מושגי יסוד בטיפוגרפיה ג' – סיווג פונטים

גם סיווג הפונטים לקטגוריות הוא על פי הטיפוגרפיה הלועזית. יש שתי חלוקות עיקריות: לפי עיצוב הגופן, לפי שימוש.

מבנה האות העברית המרובעת בבסיסה שונה מהאות הלועזית, ולכן יש סוגי פונטים שאינם קיימים בעברית כמו הכתב המסולסל הרהוט (סקריפט), או משקל נטוי (להוציא בודדים).

עבודה טיפוגרפית בכמה שפות (עברית / אנגלית / ערבית) וכדומה, הנפוצה מאד בארצנו הקטנטונת, היא אתגר למעצב. כל כתב הוא בעל מאפיינים אחרים, ומאד קשה ליצור התאמה ויזואלית בטקסט בעל שלוש שפות.

חלוקה לפי עיצוב

חלוקה לפי עיצוב

סיווג לפי עיצוב

סריף Serif - מתאפיין בסיומות שפיציות של האות ועובי משתנה. התג העברי נובע מכלי כתיבה קליגרפי כמו ציפורן, והוא תוצאה של משיכה טבעית של היד בכתיבה. הסריף הלועזי במקורו הוא קישוט שהוסף לאותיות בתקופה הרומית לצרכי חציבה באבן. לכן אין התאמה טבעית בין תג עברי לסריף אנגלי.
הסריף הלועזי (נקרא גם Roman) מתחלק ל-3 סוגים לפי זמן העיצוב:

ישן - 1465 והלאה. מתאפיין בהבדלים קטנים בעובי האות. (Garamond)

מסורתי - אמצע המאה ה-18. הבדלים גדולים יותר בהפרשי העובי. (Times New Roman)

מודרני (דידוט) - סוף המאה ה-18. הפרשים גדולים מאד בין קווים דקים לעבים. קשה לקריאה בטקסט רץ. (Bodoni)

סנס סריף Sans Serif - גופנים ללא סיומות שפיציות (סנס בצרפתית - ללא). בדרך כלל בעלי עובי אות אחיד. הגופנים הסנס סריפיים הראשונים מוכרים מסביבות 1750, והופיעו בדפוס בסביבות 1800. שמות נוספים הם Gothic, Grotesk.
גם כאן יש חלוקת משנה (ההבדלים ניכרים באותיות g ו-a):

גרוטסק - הגופנים המוקדמים. (Franklin Gothic)

נאו גרוטסק או מסורתי - עיצובים מודרניים יותר בעלי עובי אות אחיד. (Helvetica)

הומניסטי - יותר קרובים למסורת הקליגרפית, עם שינויים קלים בעובי האות. יותר קריאים. (Frutiger)

גאומטרי - מבוסס על צורות גיאומטריות. קשים לקריאה בטקסט רץ. (Century Gothic)

סלאב סריף Slab Serif - גופנים המתאפיינים בסריפים בעלי עובי זהה לעובי האות. האות עצמה בדרך כלל בעלת עובי אחיד. גופנים אלה לפעמים מסווגים כסנס סריף. לפעמים מעוצבים עם רווח קבוע לכל האותיות (Monospace), בדומה למכונת כתיבה. הם מופיעים לראשונה בסביבות 1800.

רהוט Script - גופנים המבוססים על כתב יד רהוט, בניגוד לכתב המרובע. כתיבה של יומיום. לא מקובל לעבודה בטקסט רץ. יש הבדל גדול בין הרהוט העברי ללועזי באופי הכתיבה.

קליגרפי Antiqua - גופנים הדומים לכתב יד מסורתי בציפורן או קולמוס. משמשים יותר לדברים מיוחדים ולא לטקסט רץ. יכולים להכלל גם בקטגוריית גופן סריפי.

כל השאר - גופנים המעוצבים בעיקר למטרות צורניות נקודתיות או כחיקוי לכתבים בשפה אחרת. אינם מתאימים לקריאת טקסטים ארוכים, אלא לראווה.

