על פרויקט ״אֶבְרָא״ התחלתי לעבוד לפני שנתיים, ביחד עם אייל גרוס, בניסיון לגלות מחדש את האלפבית העברי. אייל ואני ליקטנו דאטה של כמה מאות פונטים עבריים, בעזרת עודד עזר ובן נתן. בעזרת המידע הזה בנינו מודל של למידת מכונה שתפקידו לזהות אותיות עבריות. בשלב הבא, העברנו את המודל תהליך של בחינת הזיהוי והלמידה של כתב עברי. קוד מסוים הציב שלושה קוים אקראיים על המסך ובחן את המודל: "האם זאת האות אלף?" בפעמים הראשונות המודל ענה בחזרה באופן נחרץ: "לא!"
כך, בתהליך התפתחותי ארוך, הקוד השתפר עוד ועוד עד שלבסוף הצליח לצייר אות א' שהשביעה את רצונו. היה זה גם השלב שבו הצגנו למודל שוב אות אלף הבנויה משלושה קווים, רק שהפעם המודל זיהה אותה היטב. למה רק שלושה? מכיוון שרצינו להכריח את הקוד למצוא פתרון יצירתי יותר לכל האותיות שהוא מגלה.
לאחר כשבוע של עבודה מאומצת של המחשב, התקבל לבסוף אלפבית של פונט בסיסי וחדש העשוי משלושה קווים. המכונה יודעת לזהות אותם לחלוטין, ואינה טועה בין אותיות דומות למרות הדמיון הצורני, לדוגמא האותיות סמך ומם סופית. באופן שכזה, הכתב העברי, שנוצר מתוך התפתחות של אלפי שנים, נוצר מחדש בצורה דיגיטלית בתהליך אבולוציה טיפוגרפית שערך "רק" שבוע!
הטקסט שבחרנו להשתמש בו בהטבעה על לוח החימר, מגיע מתוך ספר היצירה. זהו חיבור עברי קצר ועתיק ביותר המיוחס לספרות הקבלה. זהו לא המקום, ואני בהחלט לא המומחה לנושא שראוי להיכנס לעומקו של הכתוב, אבל בבסיסו הספר מתאר את העברית כמדיום יצירתי. בקצרה מאוד, אפשר לחלץ מתוך הטקסט גם את הרעיון כי כל הדברים לא היו קיימים לפני שקיבלו את שמם מאיתנו. רק כשקראנו בשמם בקול, קיבלו האוביקטים את משמעותם וקיומם המוחלט בעולם.
הטקסט שנכתב בחימר, מגיע מתוך ספר היצירה ד' ט"ז:
"שתי אבנים בונות שני בתים, שלש אבנים בונות ששה בתים, ארבע אבנים בונות ארבעה ועשרים בתים, חמש אבנים בונות מאה ועשרים בתים, שש אבנים בונות שבע מאות ועשרים בתים, שבע אבנים בונות חמשת אלפים וארבעים בתים, מכאן ואילך צא וחשוב מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע".
כותב הטקסט הקדום, שככל הנראה בין יכולותיו היתה גם יכולת מתמטית גבוהה, עוסק פה למעשה בחישוב קומבינטורי. כיום מדובר בחומר ברמה של בגרות של שלוש יחידות מתמטיקה בתיכון, אבל בהשערה כללית ביותר, אוכל לומר שלא מדובר בחישוב טריויאלי לאותה תקופה (למעשה, זה כנראה אחד התיאורים המתועדים המוקדמים ביותר של פעולת העצרת).
בהסבר פשוט, ניתן לומר שאבנים הן אותיות, והבתים הם מילים. לטענת המחבר, אם היו לו רק שתי אותיות, הייתה באפשרותו להרכיב מהן שתי מילים. אך הוא ממשיך באומץ הלאה, למספרים גדולים יותר ויותר של צירופים, ובסופם תמצאו אפילו קריאה לפעולה: דמיינו כמה מילים תוכלו מכאן והלאה להרכיב, כמה דברים עדיין לא יצאו מן הכח אל הפועל. פונטציאל בלתי ממומש עצום שמחובתנו להמשיך וליצור. לבסוף הטקסט נכתב בפונט המכונה החדש, הודפס בתלת־מימד ואז הוטבע לתוך טבלת חימר ונשרף בתנור.
טבלת החימר (ועוד עבודות) תוצג בחודשיים הקרובים בירושלים, בתערוכה שלי "מרחבים לטנטיים" שמציגה עד ה־30 ליוני בגלריה של מכללת הדסה באוצרותן של שרה קופלמן ונעה מכבי
View this post on Instagram
יש לכם משהו להגיד? השאירו תגובה למטה או הצטרפו לדיון בעמוד הפייסבוק שלנו.
6 תגובות
כדאי לדעת:
הביטוי "אברא כדברא" הוא בעצם המילים בארמית: "אַבּרא קא דַבּרא", שפירושם: אֶבְרָא (מלשון בריאה) כאשר אדבר.
זה לקוח מעולם הקבלה של היהדות שבו גדולי חכמי הפנימיות היו יכולים בשעת הצורך, לברוא ולעשות שינויים ניסיים בעולם בעזרת כוח הדיבור.
תודה רבה על התגובה המחכימה יאיר! :)
רגע אז מתי והאם יהיה אפשר להוריד את הפונט
ליתר דיוק, כנראה שבארמית זה "אברא כַּד דברא" - האותיות ד' ש' מתחלפות בעברית וארמית, ולכן "כד" זה "כש" - כשאדבר.
ספר היצירה מיוחס אברהם אבינו
כדאי להתייעץ עם מומחה בתחום לפני שמפרשים בצורה כזו את ספר היצירה, המידע אינו מדויק כלל. לא יתכן לכתוב שאת ספר היצירה כתב מתמטיקאי קדום. זוהי ההיסטוריה שלנו, וחשוב שנדע אותה.