בוגרים איפה הם היום? זוכי פרס אאא לשנת 2018

בדיוק שנה אחרי, שבנו לבדוק איך השפיעה הזכיה בפרס אאא לקידום ולעידוד יצירה בתחום הטיפוגרפיה והשפה העברית על חייהם של טובי המעצבים הגרפיים של הדור הבא. היה מעודד

אחת התהיות הגדולות של סטודנטים במהלך השנה האחרונה לתואר בתקשורת חזותית, היא מה יהיה אחרי התערוכה? הספקולציות מעוררות חרדה, שבדרך כלל לא ממש עוזרת ליצירתיות, והנה לכם מתכון לאי־עמידה ביעדים של פרויקט הגמר, שלא לדבר על קבלה לעבודה אחרי סיום התואר.

אז מה עושים? בדיוק בשביל זה אנחנו כאן! פנינו אל זוכי פרס אאא לשנת 2018 על מנת שיספרו לנו אם יש חיים אחרי התואר. ותתפלאו, יש כאלה שאפילו עושים קולות של גן־עדן. בכדי לרדת לעומקם של דברים ולא לפספס שום דבר, שאלנו את כל הבוגרות והבוגרים את השאלות הבאות:

  1. מה עשית במהלך השנה האחרונה (מאז תערוכת הבוגרים), ואיפה את עובדת היום?
  2. בפרספקטיבה של שנה ב'שוק העבודה', כמה לדעתך הועילו לך הלימודים?
  3. אל מה את הכי מתגעגעת באקדמיה?
  4. מי המרצה שלא תשכחי לעולם?
  5. במבט לאחור, איזה קורס את מרגישה שהיה חסר לך בלימודים?
  6. מה את ממליצה לבוגרים הטריים? ואיזה טיפ היית נותנת להם שניה לפני ההגשות?
  7. איפה את חושבת שתהיי בעוד שלוש שנים?

ולבסוף ביקשנו מהם לצרף דימוי אחד של פרויקט שעיצבו בשנה האחרונה, כי בכל זאת אנחנו מגזין למעצבים. אז בלי מילים נוספות, הנה הם לפניכם:

גלית גולדמן

מאז תערוכת הבוגרים, שהיתה בהחלט ארוע מחונן ומרגש בחיי, טיילתי, נרגעתי, עברתי לנוה־צדק והתחלתי לעבוד בסטודיו רה־לבנט של אמנון אילוז. מעבר לפרויקטים המשותפים, העבודה בסטודיו מעודדת יוזמות הקשורות לפרויקטים חברתיים וחופש יצירתי. כמובן שלא פעם או פעמיים העולם האמיתי מוריד אותך לקרקע, אך בתהליך הקריאטיבי עדיין יש מעוף וענין. במקביל, המשכתי לעבוד על פרויקטים עצמאיים, ובנוסף ישנו גם פונט אוסקר שעיצבתי בשנה ד׳, שהצטרף למשפחת הפונטימונים ומפתיע אותי ברחבי המדיה.

השנה מאז התואר הייתה שׁוֹק, בעיקר בגלל המעבר החד מלילות לבנים – להבנה שפתאום יש לך זמן לעצמך

לשנה האחרונה מאז הלימודים הייתי קוראת שנת ה׳שׁוֹק׳, בעיקר בגלל המעבר החד מלילות לבנים – להבנה שפתאום יש לך זמן לעצמך (כמובן שתלוי את מי שואלים...). מפז״מ של שנה ד׳ אתה הופך למעצב בוסרי שעדין לא בטוח איך סוגרים לדפוס או איזה קיצורים יש במקלדת. בקיצור, אני יכולה לקרוא לשנה הזו שנה חמישית, כי פשוט לומדים המון!

הלימודים בשנקר העניקו לי את הידע המקצועי, ולאט־לאט גם את הביטחון וההבנה במה אני חזקה ולאיזה תחומים בעיצוב אני נמשכת. זאת אומרת, איזה תוכן מגרה אותי ומה סך היכולות שלי שבהן אשתמש ליצירה של שפה או כמענה על דרישות הבריף והלקוח. עכשיו האתגר שלי נהיה – איך לעשות את זה מהר, יעיל ומדויק.

