הפקה של תקליט קלאסי חדש כוללת סדרה של משימות ותהליכים, כל אחד מהם חשוב והכרחי בדרך לתוצאה הכללית: בחירת היצירות, גיוס הנגנים, חזרות, הקלטות, תיקוני סאונד, הפצה, קידום מכירות ועוד. משימה אחת שזוכה למעט מאד תהילה ועניין בהקשר של מוזיקה קלאסית היא עיצוב העטיפה. במחשבה ראשונה זה עשוי להיראות כעניין שולי - הרי לא שופטים ספר על פי הכריכה שלו.
עם זאת, כשחושבים על תפקיד העטיפה, נראה שאי אפשר להפריז בחשיבות העיצוב שלה: מוטל עליה לסייע במכירת התקליט, ולהצליח לכבוש את תשומת הלב של הלקוח שהגיע לחנות. הלקוח מדפדף במהירות, בעזרת האצבע־המורה והאמה, בין עשרות או מאות תקליטים, ועטיפה טובה תגרום לו להשתהות לרגע, להרים את התקליט ולעיין בו.
חלק מהותי מאד בעיצוב הוא מלאכת הטיפוגרפיה, כמובן. המעצב נדרש לסדר ולעצב את הטקסט שעל עטיפת האלבום - לבחור פונט, גודל אות והמרווחים השונים. יש לו תפקיד חשוב מאד של לפתות את הקונה הפוטנציאלי, וכל החלטה שלו תשפיע על מידת ההצלחה של הפקת התקליט.
אספנו עבורכם, יחד עם מגזין אופוס, שש דוגמאות של עטיפות אלבומים קלאסיים בעלי עיצוב מעניין ויצירתי.
בסוף שנות ה-80 הוציאה תזמורת קולומביה אוסף של הקלטות שכולן זכו לביקורות אוהדת בעיתונות. בחירה נכונה של הפונטים וסידור מוצלח של האותיות הצליחו לגרום לעטיפות התקליטים שבאוסף להיראות ממש כמו גיליון ממוצע של הניו-יורק טיימס.
כשהמנצח יוג'ין אורמנדי הקליט עם תזמורת פילדלפיה את התקליט הזה של עשרה מארשים [מימין], הטיפוגרף בחר להביע באמצעות האותיות את העובדה שזו היא מוזיקה שנועדה ללוות צועדים בסך, במצעדים צבאיים או בתהלוכות חגיגיות.
[משמאל:] הפסנתרן המנוח ולדימיר הורוביץ נתפס בעיני רבים כסמל לכל מה שהוא קלאסי, אלגנטי ואצילי. אולי בשל כך בחרו בהוצאת התקליטים RCA להוציא אוסף יצירות בביצועו, עם ראשי התיבות של שמו המעוצבות כחפתים עשויים כסף.
גופם הצר ושריריהם המאורכים של רקדני ורקדניות הבלט, סיפקו השראה מעניינת למעצב שבחר את הגופן לתקליטור של יצירות בלט מאת ליאו דליב בניצוחו של המנצח הבלגי Edgar Doneux.
שטראוס תיאר בפואמה סימפונית את תעלוליו העליזים של טיל אוילנשפיגל. היצירה מבוססת על נדודיו של התעלולן השובב, שחמד לצון על חשבון בני זמנו: בעלי מלאכה, בני אצולה ואף האפיפיור בכבודו ובעצמו. סופו היה להיות מוצא להורג, לא לפני שהוא "תיחמן" את הכומר שבא לשמוע ממנו וידוי אחרון - וגרם לו ללכלך את ידיו בצואה. אם לשפוט על פי עטיפת התקליט של ארתורו טוסקניני ותזמורת ה-NBC, נראה שהיה בלתי אפשרי להטיל משמעת אפילו על האותיות המציינות את שמו של אוילנשפיגל.
התקליט השמאלי הוא של תזמורת סן פרנסיקו, בביצוע ל"רקוויאם המלחמה" מאת בנג'מין בריטן (1913-1976). המלחין הבריטי, שהיה פצפיסט מובהק, פרסם את היצירה ב־1962 לכבוד הקדשתה מחדש של קתדרלה שנהרסה בהפצצות של חיל האוויר הגרמני במהלך מלחמת העולם השניה.
בחירה נכונה של הפונטים על רקע חלק מזכירה מיד את הכרזות "Keep Calm and Carry On" שהפיקה ממשלת בריטניה ב־1939 במטרה להעלות את המורל בקרב הציבור הבריטי, בעת החששות מפני תקיפות אוויריות כבדות על הערים הגדולות.
מכירים תקליטי מוזיקה קלאסית נוספים עם שימוש ייחודי בטיפוגרפיה? ספרו לנו בתגובות.
