לוח 15: כתיבה אשכנזית יסודית
בתקופה שלפני אותיות המעתק, סדר־צלם, והמחשב האישי, יצרו מעצבים רבים עיצובי לטרינג (אותיות מצוירות) – טיפוסי אות קליגרפיים וגרפיים שונים על־מנת לעצב כל דבר מלוגואים לכריכות ספרים ופוסטרים ועוד. פעמים רבות התוצר הסופי של עיצובים אלו הוא אסתטי. אבל למעצבים וחוקרים שרוצים לעצב ולהעמיק בסגנון טיפוגרפי מסוים נוצר קושי, מכיוון שפעמים רבות יצירות לטרינג לא כוללות את כל אותיות האלפבית. למעשה, לעיתים קשה להבין את הסגנון המלא של טיפוסי האות ללא כל האותיות. יוצרים מעטים פיתחו את טיפוסי האות שלהם כאלפבית מלא, ומעטים עוד יותר איפשרו לציבור הרחב לראות אותם.
״הקליגרפיה היא עדיין אוּמנות חיונית במידה מועטה, [...] אבל היא בהחלט אחת מהמקורות והגירויים שהמעצב/ת הגרפי/ת זקוק/ה להם. [...] אם היא מובנת כהלכה, היא יכולה להעניק סיפוק רב ליוצרים המעוניינים לשלב בין ביטוי עצמי למיומנות.״ (תרגום אישי מתוך הספר "The Work of Ismar David")
מארז "The Hebrew Letter: Calligraphic Variations" שהוציא לאור איתמר דוד בהוצאת ג'ייסון ארונסון בשנת 1990, כולל 32 טיפוסי אות קליגרפיים שונים שעיצב, לצד חוברת הדרכה. זו אחת הדוגמאות היפות ביותר ליצירתו, ועבורנו זוהי הזדמנות נדירה לראות את מערכי האותיות השונים שפיתח וששחזר מתוך כתבים עבריים מספרים עתיקיים ומתגליות ארכיאולוגיות. אפשר לרכוש את המארז באמזון, או למצוא אותו, כמוני, בספריה הלאומית (אופליין).
איתמר דוד
תמונה של המארז: The Hebrew Letter. מקור: אתר AbeBooks
איתמר דוד (איסמר בהגייה האשכנזית, כי האות ת׳ אינה דגושה) הוא אחד מן המעצבים הטיפוגרפיים המשמעותיים בתולדות העיצוב הישראלי. הוא נולד ב־1910 בעיר ברסלאו (אז בגרמניה), ומאוחר יותר למד בבית הספר לאמנות שימושית "שרלוטנבורג" בברלין. בשנת 1932 עלה ל"פלסטינה", וחי ועבד בסטודיו שלו במשך כ־20 שנה. הוא עסק בעיצוב פנים וחזיתות של חנויות, עיצוב מוצר (ריהוט), ועיצוב גרפי, ועיצב את הפונט "דוד" (כדאי מאוד לקרוא את הכתבה של שני אבני על משפחת הפונטים המורחבת). בדומה למעצבים בני דורו, הוא היה צריך לעבוד קשה ולעיתים ליצור יש ממעט על מנת ליצור תרבות גרפית, אסתטית, וטיפוגרפית עברית־ישראלית.
בשנת 1953 עבר לניו־יורק על־מנת למצוא עבודה מאתגרת יותר, ופתח בניו־יורק סטודיו שעסק בעיצוב פנים ועיטור בתי כנסת, עיצוב עטיפות ספרים עבור הוצאות ספרים מובילות ומוסדות דת יהודיים ועיצוב פריטי יודאיקה בסגנון האיור הקווי הייחודי לו. במקביל לימד, הרצה והקים סדנאות טיפוגרפיה לטינית ועברית במכללת "Cooper Union", "Pratt Institute", ועוד מוסדות מוכרים נוספים, ובכך זכה להכרה וכבוד רב.
בשנת 1979 איחד איתמר דוד את כל דעותיו וידיעותיו על ההיסטוריה, האסתטיקה, וההיבטים הטכניים של האות הלטינית לכדי ספר מושקע ששמו "Our Calligraphic Heritage: The Geyer Studio Writing Book: Text, Charts and Compositions" הכולל טיפוסי אות קליגרפיים לועזיים וטקסטים מידעיים. עבודתו האחרונה הייתה כרטיס הברכה לחג שהיה שולח כל חג במשך כשישה עשורים למכריו בשלוש יבשות שונות, לפני שנפטר בשנת 1996 בניו־יורק. תוכלו לראות עבודות רבות וסקיצות באתר IDEA של Shunammite Press.
