתגעגע לעצמאות ולחופש היצירתי. יש יותר פוטנציאל לשבור גבולות, להתנסות ואפילו להרשות לעצמי להיכשל. מבחינת אופי העבודה בעיקר חסרה לי היכולת להגדיר לעצמי את הבריף. בלימודים התמקדתי בעיקר בטיפוגרפיה, אך במבט לאחור (או אם הייתה לי הזדמנות להמשיך ללמוד) כנראה שהייתי בוחר להרחיב אופקים דרך קורסים באיור או אינטראקטיב.

למדתי המון מהרבה מאוד מרצים, אבל מרצה שאני לא אשכח לעולם הוא נעם שכטר. לא רק בגלל כל מה שלמדתי ממנו בשני קורסים שונים, אלא בזכות היחס האישי. בתזמון הכי מבאס, לפני שבוע הגשות בשנה א', נקראתי למילואים. נעם גילה הרבה הבנה ואפילו בדק מה שלומי כשהייתי שם. אז מבחינתי תמיד אזכור אותו בתור המרצה הכי מתחשב וקרוב לליבי.

ערן בןֿ־ברק

פרויקט דיגיטציה לקליגרפיה של שדמי שדה.

אסיים בכך שאספר שבחודשים האחרונים התמזל מזלי לעבוד תחת דני מירב (הטייס) על פרויקט דיגיטציה לקליגרפיה של שדמי (אברהם) שדה. משפחתו של שדמי וחברי קיבוץ נחשון החליטו להפוך את כתב־ידו לפונט לכבוד יום הולדתו ה־90. העבודה היא בעצם לסנתז כתב יד של בנאדם למשהו שיכול לעבוד גם בתצורה של פונט – כל זה בלי לאבד את הקסם והאופי של האדם והאותיות. לרוב קליגרפיה ופונטים קשורים אחד לשני, אבל לדעתי יש ביניהם סוג של ניתוק – הדבר עצמו לעומת הכלי. האתגר בפרויקט היה לתרגם את היד היוצרת והאופי של הכתב לפונט שיעבוד בפני עצמו בכל מיני הקשרים שונים.

 

גילעד יזרעאל

בוגר
שנקר
פגמ״ר
מטמורפוזה — מחולל כתב עברי

אמנם התכנון היה לקחת רגע של הפסקה מהמירוץ ולטייל כמה חודשים, אבל הקורונה שיבשה את התוכניות. לאחרונה הצטרפתי לחברת Autodesk בתור מעצב חווית משתמש, אחרי שסיכמתי כמעט שנתיים בחברת Similarweb. אני די מרוצה מהמסלול הנוכחי שלי ומקווה להתקדם ביחד עם המוצר והארגון ולקחת עוד יוזמה ואחריות, בנוסף לפרויקטי צד אמנותיים גנרטיביים לנשמה.

גילעד יזרעאל

ללא כותרת, פורטרט עצמי בפסטל מהתבוננות מול מראה.

בפרספקטיבה של שנה אני יכול להגיד שהלימודים הם וואו. אני פחות מתחבר לשאלה של כמה הם מועילים להיכנס לשוק, כי הלימודים הם מאוד רב־תחומיים ופחות מוכוונים לפרקטיקה של תחום עיצוב מוצר ועיצוב חווית משתמש. אם לא הייתי צובר ניסיון תעסוקתי רלוונטי במהלך התואר, אני מניח שהיה לי יותר קשה להשתלב במקום שבו אני נמצא היום. אולי המצב כרגע שונה בעקבות פתיחת התוכנית הממוקדת החדשה בשנקר.

