צורתן הטיפוגרפית של ברכות ראש השנה בעיתונים היומיים 1956

בשנת 1965 התפרסם בכתב־העת "עולם הדפוס: ירחון למקצועות הגראפיים" כתבה בשם ״צורתן הטיפוגרפית של ברכות ראש השנה בעיתונים היומיים״. בכתבה סוקר חבר איגוד פועלי הדפוס, גרשון זילברברג, את עמודי הברכות שפורסמו בעיתונים כמו 'דבר', 'על המשמר' ו'הארץ'. הסקירה המקצועית מפרטת את הקשיים שניצבו בפני הדפסים בשנות החמישים; את מקורות ההשפעה שעליהם התבססו, ואת ״התורה שבעל פה״ הטיפוגרפי שמוכר לנו עד היום.

מודעות ׳שנה טובה׳ מתוך עיתון ״הארץ״ 1965.

זילברברג מודע לקשיים של תחום הדפוס בארץ, ביניהם הוא מונה מבחר קטן של אותיות, העדר תכנון ולחץ זמן הנובע ממועד הירידה לדפוס. אך לטענתו אין בכל אלה מניעה ליצור מודעות המבוצעות טוב יותר, לו רק ידעו הדפסים לשמור על הכללים האלמנטריים ביותר. עמוד הברכות של עיתון 'הארץ' לדוגמה משמש את זילברברג כדי להסביר את חשיבות הזיהוי של אופי המודעה ואת ההבחנה בין רעיון לתרגום החזותי שלו: ״אין מודעת ברכה יכולה להיות דומה למודעת אבל, חלילה, ואף לא מודעה מסחרית״ שכן מודעת הברכה צריכה ״להשרות מצב רוח חגיגי על ידי צורתה השקטה והעדינה״. הדמיון בין מודעות המסחריות שמפורסמות בכל ימות השנה ״[ו] השימוש בקווים שמנים, כמסגרת לכל הברכות בעיתון [...] עושה רושם מוזר ואף מדכא.״

מודעות ׳שנה טובה׳ מתוך עיתון 'למרחב' 1965.

זילברברג ממשיך ומפרט את הבעיות: שם המפרסם שהובלט על חשבון נוסח הברכה עצמו, והשימוש בסוגי אותיות רבים מידי עומדים ״בניגוד מוחלט לחוק אלמנטרי, הדורש להשתמש במידת האפשר בסוג אותיות אחד על מידותיו השונות״. כמו כן, האותיות גדולות מדי ובגללן ״לא נשאר כמעט [...] ריכוז של שטח לבן, שהוא אלמנט חשוב מאוד בהבלטת כל מודעה לחוד״, בייחוד כשהן מופיעות זו לצד זו באותו העמוד. במודעות של עיתון 'למרחב' ״שלרשותו עמדו שטחים גדולים מאוד, שמות המפרסמים סודרו באותיות שמנות מאוד, והדבר מתאים יותר לכרזה מאשר למודעות.״ הטקסט שהורכב ברשלנות מקשה לתפיסתו ״למצוא הגיון בצורתן השונה של שורות במודעה אחת.״ וישנו חוסר הקפדה על הרווח שבין הטקסט ובין המסגרת העליונה.

הדיון המפוכח בקשיי התחום, לצד תיאור המודעות ובעיותיהן, חושף את הקוראים ואנשי המקצוע לתהליך הערכה וביקורת שהם יכולים לבצע בעצמם ומבסס את תחום הדפוס כפרקטיקה מעשית ועיונית כאחד.

למשך תקופה קצרה התפרסם 'עולם הדפוס' במקביל ל׳הד הדפוס׳. בגיליון הראשון של עולם הדפוס מבחין צבי אסף, מזכיר האיגוד הארצי של פועלי הדפוס, בין שני כתבי העת, ומסביר כי בעוד ׳הד הדפוס׳ משמש ״להרחבת אופקו של פועל הדפוס. (ומטפל בהרחבה) בשדה הגרפיקה והאמנות העברית, לצד הבעיות הארגוניות של האיגוד.״ ׳עולם הדפוס׳ נוצר לשם ״הקנית ידיעה מקצועית שיטתית לכלל ציבור הפועלים״.

ואכן, מביקורת העיצוב של זילברברג ניתן ללמוד גם על המקורות המקצועיים שעליהם התבססו הדפסים באותן שנים: ״...אבחנה זו בין המודעות השונות לפי אופיין, היא דרישה אלמנטרית ביותר [...] אף מאלה שלא קראו את ספריהם של דה־וין וסטנלי מוריסון״. תיאודור לואו דה־וין (Theodore Low De Vinne) היה יזם אמריקאי וטיפוגרף שכתב כמה ספרים בנושא ההיסטוריה והפרקטיקה של הדפוס. מוריסון היה טיפוגרף בריטי, מנהל דפוס והיסטוריון של דפוס שייעץ לחברת מונוטייפ בין השנים 1925 ו־1967, ואחראי בין היתר על גופנים קלאסיים כמו Times New Roman.

זילברברג מקנה גם טרמינולוגיה מקצועית. בעודו מסביר כי הגיוון במבנה המודעות אינו משמעותי ברמת המודעה הבודדת, כי אם בצורה שמתקבלת לעמוד המודעות השלם, הוא משלב גם מושגים שנהוגים בקרב דפסים במדינות אחרות ״בסלאנג המקצועי האמריקאי קיים מושג של ׳עמוד מצבות׳ – מושג הבא לציין עמוד מודעות שכולן הן בסגנון אחד.״ בעמוד שכזה מטשטשות המודעות. ולכן חשוב לגוון אותן.

הפרמטרים שעל פיהם זילברברג בוחן את המודעות קושרים בין אסתטיקה ליעילות: ״אין המודעה היפה דורשת יותר זמן לסידורה מאשר מודעה חסרת טעם״. זאת הוא טוען בתקופה שבה ההטיה של מושגים כמו ״יפה״, ״נכון״ ו״טוב״ אינה מדוברת. אך חשיבותו של הטקסט איננה רק בהצבת רף אסתטי אלא ברפלקסיביות שלו. את דבריו זילברבג מסכם באמירה על אודות המצב הירוד של הדפוס, שאחד מגורמיו ״הוא העדר מוחלט של ביקורת מקצועית גלויה״. בטענה זו מבנה זילברברג את הביקורת כאחד הכלים המשמעותיים בעבודת העיצוב. הדיון המפוכח בקשיי התחום, לצד תיאור המודעות ובעיותיהן, חושף את הקוראים ואנשי המקצוע לתהליך הערכה וביקורת שהם יכולים לבצע בעצמם ומבסס את תחום הדפוס כפרקטיקה מעשית ועיונית כאחד.

מודעות ׳שנה טובה׳ מתוך עיתון ״על המשמר״ 1965.

מודעות ׳שנה טובה׳ מתוך עיתון ״דבר״ 1965.