מי מפחד מבינה מלאכותית?

עם ההתפתחויות המהירות בפיתוח הבינה המלאכותית והאפשרויות החדשות שהן מאפשרות בתחומי העיצוב והתוכן, פנינו לכמה יוצרים ויוצרות וביקשנו לשמוע את דעתם בנושא

החדשות הרבות והתכופות לגבי פריצות הדרך בפיתוחי הבינה המלאכותית והנגשתה לציבור הרחב לא מפסיקות להגיע. לפני כחודשיים פרץ לחיינו ה־ChatGPT, והיכולת שלו לענות תשובות לעניין וליצור תוכן טקסטואלי איכותי, ומאז הספקנו לשמוע רק בשבועיים האחרונים על כך שגם מיקרוסופט מצטרפת למרוץ עם הוספת הצ׳אט למנוע החיפוש שלה Bing, והתגובה של גוגל עם מנוע החיפוש המחודש שלה Bard לא איחרה להגיע בשבוע שעבר.

במקביל כולנו עדים להתפתחויות מהירות גם בתחום יצירת הדימויים על־ידי תוכנות גרפיות מבוססות בינה מלאכותית כמו Midjourney ו־DALL-E כבר מהקיץ האחרון. במבט כללי נדמה כי תוכנות אלו מאיימות על תפקידנו כמעצבים גרפיים, על שלל חלקי המקצוע, ולכן בחרנו לבחון את הנושא ופנינו לכמה יוצרים בולטים בישראל: טרי שרויאר, ברוך נאה, אמנון אילוז, בן נתן ורחלי שלו.

הפנינו לכולם שתי שאלות כפתח לשיחה על הנושא:

  1. האם לדעתך יש {למעצבים/ות גרפיים/ות} סיבה לחשוש מבינה מלאכותית?
  2. מה ההזדמנויות {שאת/ה מזהה בתחום, ו/או כיצד היית ממליצ/ה להתאים את עצמנו כמעצביםות} להתפתחויות המהירות?

טרי שרויאר

טרי שרויאר היא מעצבת רב־תחומית ואשת חינוך מובילה בתחום העיצוב הגרפי, בוגרת לימודי עיצוב גרפי בויצו חיפה. טרי שימשה כשותפה בסטודיו חוה מורדכוביץ וכיהנה כראש המחלקה לתקשורת חזותית במרכז האקדמי ויצו חיפה במשך שנים ארוכות. לאחרונה מונתה לדיקנית הפקולטה לעיצוב בשנקר.

החשש לנוכח מהפכות תמיד קיים ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר במה שנראה כרגע כאחת המהפכות המשמעותיות אשר תשפענה על כל עולם היצירה באשר הוא. אחת השאלות המרכזיות העומדות לבחינה היא מקומו של המעצב בעידן הנוכחי. התחלת השימוש הרווח בבינה המלאכותית מעלה שאלות רבות בשיח העכשווי באשר למיקומו ותפקידו של המעצב בנקודת הזמן הזו ומכאן והלאה.

״המושג שנטבע לאחרונה – From creator to curator, מתאר את השינוי שחל בהגדרת תפקיד המעצב, ממלאכת היצירה לתהליך בחירה ומיון״

השוק מוצף בכלים טכנולוגים המאפשרים לאנשים לדלג על המפגש עם מעצב ולייצר בעצמם דימויים ומוצרים שעד כה היו נחלתם של העוסקים בעיצוב באופן כמעט בלעדי, ולכן יש להגדיר מחדש את מכלול התכונות, היכולות והמיומנויות הנדרשות ממעצבים. המושג שנטבע לאחרונה ״מיוצר לאוצר – From creator to curator” מתאר את השינוי שחל בהגדרת תפקידו של המעצב – כאשר את מלאכת היצירה יחליף תהליך הבחירה, המיון ויצירת מערכת חוקים ומגבלות שבתוכן יפעל האלגוריתם. אחת השאלות הבוערות אשר תעלנה לדיון במחלקות לעיצוב תדון בהיבטים הנוגעים למקוריות ואתיקה אשר הגדרתם תנוסח מחדש למול מציאות משתנה.

חשוב לזכור כי מוח של מעצב הוא מאד אלסטי. היצירתיות באה לידי ביטוי לא רק בשימוש בכישרון המולד ובמיומנויות אשר נרכשו במשך השנים אלא גם ביכולת לייצר מרחבי פעולה חדשים. מאחר וקצב ההתקדמות של התופעה הוא מהמהירים שחווינו בעידן המהפכה הטכנולוגית, קשה לנבא לאן פני הדברים והאם הבינה המלאכותית היא עוד מכונה או האם ניתן להגדירה כמוח.