״בתואר פיתחתי יכולות עיצוב חזותי גבוהות וניהול פרויקטים עם חשיבה עיצובית מורכבת. ולא פחות חשוב, גם למדתי איך באמת להתמקד במה שמעניין אותי״

באופן ברור אך קלישאתי, הגעגוע הגדול ביותר הוא לאנשים. גם לחברים לתואר, וגם לסגל המרצים. למרות (או אולי בזכות) הקשיים, מדובר בחוויה מאוד מגבשת עם תחושת שייכות חזקה, וקשה לשמור על קשר עם כולם. אשמח לציין לטובה את עודד בביוף שהיה המרצה שלי בקורס עיצוב מידע וחווית משתמש בתחילת שנה ג׳. עודד היה מרצה מעולה, ולאחר מכן גם מנהל מדהים ב־Similarweb. למדתי ממנו המון על תהליכי עיצוב של מוצרים דיגיטליים, והוא פתח לי דלת מקצועית לחברה שבה למדתי את כל מה שהיה חסר לי בשנקר. אני לא מרגיש שהיה חסר קורס, אבל בהחלט היו כמה קורסים שהייתי מוותר עליהם לטובת העמקה בקורסים אחרים. אחד הקורסים שהכי פתחו לי את הראש, וממנו גם נולד פרויקט הגמר שלי, הוא מעבדה אודיו־ויזואלית עם בן בנחורין ואופיר ליברמן. זה כמעט לא הגיוני שנחשפתי לראשונה לקורס רק בשנה ד׳ כקורס בחירה. הייתי מעדיף לוותר על לפחות שלושה קורסים כדי להעמיק יותר בתחום של עיצוב גנרטיבי.

לבוגרים הטריים אני ממליץ לקחת חופש אחר־כך ולהנות מהתערוכה. ובעיקר גם לקחת דברים בפרופורציות, זה רק עוד פרויקט. לא צריך להילחץ.

 

ענבר גליימר

בוגרת
ויצו חיפה
פגמ״ר
נישואים מעורבים באותיות

במהלך השנה האחרונה נרשמתי לקורס UX/UI בנטקראפט כדי להרחיב ולהעמיק בתחום המסכים, ובנוסף להרחיב את תיק העבודות שלי. כמו לרובנו הקורונה קצת שיבשה תוכניות, ולכן אני עדיין לא עובדת בתחום אבל עובדת חזק על תיק עבודות וממש בקרוב אתחיל לחפש עבודה.

ענבר גליימר

מסכים מתוך ״קיפקט״ – אפליקציית האכלת חתולי רחוב, שעיצבה ענבר.

אני לא חושבת שיש לי מדד על כמה הועילו לי הלימודים מכיוון שאני עדיין לא בשוק, אני כן יכולה להגיד שהיה לי יתרון משמעותי בקורס ביחס לסטודנטים אחרים שלא הגיעו מעולמות העיצוב. בנוסף, הלימודים לא ממש משקפים את החיים האמיתיים אבל הם נותנים לך מעוף וביטחון ועוזרים לך להתמודד יותר טוב במצבי לחץ. כיום לוח זמנים צפוף לא מטריד אותי.

אני הכי מתגעגעת לחבר'ה, פגשתי אנשים מיוחדים שהפכו לחברים שלי לחיים שאלמלא הלימודים לא בטוח שהייתי נתקלת בהם. אני גם מתגעגעת להגשות סופיות, זו תחושה עילאית וזה גם מלווה תמיד בלילה לבן מטורף. כן, אני גם מתגעגעת ללילות לבנים.

אני רוצה לציין באופן מיוחד את טרי שרויאר, האחת והיחידה, המרצה שלא אשכח לעולם. ההתחלה שלנו לא הייתה ורודה, אבל מהר מאוד הבנתי שמדובר במלכה, שמבינה עיצוב ברמות שלא נתקלתי, חיה ונושמת אותו, החשיבה שלה וההסתכלות שלה על דברים מעוררת השראה. אני אוהבת אותה מאוד - היא בלתי נשכחת עבורי, והיא גם תמיד האמינה בי ועזרה לי ברגעים קשים.

"אני מתגעגעת להגשות סופיות, זו תחושה עילאית וזה גם מלווה תמיד בלילה לבן מטורף. כן, אני גם מתגעגעת ללילות לבנים."

