בוגרים.ות גלית גולדמן מחלקת את החברה הישראלית ל־12 תתי קבוצות, וזה יפה־יפה

כבר זמן רב מעניין אותי לחקור את נושא השבטיות הישראלית בהקשרים התרבותיים והמקומיים שלו, ולכן בחרתי להקדיש לנושא זה את פרויקט הגמר שלי. שלא במקרה, המצב החברתי הנוכחי בישראל היווה נקודת מוצא לפרויקט. רציתי לפרק את החברה הישראלית של ימינו למכלול של תתי קבוצות, ליצור דיון על הגדרתה העצמית של כל קבוצה ואף לבדוק אם ניתן לעורר הזדהות ביניהן.

כחלק מהמחקר צפיתי בסרטו של רינו צרור (2017) - "יהודים, פעם שלישית" המציג את רעיון השבטים השונים שמרכיבים את החברה בישראל. בנוסף התבססתי על נאומו של הנשיא ריבלין מלפני כשלוש שנים בו למעשה חילק את החברה לארבעה שבטים מרכזיים: הערבים, החרדים, הדתיים והחילוניים.

בהשראתם אלו ועוד חומרים יצרתי את שניים־עשר השבטים שלי: חרדים, ערביי ישראל, אשכנזים, מזרחים, מתנחלים, יהודי ארצות הברית, אתיופים, רוסים, להט״בים, הצעירים, הותיקים והפליטים.

פרויקט הגמר של גלית, מתוך התערוכה בשנקר

העיצוב

איפיון השבטים נעשה באמצעות קולאז’ סימבולי של סטריאוטיפים המיוחסים לכל ״שבט״. השתמשתי דווקא בסטריאוטיפים בכדי לבחון את ההשפעה המיידית אצל הצופה. הטחת הסטריאוטיפים בפניו אמורה לעורר פה רגשות מעצם הצבת הראי המוסרי בו הוא משתקף בעיניו ובעיני החברה. למעשה נוצר דיאלוג בין הקולאז' לבין הצופה בו נבחנים הסטריאוטיפים על ידיו והוא נבחן בהזדהותו איתם. השימוש בשפה חזותית פשוטה, קריאה ומושטחת לכל השבטים יצרה האחדה ביניהם. מנגד, כל שבט זכה לייחודיות משלו בעזרת הסמלים והצבעוניות שהותאמו עבורו על־פי אסוציאציות הקשורות למהות ולעולם הערכים של השבט.

רפרנס

במבנה היחידות הגרפיות התבססתי על מסורת של ייצוג שבטי ישראל מהתנ"ך בבתי כנסת כפי שהם מופיעים לרוב בחלונות הויטראג’. הפורמט איפשר לכלול אינפורמציה שונה ומגוונת על כל שבט כאשר כל פרט בנפרד מקבל התייחסות ונוכח היטב כחלק מהמכלול הגרפי.

למעשה נוצר דיאלוג בין הקולאז' והצופה בו נבחנים הסטריאוטיפים על ידיו והוא נבחן בהזדהותו איתם

סידור היחידות נבע מתוך הוותק של כל שבט והתקופה בה עלה לשיח הציבורי לראשונה, וניתן לומר כי הם מופיעים כך על פי סדר כרונולוגי. בחלק העליון של כל יחידה ישנה הרוזטה שמשמשת כאלמנט מרכזי המסמל כל שבט, ומתחתיה משתלשלים איורים המצביעים על סטריאוטיפים של אדריכלות, מסורת, פנאי ותרבות.

קחו לדוגמא את השבט האתיופי: בחלק העליון מופיעות הידיים המסמלות את מחאת האתיופים, לאחר מכן ניתן לראות את הצריפים של ׳ביתא ישראל׳ בהם חיו בניכר, ומנגד השיכונים שבהם העדה מתגוררת כיום. במרכז מופיעים מנהגים, אמונות וכלי נגינה. בחלק התחתון מופיעות שלוש דרגות צבאיות המסמלות את העובדה שיוצאי אתיופיה מהווים את אחוז המתגייסים הגדול ביותר בצה״ל אך כמעט ולא מיוצגים באחוז היוצאים לקצונה. ולסיום הדמות המיתולוגית בשם 'בודה' שסימלה את יהודי אתיופיה כמצורעים.

סיכום

מטרתי בפרויקט הגמר היתה לבחון את החברה הישראלית של ימינו ולהעניק לנו מַרְאָה שתשקף כיצד אנחנו נתפסים בעיני האחר, אך באותה נשימה גם לעורר דיון, חיוך, הכרות והזדהות – לא רק עם השבט שאיתו נדמה לנו שאנו מזוהים.

הנחייה: יעל בוגן ונדב ברקן.