האם יהיה צורך באילוף ה״חיה״ ואם כן, באיזו דרך והאם יהיו אלה המעצבים אשר יתנו את המענה. כרגע קיימים טיעונים כגון הצורך ב״גישה דמוקרטית״ לחומרים ברשת אשר מייצרים סיטואציה בה יוצרים יוותרו על זכויותיהם מתוך חוסר הסכמה או אי ידיעה לכך שיצירותיהם הפכו לחלק ממאגר מותר לשימוש. כאשר העולם יבין את גודל המהפכה הנוגעת כאמור לכל תחומי החיים, היא תחייב גם התערבות חוקתית לשם הגנה על זכויות יוצרים, ואז ייתכן שמעצבים יתוגמלו על שימוש בדימויים פרי יצירתם.

כחלק מן המהפכה, אני מאמינה שיותר מעצבים ישכללו את יכולות התכנות שלהם בכדי שיוכלו להשתלב בתהליך היצירה בעוד אופנים. המחשבה על כך שלימודי תכנות חייבים להיכנס לאקדמיה בכל הנוגע ללימודי עיצוב ובכלל, קיימת בשיח ובמקומות מסוימים אף מיושמת בשנים האחרונות וביתר שאת כעת. אני מאמינה שבקרוב מאד הכלי הזה יהיה זמין לכולם כבר בשלב התיכון ולא יצריך התייחסות מיוחדת מתוך הבנה שצומחים פה דורות שהטכנולוגיה זורמת בעורקיהם באופן טבעי.

ולסיכום, אם להתייחס לאקדמיה אשר מכשירה את הדורות הבאים, אין ספק כי שם ינוסחו מחדש או יעודכנו תכנים מסורתיים. באופן אישי אני חושבת כי האפשרויות הבלתי מוגבלות אשר הבינה המלאכותית מציעה לנו עלולות לייצר עולם שרירותי ללא קונטקסט. בלימודי העיצוב באקדמיה, עכשיו יותר מתמיד, צריך להרחיב את לימודי תולדות האמנות, עיצוב, קולנוע, מוזיקה וכו׳ כדי שמעצבים יהיו מסוגלים לייצר נרטיב מנומק ומבוסס ולא להסתפק בדימויים מרהיבים.

 

ברוך נאה

ברוך נאה הוא מבכירי מעצבי המותג והמוצר בישראל, בעלים ומנכ"ל חברת ברוך נאה Strategic Design, ועל שמו רשומים עשרות מיתוגים של חברות מובילות בישראל ואף בעולם, ביניהם למשל: מיתוג העיר תל אביב, הפרה של עלית, סלקום, מי עדן, ארומה ועוד.

העתיד הולך לכיוון הבינה המלאכותית ברוב תחומי החיים, אז ״לחשוש״ ממנו, מבחינתי זה בזבוז זמן. זה העולם המתהווה, צריך לדעת לאמץ אותו ולקבל אותו בראש פתוח. באופן אישי אני נדהם ונפעם מהיכולות, ולא חושש (בינתיים). אני רואה בכלים האלה כלים מעצימים שיעזרו לייעל ולשפר את העבודה – מחשיבה על רעיון, דרך בסיעור מוחות, פיתוח קונספט ועד תקשורת עם לקוחות.

כניסת הבינה המלאכותית לעולם העיצוב יכולה:

  • לפנות לנו זמן שכרגע מוקדש למשימות טכניות שחוזרות על עצמן, כגון: התאמות גודל, התאמות פורמט, ויצירת עיצובים ״פשוטים״
  • לאפשר לנו חיפווש יעיל ומדויק יותר של ויז׳ואל והשראה.
  • לסייע בעיבוד תמונה.
  • ליצור אימאג׳ים מקוריים וייחודיים שיכולים להוות נקודת התחלה מצוינת לפיתוח פרויקטים מורכבים ולסיעור מוחות.
  • לנתח מידע ולהפיק תובנות שיעזרו לנו למקד את העבודה מול קהלי היעד.
  • פיתוח מיומנויות חדשות וכניסה לתחומים חדשים מעבר לעיצוב גרפי - שפות תכנות, פלטפורמות, ואפילו איך לשאול שאלות שיפיקו תוצאות מירביות ומקוריות מכלי הבינה המלאכותית הקיימים ואלה שיבואו בעתיד הקרוב והרחוק.