אני חושבת עכשיו וחשבתי אז שמאוד חסר בלימודים שיעור על מה קורה בתכלס, איך זה עובד באמת, בחיים האמיתיים, בעבודה מול לקוח, על מה מסתכלים בראיון עבודה, איך מתנהלים אחר־כך.

אני ממליצה בחום מתוך ניסיון אישי להתחיל לרוץ מיד על תיק עבודות בכל הכוח והמרץ. לא לדחות כלום. העבודה על תיק העבודות היא לא קלה ולא קצרה, זה תהליך בפני עצמו, זה כרטיס הביקור שלך והוא חייב להיות לא פחות ממצוין. הטיפ הכי טוב שאני יכולה לתת לפני ההגשות של פרויקטי vגמר הוא להוריד לחץ ולנשום עמוק. זה רק פרויקט גמר, אין לו שום משמעות על העתיד שלכם, קחו את זה בקלות ותהנו מהרגע הזה, הוא שלכם וסביר להניח שלא יחזור.

 

אלעד אורן

בוגר
שנקר
פגמ״ר
האמינו יום יבוא — סדרת כרזות אוטופיות

במהלך השנה האחרונה בעיקר עבדתי, לשמחתי. בעקבות השנה הלא שגרתית כל התוכניות לחופש וטיולים שאחרי התואר הוקפאו והתרכזתי בלסדר ולארגן את הצד המקצועי של היצירה שלי, בנוסף למרחב העבודה ולשפה שאני יוצר סביב העבודות שלי. המשכתי בעבודתי מתקופת הלימודים בהוצאת הספרים הקטנה והחביבה ׳לוקוס׳ בתפקידים שונים, כמו גם עיצוב כריכות, ובהגדלת היקף העבודות הפרטיות שלי כמאייר, יוצר ומעצב עצמאי. פרויקט הגמר הביא איתו ביקורות רבות, התעניינות ופניות שהמשיכו עבורי רצף של עבודות שונות המבקשות את ״כתב ידי״. העבודות עצמן משתנות בהתאם לפרויקט – ציורי קיר, כרזות, כריכות לספרים ואלבומים, עיצוב פנים, לוגואים, עיצוב חולצות ומיתוגים.

במקביל, יש לי כמה רעיונות לפרויקטים עצמאים שעלו במהלך הלימודים ולא קיבלו יחס הולם בזמנו. חלקם נגנזו במהלך העבודה על פרויקט הגמר והשאיפה היא שבקרוב חלקם יקבלו קצת צורה ויצאו לעולם בדרך כזו או אחרת - מהצגה בתערוכה ועד חלוקה חינמית לשם היופי שבאמנות חזותית.

אין ספק שהלימודים הועילו מאוד. לפני חמש שנים הייתי ילד שיודע לצייר לא רע, היה לי ערך לאסתטיקה וידעתי מה אני אוהב ולא אוהב בעבודות שלי ושל אחרים, אבל לא הכרתי עיצוב. לדעתי כבר בשבוע הראשון בשנה א׳ הבנתי שיש כאן עולם שלם שאני לא מודע אליו, וזה בדיוק מה שהתוודעתי אליו בארבע שנים במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר.

״ולבוגרים אני אומר – צאו לעבוד! זה לא משנה אם אתם עצמאיים, חסרי ניסיון או עובדים אצל מישהו אחר. תיצרו תיצרו תיצרו.״ 

חלק מהדברים נראים מגוחכים או מיותרים בזמן הלימודים, אבל בפרספקטיבה לאחור הם אבני דרך שצריך לעבור כדי למצות עולם כל כך רחב וצבעוני. ונכון, יש עוד המון מה ללמוד במקביל, ואחרי ובמקום, אבל תוך כדי השנים האלו הבנתי פחות או יותר את מקומי. למרות שרוב העבודות שלי נוגעות לדפוס ומשלבות עולמות של איור, יצאתי עם סל יכולות רחב שמאפשר לי לעצב הכל – משמלות כלה ועד בית רב־קומות.

