בוגרים.ות ערן בן־ברק מספר על הפונט ״עלמה״ שעיצב כפרויקט הגמר שלו בבצלאל

ערן בן־ברק מספר על סבו שהיה סדר דפוס, על הסיבות שהובילו אותו לעצב פונט כפרויקט גמר ועל הרצון להעביר מסר דרך אותיות

ניגשתי לפרויקט הגמר בבצלאל מתוך מטרה לעשות את מה שהכי נהניתי ממנו במהלך התואר, יצירת פונט. הזיקה שלי לטיפוגרפיה בכלל ולפונטים בפרט הגיעה כנראה מהעובדה שתמיד היתה לי בעיה להתבטא בכתב, ועד היום יש לי שגיאות כתיב. במהלך התואר הבנתי שיש באפשרותי להעביר מסר באמצעות הכתב, מסר שהוא לא בהכרח טקסטואלי אלא צורני. הבנתי שאני יכול להטמיע רגש ומסורת ביצירת פונט משלי.

נקודת המוצא שלי לפרויקט היתה לבחון את הסיבה שיש כל כך מעט פונטים קליגרפים בעברית ולאתגר את עצמי ביצירת פונט מונחה קליגרפיה חדש, ואם יתאפשר, שיתפקד גם כפונט לטקסט־רץ. כהשראות לעבודה בחנתי פונטים כמו דוד ונרקיסים, פונטים קלאסיים מבוססי קליגרפיה וכתיבה ידנית מתקופת קום המדינה ואילך. מכאן הגיע הרעיון ליצור פונט עכשווי מודרני – מבוסס מסורת.

עברית זו שפה מורכבת הדורשת מיומנות רבה, יותר ממה שנראה לעין. בשפה העברית יש הרבה צורות שחוזרות על עצמן ודורשות בידול, מנגד יש צורות ייחודיות לעצמן. בעיני, העיצוב הישראלי מושפע מתרבויות שונות. פונט כמו פרנק־ריהל מאופיין בהשפעות אירופאיות. פונטים כמו חיים וספיר מציעים תפיסה מינימליסטית מודרנית.

״מת׳יו קרטר אמר שפונט זו לא קבוצה של אותיות יפות אלא קבוצה יפה של אותיות.״

הפונט דוד, לדעתי, הוא פונט ישראלי אמיתי. דוד הוא קוצני, לא מתייפיף ועושה את העבודה. אלו ערכים עיצוביים המשקפים את מה שנתפס בעיני כישראליות. ערכים אלה עמדו לנגד עיני ואותם רציתי להטמיע בפונט שעיצבתי.

 

את התהליך התחלתי בכתיבה ידנית. חזרתי הרבה פעמים על כתיבת אותיות ומילים כדי להבין את המבנה הקליגרפי שקיים בתנועת הכתיבה של האותיות השונות. התהליך היה לימודי מאוד עבורי ולמזלי היתה לי את המנחה המושלמת לפרויקט, מיכל סהר. מיכל מעצבת פונטים מנוסה ומובילה בתחום, לקחתי את שיכולתי מתוך שיטות העבודה ונקודת המבט שלה כדי להתקדם וליצור את הפונט הטוב ביותר שיכולתי.

במהלך העבודה עם מיכל הבנתי איזה עקרונות חשובים לעיצוב הפונט. תנועות היד ואיך הן עוברות דיגיטציה. הצבע הטיפוגרפי שהפונט מייצר ודרך עבודה כללית שבה עובדים על משפטים ופסקאות ולא על אותיות ומילים, כל אלו קריטיים בעיצוב פונט לטקסט־רץ.

היו ויתורים בדרך, אותיות שניסיתי לתת להן ייחוד ועניין התגלו כמניירות שקופצות לעין בזמן הקריאה. מת׳יו קרטר אמר שפונט זו לא קבוצה של אותיות יפות אלא קבוצה יפה של אותיות. ויתרתי על הרבה מתנועות היד האישיות שלי כדי ליצור צורות מזוהות יותר לעין הקוראת עברית. ביחוד במופעים של טקסט־רץ. יצירת פונט בארבעה משקלים היוותה אתגר רציני וקשה משחשבתי, וזה היה עיקר העבודה בפרויקט.

את הספסימן תכננתי בתחילה להגיש כחוברת המדגימה את מופעי הפונט בדרך קלאסית. בהתייעצות עם מיכל ובהנחייתה החלטנו להציג את הפונט כאובייקט אמיתי. הספסימן הוא גליון יחיד של עיתון. בחירה זו אפשרה הצגת כותרות, תת כותרות והכי חשוב, טקסט־רץ. בעיצוב העיתון השתמשתי רק בצבעי יסוד: אדום, צהוב וכחול כהתייחסות לתקופת המודרניזם. הדימוי היחיד בספסימן שלא בנוי מתוך הפונט שלי היא תמונה של סבי (יששכר סשה זלצר ז"ל) שהיה במקצועו סדר־יד בדפוס "על המשמר" ובין היתר עימד את שבועון "העולם הזה" ואת עיתון "במחנה" – הזיקה המסורתית האישית שלי לאותיות.

עברית היא שפה מתחדשת ויש עוד הרבה מה לגלות ולחדש בכתב. מה שלמדתי בפרויקט ילווה אותי וישמש אותי כמעצב גרפי ובפיתוח פונטים בהמשך.

 

לאתר של ערן בן־ברק


הוסף/י תגובה

5 תגובות