אלפבית של בחירות – כל הכרזות

ברגע של נוסטלגיה התחשק לנו להעלות זכרונות מתערוכת הכרזות שאצרנו לפני חצי עשור. סידרנו לכם כאן את כל 22 הכרזות והטקסטים שהוצגו אז, במרץ 2015 בגלרית החדר, תל־אביב

מאת אאא

זמן קריאה: 8 דקות

לכבוד הבחירות לכנסת ה־20, בחרנו להתייחס לתעמולת הבחירות מזווית עיצובית הקושרת בין העבר להווה ובין הנוסטלגי לעכשווי.

פנינו ל־22 יוצרים – כמספר האותיות באלפבית העברי. כל אחד מהמשתתפים – מתחומי האיור, עיצוב גרפי וטקסטיל – קיבל כרזת בחירות ישנה של מפלגה שכבר לא קיימת, המתאימה לאות הראשונה של שמו הפרטי. המעצבים התבקשו ליצור כרזה חדשה בהשראת הכרזה של האות שלהם – לתת לכרזה הישנה אינטרפטציה חדשה ולהתכתב איתה. את התוצאות הנהדרות אצרנו יחד בתערוכת עיצוב מיוחדת במינה.

מימין תוכלו לראות את כרזת הבחירות הישנה, משמאל את הכרזה החדשה שמתכתבת עם הישנה, ומתחת את הטקסט של כל מעצב ומידע על הכרזה הישנה.

איציק רנרט

נתחיל בכך ש"אלף" היא אכן האות החשובה ביותר שיש, גם כי היא הראשונה באלף־בית, וגם כי היא הראשונה בשם שלי. עכשיו שאת החשוב מכל אמרתי, נמשיך בזוטות: ה"אלף" בפוסטר המקורי נראית כמו טנק סובייטי או גורד שחקים אמריקני, או, הכי ליתר דיוק, כמו איזה פרופ׳ עתידני מיושן ממטרופוליס. בשלושת המקרים היא אנכרוניסטית ונראית כאילו נשלפה משנות ה־20 והוקפצה 20 שנה אל העתיד. היא גסה, מלחמתית, מגוייסת, אלימה ומבוצרת. אני אוהב את המונומנטליות הבומבסטית שלה: גדולה מהחיים, לא במקום, מוגזמת ונטול הקשר. האם זו פרודיה? או שמא נבואה על מדינת ישראל דהיום? השיבולים עניינו אותי הרבה פחות- אז נתעלם מהן.

העבודה שלי גם היא אנכרוניסטית. שמרתי על ה"אלף" המקורית, גם אם שיחקתי בה קצת, כי פשוט אהבתי את המקור, אבל הכנסתי כאן בליל של השפעות ורעיונות שהתוצאה היא מלחמה בטעם סוכר. הטנק יורה חיצים טורקיזיים, חלקים מתחברים ומתפרקים בקומפוזיציה כאוטית ודינאמית, האלמנטים מתעופפים לכל כיוון, אנחנו נמצאים בסרט סייאנס־פיקשן דל־תקציב. האותיות הופכות לאלמנטים קישוטיים, העבודה נראית קצת שנות־העשרים קצת שנות־השמונים קצת עכשיו, קצת יפן קצת אמריקה, ממש לא ישראל, היא הכי לואו־טקית שאפשר על־אף שנעשתה במחשב, ולמרות שהיא אלימה, היא חמודה (בעיני).

מפלגה: מפא״י
מעצב: פרנץ קראוס
שנה: 1950

בן בנחורין

מסתבר שהאות ב׳ מסמלת ״יהודי דתי על־מעמדי״. ואולי זו סתם עוד סיסמה חלולה, מאלו שמומצאות בעיקר לקראת בחירות. ב׳ זה גם בית, בננה, בלון, בקבוק ובבון. ברפובליקת־הבננות ששמה ישראל זה גם ביבי, בוז'י, בוגי, בנט. ביבי בננה.