פוסטר לפסטיבל Shamans of Sound נעשה ביחד עם תומר בן־יאיר בסטודיו רה־לבנט

הגעגוע העז ביותר לאקדמיה הוא לאפשרות להטיל ספק, לביקורת וליצירת דיון ושיח, וגם לחשוב רחוק וגדול – בלי תקציב! אני מתגעגעת לטוטליות - ולהתאבדות על פרויקט כך שלמעשה אתה בראש שזה הדבר הכי חשוב בעולם כרגע!, אפשר לקרוא לזה דיספרופורציה, אבל מהסוג שמוליד דברים טובים. אני גם מתגעגעת למרצים, כי מבחינתי זו שליחות להעביר את הידע המקצועי לדורות הבאים גם כשאתה יודע שאוטוטו הם יהיו הקולגות או המתחרים שלך.

לבוגרים אני אומרת – אתם אלופים! תנשמו, תסתכלו על הפרויקט, תחייכו ותהיו גאים – לא משנה מה התוצאה

קשה לי לבחור לאיזה מרצה אני הכי מתגעגעת, כי לקחתי מכל אחד ואחת משהו, אבל אסף חנוכה גרם לי לא לפחד מאיור, וזה משהו שהיה חסר לי. למעצב שהוא גם מאייר יש יתרון משמעותי. בחרתי במסלול גרפי אך תמיד נמשכתי לאיור, כמעט כל הפרויקט שלי קיבל מענה מאוייר אך לא מבוקר על־ידי מאייר ״פר אקסלנס״. כך שלשמוע ביקורת ממאייר ולרכוש טכניקות באיור היו בין הדברים החשובים שקרו לי בתואר. הקורסים שהיו חסרים לי בעיקר הם קורס מושן ו־C4D - זה העתיד. אומרים שהפרינט מת, לא כל כך בקרוב, אבל עדיף שיהיו עוד סקילז.

לבוגרים הצעירים אני חייבת לומר – אתם אלופים! עשיתם את זה, ארבע שנים לא באות ברגל... תנשמו, תסתכלו על מה שעשיתם, תחייכו ותהיו גאים – לא משנה מה התוצאה. פרויקט גמר זה דבר מתוסבך, ארוך, ולפעמים מבלבל. בסופו של דבר אנחנו רוצים לעשות את הפרויקט הכי מפוצץ שלנו ושכולם יראו מה עשינו במשך ארבעת השנים האחרונות וכמה אנחנו מוכשרים, ולפעמים זה לא יוצא, וזה בסדר. לכן לא משנה מה התוצאה, תזדקפו בגאווה שפשוט צלחתם את המסע הזה. אחר כך מקבלים פרופורציה כי לפניכם עוד הרבה מאוד פרויקטים. תעריכו את עצמכם, התעשייה רק מחפשת את המוחות הרעננים והיצירתיים שלכם.

מה אני מקוה לעשות בשנים הקרובות? בעיקר להגשים את החלום לטייל בעולם ולעבוד תוך כדי. ואולי סוף־סוף אקים את קואופרטיב האומנים שתמיד רציתי.

 

גל זוננפלד

אחרי הלימודים כמובן שלקחתי קצת חופש להרגע, להתאוורר ולעבור דירה. בזמן החופש הקצר הזה שיפצתי את תיק העבודות שלי ולאחר מכן, באוקטובר, התחלתי בעבודה הנוכחית שלי בתור מעצב מוצר בפייסבוק.