עם זאת, ברור שהשוק שונה מאוד מהאקדמיה. הלקוחות הם כמו מרצים והפרויקטים הם כמו בריף של קורס, אבל הדינמיקה מאוד שונה ואני לומד ומשתדל לעשות את ההתאמה כל פעם מעבודה לעבודה. העומס רק עולה ויש הרבה דברים שצריך ללמוד על הדרך ולהיעזר באחרים מנוסים כי הפער בין האקדמיה לפרקטיקה הוא קיים והוא מאוד מורגש בתחילת הדרך שלך כעצמאי.

אין ספק שהאקדמיה היא מקום נוח, מהבחינה של לוח זמנים ותכנון שבועי, ועם זאת היא שותה את כל הזמן הפנוי. יש סדר והיגיון באיך שסמסטר נראה, באיך שקורס בנוי, בתהליך העבודה על פרויקט, וגם בקצב הנכון של ההתפתחות והלמידה. אפשר לדעת כמה חודשים מראש באיזה יום ההגשה, באיזה חדר, באיזו שעה ומי מגיע לתת ביקורת לכיתה. גם יש סטטוס בועתי כזה של ״סטודנט״, ותקופת הגשות היא לפני הכל ושהשאר יישרף. בחוץ קופצים למים כל פרויקט מחדש, מנסים, נתקלים בבעיות, פותרים וממשיכים הלאה, אבל כל הממשק שונה. לוחות זמנים משתנים בהתאם לתקציבים, לעונה בשנה, למצב המשק, לקוחות שלא בדיוק יודעים מה הם רוצים וכל תכנון הזמן הוא הרבה יותר דינמי, משאיר אותך ערני ובעל יכולת גמישות רבה יותר. אין הגשות ואז חופשת סמסטר וחוזר חלילה. יש הגשות כל הזמן, והן לפי הקצב שאני מצליח לייצר אותן ולשלב אותן בחיי היומיום.

לעולם לא אשכח את בתיה קולטון. אחת ויחידה במינה. מאיירת גדולה ומעצבת בחסד, בעלת שיטות עבודה יצירתיות ומעניינות שעזרו לי מאוד במהלך הלימודים ואפילו ממשיכות איתי עד היום. את בתיה הכרתי באמת רק בשנה ג׳ ומיד התאהבתי בקסם שלה כמרצה ויוצרת. היא נתנה לי המון ביטחון לגלות איזה מאייר ומעצב אני, ולמצות את השילוב בין השניים. היא אפשרה לי לפרוץ את גבולות הבריף ולנסות להמציא את עצמי מחדש. גם בפרויקט הגמר שלי, בתיה ליוותה מאחורי הקלעים ועזרה לי להבין הרבה מאוד דברים על הדרך ועל השפה שלי כיוצר. שוב תודה לך בתיה.

אלעד אורן

כפולה מתוך ההגדה של פסח של ״אסופה״.

ולבוגרים אני אומר – צאו לעבוד! זה לא משנה אם אתם עצמאיים, חסרי ניסיון או עובדים אצל מישהו אחר. תיצרו תיצרו תיצרו. העולם בחוץ רעב לעיצוב טוב, ייחודי ויצירתי ותשתדלו להיות נאמנים לעבודה שלכם. כל עבודה מקדמת ומפתחת אותנו. לדעתי יכולות לקחת כמה שנים טובות עד שמוצאים את המקום הנוח של השפה שלנו, של היצירה שלנו ויוצרים ביקוש למי שאנחנו כמעצבים, עד אז כדאי לעבור כמה שיותר פרויקטים, מקטנים ועד גדולים, מול לקוחות שונים ומדיות שלא חשבתם שאפשריות, מפרויקטים שמכניסים משכורת יפה ועד כאלה ששווה רק את החוויה. זה מסלול ארוך ואולי אינסופי של התפתחות והתחדשות, וגם אני משתדל להתקדם בתוכו. ולפני ההגשות קחו נשימה עמוקה, זאת רק עוד הגשה. אם סיימתם ארבע שנים או יותר של לחיות את העולם הזה, אז כנראה שאתם יודעים על מה אתם מדברים ואיך אתם רוצים להגיד את זה, תמיד יהיה אפשר ללטש את זה בעתיד.

