מעצבי הפונטים הישראלים – חלק שני: חלוצי האינטרנט

בתחילת המאה ה־21 הפך האינטרנט לעובדה קיימת ולנחלת הכלל. מתוך אסופה של אתרים בודדים וראשוניים החלו להיווצר קהילות וסדר יום חדש. אופי התרבות המקומית הפך להיות קוסמופוליטי יותר, ומותגים בין־לאומיים הפכו להיות מרכז הזירה הכלכלית של העולם המערבית, וגם בשוק המקומי בישראל. כתוצאה מכך תחום העיצוב הישראלי שאף להדביק את הפער על מנת להגיע לרף הבינלאומי, ודרש מגוון רחב יותר של פונטים חדשים המתאימים לעיצוב גם בגרסה לטינית.

בתחילת אותה תקופה, בין האתרים שנפתחו חדשות לבקרים, נראָה כי הטיפוגרפיה העברית קפאה על שמריה, ובמשך זמן רב הפכו ״גופני Word" כדוגמת ״אָרִיאַל״ (שעיצבו ברוך גורקין וצביקה רוזנברג) לאופציות הבלעדיות לעיצוב טיפוגרפי באינטרנט, על כל דלותם הצורנית. מתוך המחסור עלתה דרישה לפונטים טובים שיעבדו גם ברחבי המרשתת העברית. בעקבות פיתוח טכנולוגיה מתאימה, החלו מעצבים כמו עודד עזר ו״הגילדה״ לספק פונטים גם למטרה זו. בחלק זה נעסוק בליגת הטיפוגרפים הישראליים הזו הממשיכים לעצב וליצור פונטים גם היום.

יָנֶק יוֹנְטֶף

fontef.com
fb.me/yanek.iontef
fb.me/fonteftype
instagram.com/yanek.iontef
השאלון

ינק יונטף עלה לארץ בגיל 16 וחצי, לאחר שלמד אומנות ועיצוב בבית הספר היסודי ובחטיבה. את בצלאל סיים ב־1989, כאשר במהלך לימודיו גילה את הסקרנות שלו לטיפוגרפיה, ועובדת היותו עיוור צבעים אולי אף עזרה לו בבחירה בתחום. המפגש המהותי הראשון עם טיפוגרפיה עברית התרחש כשעבד על פרויקט הגמר שלו, שבו עיצב עטיפות ספרים של סולז׳ניצין. וכך, הוא מספר, ״עיצבתי חמישה ספרים, כל ספר בשלוש גישות עיצוביות, במינונים משתנים של טיפוגרפיה עברית ורוסית. באותם שנים לא היו פונטים דיגיטליים בקירילית, ומעט מאוד בעברית. יצרתי עותק של הפונט 'הלווטיקה' בתוכנת 'פונטוגרפר', וממנו יצרתי גרסה קירילית בוסרית. זה היה המפגש הראשון שלי עם האות הדיגיטלית.״

פונט ״ליבלינג״ של ינק יונטף

לאחר שחזר לארץ מתקופה קצרה שבה עבד כמעצב באנגליה ובהולנד, התחיל יונטף לעבוד בשנות התשעים כשכיר בסטודיו בכיכר המושבות בתל־אביב, ושם מצא את ההשראה לפונט הבא שלו הנקרא "מושבות", בשילוט אותיות בודדות שנתלה במעבר תת־קרקעי שאיננו שם כבר היום. "זו הייתה התקופה של emigre fonts ועבודות של דיוויד קארסון שעסקו בדקונסטרוקציה של האות", הוא משתף.

בהשראת התקופה שבה עבד באנגליה, עיצב את ״אריקה סנס״ בשנת 1993. ״האתגר העיצובי שלי היה ליצור אות עברית שתתאים לפונט הלטיני Gill Sans. החידוש המשמעותי בעיצוב האות היה עיגול ה'גגות' שלהן, במקום הברירה הטבעית שהיתה נהוגה עד אז – להשאירם שטוחים.״

בשנת 1994 יצא לקריירה עצמאית. ״בתור מעצב גרפי היו לי הרבה פרויקטים כמו קטלוגים ומגזינים, והחלטתי להתחיל מחדש עם רעב של מתחילים. אמרתי לעצמי – אני רוצה ליצור פונטים חדשים! החלטתי שאעשה זאת לפעמים לפי פרויקט, ולפעמים אחדש משהו שעיצבתי בעבר ושיוכל להתאים לעוד פרויקטים״. בשנת 1999 עיצב עבורו סטודיו ״שועל״ את האתר המסחרי הראשון לשיווק פונטים. ״אנשים היו מתקשרים כדי להזמין, ואי־אפשר היה לקנות באתר.״ יונטף המשיך ליצור עוד פונטים, ומחשיב את חמש השנים האחרונות כתקופה שבה הבשיל והפך לטיפוגרף, כמעט במשרה מלאה.