אני חושב שהאקדמיות צריכות להתחיל לאמץ קורסים להכנה אמיתית לחיים שאחרי

אני חושב שארבע שנות לימודים במוסד כמו בצלאל תורמות המון, גם אם לא למקצוע ספציפי. ללמוד טכניקות עבודה, תוכנות חדשות, איך לחשוב, איך לבנות קונספט, או בקיצור איך לעצב, אלו דברים שקשה מאוד ללמוד בלי מסגרת אקדמית ברמה גבוהה ומעמיקה. הלימודים גם פתחו בפני מקצועות שלא חשבתי שאעסוק בהם, או אפילו לא הכרתי לפני התואר. כהוכחה אפשר לראות את המקצוע שבו אני עובד היום, שלא הכרתי לפני הלימודים, אך הם עזרו לי להתמקצע ולהתקדם בו.

אני הכי מתגעגע לחברים. לראות אותם על בסיס יומי, כמו בבית ספר. כשאתה חושב על זה, להיות מאוד קשור אליהם ולהתפתח ולגדול איתם במשך ארבע שנים, זוהי חברות לכל החיים. היו לא מעט מרצים שהשפיעו עלי באופן אישי וכל אחד ואחת מהם תרמו להתפתחות שלי בצורה שונה. דני בייקון, שלמדתי בקורס שלו ״משחקי אינדי״, דחף אותי למקומות שלא חשבתי שאגיע אליהם ולהישגים שאני גאה בהם עד היום (כמו לכתוב קוד ולבנות משחק מחשב מאפס!).

באופן כללי אני חושב שקשה ללמד באקדמיה הכל, וצריך גם מקום לעוף ולהיות חופשי

באופן כללי אני חושב שקשה ללמד באקדמיה הכל, וצריך גם מקום לעוף ולהיות חופשי ולא להסתכל יותר מדי מה קורה בעולם האמיתי, אבל אני חושב שהאקדמיות צריכות להתחיל לאמץ קורסים להכנה אמיתית לחיים שאחרי. סמסטר שלם שבו לומדים איך לבנות תיק עבודות, לומדים להציג את העבודה שלך ולדבר עליה, אפילו ללמוד איך להתראיין למשרות מסויימות. אלו כלים שקשה מאוד לרכוש באקדמיה והרבה סטודנטים נזרקים לעולם שבחוץ עם מעט מאוד הכנה ועם המון ציפיות.

עיצוב טיפוגרפי לסינגל ״מי מחפש אותי״ של מאור אדרי

לחברים שמסיימים השנה אני רוצה לומר - קחו את הזמן, תבינו מה באמת מעניין אתכם ורוצו. אל תפחדו לעבוד במקומות קטנים בזמן שאתם מפתחים את מה שאתם באמת אוהבים, אפילו מהצד. אפשר ללמוד גם אחרי האקדמיה, רק צריך המון כוח רצון והתמדה. גם אני לעצמי מקווה להמשיך ולהתקדם בעולם בו אני נמצא כעת, ובשעות הפנאי להמשיך להתפתח בתחומים אחרים שמאוד עניינו אותי כמו עיצוב אותיות, לטרינג ואיור.

ולבסוף, זו אולי לא עבודה גרפית אבל הפרויקט טייפ־ג׳אם שהרמתי השנה היה סוג של חלום שנורא פחדתי להגשים, אבל הוא גם הוכחה לעצמי שבחיים של משרה מלאה של 9 עד 5 אפשר גם לנשום וליהנות.

 

תרה ורון

אוקיי, אז השנה עברה בטיל, קורים דברים והזמן טס. קצת לפני שסיימתי את הלימודים פנו אלי מחברת איירון סורס והתקבלתי, כך שמיד בסיום פרויקט הגמר ארזתי את חיי ועברתי לתל־אביב לטובת עבודה בסטודיו, ואני מאוד מרוצה ונהנית.

החוויה בלימודים היא מאוד אינטנסיבית ודורשת המון אנרגיה, עמידה בלחץ, ועוד, ככה שהנחיתה בעולם האמיתי היתה למעשה רגועה יותר

הלימודים נתנו לי את הבסיס ואת הכלים, שמו דגש על היצירתיות וכמובן פתחו את הראש. בגדול, החוויה בבצלאל היא מאוד אינטנסיבית ודורשת המון אנרגיה, עמידה בלחץ, דחיפה לקצה ותחרותיות, ככה שהנחיתה בעולם האמיתי היתה למעשה רגועה יותר, יחסית ללימודים.

