חלוצי הדפוס האחים שפירא ודפוס סלאוויטא

דפוס סלאוויטא (דפוס האחים שפירא), היה בית דפוס חסידי שהוקם בעיירה סלאוויטא שבצפון־מערב אוקראינה. הוא הוקם בידי רב העיירה, משה שפירא, ונוהל על ידי בניו – שמואל אבא ופנחס. אביו של משה שפירא היה מראשוני מפיצי תורת החסידות ומתלמידי הבעל שם־טוב, ובית הדפוס הוקם לטובת הפצת התורה החסידית. אך מעבר לספרי חסידות הודפסו בו גם מהדורות מפוארות של התלמוד הבבלי שנודעות ביופיים עד היום.

על מנת לאפשר הדפסת ספרים עבריים, הנוצרים חייבו למחוק טקסט המכיל פגיעה בנצרות, אך זה לא עצרה את החסידים ואלו המשיכו בהדפסה

בדומה לבתי דפוס יהודיים אחרים באירופה באותה תקופה, גם על סלאוויטא הוטלה ביקורת צנזורה חריפה מטעם גופי הדת הנוצרית שפיקחו באדיקות על בתי הדפוס ותוצריהם. על־מנת לאפשר הדפסת ספרים עבריים, הנוצרים חייבו למחוק טקסט המכיל פגיעה בנצרות. אך עובדה זו לא עצרה את החסידים ואלו המשיכו להפיץ את הבשורה, לעתים בדרכים לא כשרות.

מעבר להתנגדות לחסידות על־ידי המתנגדים החרדים הליטאים שהחזיקו בית דפוס משלהם שנקרא ״דפוס ראם״ והערימו קשיים על עבודתם וחייהם של משפחת שפירא, נפוצה גם שמועה על רצח בבית הדפוס, כמה שנים לאחר הקמתו. אחד מהפועלים הבעייתים בבית דפוס בשם אליעזר פרוטוגין פוטר מעבודתו, וכתוצאה מכך החליט להתאבד בתלייה, אך בני משפחתו האשימו מיד את משפחת שפירא ברצח. הסיבה היתה, לטענת המשפחה, בכדי למנוע מאליעזר להלשין לפיקוח הנוצרי על הפרות של הצנזורה על־ידי בית הדפוס. לאחר שהפיקוח הנוצרי גילה זאת, הוא הוציא צו לסגירת כל בתי הדפוס העבריים בליטא ובלארוס, והחל בחקירת הרצח והפרות הדפוס.

עמוד מתוך התלמוד הבבלי בדפוס סלאוויטא

האחים שפירא נאסרו והעונש שנגזר עליהם היה חמור במיוחד והם הושמו במספר בתי כלא באוקראינה ובסיביר למשך שנים רבות. סיבת המאסר לא היתה לבסוף אשמת רצח, מאחר ובחקירת השלטונות לא נמצא כל קשר בינם לבין התאבדותו של אליעזר, אך לעומת זאת הם נמצאו אשמים בעברות של העלמת קטעים מעיני הצנזורים ובהדפסת ספרים אסורים והפצתם. זו הייתה האשמה חריפה מאחר ונחשבה פגיעה במדינה ובדת השולטת, ולכן עונשם היה 1,500 מלקות והגליה לסיביר למשך שארית חייהם. לאחר 17 שנים קיבלו האחים חנינה מהצאר אלכסנדר השני לרגל הכתרתו, וחזרו לעיר זיטומיר שם הקימו את בית הדפוס מחדש.

במהלך המאסר הארוך כתבו האחים, שהיו גם סופרי סת״ם, ספר תורה לשימושם האישי. הספר היה קטן במיוחד במידותיו בשל הקשיים רבים להשיג את חומרי הכתיבה בבתי הכלא. עשרות שנים מאוחר יותר נקנה ספר התורה על־ידי נדבן יהודי וניתן במתנה לרבי מילובביץ׳, שעמד בראש חסידות חב״ד, והוא נהג לרקוד איתו בהקפות בשמחת תורה.