את הפונט "היציאה הבאה" יצר יונטף לבקשת טרטקובר, שעיצב מוסף עם הפניות בהשראת שילוטי הדרכים

בשנים הבאות עיצב פונטים רבים נוספים על פי דרישות ספציפיות. אחד מהם היה הפונט ״היציאה הבאה״ שנוצר בשנת 1998 לבקשת דוד טרטקובר שעיצב מוסף לעיתון "מעריב" לרגל חמישים שנה לישראל.  מאחר והמוסף היה משובץ בקטעי רשימות של הסופר סמי מיכאל, וכל פתיח לקטע היה מעוצב בסגנון שילוט הדרכים והכניסות ליישובים, ביקש טרטקובר פונט בהשראת שלטים אלו. התוצאה היתה חידוש של הפונט הקלאסי הזה.

הפונט ״מנדטורי״ נוצר בשנים 2009–2010 מתוך שיתוף פעולה עם המעצב להב הלוי שחולק איתו סטודיו כבר שנים. להב ביקש פונט ורסטילי, ולכן יונטף חיפש טיפוסי־אות מעץ מתקופת קום המדינה שדמו לפונט "אהרוני", ואיחד אותם למשפחה אחת. את השם העניק לו להב, ואת המשקלים מִסְפֵּר יונטף לפי שנות המנדט הבריטי. את פונט ״הדסה פרידלנדר״ עיצב יונטף בשנת 2015 כגרסה דיגיטלית רשמית לפונט ״הדסה״ שעיצב הנרי פרידלנדר, והוא כולל שני משקלים ואותיות לטיניות. ״להב הכיר ביני לבין הנכדה של הנרי פרידלנדר. המשפחה היתה בתקופה של המשפט נגד צביקה רוזנברג, ולהב המליץ עליי ליצירת גרסה רשמית. בהמשך פנתה אלינו חברת מיקרוסופט שרצתה להחליף את הפונט 'גוטמן הודס' שיצר רוזנברג, המצורף לתוכנות Office. הם הסכימו לרכוש את הזכויות מהיורשים, אך הסטנדרטים של מיקרוסופט מחייבים שהפונט יכלול גם גרסה לטינית, אז יצרתי אותה בהזמנתם."

ינק גם ממשיך בשיתופי פעולה עם חברות מסחריות כדוגמת בנק הפועלים, שעבורו עיצב את "פועלים" וגם עם חברות פונטים בינלאומיות כמו מונוטייפ, לינטו וטייפוטק (עבורה עיצב את הגרסה העברית של ״פרמיג׳יאנו״). חברה נוספת היא בולד מאנדיי, עבורה עיצב את ״ניטי מכונת כתיבה״ ואת הגרסה העברית של IBM Plex, שאפשר להוריד בחינם באתר IBM.

קואופרטיב 'הגילדה'

hagilda.com
fb.me/HAGILDA
instagram.com/hagilda
Q&A

קשה להפריז בחשיבותם של שלושת המעצבים שהקימו ביחד בשנת 2003 את ״הגילדה״ – קואופרטיב הטיפוגרפיה הישראלי הראשון: עודד עזר, מיכל סהר, ודני ״הטייס״ מירב. התואר ״חדשניים״ התאים להם אז, כמו גם בעבודתם העצמאית כיום. בראיון שערך מאיר סדן לאתר ״קונספציה״ בשנת 2004 הוצגו הפונטים הראשונים שעיצבו השלושה. מטבע הדברים, חלק מהפונטים שהוצגו בכתבה כבר לא בנמצא כיום. עם זאת, חלק ניכר מהפונטים שהציגו אז היו חדשניים ומסעירים, כמו ״דרום״ ו״דרום־מערב״, ״אלנבי״, ״כוס חלב״, ״אלכימאי״, ו״מעודד״, והם מצויים גם כיום במרחב הישראלי. תוכלו לראותם במיתוג, בפרסום, בתקשורת וברחבי הרשת ללא הפסקה.

