האוסף שלי אוסף השקיות של ישראל אמסלם

בסוף כולנו אספנים במידה כזאת או אחרת. מתקשים להיפרד מחפצים שמחזיקים עבורנו זכרונות, רגשות או רעיונות לגבי העולם ועצמנו. בכל מעבר דירה או סדר פסח נמצא את עצמנו מתלבטים ובסוף שומרים את המכתבים, בולים או קלפי הכדורסל שפעם נראו לנו כמו הדבר החשוב ביותר בעולם, ועכשיו מכילים איזה חלק שלנו שקשה להיפרד ממנו.

ישראל אמסלם לא היה סתם אספן – היה לו אוסף של אוספים: עטים, שעונים, שטרות ומטבעות עתיקים ו-שקיות! כן, ישראל אסף מאות שקיות משנות השמונים והתשעים. אוצר בלום שכמעט ונזרק על ידי ילדיו שמצאו את עצמם מנסים להתמודד עם האוספים הרבים והמגוונים שהשאיר אחריו.

למרבה המזל החליטה מירב, בתו, להציל את האוסף ולהביא אותו אלינו בשלמותו כדי שנוכל לצלם אותו למדור האוספים האהוב

למרבה המזל החליטה מירב, בתו האמצעית (מתוך 3), להציל את האוסף ולהביא אותו אלינו בשלמותו (בסיוע שני בני משפחה חסונים - מסתבר שמאות שקיות זה דבר כבד!) כדי שנוכל לברור ממנו את השקיות המעניינות ביותר ולצלם למדור האוספים האהוב. זה לא היה קל לבחור, מדובר באוסף מכובד ומרשים שמספק זווית מעניינת ומפתיעה על ההיסטוריה של מיתוג וצרכנות בארץ – ובאשדוד בפרט, בשנים האלו.

בזמן שצילמנו שמענו ממירב קצת על האיש המיוחד שהיה אביה. היא סיפרה שאחד האוספים המעניינים שלו היה אוסף התקליטים שמספק הצצה לאישיותו הרבגונית. מצד אחד תקליטים של פיוטים מרוקאיים שמזכירים את צלילי בית הכנסת ומצד שני, אוסף עצום של מוזיקה קלאסית שמזכירה את צלילי הכנסייה אליה היה בורח בילדותו כדי להאזין למוסיקה שבקעה ממנה והקסימה אותו מאוד.

והאוסף שהכי שימח אותה לגלות לאחר מותו – מכתבים שכתב לה במהלך השנים, מעט מילים עם מסרים רבים שעד היום משמשים לה אבני־דרך ברגעים החשובים של חייה.

אגב, אם גם לכם יש איזה אוסף נוסטלגי מעניין לשתף כאן במדור "האוסף שלי" - כתבו לנו.