מרתק לראות שיש סמלים שאנחנו מזהים מיד, אבל את יוצריהם – אנחנו דווקא שוכחים. מרים קרולי היא אחת מאותן יוצרות שחתמו את דימוי המדינה הצעירה – אך שמה כמעט נשמט מקאנון העיצוב הישראלי. מרים קרולי הייתה מהקולות החזותיים הבולטים של ישראל הצעירה. כרזת העשור, מטבעות, סמלים, בולים וגלויות – כולם נשאו את חתימתה. ודווקא היא, מי שעיצבה את התקווה, נשארה לא פעם בצל.
קרולי, ילידת וינה שעלתה לארץ ערב מלחמת העולם השנייה – הייתה בין היתר האישה הראשונה שעיצבה בול בישראל, הראשונה שזכתה בתחרות כרזת העצמאות, ומעבר לכך גם עיצבה סמלי ערים, כרזות פרסום רבות ואף מדליות. היא הייתה לא רק יוצרת, אלא חלק אינטגרלי מהזהות הוויזואלית של המדינה הצעירה. למרות כל זאת, מסיבות שונות, למשל עיר מגוריה חיפה, שהייתה רחוקה מהמרכז, הדירו את פועלה הרב מהנרטיב המרכזי של העיצוב הישראלי.
כרזת עצמאות 10
כשקרולי עיצבה את כרזת יום העצמאות העשירי של מדינת ישראל, בשנת 1958, היא לא רק תיעדה רגע חגיגי – היא שיקפה תקופה של התבגרות לאומית
כשקרולי עיצבה את כרזת יום העצמאות העשירי של מדינת ישראל, בשנת 1958, היא לא רק תיעדה רגע חגיגי – היא שיקפה תקופה של התבגרות לאומית. הפסיפס שבו בחרה לא היה רק מחווה לעבר הארכיאולוגי של ארץ התנ״ך, אלא גם דימוי לפסיפס האנושי והתרבותי שממנו נבנתה המדינה הצעירה. הוא ביטא תקווה, המשכיות, והבטחה לעתיד. שנת עשור זו הייתה עבורה שנת שיא. לצד כרזת העשור האייקונית, עיצבה קרולי מכלול גרפי עבור "חג הפרח" – תערוכה עירונית ססגונית בחיפה לציון פריחה, אביב וזהות מקומית. העבודות כללו כרזה מרכזית, חותמות, סיכות, מסמכים רשמיים ואלמנטים נוספים שעיצבו את זהות האירוע. הדימוי המרכזי – פרח בעל שני גבעולים המחוברים בבסיסם – יצר יחד את הספרה עשר. הצורניות, אולי ברמז, מאזכרת את שפת הפסיפס – וממשיכה את רעיון הרכבת החלקים לכדי שלם, כפי שעלה גם בכרזת העשור.
כרזה עבור "חג הפרח חיפה", 1958, עיצוב: מרים קרולי.
באותה שנה עיצבה קרולי גם את מטבע העשור, המטבע הישראלי הראשון שיוצר בכסף. במרכזו מנורה מסוגננת, שהפכה מאוחר יותר לסמל החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות. העיצוב שידר ממלכתיות, הישגיות והמשכיות, בדיוק כמו הכרזות והפרחים. לצד סמלי העשור, יצרה קרולי גם את סדרת בולי הספנות, סדרה שאינה חלק רשמי מן החגיגות, אך נשאה מסר דומה: ביטחון, עצמאות ותנועה קדימה. הספינות שעל הבולים ייצגו מדינה צעירה שמביטה אל האופק ומאמינה בעצמה. באביב הזה, שבו אנו כמהים לפריחה מחודשת – אישית ולאומית – יצירתה של מרים קרולי מזכירה לנו שהעבר אינו רק זיכרון, אלא יסוד חי של חזון. כמו פסיפס, גם התקווה נבנית מחלקים: זיכרון, דמיון ואומץ להמשיך ליצור.
עיצוב מדליה ממלכתית למרכז הרפואי הדסה, תש"ך 1960
מעצבת: מרים קרולי, מתוך אוסף מרכז שנקר לחקר העיצוב בישראל, באדיבות משפחת קרולי
מעצבת: מרים קרולי, מתוך אוסף מרכז שנקר לחקר העיצוב בישראל, באדיבות משפחת קרולי
מעצבת: מרים קרולי, מתוך אוסף מרכז שנקר לחקר העיצוב בישראל, באדיבות משפחת קרולי
בולים בעיצוב מרים קרולי
חתימתה של מרים קרולי
3 תגובות
מרתק! האם העבודות שלה שמורות היכן שהוא? האם קיים עיזבון?
ממה שאני רואה כאן, ברשותי מעטפות היום הראשון של השירות הבולאי והן: ״חותם עברי עתיק״ - מעטפה ״עמק הירדן״ - 5.9.57 ו״שנה טובה תשי״ח ותערוכת העשור״-5.6.58. ״הציפורים״ (סדרה של 9 ציפורי א״י) - מעטפה ״ירושלים״ - 19.6.63. ״האוניות״ (10, 20, 30) - מעטפה ״50 שנות חקלאות בעמק הירדן - צמח״ - 5.5.1958. לא ידעתי שהיא המעצבת. תודה לכם ששיתפתם!
כתבה חגיגית ומרגשת. תודה רבה! כמה יפים הבולים של הציפורים!!!