כמאיירת שאוהבת אותיות תמיד נמשכתי לקו־התפר שבין איור לטיפוגרפיה. עניין אותי לבדוק עד כמה אפשר לשלב בין השניים, ועד כמה אפשר לבטא רעיון נרטיבי באמצעים טיפוגרפים. לפני שנה סיימתי לימודי תקשורת־חזותית בבצלאל, ובמהלך הלימודים הספקתי לבדוק את הגבולות בין איור לעיצוב בפוסטרים ואיורים לספרים. עכשיו מעניין אותי לבדוק את הגבולות האלו באחד מהשדות המסורתיים ביותר של איור – איור לעיתונות. ניסיתי לבדוק אם את המקום של איור מסורתי, אפשר למלא בעבודת לטרינג, לא רק בתור אלמנט עיצובי מעטר אלא גם בתור כלי פרשני של הטקסט, כפי שנדרש מאיור לעיתונות.
במסגרת יום העבודה שלי יצרתי ארבע כותרות מאויירות ומלוטררות עבור כתבות שפורסמו בגופי תקשורת שונים. הכתבות להן איירתי עוסקות בכלכלה, חדשות, עיצוב ורכילות, והן פורסמו במקור בעיתונים שונים. מכיוון שלוח הזמנים היה צפוף, הגבלתי את עצמי לטכניקה הכי מהירה לציור אותיות בשבילי, ציור בעיפרון וצביעה בפוטושופ. כל אחת מהעבודות התחילה בתור סקיצה קטנה בעיפרון על נייר, המשיכה לציור בגודל אמיתי בעיפרון, נסרקה ונצבעה דיגיטלית.
הכתבה הראשונה (מכלכליסט), מספרת על טרנד כלכלה קהילתית טרי מתקופת הקורונה: מכירה ישירה של סחורה מהחלקאים לצרכנים בשכונות מגורים. הלטרינג מפגיש בין שני דברים מנותקים – שכונה עירונית ותוצרת חקלאית, ומציג את השינוי המרענן שהגישה החדשה הביאה. בחרתי להדהד צורת של אות קריאה ומוכרת – סיגננתי את הניגודיות, את הסריפים ואת צורת האותיות בעקבות וברוחו של פרנק־ריהל, שהתשלב בצורה טבעית עם הצורניות האורגנית של הפירות והירקות.
בכתבה של אות־אות־אות האותיות צוירו באופן חופשי יותר. לכותרת הזו אין סיפור מורכב, פשוט כתבה חגיגית שמבשרת על זכיה בפרסי העיצוב. האווירה מתאימה לפרסי העיצוב של אאא, באופן כזה שהאווירה כיפית וקלילה. כמובן שהאווירה גם חגיגית ומשמחת כמו בכל פרס, אך לא מלוקקת כמו פרס האוסקר או מאופקת כמו הנובל. בכותרת צירפתי יחדיו סרטים, כוכבים ושמחה של אותיות וספרות מסולסלות, שמרתי על ניגודיות בשני צדדי הסרט כדי להגביר את הקריאות, ככה יצרתי דימיון לכלי קליגרפי, כמו מברשת או עט נובע.
הכתבה בהארץ סוקרת את התרוקנות הרכבת התחתית בניו יורק בעקבות התפרצות הקורונה. ניסיתי ליצור התרחשות שתעביר תחושה קודרת ושוממת של המצב האפל והמוזר שקורה מתחת לפני השטח. בחרתי לגשת לטקסט ולאיור כשני דברים נפרדים שעובדים יחד: האיור יספר את הסיפור ויעביר לקורא את המידע, והטיפול באותיות יעצים את האווירה. האווירה נוצרת באמצעות תאורה: אור פלורסנט המדגיש את הקרונות הריקים ופנס רכבת שמדגיש את האפלה, והאותיות הן אובייקטים שמושפעים מהתאורה.
הכותרת האחרונה היא לראיון של נסרין קדרי שפורסם בבלייזר. המקרה הזה קצת חורג מהבריף המקורי, שבו הכותרת ממלאת מקום של איור, כי בכתבה מהסוג הזה לא מופיעים איורים בדרך כלל. בחרתי בכל זאת לעשות כותרת גם לכתבה כזו כי סיקרן אותי עד כמה כותרת מסוגננת יכולה לתרום לכתבה יותר קלילה ורכילותית. בחרתי לעבוד בכיוון קליגרפי בכתב קורסיבי, עם השפעות עדינות של קליגרפיה ערבית. לא רציתי שההידהוד לערבית יהפוך לנושא הויזואלי של הכותרת ולכן השתדלתי לתת רק רמזים קטנים לערבית. הוספתי לכותרת המון עיטורים וסילסולים שמזכירים את המוזיקה של נסרין וגם את הגישה הכללית שעולה מהראיון. את הצבעוניות שאבתי מהסטיילינג של הצילומים ובאופן ספציפי מהעגילים.
מאוד נהניתי לעבוד על הכותרות האלו, ואני מקווה גם כמאיירת וגם כקוראת שבעתיד הקרוב נראה יותר לטרינג עברי בעיתונות.