אתר הגילדה

״מפת הפונטים הייתה שונה לגמרי״, מספר עזר. ״היו בעיקר מסטרפונט וקצת פונטביט, והיה את ינק יונטף. האטמוספרה היתה שונה. לא ממש ידענו את הטכניקה של מכירת פונטים. מיכל ואני התחלנו למכור ביחד, וב־2001 יצאתי עם 'אלכימאי' ומיכל יצאה עם 'דרום'. הצעתי שנצרף את דני מירב ונקרא לזה 'הגילדה'. היינו קואופרטיב אמיתי – התאגדות של טיפוגרפים. מכרנו תחת אותו גג, ומבחינתנו זה היה משהו מאוד טהור. כל מה שעניין אותנו זה לעשות מהפכה, ליצור פונטים חדשים, פחות הצד העסקי."

"הוצאנו קטלוג ראשון בשנת 2004 של שלושתנו עם הצלליות שלנו על החזית עם השחור־כחול וזה היה נפלא. הקטלוג כלל בין השאר את 'אלכימאי', 'קשיח', 'אימפקטה' ו'פלסטינה' שעיצבתי עם מיכל. התגובה היתה מדהימה ואוהדת מאוד בקרב קהילת המעצבים הגרפיים המקומית. במשך שנתיים מוצלחות ופוריות בהן הגענו עד לכנסת (שביקשו מאיתנו תערוכה בנושא הכתב העברי), ראינו כיצד הפונטים שלנו ממש נכנסו למחזור הדם של העיצוב הישראלי."

בשנת 2008 עזב עזר את הקבוצה כדי לפתוח סטודיו עצמאי, ומאז ועד היום סהר ומירב ממשיכים לעבוד יחד כצמד.

עודד עזר

hebrewtypography.com
fb.me/odedezer
fb.me/hebrewfonts
instagram.com/oded_ezer

את עודד עזר ניתן להכתיר בשני כתרים: הראשון כאחראי על יצירת פנים מהוקצעות ומקצועיות לשוק הפונטים הישראלי, והשני כמפתח תחום הטיפוגרפיה העברית כזירה אומנותית, ניסיונית, ואפילו שמאנית. עודד סיים את לימודי העיצוב שלו באקדמיה לאומנות ועיצוב בבצלאל, עם תואר בעיצוב תקשורת חזותית בשנת 1998. שנתיים לאחר מכן כבר הקים את הסטודיו העצמאי שלו בגבעתיים, ובמהלך העשור האחרון הוא משמש גם כמרצה במכון הטכנולוגי חולון. מאז סיום לימודיו ועד היום קטף עשרות פרסים וקצר שבחים רבים מכל רחבי העולם, והוא מרבה להתראיין, להשתתף בכנסים ולהופיע בפרסומים רבים.

פונטים של עודד עזר: רץ, דוּ, סוסיתא, פרנצ׳סקה, היבו, פרנקריהליה, בית־הלל ואקטואל.

עזר היה הראשון שהוציא פונטים בעברית למסך (webfont). פונט ״מעודד״ שלו, למשל, התפרסם ב־2011 בזכות השימושיות הרבה שהפגין בעיצוב ברשת. במקביל ניסה עזר לחדש גם בפן האקספרימנטלי עם פונטים כדוגמת "פרנקריהליה", שעליו הוא מספר: "פשוט ניסיתי לחדש בכל מיני כיוונים, ואחד מהם היה בחינת האפשרויות הגלומות בפונט 'פרנק ריהל' (1910, רפאל פרנק) - אבן דרך שאי־אפשר להפריז בחשיבותה. כשעיצבתי את ׳פרנקריהליה׳ פעלתי באופן אינטואיטיבי, ואז יהודה חופשי ראה והצביע על המהפכנות של הפונט, ועודד אותי לפרסם את זה. הניסויים שכל הזמן עשיתי ועדיין עושה לצד עיצוב הפונטים היותר מסחריים, חלחלו לתוך התפיסה של פרנקריהליה."

את השנים האחרונות הוא מסכם לנו כך: "אני חושב שהפאזה שלי בעשר השנים האחרונות הרבה יותר רגועה ועמוקה, מטבע הדברים אני מנסה להתבגר ולהעמיק, והחידושים הם יותר מעודנים ברמת הניואנסים. הזווית שלי היא לא מסחרית. גם כשאני עושה פונטים מסחריים החיפוש הוא עיקרי – להגיע למשהו חדש שיפתיע אותי ואת הקולגות שלי. למשל בפונט 'דוּ' ניסיתי להגיע לפונט סנס־סריפי הרמוני, הטוב ביותר שאני יכול לעשות. הוא נוצר כגרסה עברית של Benton Sans של Font Bureau. בשנים האחרונות אני עוסק בשיתופי פעולה מאוד ענפים, אחד הבולטים הוא 'היבו' (2016) - הגרסה העברית לפונט 'רובוטו' בספריית Google fonts – מסתבר שהוא אחד המצליחים ביותר בעברית."

