טיפו־נוי־לנד פרנציסקה ברוך והגופן ״סתם״: על אתיקה ועיצוב פונטים

כמה פעמים יצא לכם לשמוע על פונט ייחודי וחשוב, שיוצריו אפילו לא קיבלו את הקרדיט על עיצובו?

זמן קריאה: דקה

במסגרת מחקר הדוקטורט שלי, יוצא לי להיתקל מפעם לפעם בתיעוד סוגיות אתיות של עיצוב גופנים. כך הוא גם המקרה של הגופן ״סתם״ שעיצבה המעצבת הגרמניה־יהודייה פרנציסקה ברוך בתחילת שנות העשרים של המאה הקודמת. נקודת המוצא היא שאין הרבה חומר כתוב על ברוך והיא גם לא הירבתה להתראיין. אבל למרבה המזל, היא שוחחה על המקרה של ״סתם״ עם גדעון שטרן והנרי פרידלנדר, בריאיון שפורסם בעלון אגודת ידידי הספר בשנת 1984.

ברוך מספרת ששורשיו של הגופן נעוצים בשנת 1921, אז שכרו את שירותיה ליצירת קליגרפיה עבור ״הגדת שטיינהרדט״ המפורסמת שיצאה לאור בברלין. ההוצאה הייתה הצלחה מסחררת וכל עותקיה נמכרו. מעודדת מהצלחתה, פנתה פרנציסקה ליוסף צ'רקסקי, מנהל המחלקה המזרחית של ברתהולד, בהצעה לפתח גופן המבוסס על ציוריה. צ׳רקסקי היה דמות חשובה בעולם הטיפוגרפיה העברית באותם הימים, והיה אחראי בין השאר, על הוצאת קטלוג הפונטים העבריים המפורסם של של ברתהולד בשנת 1924.

צ׳רקסקי הסכים להצעתה של פרנציסקה והוציא על בסיס ציוריה את הגופן ״סתם״. בקטלוג לא מתוארך שיצא כמה שנים אחר־כך, מופיע הגופן ״סתם״ בכמה גרסאות: סתם רגיל, סתם קל (Megere Stam), סתם בגרסה צרה (Rambam) וגרסה בשם ״רחל״, שהיא למעשה סתם חלול.

התמונות באדיבות Gross Family Collection

״סתם״ היה הצלחה מסחרית, והפך לאחד הגופנים הפופולריים ביותר בשדה הטיפוגרפיה העברית שלאחר קום המדינה. אבל להצלחה הזו היה גם צד אפל: ברוך מעולם לא קיבלה תמורה עבור עבודתה. אבל צ'רקסקי לא הסתפק בכך, אלא הרהיב עוז ואף יצר על בסיס הציורים של ״סתם״ את שלושת הגופנים הנוספים בקטלוג - סתם קל, רחל ורמב"ם - מבלי שברוך תדע על כך, ומבלי לתת לה את הקרדיט כמעצבת הגופנים בקטלוג שיצא לאחר מכן. התיקון הגיע רק שנים לאחר מכן. הפונט המסורתי התאים לצרכיה הייצוגיים של מדינת ישראל הצעירה בשנותיה הראשונות, ונבחר לפאר את הניירת הרשמית של המדינה: בהזמנה להכרזת העצמאות ב־1948 ובתעודה מטעם משרד הביטחון, והפעם עם הקרדיט הנכון ליוצרת המוכשרת.