מפלגה: רשימת המזרחי
מעצב: לא ידוע
שנה: 1961

גיא טמם

הכל התחיל מז'בוטינסקי, שבסך הכל היה לוחם והיו לו כוונות טובות. הכרזה המקורית היא של ברית הציונים הרוויזיוניסטים - ברית לוחמנית שקמה נגד מדיניותו של יושב ראש ההנהלה הציונית דאז, חיים ויצמן כלפי המנדט הבריטי. ומכאן נובע שמה - re-vision - בחינה מחדש. ואני, אדם פחות פוליטי, שלעתים מעדיף את הצורה על פני התוכן מרגיש שמערכת בחירות היא כמו גן־משחקים. בחרתי לעשות רה־ויזיון לאות ג', ולהפוך אותה לגן משחקים כאשר המגלשה מתכתבת עם הזנב של האריה. ואפילו כשמסתכלים מזוית מסוימת (צד שמאל למטה כלפי צד ימין למעלה בערך) אפשר לדמיין שזה האות ז׳, של ז'בוטינסקי.

מפלגה: רשימת התנועה
מעצב: האחים שמיר
שנה: 1949

דוב אברמסון

״מיום שחרב בית המקדש אין לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה״ (בבלי, ברכות ח׳)

הכרזה המחודשת מרחיבה את הצו להצבעה מגזרית שמופיע בכרזה המקורית. המצביע מצוּוה להישאר ב־ד׳ אמות ה׳מחנה׳, שמחוצה לו שוכן ארץ יצורי פרא של האות ד׳ - דינוזאורים מתחת לדקל בדלהי, ומעל הדשא יש דאון שדואה ומקיף את דגל המחנה. ויש גם דגים ודחפורי די־9.

מפלגה: המחנה התורתי
מעצב: לא ידוע
שנה: 1965

הטייס

בעיצוב הכרזה שלי התייחסתי קודם־כל לצורת האות ה׳ שבכרזה המקורית. לאחר שעות של מדיטציה והתבוננות בצורה של האות הבנתי ששום דבר טוב לא יצא גם הפעם מהבחירות הללו. התוצאה לפניכם :)

מפלגה: המרכז הדמוקרטי
מעצב: לא ידוע
שנה: 1944

ולדה קירילוב

מהפכנות אמיתית כמו שהייתה בישראל בשנות ה־70 מתה, ואיתה גם גוועת תקוותן של השכבות המוחלשות. היום נשאר רק זכר מהפנתר העוצמתי והזועם שמופיע בכרזה המקורית - ניצוד וכנוע, כקישוט אקזוטי וראוותני על רצפת משרדו של הפוליטיקאי. מהנוף במשרדו רואים את ישראל משגשגת לכאורה, עם תנופת בנייה של מגדלי יוקרה הנבנים בזה־אחר־זה ורומסים בדרכם את עתידו של כל מי שלא שפר מזלו להיות חלק ממעגל העושר.

מפלגה: הפנתרים השחורים
מעצב: לא ידוע
שנה: 1977

זאב אנגלמאיר

משפט שתפס אותי בכרזה המקורית של הפנתרים הוא "אתה זוכר מה גולדה עשתה יומים לפני האסון של יום הכיפורים?" והנה, תשובה אפשרית. כרזה פטריוטית המורכבת מתמונות פורנו משנות ה־70 (דוגמנים: בריגיטה וסטפן מהעיתון "אורגיות בסקנדינביה", המחיר 6 לירות), ראש של פועלת משנות ה־40 (כרזת תעמולה רוסית), וצנצנת זיתים מגולענים עכשוית (בית השיטה).

מפלגה: הפנתרים השחורים
מעצב: לא ידוע
שנה: 1973

חובב אופנהיים

מתוך וויקיפדיה: תנועת החֵרוּת היא מפלגה ימנית, שפעלה בישראל מתחילת ימי המדינה, ושנוסדה על ידי יוצאי האצ״ל בראשות מנחם בגין. ארבעה רעיונות מרכזיים של תנועת החרות תומצתו לכדי: "לשלמות המולדת, לקיבוץ גלויות, לצדק סוציאלי, לחרות האדם".

בסדרת כרזות התנועה משנות החמישים, הופיעה האות ח׳ כשער אל מהפך ואל הבטחה עתידית. ״השער היחיד לשינוי המשטר״, ״לשלום אמת - לחרות האדם - לשפע כלכלי״ ועוד. בחלק מהכרזות נוף העתיד ניבט מבעד לפתח השער, בעוד שבכרזה שנבחרה נעשתה בחירה למלא בו את שטח פני האות כאילו היא מיכל שכל הטוב המובטח נדחס בצפיפות לתוכו. בהשראתה יצרתי תכנת מחשב לציור אותיות מדמויי אנשים (בני חורין) בצפיפות אופטימלית.

