שני דבורה
שני דבורה המתגוררת בתל־אביב, מתארת את עצמה בראש ובראשונה כמספרת סיפורים. באמצעות קליגרפיה, עיצוב ואיור, עבודתה חוקרת את המורשת המזרחית דרך נקודת המבט הגרפית המיומנת שלה.
שני דבורה. צילם: גיא בנאים
שני למדה במכון הטכנולוגי חולון, ובמהלך לימודיה יצאה לשנת חילופי סטודנטים בליסבון, בה התמקדה בקליגרפיה. "זה היה ממש בית ספר אולדסקול - ישבנו כל היום בכיתה והעתיקו אותיות עם ציפורן ודיו." התקופה שבילתה בפורטוגל עזרה למשוך את שני הרחק מן העבודה הדיגיטלית, הן בכיתה והן ברחוב. כשסיירה בעיר העתיקה של ליסבון, היא הבינה את ההשפעה שיש לקליגרפיה על השילוט שם - קשר שהבחינה שחסר במרבית המקומות במדינת היהודים. "ישראל נבנתה כל כך מהר כמדינה של מהגרים", היא מסבירה, "שכמה מהטכניקות הישנות של קליגרפיה שפותחו בתפוצות הגלות אבדו כמעט לתמיד. להיות מחוץ לישראל עזר לי לראות את הנתק הזה".
לאחר שחזרה לארץ, החלה שני להתאמן בקליגרפיה עברית, תרגול שדרכו מצאה מקום לביטוי עצמי עבורה. גילוי כתבי יד יהודיים ישנים מעיראק ואיראן עורר בה סקרנות חדשה באותיות העבריות - ובעיניה הם הרגישו פתאום עגולים, רכים ובעלי מטען רגשי משמעותי יותר ממה שגדלה עליו בישראל. כשהבחינה בחוסר ייצוג מזרחי בטיפוגרפיה הישראלית, היא הבינה והעריכה יותר את תפקידה כמעצבת ישראלית ממוצא מזרחי. "למדנו בתואר הראשון על עיצוב הבאוהאוס ועל טיפוגרפיה שוויצרית", היא משקפת, "אבל איפה המורשת המזרחית שלי נמצאת בתוך זה?"
"אני ישראלית, אבל אני גם מכירה את המורשת שלי, ורק רוצה לחבר דברים ביחד"
שני שואבת השראה גרפית ממגוון מקורות - החל מכתבי קודש יהודים עיראקים ועד לסטודיואים עכשווים לעיצוב גרפי בטהרן. עם השליטה הרבה שצברה בתחום, לעיתים האותיות שיוצרת שני המבוססות על קליגרפיה מזרחית, לא מוזהים על ידי ישראלים, היא מסבירה. "לפעמים יכול לקחת זמן עד שאנשים מבינים שזה עברית", מציינת שני, "כי הם חושבים קודם כל שזה ערבית. אבל הם פשוט לא מכירים את הכתיבה הזאת בעברית".
פרויקט נוסף בו שני חקרה את מורשתה המזרחית הוא 'עיצובים גנוזים״. תוך יישום קליגרפי ועיצוב בהשראת צפון אפריקה והמזרח התיכון, שני דמיינה מחדש את הסמלים, הדגל והטיפוגרפיה של ישראל, כדי להציג תרחיש "מה היה קורה אילו" שכלל השפעה מזרחית ברורה על השפה החזותית של ישראל.
עבודתה של שני ממשיכה לעורר שיח סביב זהויות, ייצוג וחינוך באופן שלא רק מעניק ידע הלאה, אלא גם מעורר את שני ליצור עוד. "אני ישראלית, אבל אני גם מכירה את המורשת שלי, ורק רוצה לחבר דברים ביחד".
shanydvora.com
instagram.com/shanydvora
טל פוגל
טל פוגל היא מעצבת גרפית, מאיירת ומוזיקאית, בעלת הסטודיו Taloosh ומתגוררת ופועלת בחיפה. בעזרת אסתטיקה נועזת וצבעונית ביותר, טל מתארת את הסגנון הוויזואלי שלה כמשתנה ללא הרף, וזאת בהשראת רפרנסים וינטג'יים ואפילו מהתבוננות פשוטה בסביבתה הרב־תרבותית בעיר חיפה.
טל פוגל. צילמה: בלה פוטשבוצקי
עם כמה שהעיצובים שלה מלאי חיות ומושכים את העין, תמיד תמצאו בתוכם גם נימה נוסטלגית ברורה, כך היא מסבירה. התפיסה הגרפית שלה תכלול לעתים קרובות צלילה לתוך תקופה מסוימת בזמן - כלומר איך אנשים חשבו, התנהגו ואפילו התלבשו אז - וזאת כדי לדמיין את העיצוב הגרפי המתאים באופן אותנטי עבור הקהל של היום.
גולת הכותרת של טל בפרויקט שיצרה לאחרונה הייתה עיצוב ומיתוג לסדרת הטלוויזיה של Yes ״מי שמע על חוה ונאוה?״ - תוכנית על שתי נשים ששרות יחד בלהקה צבאית בשנות השבעים. עיצוב הסדרה כולל לטרינג מותאם אישית עבור כל אחד משמונת הפרקים, בנוסף לשפה הגרפית הכוללת של התוכנית. כל הטיפוגרפיה נוצרה בהשראת שנות השבעים, שהיו התקופה שהייתה גם שיא תרבות הלהקות הצבאיות בישראל. "היה מאוד מרגש לעבוד על פרויקט כזה", נזכרת טל, "כי זה בדיוק הפורטה שלי, ומה שאני הכי נהנית לעשות".
כמעצבת אוטודידקטית, היא מתארת את עצמה כתלמידה הרעבה לדעת, חסרת הגבלות, שתמיד חוזרת "לשורש הדברים" על מנת לקבל השראה ויזואלית
פרויקט העיצוב הראשון של טל לפני כעשר שנים היה כמוזיקאית צעירה בעיצוב עטיפת אלבום הבכורה שלה. וכך, גם כיום, העבודה עם מוזיקאים רבים אחרים היא ללא ספק מוקד של יצירתיות רבה בתיק העבודות שלה. כמעצבת אוטודידקטית, היא מתארת את עצמה כתלמידה הרעבה לדעת, חסרת הגבלות, שתמיד חוזרת "לשורש הדברים" על מנת לקבל השראה ויזואלית; מכתבי קודש ישנים וכרזות סרטים משנות השבעים, דרך אריזות ממתקים משנות השמונים, ועד קריקטורות משנות התשעים. כל הרפרנסים האלו, היא מסבירה, מעוגנים במקביל גם בחוויות אישיות מרוממות נפש, כמו הנאה מהטבע, שיחה בריאה או ספר טוב.
טל גם שמה דגש על קצב החיים המיוחד לישראל, אותו היא מתארת כ"חי מאוד, חם, דינאמי ונועז". ובעיר מגוריה חיפה באופו ספציפי, שם התמהיל התרבותי העולה מן השפות הנשמעות ברחובותיה - עברית, ערבית, אנגלית, רוסית ועוד, מהווה עבורה מקור אינסופי של חומר ויזואלי. "לגדול כאן בהחלט השפיע על האדם שאני היום", משתפת טל. "זהות של עירוב תרבויות ששומרת על גמישותיי היצירתית, וזו בעיניי המהות העיקרית של העבודה שלי".