מיכל סהר

fontef.com
fb.me/michal.sahar.10
fb.me/MichalSaharStudio
instagram.com/michalsahar

מיכל סהר היא מעצבת ומרצה בבצלאל, הפועלת כמעבדה טיפוגרפית עברית ויוצרת פונטים חדשים אותם היא מנסה בעיצוביה השונים (בין השאר עבור מוזיאון תל אביב לאומנות). למעשה, הביוגרף העתידי שלה יוכל להתחקות על התפתחותם של הפונטים שלה לפי העיצובים השונים שהיא יוצרת עבור לקוחותיה.

פונט ״גרטה״

מיכל סיימה את בצלאל בשנת 1996, וכך היא מתארת את תחילת דרכה כטיפוגרפית: ״לא למדתי עיצוב פונטים כחלק מלימודיי בבצלאל או במקום אחר. אחרי הלימודים עבדתי בסטודיו מיתוג להייטק שבו עיצבו בעיקר באנגלית. לאחר מכן עברתי לעצב עטיפות ספרים בהוצאת ידיעות אחרונות, ואז הבנתי שאני עובדת רק עם שלושה פונטים וחצי שלא לרוחי, והגעתי למסקנה שאין פונטים בעברית. הייתי בהיריון, מג׳נונה לגמרי. התחלתי לצייר אותיות והתברר שיש לי כישרון לזה."

לאחר ההתחלה המפתיעה הוציאה סהר משנת 2001 ואילך את הפונטים ״דרום״, ״ניו־פונט״, ״סמי קאמבק״ ועוד. בעקבות הפופולריות של הפונט "דרום" בשבועון '7 ימים' כפונט הכותרות של העיתון, הפך היקף המכירות הטיפוגרפי של סהר לכדאי באופן מסחרי. באותה שנה, כאמור, התאחדו עזר וסהר ולאחר מכן גם דני מירב להקמת קואופרטיב הטיפוגרפים הישראלי – ״הגילדה״ (שבמסגרתו מוציאים סהר ומירב פונטים חדשים גם כיום).

"במשך תקופה ארוכה לפני שאני מוציאה פונט לעולם, אני עובדת איתו ורואה אותו איך הוא עובד, בודקת אותו לעומק ועושה בו תיקונים"

את עבודתה של סהר כטיפוגרפית ניתן לאפיין כבעלת שני צירים מרכזיים. הראשון, עליו כבר הצבענו לעיל, הוא עיצוב פונטים בעקבות צרכים שעולים מפרויקטי מיתוג ועיצוב תחת עבודות הסטודיו שלה. זו אחת הסיבות העיקריות להיותה אחת המעצבות הראשונות שעסקו בעיצוב פונטים במערכת דו־לשונית. "החל משנת 2004 התחלתי לצייר פונטים גם בלטינית, כאשר ההתחלה היתה עם פונט 'מכבי' שהיה דו־לשוני. עיצבתי פונטים לפי מה שהייתי צריכה כי יש לי סטודיו לעיצוב. תקופה ארוכה לפני שאני מוציאה פונט לעולם, אני עובדת איתו ורואה אותו איך הוא עובד, בודקת אותו לעומק, עושה בו תיקונים, וזה הבדל מאוד משמעותי מהוצאת הפונט תחילה ואז הוצאת גרסאות עדכון מתוך עבודה נוספת עליו". בהמשך לעבודתה ביצירת פונטים דו־לשוניים, לאחרונה עיצבה עם פיטר בילאק מ־Typotheque שני פונטי טקסט עכשוויים – ״פדרה״ ו״גרטה טקסט״. ״פדרה״ הוא לדבריה ״אות תלת־לשונית למציאות תלת־לשונית״ (עברית, לטינית, וערבית), וכוללת גרסת סריף וגרסת סנס בשלל משקלים.