סיווג לפי שימוש

חלוקה זו היא גמישה יותר, ונתונה לשיקול דעת. להלן החלוקה המקובלת בחברות מסחריות על פי ירונימוס. יש להתייחס לחלוקה זו כאל המלצה לשימוש בגופן.

אות ספר - גופנים המתאימים לעימוד טקסט ארוך הדורש קריאה רציפה. מתאפיינים בדרך כלל בהבדלים בין אות לאות המקלים על זיהוייה בעין הקורא (הדוגמה הקלאסית: פרנק-ריהל).

אות טקסט - כל הגופנים המתאימים לטקסטים קצרים, אך לא לעימוד ספרי קריאה עמוסי טקסט רץ. רבים מהגופנים החדשים יחסית מוגדרים כאות טקסט.

אות כותרת - גופנים המתאימים למילים בודדות ולעיצוב שלטים.

אות ראווה - גופנים המיועדים להעברת מסר, ליצירת דימוי ורושם. בדרך כלל לא מומלץ לעצב טקסט לקריאה בגופנים אלה, אלא כותרות.

אות רהוטה (כתב יד) - גופנים המבוססים על כתב היד הרהוט היומיומי שלנו ולא על האות העברית המרובעת. נפוצים הרבה כתבי יד שעברו מחשוב, ולא בהכרח תהליך עיצוב הדורש טיפול ביחסים והמשקלים בין האותיות.

אות מקורות - גופנים המבוססים על כתבים עתיקים, כתובות אבן וכדומה. חלקם מתאים לטקסטים.

משקלים וסגנונות

משקלים הם עוביים שונים של אותו גופן. מטרתם לאפשר גמישות בעיצוב הטקסט, עזרה בדירוג המידע (כותרות, כותרות משנה, טקסט רץ, ציטוט, כיתוביות).

בלועזית רוב הפונטים כוללים סגנון נטוי (שמאלה) או מוטה (ימינה) Oblique / Italic. בעברית ישנם גופנים בודדים בלבד הכוללים סגנון נטוי כחלק מהגופן. (בתוכנות העימוד ובחברות הפונטים מופיעים כמשקל נוסף).

עיצוב משקלים בטיפוגרפיה העברית החל בשנות ה־40, עם עיצובם של הגופנים קורן, הדסה, הצבי ודוד, שעוצב גם בסגנון נטוי. בסוף שנות ה־50 נרקיס בלוק של צבי נרקיס ואורון של אשר אורון, שעוצבו במיוחד לעבודה מול פונטים לועזיים, כללו 4-5 משקלים. כיום רוב הגופנים המתאימים לשימוש בטקסט קיימים במספר משקלים.

התאמת פונטים בשפות שונות

בארצנו הקטנטונת כמעט ואין מוצר מסחרי הכתוב בשפה אחת בלבד. תקנות השילוט הרשמי מחייבות שימוש בשלוש שפות: עברית, ערבית ואנגלית. לכל אחת מהשפות מאפיינים גרפיים אחרים. האות העברית היא מרובעת במהותה, ורוב האותיות הן בגובה אחיד (להוציא ל', ק' והאותיות הסופיות. הערבית מבוססת על כתב רהוט, מתחבר, בעל קו בסיס בולט ומעט אותיות בעלות גוף. ערבית תמיד תראה קטנה יותר מעברית או אנגלית. בשנים האחרונות יש הרבה גופנים המעוצבים כדי לתת תחושה יותר מודרנית, וניתן למצוא גופנים ערביים מכל הסוגים.

באנגלית (וכל השפות המשתמשות באותיות לטיניות) יש שתי מערכות אותיות - UPPERCASE / lowercase (השם נובע מהתיבות שבהן נהגו לסדר אותיות לדפוס). בנוסף יש הרבה אותיות החורגות משורת הבסיס (x height). דבר זה יוצר בעיה בעיצוב טקסט דו-לשוני. בשפות אחרות יש בנוסף סימני מבטא, אותיות חריגות, או שימוש בצורות כתיב בעייתיות (לדוגמה - שם משפחה בצרפתית נכתב באותיות גדולות).

