ליאורה שירר
שוטפת + 30
כאמא לשלוש בנות ומעצבת עצמאית שעובדת מהבית, ומתוך תחושת המתח התמידי בין הרצון לממש את ״אידיאל האם הטובה״ לבין האידיאל הניאו־ליברלי של ״העובדת הטובה״, יצרה ליאורה מיצב חזותי המבקש להנכיח את העבודות השקופות (Invisible Labor) - מושג אותו תבעה הסוציולוגית ארלין קפלן דניאלס בשנת 1987. המושג מתייחס לכלל עבודות הבית הנעשות במרחב הפרטי ללא תשלום. הפרויקט מבקש להנכיח אותן, במטרה להפוך את השולי והיומיומי ליצירה, ולתהות על משמעותה של עשייה שקופה שאינה מוערכת ומתוגמלת על ידי החברה הקפיטליסטית. הפרויקט מציג קיר שלם של פעולות משוכפלות, בשחור לבן, והעניק לי תחושה של עמידה מול מרבד תמונות נעות בהשראת אדוארד מייברידג' ("תנועת הסוס"). היקף הפרויקט ביחד עם החוויה הדינמית מייצר מקצב ותחושה של סיזיפיות אינסופית, שהיה קשה להתנתק מהתבוננות בו.
רינת גלבוע
עיר בהסתכלות
רינת גלבוע, ירושלמית ניצחית, יצרה את הפרוייקט ״עיר בהסתכלות״, אשר מפרק את המרחב של העיר לגורמים, ומרכיב אותה מחדש. מתוך התבוננות במרחב הויזואלי של בירת ישראל, יצאה גלבוע לחקור מה למעשה יוצר שפה חזותית מקומית. המבט הלך והתמקד בגילה - שכונה פריפריאלית, שהוקמה בשנות השבעים ומתאפיינת באדריכלות ברוטליסטית בה משולבים מוטיבים אוריינטליים. המהלך הראשוני של גלבוע היה לצאת למרחב ולצלם מתוך נקודת מבט שחוקרת את המוטיבים האדריכליים ואת תכנון המתחמים בשכונה. משם יצאה למהלך של פירוק לאבני היסוד, הפשטה וניסוח שפה גרפית - מערכת אייקונים המושתתים על המוטיבים האדריכליים המאפיינים את השכונה. המהלך השלישי הוא הרכבת מרקמים ופטרנים החקוקים על אריחי אבן ובטון, בשאיפה לחזור אל המקום ממנו נולדו. הפרויקט נשזר לספר מעניין שחלקים ממנו הוצגו בחומרים שונים על קיר התערוכה. השילוב בין הייחוד האדריכלי הירושלמי והשפה האייקונית שיצרה גלבוע הרגיש נכון וטבעי בפרויקט באופן שהצליח להתעלות מעל כובד העבר שנשקף מהאבן הירושלמית המחפה את כל המרחב האורבני של העיר, על כל משמעותיה.
עדי קינן
והרי החדשות
במיצב הוידאו שיצרה עדי היא מעבירה את הצופה חוויה חושית המגיבה לחדירה האינטנסיבית של החדשות לתוך חיינו דרך פלטפורמות רבות ומגוונות, ומתייחסת לתכנים הויזואלים ולמסרים הטקסטואלים שזורמים אלינו בלי הפסקה, ולאפקט שלהם עלינו. המיצב שופך אור על התשוקה שלנו כצופים לראות דימויים חדשותיים אלימים, לאופן המפתה שבו הם מתווכים לנו, ולאופן התגובה שלנו לצפייה בהם. הדימויים מלווים בוידויים של יצרני חדשות החושפים מעט מהמנגנון של עשיית החדשות בישראל, המניפולציות הרגשיות המופעלות על הצופה והאופן שבו החדשות מקצינות את השיח מתוך הניסיונות של מערכות החדשות להילחם על תשומת הלב שלנו כצופים. פרויקט שמעלה את הדופק ומעורר מחשבה.
עידו שפירא
המלון הטכנולוגי לבריאות הנפש בים־המלח
הפרויקט כולו הוא למעשה ספר קומיקס דרכו מבקש עידו לבחון את עולם הטכנולוגיה העכשווית. סוגת הסיפור היא מדע בדיוני, ועלילתו מתרחשת בישראל שבה חברות שולחות את העובדים שלהן לטיפול נפשי במלון מיוחד, הממוקם בים המלח, שבו אלגוריתם מתאים לכל אחד ואחת את סוג הטיפול וצוות של רובוטים חייכנים לא מאפשרים לברוח עד סופו. הספר כולו מוקדש ליצירה מקומית ואקטואלית אך במקביל מלאת פנטזיה, ביקורת וסאטירה. הטכניקה משגעת - ספר של 120 עמודים מלאי צבע, קומפוזיציות וסיטואציות מרתקות, שמשלבות גם AI יחד עם סגנון האיור של שפירא.