״הבינה המלאכותית לא תייתר את המגע האנושי, כי אחרי הכול, אין איזו נוסחא סודית ל׳עיצוב׳ שניתן להזין למחשב״

אבל לפני כל העניינים הטכניים, עיצוב גרפי הוא קודם כל תחום של ״פיתרון בעיות״ וחשיבה ביקורתית ויצירתית, ולזה אין תחליף (בינתיים). לבינה המלאכותית יש פוטנציאל לשנות לחלוטין את הדרך בה נעבוד, לסייע לנו באופן משמעותי ולהעצים את התפוקות שלנו – אבל לא תייתר את ״המגע האנושי״ ולא תייתר אותנו. אחרי הכול, אין איזו נוסחא סודית ל״עיצוב״ שניתן להזין למחשב.

 

בן נתן

בן הוא טיפוגרף, ובעל האתר ׳הפונטיה׳ בו ניתן למצוא את הפונטים שעיצב. בנוסף הוא מרצה לטיפוגרפיה ב־HIT המכון הטכנולוגי חולון.  

לבינה מלאכותית (AI) יש פוטנציאל לבצע אוטומציה של כמה משימות שנעשות כיום על ידי מעצבים גרפיים, כגון מניפולציה של תמונות ועיצוב לייאאוטים פשוטים. עם זאת, חשוב לציין שבינה מלאכותית עדיין לא נמצאת בנקודה בה היא יכולה להחליף במלואה את היצירתיות ויכולות פתרון הבעיות של המעצב האנושי.

מקור: מידג׳רני

בנוסף, מערכות בינה מלאכותית עשויות לייצר מספר רב של אפשרויות עיצוב במהירות, אך מעצב אנושי עדיין יכול להביא פרספקטיבה ייחודית והבנה של יעדי הפרויקט וקהל היעד. חשוב גם לציין שבינה מלאכותית יכולה לעזור למעצב הגרפי לשפר את זרימת העבודה והפרודוקטיביות שלהם על ידי מתן כלים ותכונות חדשות. בעוד שבינה מלאכותית עשויה לשנות את הדרך שבה עיצוב גרפי נעשה בעתיד, אין זה אומר בהכרח כי זהו משהו שמעצבים גרפיים צריכים לחשוש ממנו. במקום זאת, עליהם להיות פתוחים ללמידה ולהסתגלות לטכנולוגיות חדשות, תוך המשך טיפוח הכישורים ונקודות המבט הייחודיות שלהם.

ישנן מספר הזדמנויות בתחום העיצוב הגרפי שיכולות להיווצר בעקבות ההתפתחויות המהירות בבינה מלאכותית:

  • אוטומציה של משימות שחוזרות על עצמן: בינה מלאכותית יכולה להפוך משימות לאוטומטיות כמו מניפולציה של תמונה, תיקון צבע או סידור טקסט טיפוגרפי, מה שמאפשר למעצבים להתמקד במשימות יצירתיות ואסטרטגיות יותר.
  • התאמה אישית: ניתן להשתמש בבינה מלאכותית ליצירת עיצובים מותאמים אישית עבור קהלים ספציפיים, על ידי ניתוח נתונים וזיהוי דפוסים.
  • עיצוב גנרטיבי: ניתן להשתמש בבינה מלאכותית ליצירת מספר רב של אפשרויות עיצוב במהירות, שיכולות לשמש כהשראה למעצבים אנושיים.
  • טכנולוגיה מסייעת: ניתן להשתמש בבינה מלאכותית כדי לסייע למעצבים בעבודתם על ידי אספקת כלים ותכונות חדשות שיכולים לסייע בשיפור הפרודוקטיביות וזרימת העבודה.

על מנת להסתגל להתפתחויות המהירות הללו, מעצבים גרפיים יכולים:

  • ללמוד על ההתקדמות העדכנית ביותר בבינה המלאכותית (AI) וכיצד ניתן ליישם אותן בתחום העיצוב הגרפי.
  • לפתח הבנה חזקה של ניתוח נתונים ולמידת מכונה, שכן מיומנויות אלה יהיו חשובות יותר ליצירת עיצובים מותאמים אישית.
  • לטפח תחושה חזקה של יצירתיות ויכולות פתרון בעיות, שימשיכו להיות מוערכים מאוד בתחום העיצוב הגרפי.
  • להישאר גמישים ופתוחים לטכנולוגיות חדשות, ולהיות מוכנים להתאים ולפתח את כישוריהם וידיעותיהם בהתאם.
  • ואחרון חביב, להדגיש את המגע האנושי ולהשתמש בבינה מלאכותית ככלי ולא כתחליף - זה יעזור לכם לייצר עיצובים טובים יותר שמאזנים את הדיוק של הבינה המלאכותית ביחד עם היצירתיות של המעצב האנושי.