32 לוחות
"מטרת הספר לגרום לסטודנטים להיות מודעים למעלה הטובה: לא מספיק רק לחקות את העבר. צריך להכיר את העבר ואת האלמנטים העל־זמניים שבו, ולעשות בהם שימוש." (תרגום אישי מן החלק האחורי של המארז)
למשך זמן רב היה מודע דוד לצורך במדריך קליגרפי עברי, ולאחר שתלמידים חברים תהו מדוע עדיין לא יצר מקבילה עברית למדריך הלועזי שלו, הוציא לאור את המארז הזה ב־1990. חוברת הכתיבה (הקליגרפיה) נוצרה בהשראת המסורת האירופית של ספרי הקליגרפיה בעבר. הספר מכיל הוראות ותרגילים קצרים לביצוע קליגרפיה עברית, מאמר קצר על הרקע ההיסטורי של הכתב העברי עם תמונות של כתבים שונים מן ההיסטוריה.
החלק המעניין ביותר בעיני הוא 32 הדגימות המודפסות על לוחות נייר נפרדים. נראה שהדגימות מסודרות באופן כרונולוגי, בהתאם למאמר שבחוברת. הדגימות מנסות לכסות היסטוריה עניפה של סגנונות כתיבה עבריים, ומתחיל בכתבים הקדומים שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות בארץ (שהשפעתם על דוד רבה). הלוחות הבאים כוללים סגנונות מגוונים מתרבויות יהודי ארצות ערב ופרס, לכתב הספרדי, ולכתבים של יהודי אירופה.
סגנון אישי וייחודי
לוח 23: וריאציה של ״כתיבה מדרנית״
״מבראשית הייתה הכתיבה נסיון להמיר את הדיבור לכדי ייצוג ויזואלי. ביחס לזמן ולמקום שבו היא נוצרת, איכות הייצוג הזה היתה אתגר, והיא תמשיך לאתגר את הקליגרפים של העתיד״. (תרגום אישי מתוך הספר "The Work of Ismar David")
דוד לא הסתפק רק בתיעוד הכתבים מן העבר, אלא הציע גם הצעות קליגרפיות משלו לפיתוח הכתב העברי בעתיד. אחד מהסגנונות החדשים הבולטים שיצר נקרא ״כתיבה מודרנית״, המופיע בצורת שלד־אות בלוח 22, וגם בלוחות 23, 24, וב־32 בוריאציות ומשקלים שונים. הרעיון העומד בבסיס הסגנון הזה הוא צמצום הכתב העברי לכדי מקצב של צורות מופשטות של משולשים ומעט עיגולים, ונראה שהושפע מ״אות מונומנטלית״ (לוח 3) שמזכירה את האותיות החקוקות של התקופות החשמונאית (150 לפני הספירה), ההרודיאנית, ועד המאה הרביעית לספירה.
האותיות שמופיעות בלוח 23 מצוירות בעוביי קו משתנים ומתרחבים שצוירו בוירטואוזיות ומקנות לאותיות מראה כמעט ״מלכותי״ שמזכיר אותיות לטיניות וגם כתב גותי (פרקטור). בפראפראזה על התנ״ך, השפה אולי שונה, אך ״הידיים ידי דוד״: אותה שפה צורנית ייחודית מופיעה בחלק מן היצירות הקליגרפיות והפונטים הלועזיים שעיצב (מומלץ לרכוש את הספר "The Work of Ismar David" כדי להתרשם). השימוש בקו בסיס ארוך ונטוי ובחיבור בין גגות האותיות בעזרת קוים דקים דמויי סריפים, מחזק את תחושת המקצב או הטקסטורה, ויוצר דימוי טיפוגרפי חזק.
משום מה, המארז הזה נחשב לפנינה נדירה הידועה רק ליודעי ח״ן. אולי הסיבה היא שהוא לא נמכר בארץ, וכיום כמעט שלא ניתן להשיג עותקים שלו. האם העובדה שאיסמר דוד חי בארה״ב הקשתה על הפצת רעיונותיו בארץ? אני מקווה שקוראינו וקוראותינו ימצאו עותק ויקבלו השראה שתתגלם בעבודותיהם העתידיות, בדיוק כפי שדוד רצה.