לבעיות אלו נדרשו המעצבים החלוצים של מדינת ישראל, ובשנות ה־60' יצר צבי נרקיס את אותיות נרקיס בלוק ומאוחר יותר את אותיות נרקיס תם, המותאמות לעבודה עם אות סנס סריפית לועזית. אשר אורון עיצב את אורון, גופן המותאם לעבודה עם הגופן הלועזי Universe.

אורון

פונט אורון

אפשרות אחת לפתרון בעיית הגובה המשתנה היא עבודה עם אותיות גדולות בלבד באנגלית. פתרון זה יעיל למילים בודדות או לכותרות. בטקסט רץ זה מאד מקשה על הקריאה ואינו טבעי בעין. רצוי להתייחס לגודל גוף האות (x height) ולהתאים אותו לגובה האות העברית. אותו כלל חל לגבי הערבית, אך יותר בעייתי עקב מבנה האותיות. התוצאה הכללית צריכה להראות אחידה כמה שיותר.

אז איך מתאימים גופנים?

לפי ההגיון הבריא. גופן סריפי מול גופן סריפי. סנס סריפי מול סנס סריפי, וכן הלאה. בנוסף יש לבחון את האופי הכללי של האות ולנסות למצוא מקבילים בגופן הלועזי. קווים מעוגלים, זויות, חיבורים וכו'.
יש גופנים שעוצבו בהתאמה לגופנים לועזיים. חשוב לראות שהגופן המעוצב בהתאמה אינו מאולץ ומחקה את הגופן הלועזי. גופנים הבנויים על חיקוי ושאילת חלקים מהאות הלועזית יכולים להיות מתאימים לכותרות, מילים בודדות. בטקסט רץ חשוב שהגופן ישמור על קריאות ואמינות לאופי הכתב העברי. כיום יש מעצבים רבים הנותנים דעתם לפתרון בעיות אלה, ובשוק קיימים גופנים רבים שעוצבו במיוחד לעבודה דו-לשונית.

ולסיום הפוסט הארוך – פרפראה – גודל פונט ביישומים שונים
בנושא זה אין חוקים מוחלטים, אלא המלצות כלליות הנובעות מ־550 שנות דפוס. את ההגיון והנסיון ניתן ליישם בהתאמה גם לעיצוב מוצרים אינטראקטיביים. ככלל - חובבנים נוטים להשתמש בגופן גדול מדי, ומקצוענים בגופן קטן מדי. כמובן שגודל הגופן הוא חלק מהחלטות התבנית של העיצוב, הכוללות בחירת גופן, ריווח בין שורות, יישור וכדומה.

להלן גדלים מומלצים לפי מוצרי דפוס נפוצים:
ניירת משרדית pt 11 - 9
כרטיס ביקור pt 10 - 8
טקסט קצר pt 12 - 9
טקסט לקריאה pt 11 - גם 9
כיתוביות pt 10 - 8
כותרות משנה pt 18 - 14
כותרות pt 72 - 24 ועד בכלל

במוצרים גרפיים גדולים כמו כרזות ושילוט בחירת גודל הכיתוב נובעת משיקולי קריאות במרחק. דבר זה חשוב במיוחד בשלטי הכוונה ודרכים, המאופיינים בעיצוב פשוט וברור. לשילוט הדרכים בישראל יש חוקים הקובעים כל אלמנט בשלט, החל מגודל השלט, עובי הקויים, גודל סמלים ומספרים, גופנים וכמובן הגודל שלהם. (באתר החברה הלאומית לדרכים).
להלן טבלה של גודל אות מול מרחק קריאה מקסימלי, החל מאות קטנה יחסית (מודעות, כיתוב בתערוכה) ועד לשילוט דרכים. (הטבלה לפי גופן Helvetica, והמידות משונות בגלל התרגום מהשיטה האינצ'ית למטרית).

טבלת מרחקי קריאה

טבלת מרחקי קריאה

עוד בסדרה:
מושגי יסוד בטיפוגרפיה א' – מבנה האות
מושגי יסוד בטיפוגרפיה ב' – עימוד
מושגי יסוד בטיפוגרפיה ד' – כרונולוגיה חלקית



3 תגובות על מושגי יסוד בטיפוגרפיה ג' – סיווג פונטים

תגובות פייסבוק