אסיים עם אחד הפרויקטים היותר מהנים שיצא לי לקחת בהם חלק בשנה האחרונה – עיצוב כפולה להגדה של אסופה. לפי החופש שניתן לי, השתדלתי להכניס משמעות שכלתנית לצורות, צבעים ואלמנטים שונים בעבודותיי. חשוב לי להבין את הערך והמשמעות מאחורי הפרויקטים, לקרוא עליהם ולהביא אותם לצופה כשכבה נוספת. כאן, בהגדה של פסח, מבעד למילים שרובנו שוברים שיניים כדי לדייק בהן בזמן ערב הפסח קיים אלמנט הסברתי דרך הפולחן האלילי, הארץ והדרך שנבנתה במסורת, וזו היא הסיבה להמשך הקריאה. למרות הערך הרב של עירוב השפות העיצוביות בהגדה של אסופה, כוונתי היא לצעוק רגע עם הצבע, לקרקע את העיניים של הצופה אל תוך הפרטים ולהכניס אותו להמשך הקריאה בהגדה.

ליאל קריספין

בוגר
גורן
פגמ״ר
טיפוגרפיה כתרפיה וביטוי אישי וחברתי

תקופת הקורונה כפתה עליי (לא נעים להגיד) אחלה תקופה, כי כשאין איפה לעבוד אז אתה מייצר את הגאנט השבועי של עצמך, ודברים נפלאים יכולים לקרות כתוצאה מזה. לאחר שסיימתי שנה ד' שבמהלכה הייתי מעצב בסטודיו בצפון, יצאתי לדרך עצמאית – וזה בעיקר מה שאני עושה היום. בנוסף, אני ואיתן אדרי (זוכה פרס אאא לשנת 2018) עובדים יחד ומשתפים פעולה בפרויקטים מאוד מעניינים, בעיקר בתחום הדיגיטל Web, פרודקט, מערכות מידע וכו'.

אני חושב שאחד הדברים החשובים שקיבלתי מהלימודים בגורן, מעבר לידע המקצועי, אנשים ומרצים מדהימים שהכרתי, זה את היכולת שלי להתבגר ולפתח יכולת לדעת לקבל פידבקים, לטוב ולרע. אני רוצה גם לציין לטובה את ענת סאקס, המנחה שלי לפרויקט גמר וההשראה המקצועית שלי שלעולם לא אשכח.

״לאחר שסיימתי שנה ד' שבמהלכה הייתי מעצב בסטודיו, יצאתי לדרך עצמאית. זה בעיקר מה שאני עושה היום״

ליאל קריספין

חידוש השפה הגרפית עבור Genda, סטראט־אפ מתחום הבנייה.

 

 

 

 

אני בעיקר מתגעגע לעובדה שבאקדמיה אתה לא מול לקוח אמיתי שדורש תוצאה מסוימת במגבלת זמן, אלא אתה שם כדי ללמוד. כל יום, לבוא, וללמוד כמה שיותר, זו מטרת העל. בהקשר הזה, הייתי אומר שמה שחסר לי בלימודים זה ההתמודדות עם בריף סגור. זו המציאות פעמים רבות ואני מאמין שכדאי לתרגל אותה כבר בלימודים.

אני לא באמת יודע איפה אהיה בעוד כמה שנים, אבל הלב אומר שאמשיך להיות עצמאי בצורה כזו או אחרת. אבל, אני נותן לדברים לקרות.

