אות וספר - על ספרים, כריכות ועיצוב באותיות

שבוע הספר העברי הוא הזדמנות מצוינת ליהנות מספר טוב, אבל לנו כמעצבים, קודם כל - מכריכה מעולה. לא נוציא את זה החוצה, אבל בינינו, כולנו יודעים איך אנחנו בוחרים את הספרים שלנו. לכן, לכבודו של הסוד הקטן שלנו, הכנתי סקירה קצרה של כריכות ספרים (שטרם קראתי) שרואות באותיות אלמנט ויזואלי מרכזי.

תו אחד מעז

קבלו את הכריכה שלוקחת את זה לקצה ומציגה על גביה תו אחד בלבד. תיפרדו לשלום מכל מה שציפיתם לראות על כריכה של ספר. איקס לבן ממורכז על רקע שחור, זה כל מה שתקבלו ב"איקס באמצע" של רוני שחר (הוצאת ידיעות ספרים). פשוט, אמיץ, מסקרן, שנון ומדויק. הבחירה של המעצב - דובב אלפרסון לא לכתוב "איקס באמצע" אלא לתת במה למשמעות החזותית, היא ההוכחה שזה עובד בצורה הבהירה והעוצמתית ביותר שיכולנו לבקש.

אותיות מדברות

כוונתי בכותרת לעיל היא שהאלמנט הוויזואלי מוטמע בתוך המילים והוא זה שיוצר אותן באופן מלא או חלקי. כריכת הספר "חי צומח דומם" של משה זונדר (הוצאת כתר) ובעיצובה של טליה בר, מציגה את המילים על גבי הכריכה כשהן מורכבות על פי צורתן מאיורים של בעלי חיים, צמחים וחפצים. ב"בומרנג" של אשר קרביץ (הוצאת כתר) האות נ' מקבלת את צורתו של הבומרנג ומשפיעה על הפונט של המילה כולה. בניגוד ל"חי צומח דומם" כאן הנ' בצורתה כבומרנג היא רק רמז. האות מושכת את תשומת הלב שלנו בגלל הצבע השונה וקורצת למי שהבין את המשמעות הויזואלית הסמויה.

אותיות מספרות

כריכת ספרו של גארי שטיינגרט "כישלון קטן" בגרסתו העברית (הוצאת ידיעות ספרים ובעיצוב עדה רוטנברג) מציגה את אותיות המילים כשהן משתלבות באיור. האותיות 'יושבות' באופן מדורג על המדרגות מלמעלה למטה. כיוון הקריאה העברי, מימין לשמאל, מכריח אותנו בעצמנו לרדת במדרגות ממש ולפגוש פנים מול פנים באיש הכפוף הניצב למרגלותיהן. הקריאה של המילים בצורה הזו היא מהלך בעל ערך תוכני שהקורא עובר בטרם פתח את הספר. המהלך מעורר רגש ומכניס בבת אחת את הקורא לתוך הסיפור עצמו. תחושת חוסר ההצלחה של הגיבור מורגשת כאן היטב, אך היא מלאה בקסם ובתום.

אצל "מצרפי המקרים" של יואב בלום (הוצאת כתר ובעיצוב נועה שניר), שם הספר כתוב על פתק בתוך עוגיית מזל שנפתחה במיוחד בשבילנו, הקוראים. מעורר חשק לקרוא, ולאכול את הפירורים של העוגייה. "עיר הנידחת" של עמית גולדנברג (הוצאת כתר בעיצוב דוד בן הרא"ש) מועצב בסגנון של הפשקוויל החרדי המוכר מרחובות ירושלים ובני ברק ומזהיר באופן אירוני מפני הקריאה בספר. החלטתו של מעצב הכריכה, להטמיע את שם הסופר בתוך הטקסט הרץ, מצליחה גם היא להעביר את האווירה של הסיפור עוד בטרם התחיל.

פוסטרים טיפוגרפיים

המילים ממלאות את שטח הכריכה כולה שלא נזקקת לתמיכה וויזואלית משמעותית נוספת. קובץ הסיפורים "יאללה מכות" בעריכת יובל אביבי ועמיחי שלו (בעיצוב ליאור גל ובהוצאת אחוזת בית ספרים) וגם "תל אביב- 0, ניו יורק - 1" של שלי אוריה (בעיצוב ג'ניפר קארו ובהוצאת כתר), מראות שהמילים והאותיות מצליחות להחזיק כריכה שמתחשק להדפיס ולתלות כפוסטר. הסגנון המוכר מפאולה שר משמש פה בזעיר אנפין להעברת המסר.

כריכת "סיפורים לפני השינה לילדות מורדות" של אלנה פאווילו ופרנצ'סקה קוואלו (הוצאת כתר) בעיצוב ענת וקנין אפלבאום, לוקחת את זה רחוק יותר ומשתגעת בקטע מצוין, עם הגדלים, הפונטים והצבעים. מעבר לשם הספר הבולט החוצה, כל הכריכה מלאה בטקסט. הקונספט של הספר מוסבר במשפט המופיע למטה "100 אגדות אמיתיות על נשים יוצאות דופן". בשימוש די חריג, כיאה לקונספט, המילה "דופן" במשפט האחרון נשברת ומופיעה בשורה אחת מעל קודמותיה. דברים שבהחלט לא רואים בכל יום. חשוב עוד לציין כי הכריכה הומרה מהגרסא המקורית באנגלית שעוצבה על ידי סטודיו Pemberley Pond.

מגדירים מחדש

למה שלא נתחיל לקרוא כבר את הספר? קבלו שתי כריכות שמציגות טקסט ארוך יותר ממה שאנחנו רגילים לראות. אחיות אחיות של רחל שליטא (הוצאת משכל ובעיצוב מתן שליטא), מציג כריכה כתובה של פסקה קצרה, הנראה כציטוט מתוך הספר. "על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אנה פרנק" של נתן אנגלנדר (הוצאת כתר, מטר) שהוא שם הספר לכל דבר, כתוב בצורה מלאה וגדולה על הכריכה בעיצובה של לירון לביא טורקניץ'. שתי הכריכות עם המילים הרבות, הן בעלות סגנון עיצובי של הגדרה מילונית - פונט, יישור לימין ושמות סופרים המופרדים בקו ומופיעים בגודל אחר. בשני המקרים יש שימוש בצבע כדי להפריד ולהדגיש חלקים מסוימים.