כל התשובות שלי נכתבו על ידי ChatGPT ואני מסכים עם הכתוב :)

 

אמנון אילוז

אמנון אילוז הוא מעצב גרפי ובעל הסטודיו Re-Levant בתל אביב. זכה בפרס סנדברג לעיצוב ממוזיאון ישראל בשנת 2003, ובשנים האחרונות היה מרצה לעיצוב גרפי בבצלאל.

אני חושב שבהחלט יש מעצבים שצריכים לחשוש מהופעת הכלים של הבינה המלאכותית, ואלו הם אותם המעצבים שהפעולה שלהם גם היום נעשית על אוטומט, שמחפשים בעבודותם את הדומה, המהיר, והמוכר. וזאת גם בדיוק דרך הפעולה של הכלים האלו. אבל אלו לא רוב המעצבים/ות הפועלים/ות בשדה, ולבינה האנושית, להבדיל מזו המלאכותית, יש יכולת לקרוא בין השורות, לפצח פתרון, להבין מה ׳נכון׳, לצאת מתבניות מוכרות, לא ללכת בשביל הצפוי, אלא לחשוב תמיד על בידול וייחודיות.

מספיק לראות תוצאות של מנוע כמו מידג׳רני, מרהיבות ככל שיהיו כדי להבין את הקלות בזיהוי התוצאות וחוסר היחודיות שלה. אז במצב הנוכחי, אני לא מודאג, אלא בעיקר מסוקרן. שינויים בהחלט יקרו, ובקצב מהיר, בדיוק כמו כל טכנולוגיה חדשה שנכנסה לתחום שלנו - המחשב, התוכנות השונות וכלי העבודה - גם אז שאלו את אותם שאלות והנה אנחנו פה. אלו שישכילו לאמץ את הטכנולוגיה ראשונים, לדעת להשתמש בה נכון ככלי עבודה, לתת ליכולות האנושיות לשלוט בכלי ולא להיפך - יובילו את התחום בעוד מספר שנים וירחיבו את יכולתיהם.

לדוגמה, אצלנו בסטודיו מעצבים נשלחו לקורסים שמלמדים איך עובדים עם הכלים השונים (דוגמת הקורס של מתי מיראנסקי - מומלץ), ומשתמשים בהם כרגע בעיקר לפרוייקטים עצמאיים שלנו, שבוחנים את גבולות התחום. ולסיכום, להיות מעצב זה לא רק לעצב אלא ליצור דיאלוג בין בני אדם, והדרך עוד ארוכה עד שזה ישתנה.

מקור: מידג׳רני

 

רחלי שלו

רחלי היא מאיירת, אמנית קומיקס ומחברת הספרים: ״רק בישראל״ ו״האמא עם הפסים״. היא איירה עשרות ספרי ילדים ונוער, וספריה ראו אור באירופה ובארצות הברית.

באופן כללי אני עוד לא מתמצאת בתחום של הבינה המלאכותית בצורה מקצועית, אך כפי שזה נראה כעת, אני לא מזהה מן הכיוון הזה איום משמעותי, בעיקר כי התוצאות יוצאות מאוד כלליות בתחום האיורי, ולא מספיק אישיות מהפן הסגנוני שלהן. ביחד עם זה, אני חושבת שאין מה לחשוש מן הקידמה וצריך פשוט לזרום איתה, ולכן אולי אני עדיין נאיבית.

מקור: מידג׳רני

מקור: מידג׳רני

אני חייבת לציין שהייתי שמחה לאפשרות שבה אני מכתיבה רעיון לקומיקס לבינה המלאכותית והיא תבצע אותו על פי הגדרות הסגנון שלי, וכך בעוד לי זה ייקח כמה שעות או כמה ימים, תוכנה כזאת תבצע את זה בכמה רגעים ותאפשר לי להיות פרודוקטיבית פי עשרת מונים. מעבר להיבטים הברורים שהמכונה יכולה לייעל בעבודה של מעצבים, בעיקר בתחום של הדמיות מהירות מאוד למעצבים גרפיים, אבל גם ואולי בעיקר למעצבי מוצר ומעצבי פנים, אני חושבת דווקא על כל אותן עבודות שדורשות פחות יצירתיות, ובאות יותר בשוטף כמו צביעה, תיקונים, וכל מיני עבודות פרטיות קטנות שצצות במקביל לעבודה המרכזית שלנו ולוקחות לנו את תשומת הלב. כאשר למעשה את חלק מהדברים האלו נוכל לבצע עם המכונה, או אפילו להפנות את כל אותם לקוחות קטנים לעבודה איתה עם פרומטים מוכנים שירכשו מאיתנו.