טיפו־נוי־לנד איך בכלל הם הסתדרו לפני פרנק־ריהל?

דמיין/י לעצמך שאת/ה מעצב/ת צעיר/ה בברלין של תחילת המאה ה־20. קיבלת על עצמך משימה לעצב גופן עברי חדש ברוח התנועה הציונית. אמנם שמעת עברית פה ושם, אבל גדלת בבית חילוני ושפת אמך היא גרמנית. את/ה חדור/ת מטרה, אך אין סביבך הרבה מקורות מידע. אז, מאיפה מתחילים בעצם?

מתוך כרך 28, עמוד 23 - ״סוגי הגופנים בשירות הטיפוגרפיה היהודית״. 1851

השאלה הזו מלווה אותי כבר הרבה זמן. ואז, במסגרת מחקר הדוקטורט שלי, נתקלתי במקור מידע עשיר ומפתיע - ״האנציקלופדיה הכללית למדעים ואמנויות״ (Allgemeine Encyclopädie der Wissenschaften und Künste). מדובר באנציקלופדיה מדעית שיצאה לאור בגרמניה בין השנים 1818 ל־1889. לאורך 167 כרכים (כן, כן) נפרסו בסדר אלפבתי ערכים מעולם הספרות, הבלשנות, הגאוגרפיה, ועוד. ושם, בין דפיו של כרך 28 במקבץ השני בסדרה, מופיע הערך המפתיע ״טיפוגרפיה יהודית״.

וכך נכתב בו (תרגום שלי):

ניתן לחלק את גופני הטיפוגרפיה היהודית לשלוש קבוצות: הגופן המרובע, הגופן הרבני (רש"י) ומה שנקרא וייבער־טייטש ששימש מאוחר יותר אך ורק לדברים יהודיים־גרמניים. גם בתוך הקבוצה השנייה ההבדל בין החיתוכים הגרמניים לספרדיים יוצא דופן [...] בדפוסים המאוחרים יותר מדובר בעיקר במהדורות ההלכות המשפטיות (משנה תורה ושולחן ערוך), המצוידות בפירושים שונים, המציגות מגוון גדול של גופנים.

הציטוט הקצר הזה הוא רק חלק מקטע ארוך יותר אשר מספק תמונת מצב על היקפה של הטיפוגרפיה היהודית במאה ה־19. אפשר להבין ממנו שלשירותם של מדפיסי ספרים בעברית וביידיש עמדו מעט מאד גופנים אשר נחלקים לשלוש קבוצות.

בטבלה הזו ניתן לראות בפירוט את ההבדלים הגרפיים בין גופן עברי מרובע (טור שני משמאל), גופן רש״י (טור שלישי משמאל) וגופן ״וייבער-טייטש״ (טור שלישי משמאל) לצד גופנים של כתבי יד (טורים שני ושלישי מימין). מתוך: Alphabete und Schriftzeichen des Morgen- und des Abendlandes, 1924

הקבוצה הראשונה, היא של גופנים מרובעים (ללא הבחנה בטקסט בין מרובע ספרדי למרובע אשכנזי). הקבוצה השנייה והשלישית הן של גופנים בינוניים (או חצי־רהוטים) שכן נבדלים זה מזה גם מבחינה גרפית וגם מבחינת השימוש. ה״גופן הרבני״ (שמוכר יותר בשם כתב רש״י) שימש לעתים קרובות לבידול קטעי פרשנות שליוו טקסטים דתיים בגופן מרובע. לעומתו, גופן ה״וייבער־טייטש״ שימש גם לגיוון ויזואלי אך גם להדפסת טקסטים חילוניים בשפת היידיש. כלומר, ניתן להבין מכך שבמשך תקופה מסויימת (עד אמצע המאה ה־19 לערך) היה הבדל חזותי בין טיפוגרפיה עברית לטיפוגרפיה יידישאית.

מעניין לראות איך הכותבים של הערך הזה בחרו למיין את סוגי הגופנים השונים. נראה שהחלוקה שלהם מבטאת בראש ובראשונה את ההבדלים בין אופני השימוש בגופנים השונים. כך, למשל, סוגים מסויימים של טקסט יודפסו בגופן מרובע, וסוגים אחרים בגופן חצי־רהוט. לעומת זאת, בימינו, מקובל יותר להתייחס למאפיינים החזותיים של הגופן: האם הוא ״סריפי״ או ״סנס־סריפי״, כלומר בעל תגים או נטול תגים. הבחירה בין שימוש בגופן עם אופי חזותי כזה או אחר חופשית יותר ונתונה גם לשיקול דעתן של מעצבות ומנהלות מותגים ולא רק לנורמות חברתיות.

ומה לגבי כתב רהוט (כתב־יד)? גם כאן יש הבדלים חזותיים בין כתב רהוט אשכנזי לכתב רהוט ספרדי. כתב־היד שרובנו מכירים הוא למעשה הגרסה האשכנזית של כתב רהוט. האם היו גופנים של כתב־יד עברי בסוף המאה ה־19? הכותבים של הערך הזה אינם מכלילים אותו באף קבוצה מפני שלטענתם לא נעשה בו שימוש בדפוס. כחמישה עשורים לאחר מכן, ב־1906, הופיע עיתון המעורר עם לוגו שיתכן שהודפס בגופן של כתב־יד רהוט. האם הוא היה הראשון או רק אחד מני רבים? זו כנראה שאלה כבר לדוקטורט אחר או לפחות לכתבה הבאה…