הציר השני קשור לצרכים פונקציונליים שבתחום גופני הטקסט הרץ, המשמשים גם לדפוס וגם לרשת, כדוגמת הפונט ״סימפלר״. מדובר על פונט עגול המתאפיין בהרמוניה וניקיון בולטים, ששמים אותו במקום טוב יחד עם ״אורון״ של אשר אורון ו״נרקיס תם״ של צבי נרקיס. סהר מספרת כי "סימפלר" נוצר בשנת 2012 "מתוך הרעיון לעצב פונט סנס־סריף גאומטרי בעברית, שלא ייראה כמו צללית של "נרקיס בלוק" המרובע, ולכן יושפע יותר מ״נרקיס תם״ המעוגל, פונט שפחות הצליח. הפונט לבסוף התאים למיתוגים גדולים וקנו אותו פרטנר, בזק ותאגיד השידור הישראלי."

מתוך אותה תפיסה יצרה בשנת 2012 ביחד עם דני מירב, מושון זר־אביב וניר ייני את פונט ״אלף״, חלופה משופרת לפונט ״אריאל״. ״אלף״ זכה בתמיכה מאיגוד האינטרנט הישראלי ועוצב כפונט חינמי לווב. הוא הציע קריאוּת משופרת לטקסט דיגיטלי ובכך ריענן את מגוון הפונטים הדל בתחום הזה.

דני מירב – ״הטייס״

hatayas.co.il
fb.me/hatayas
instagram.com/hatayas
השאלון

דני מירב, המוכר גם בכינוי "הטייס", הוא מעצב ומרצה בבצלאל, יוצר בעיקר פונטים שניתן להחשיב כ״רטרו״. אך התיאור הוא רק הקליפה החיצונית של עיצוביו הטיפוגרפיים; הצצה קלה פנימה תחשוף את היסודות הקלילים והאופטימיים שהוא נוסך בטיפוגרפיה העברית, שנראה לעיתים כי הפן ההיסטורי (שלא לומר העתיק) שלה מעניק לה פנים חמורות־סבר יתר על המידה. יתרה מכך, ייחודיותו היא בפיתוח טיפוגרפיה עברית קורסיבית, כלומר פונטים המבוססים על כתב־יד – תחום שלם בטיפוגרפיה העברית שעוד לא פותח דיו.

מדבקות שעיצב הטייס העושות שימוש בפונטים שלו.

דני סיים בהצטיינות לימודי תקשורת חזותית בבצלאל בשנת 2000. ב־2003 הקים את סטודיו "הטייס" – המתמחה בעיצוב לוגו, מיתוג ועיצוב פונטים. שמו של הסטודיו וכינויו של דני הגיע מחותמת ישנה עם דמות של טייס שמצא בשנה ב׳ בבצלאל. בשנת 2004 הצטרף, כאמור, אל מיכל סהר ועודד עזר לקואופרטיב הטיפוגרפיה "הגילדה", תחתיו הוא יוצר פונטים עד היום. דני זכה בפרס העיצוב של משרד התרבות לשנת 2006, וידוע בעיקר בשל התמחותו בפונטי "revival" (תחייה) שבהם עסק עוד מתחילת דרכו כטיפוגרף. תחת התמחות זו דני מוצא עיצובי לטרינג בפרסומים, במודעות, או בשלטים שנוצרו החל משנות השלושים ועד שנות השישים של המאה העשרים. על בסיס מצומצם זה של אותיות שמצא, הוא יוצר פונטים שלמים ובכך מדגים את פרשנותו הייחודית. בין הפונטים הבולטים בטכניקה זו אפשר למנות את ״מן״, ״המעשן״ (סריף וסנס), ״כוס חלב״, ״פריסטייל״, ״לימון ארק״ (2005), ״אינפרא״ ו״קרטיב״ (2008). את סיפורי המקור של כל אחד מהפונטים המיוחדים האלו תוכלו לקרוא בקצרה באתר הסטודיו של "הטייס".

ארבעת הטיפוגרפים המוצגים בחלק זה הם חלוצים בשממת הפונטים ששררה ברשת האינטרנט בשנות התשעים. הם חצבו במו ידיהם ואצבעותיהם את הדרך לבאים אחריהם, הילדים של שנות התשעים שגדלו עם הרשת הממוחשבת כחלק אינטגרלי מחייהם. "ילדים" אלו, רובם כבר בוגרי בתי־ספר לעיצוב ומרצים לטיפוגרפיה בעצמם כיום, התפוצצו בכישרון רב בזירת העיצוב הגרפי המקומי והעניקו לנו שפע טיפוגרפי מרשים ומגוון, ועל כך בחלק הבא.