מפלגה: חרות
מעצב: לא ידוע
שנה: 1951

טלי בקשי

עבודה זו משמשת כטוקבק למשפטו של רחבעם זאבי ז”ל, זה שהיווה שנים סמן ימני קיצוני בקשת הפוליטית של ישראל. זאבי קרא לטרנספר של האוכלוסיה הערבית מישראל בעקבות המצב הבטחוני בסוף שנות ה־80. בכרזה אני מבקשת להגיב באותו מטבע־לשון, אך בפתרון שונה, התואם את המציאות הישראלית של שנת 2015 - שתי מדינות לשני עמים. הדימויים גזורים מתוך מפה המציגה את המתווה לפתרון שתי המדינות במסגרת חילופי שטחים.

מפלגה: מולדת
מעצב: לא ידוע
שנה: 1992

ירום ורדימון

לא קיבלתי אות המייצגת מפלגה כמו האחרים, אלא קיבלתי כרזה בצבעים מדבריים ליום העצמאות העשירי. השנה אם כך 1958. מה קרה אז? המשבר הממשלתי על רקע מיהו יהודי; חיים לסקוב התמנה לרמטכ"ל במקום משה דיין; האוניברסיטה העברית נחנכה בגבעת־רם בירושלים; עמוס חכם זכה בתואר חתן־התנ"ך הבינלאומי; נערך מצעד צה"ל גדול בירושלים; אוכלוסיית ישראל מנתה 1.8 מיליון נפש; מרים קראוז עיצבה את הכרזה לעשור למדינה; אבא צילם אותי ביום העצמאות על המרפסת ברחוב שלמה המלך 87 בתל־אביב. ואשר לאות יו״ד – ראו אותה חבויה כבמשחקי 'היכן היא מתחבאת' בעיתוני הילדים התקופתיים (כתף-ימין).

מפלגה: עשור לישראל
מעצב: מרים קראוז
שנה: 1958

כרמל גילן

עבורי, רפ"י מייצגת הרבה מאד אגו, מאבקי כוח ופוליטיקות פנימיות. המפלגה קמה בעקבות סערה־פוליטית, ושככה במהירות לאחר שזו חלפה. כל זאת נעשה תוך הצגתה כמפלגה נאורה וחדשנית. הסיפור של רפ"י הרגיש כאילו הוא יכול לקרות בכל זמן, עם כותרת שונה ורשימה אחרת. בסופו של דבר ההתאגדות הקבוצתית מהווה קבוצת תמיכה, קביים, פלסטרים לבעיה שלא באמת מטופלת, אלא רק מטואטאת אל מתחת לפני־השטח. בסופו של דבר המפלגה מתפרקת, ואנחנו נשארים לנקות ולאסוף את השברים.

מפלגה: העולם הזה - כוח חדש
מעצב: לא ידוע
שנה: 1965

להב הלוי

בעיטה בתחת היא דחף לא מבוטל מעת־לעת. לעיתים נדמה שבכל מיני סיטואציות בהן כל מיני פתרונות אחרים, כמו הסברים מייגעים ודיבורים ארוכים, לא יועילו יתר מדי, בעיטה קלה באחוריו של מישהו תהיה הישג לא מבוטל. קל ופשוט, מרימים את הרגל ומלמדים מישהו לקח. גם מענישים, גם מזיזים קדימה. אבל זה כבר לא בן גוריון או מפא״י שאנחנו צריכים לנפנף. אפילו לא איזה בגין לרפואה, או כל פוליטקאי אחר מהדור הישן. אלה כולם, זחוחי הדעת והיהירים, חסרי האתיקה והמידות הטובות. גסי הרוח וגסי הלב, אלה שבפיהם מילים ובליבם אין שום כוונה. כולם צריכים בעיטה קלה בתחת. ״מכת עונש״, כפי שהגה קופירייטר תמים אחד בעידן אחר, שהיה גם הוא תמים הרבה יותר.