 

דנה ברקאי

בוגרת
המכון הטכנולוגי חולון
פגמ״ר
פוסט/Post — דפוס בעידן הדיגיטלי

זו הייתה שנה מטורפת, כנראה לכולם. עם סיום הלימודים התחלתי לעבוד ב־hu.be, סטודיו למיתוג ועיצוב משרדים וחללים. כחצי שנה לאחר סיום הלימודים הקמתי את ה״גופונט״ ושם אני מעצבת פונטים בזמן הפנוי שאין לי, כי זו האהבה האמיתית.

דנה ברקאי

פונט רם בפעולה, גופונט.

הלימודים הועילו לי מאוד. אמנם הם לא כל־כך מכינים אותך ליום שאחרי, אבל הם העניקו לי כלים לעבודה ולפיתוח חשיבה. ההתנסות במגוון רחב של בריפים בתחומים שונים, גרמו לי להבין מה מושך אותי יותר ובמה הייתי רוצה לעסוק בהמשך הדרך שלי. בעיניי הלימודים לא נגמרים, התואר היה רק ההתחלה וממשיכים ללמוד מכל עבודה וכל פרויקט. מה שהכי חסר לי זה החופש להמציא, לבחור ולעסוק בכל נושא שמתחשק לי. ההתנהלות, תהליכי העבודה והעבודה עצמה מול לקוחות שונה מאוד ממה שקורה בלימודים עצמם.

שני מרצים שהשפיעו עליי במיוחד הם: בן נתן, ההיכרות הראשונית שלי איתו הייתה בסדנא קצרה לקליגרפיה בשנה א׳, שם התחלתי להבין שזה תחום שמעניין אותי מאוד. היו לי מספר קורסים נוספים איתו במהלך התואר של טיפוגרפיה ועיצוב פונטים וזה השפיע מאוד על העיסוק שלי היום. המרצה השני הוא כמובן גולן גפני, אני מאוד מעריכה את הדעה שלו והדברים שהוא עושה. למדתי איתו במספר קורסים כמו טיפוגרפיה, התמחות בדפוס והוא גם ליווה אותי בפרויקט הגמר שלי בצורה הכי טובה שיכולתי לדמיין ולבקש.

טיפ לפני ההגשות הקרובות – תנשמו! זה אינטנסיבי, זה יכול להוציא את הנשמה אבל גם זה יעבור ותוך רגע אתם כבר אחרי זה, אז תשתדלו להנות מהרגעים האחרונים ולהפיק את המיטב כדי שאתם תהיו גאים ומרוצים ממה שעשיתם. לעצמי אני מאחלת להיות במקום טוב. ככזה שאמשיך להתפתח בו, ללמוד ולעסוק תמיד בדברים שמעניינים ומושכים אותי.

 

נועם גרין

בוגר
מנשר
פגמ״ר
גס מהודר — כתב עברי מסודר ומפוזר

בשנה האחרונה לקחתי לי חופש קטן, ורק אז יצאתי לשוק העבודה. הקפדתי להמשיך ולהתאמן, אם זה ללמוד להשתמש בתוכנה חדשה או לפזול לכיוון האקספרימנטלי. צללתי עוד יותר עמוק לעולם הגרפיטי, טיפוגרפיה ולטרינג. במשך חצי שנה עבדתי בסטודיו GLD, בבעלותו של גלעד פריד, מרצה לאינטראקטיב במנשר. בחודש אפריל (2021) עברתי לעבוד בסטודיו למיתוג שנקרא IDEA, במטרה להעמיק את ההתמקצעות ואת יכולת המיקוד והביטוי שלי.