מפלגה: המפלגה הליברלית
מעצב: לא ידוע
שנה: 1961

מרב סלומון

ברגע שראיתי את הכרזה של מפ״ם שצייר יוחנן סימון ליבי נשבר. היא ממחישה בצורה כל־כך חזקה את החלום ושברו, את הפער שבין המציאות האוטופית הנאיבית של חזית־השמאל - שמתייחסת לעיר ולכפר, לים וליבשה, בתוך שמש חדשה שזורחת - לבין המציאות המיאשת של היום. וכשראיתי את ה־מ׳ הענקית על העמוד, מיד דמיינתי ראש ומדמם תקוע על עמוד, שמהדהד את הסרטונים של דעאש ומשחקי־הכס, ואת כל הסמלים של התקוה הציונית הגדולה טובעים במים עכורים. מהו חוסר אונים מוחלט אם לא גוף בלי ראש או ראש בלי גוף, עם עורב שחור אוכל נבלות בתור הצ׳ופצ׳יק של ה־מ׳.

מפלגה: השומר הצעיר
מעצב: יוחנן סימון
שנה: 1944

נדב ברקן

הכרזה המקורית של ויצו שעיצב פרנץ קראוס קוראת לשיוויון זכויות של נשים. בעיבוד שלי לנושא, החלטתי לעצב כרזת מחווה לשש מעצבות עצמאיות ישראליות. אנה גסלב, נורית קוניאק, מיכל סהר, מיכל סודאי, אביגיל ריינר ונועה שוורץ כולן בעלות סטודיואים פעילים לעיצוב ומשפיעות על התרבות החזותית העכשווית בישראל.

מפלגה: רשימת ויצ״ו
מעצב: פרנץ קראוס
שנה: 1949

ספי פישר

מהכללים הראשונים שלמדתי בעבודה במכירות:
הלקוח שואל: ״יש נייר?״ ״כן״, אתה עונה.
והלקוח שואל את עצמו: ״האם אני בכלל צריך נייר? או שבכלל אעבוד על המחשב?״
-או- הלקוח שואל: ״יש נייר?״ ״כן״, אתה עונה ״יש שישה סוגים, איזה אתה מעדיף?״ והלקוח שואל את עצמו: ״איזה נייר כדאי לי לבחור?״.
באוטופיה יש בחירה חופשית, אבל בעולם לא מושלם שהפך לקניון אחד ענק תחת כיפת השמיים יש רק שיטות מכירה חלקלקות. איזה נייר לשים במעטפה ביום המוכר?

מפלגה: מפלגת ספרדים ועדות המזרח
מעצב: לא ידוע
שנה: 1949

עמית שמעוני

האלמנט המרכזי בכרזה של מפלגת "עליה חדשה", שייצגה עולים מגרמניה, הוא עובד אדמה שזוף וחטוב - "הישראלי החדש". הוא כבר לא יהודי גלותי, אלא העובד העברי שבונה את הארץ במו־ידיו, הוא התגשמות השאיפה הרומנטית של הציונות.

ניסיתי לתת אינטרפרטציה עכשווית לאותו עובד עברי. הארץ כבר בנויה והוא בונה את עצמו, מתחזק, צובר ביטחון־עצמי וגם מתעשר. אנחנו רוצים לבוז לו ומצקצקים שזו לא הדרך, אבל האמת היא שאנחנו נרתעים מפניו, מסתממים מהכוח שלו, ואולי אפילו היינו רוצים להיות כמוהו. ב־2015 זהו הישראלי החדש. הוא לא סיים קורס טיס והוא לא בהייטק, אין לו בלורית והוא לא חטוב, אבל יש לו כח ויש לו כריזמה והוא יקבל את מה שהוא רוצה, ויותר מכל הוא מייצג בעיניי את העבודה העברית היום.

מפלגה: עליה חדשה
מעצב: לא ידוע
שנה: 1942

פאולה שר

השמות של המקומות מגדירים את גבולות קווי ההפרדה. המפה מלאה באי־דיוקים גיאוגרפיים והסטוריים ובשגיאות כתיב. מטרתם של שגיאות מכוונות אלו היא לספר על ההסטוריה של הקונפליקט על ה־Holy-land. זו לא מיודעת להיות מפה מדינית אמינה כי אם להעביר תחושה כללית של המקום המורכב הזה במזרח־התיכון שנקרא ישראל.
שר ציירה את המפה הטיפוגרפית הזו של ישראל בשנת 2008, כחלק מגוף עבודה עליו היא עובדת מאז שנות ה־90 של ציורים טיפוגרפיים של מפות של העולם. העבודה של שר מוצגת כאן תודות לנדיבותה וחביבותה, והיא הכרזה יחידה שלא נעשתה במיוחד עבור התערוכה.