״הפחד אצל רובנו הוא לא באמת מהביקורות על הפרויקט והאם הוא זכיר מספיק או לא, אלא מעצם העובדה שמסיימים פרק משמעותי ותיכף צוללים לאחד חדש. אחר, גדול ומאיים״

אני חושב שבחרנו מקצוע רווי בקונפליקטים, וגם כאן ישנו קונפליקט. ראשית כל, הייתי יוצר הפרדה מן הסתם בין חוויית הלימודים במנשר אל מול החוויה בבתי ספר אחרים. אני חושב שהלימודים במנשר לא היו מכוונים מספיק למקום שמפגיש אותי עם המציאות שמחכה אחרי הלימודים, אבל אני מאמין שגם ככה קיימת תקרת זכוכית. יש דברים שהלימודים לא יוכלו להכין אף אחד או אחת אליהם וצריך לנגוח בקיר הזה כשפוגשים אותו. יחד עם זאת, זה מסלול שהוא חשוב מאוד בעיניי, אני מאמין בדרך הארוכה הזו וחושב שהחוויה הזו בהחלט מקנה שליטה מסוימת ביסודות של המקצוע ובשפה שלו, ולא פחות חשוב מזה - זו חוויה שמעבירה את הסטודנט תהליך התפתחותי אדיר. צריכים לבוא עם ראש פתוח לעובדה שהלימודים לא נפסקים כשמסתיימות ארבע השנים.

אני בכנות מתגעגע לרשת הבטחון הזו שנקראת ׳לימודים׳. זה קן ציפורים. מתגעגע גם לחברים, לחופש, לפתרונות פרועים, לבריפים כי התחשק לי. החיים הסטודנטיאליים לא היו לי קלים אבל עמוסים בטוב.

אני אזכור את כל סגל המרצים, אבל יש מרצה אחד שבאמת שינה את צורת ההסתכלות שלי ופתח בפניי דלתות רבות של יכולת חשיבה והתבטאות - מנחם גולדנברג, המרצה לפילוסופיה של מנשר. בין המרצים לעיצוב אציין את עמית טריינין, גלעד פריד, מאיר סדן, הילה שאלתיאלי ויגאל הרמן שהשפיעו עליי מאוד כמעצב צעיר עד כה.

נועם גרין

לוגוטייפ שעיצב נועם למסעדת השף התל־אביבית Weiss.

ולבוגרים אני מציע לקחת חופש קטן. מצידי שיהיו פעילים לאורך כל החופש, אבל אם יש אפשרות, זה חשוב בעיניי לתת לחוויה קצת קצת קצת לשקוע, וללחצים להתנקז החוצה. אחרי זה, לקחת נשימה, להבין שזה לא נגמר אלא רק מתחיל, יש שלב התחלתי לכל מעצב שהוא לא פשוט - ללטש את תיק העבודות, לחפש עבודה, לעבור ראיונות ומטלות ביתיות, להיות החדש או החדשה במשרד או בסטודיו אחרי שסוף סוף מצאתם עבודה. זה עובר, וכשזה יעבור תגדלו עוד יותר ותהיו גאים בעצמכם, או שתבינו שאתם רוצים להחליף מקצוע וגם זה בסדר. הכל לטובה ולא לפחד. אותו דבר לגבי פרויקט הגמר. הפחד אצל רובנו הוא לא באמת מהביקורות על הפרויקט והאם הוא זכיר מספיק או לא, אלא מעצם העובדה שמסיימים פרק משמעותי ותיכף צוללים לאחד חדש. אחר, גדול ומאיים. נפרדים מהצעירות והופכים לבוגרים. אבל זה מה שרובנו רצינו כל הזמן, לא? אז יאללה, מה שיוצא עכשיו זה מה שיכול להיות כרגע וזה לא אומר שזו תמיד תהיה הרמה שלכם. להגיש ונקסט, לשלב הבא, לחופש ואז לחיים בוגרים ועצמאיים.

 

עוד בסדרה
מבצע אקדמי 2021 לסטודנט[ים|יות|ים], לבוגר[ים|ות|ים] ולמרצ[ים|ות|ים] 60% הנחה על כל הפונטים עד 31.07 fonts@alefalefalef.co.il

מסתיים בעוד:

אוטוטו נגמר