מפלגה: הרשימה המתקדמת לשלום
מעצב: לא ידוע
שנה: 1985

צילי פינס

בתור ילדה קטנה אמא שלי נכנסה לתוך תא ההצבעה יחד עם דודתה כדי שהיא תעזור לה לבצע את פעולת הבחירה בשפה העברית שאימי לא היתה בקיאה בה מספיק. הכרזה שיצרתי מדברת על הזיכרון שלי מהיום ההוא, והיא נבנתה על בסיס האות המקורית מפתק הבחירות של אז.

מפלגה: הסתדרות הציונים הכלליים
מעצב: לא ידוע
שנה: 1955

קובי פרנקו

טעם יחודי, העדפה ביזארית או סתם אינפנטיליות - משום מה תמיד היתה לי חיבה לאות ק'. המצלול, האפיון החזותי או אולי בכלל הקרבה המשפחתית - האות ק' באה לי טוב. לכן היה זה אך טבעי להתבסס על האות האהובה ובמסורת אסקפיסטית לעצב כרזה למפלגה התואמת את מידותי: קונספטואלים בעלי קיימות קישוטית. או בקיצור ק' בשלישית. האדום הקומוניסטי והרקע הלבן (שהצהיב בינתיים) היוו חומרי גלם מצויינים. תבלנתי קצת עם שחור ובחרתי להשתמש בגופן שעיצבתי ברוח מסורת הארט־דקו הקישוטית והמבוסס על שלט בית ועד הקהילה (יבנה פינת שד' רוטשילד בתל־אביב).

מפלגה: רשימת הקומוניסטים
מעצב: האחים שמיר
שנה: 1949

רוני אדרי

אני אוהב שפה פשוטה. כך שהדוגמא שקיבלתי התאימה לי בול. 2 צבעים, אות גדולה באמצע וכמה מילים מסביב, מה יותר כיף מזה. בעולם רווי פונטים ותוכנות הכי קשה להתאפק ולשמור על אסטטיקה פשוטה: קומפוזיציה, גדול, קטן, בינוני, שני צבעים, תמונה. פחות זה יותר. הפוסטר הוא ביקורת שלי על שלטון הימין ועל הדרך שבה הוא מתייחס אל אזרחי ישראל.

מפלגה: חזית העולה החדש
מעצב: לא ידוע
שנה: 1959

שחר קובר

אורי אבנרי תמיד הצטייר בעיני כסוג של נביא זעם. הן מבחינה רעיונית והן מבחינה חזותית. כשקיבלתי לידי את הכרזה המקורית, קראתי על אודות מפלגת ״העולם הזה - כח חדש״, והבטתי שוב בתמונתו של אבנרי עצמו. דימוי נביא הזעם עלה ברוחי בשנית. בעיני הפתרון לנושאים החקוקים על כרזת הבחירות שלו עדיין לא הגיע, וכמו משה רבינו האוחז את לוחות־הברית, נראה שגם אורי אבנרי לא יזכה לראות את הארץ המובטחת שבה שוררים שלום, שחרור ושווין.

מפלגה: העולם הזה - כח חדש
מעצב: לא ידוע
שנה: 1965

תמרה אפרת

בכרזה המקורית של האחים שמיר מודגשים לכאורה העקרונות הסוציאליסטים של מפא"י: עבודה, יצרנות וסולידריות. אבל במבט שני אפשר להבחין שתעמולת המפלגה היא הנושא העיקרי והפועלים הם רק הרקע. בעבודתי אני מבקשת להדגיש שעבודה אינה רק דימוי גרפי, אלא מלאכת כפיים ותהליך ייצור חומרי. הנול והצמר מאזכרים את תעשיית הטקסטיל המבטיחה של ראשית־המדינה ואת גורלה העגום. הפועלים מהכרזה המקורית מיוצגים עכשיו באמצעות המסמרים, ה־ת׳ האדומה, הסימן המזוהה ביותר של "חברת העובדים" הציונית, התיישרה, איבדה את האפקט התעמולתי שלה והיא נמצאת בתהליך מתמשך של פרימה המייצג את הפער בין ערכי הסוציאליזם שהיוו תשתית להקמת המדינה לבין ערכי הקפיטליזם המנהלים את מדינתו כיום.

מפלגה: מפא״י
מעצב: האחים שמיר
שנה: 1935