לכן כנראה אני גם עדיין לא ממש מתגעגעת לבצלאל :) אבל ארצה בעתיד הקרוב ללמוד תואר שני, כנראה בתולדות האמנות. אבל אם בכל זאת געגועים, אז למרצה שלי מעיין לויצקי האחת והיחידה. בהקשר שלה אז גם אזכיר שהקורס שהרגשתי שהכי חסר לי הוא בנושאי UX/UI, עיצוב ואיפיון ובניית אתרים. אמנם לקחתי קורס בחירה אחד אבל התחום לא ממש מפותח בבצלאל ומאוד בסיסי.

גליות שתרה עיצבה לאירוויזיון 2019

לכל אלו שתכף מסיימים את התואר או אולי לאלו שיעשו את זה שנה הבאה, הייתי ממליצה לסיים את הפרויקט שבוע או כמה ימים לפני ולא למשוך את העבודה עד הרגע האחרון, לקחת את הימים האלו להחזרת האנרגיות ולהורדת הסטרס. אני חושבת שגם אלו שרוצים לעבוד בתור פרילנס צריכים קצת להשתפשף בשוק וכן להתחיל במקום עבודה שבו יוכלו להחשף לעולם ולהבין איך דברים עובדים, ללמוד שיטות עבודה ולסלול את הדרך לכיוון המדוייק והנכון להם. אני אולי לא לקחתי את הזמן כמו שאני ממליצה אבל כרגע מאוד טוב לי בפוזיציה הנוכחית שלי בעבודה, ככה שאשמח להתפתח במקום הזה.

 

יעל מולכו ואלה שדה

יעל ואלה שזכו שנה שעברה כזוג על פרויקט הגמר המשותף שלהן, המשיכו באותו מימד וענו לנו ביחד:

האות ה״א מתוך מקבץ אותיות שיצרנו בשנה האחרונה בקיטנה שלנו!

אלה: אני עובדת היום כפרילנסרית וגם בסטודיו הליגה של קובי לוי הנסיך!

יעל: אני הספקתי להתחתן! וגם עובדת היום כפרילנסרית.

ביחד אנחנו משחקות באותיות ומכייפות!

יעל ואלה: התואר הועיל לנו מאוד, הוא פתח בפנינו עולמות שלמים של אמנות, עיצוב ופילוסופיה והכי כיף שבלימודים אין לקוח. מעבר לזה אנחנו מתגעגעות לקפה ומאפה אצל אהוד, לשיעורי שכבה באודיטוריום ולשבת בספסל באמצע היום, סתם כי מותר.

אלה: אני לא יכולה לשכוח את מנחם גולדנברג המרצה לפילוסופיה.

פרויקט הגמר זה כמו להזמין בגדים באינטרנט, ההתרגשות גדולה ובסוף זה נגמר בפוף!

יעל: ואני את המרצה לטבע דומם אהוד פתחי.

יעל ואלה: ושתינו מתגעגעות לגלעד פריד המלווה שלנו לפרויקט הגמר המשותף וחבר אמת! באותה הזדמנות היינו רוצות לבקש שיוסיפו גם קורס שקשור לטקסטיל, אם אפשר. לבוגרים הטריים אנחנו מזכירות שהכי חשוב זה להנות! ואל תשכחו שפרויקט הגמר זה כמו להזמין בגדים באינטרנט, ההתרגשות גדולה ובסוף זה נגמר בפוף!

בעתיד הקרוב אנחנו רוצות להמשיך ללמוד (סיום תואר, תואר שני) וכמובן רואות את עצמנו עובדות יחד בסטודיו החלומות שלנו!

 

נועם דושי

כרזה שעוצבה לריפלז כחלק מסדרת איורים לכבוד ראש השנה הסיני

אז מה עשיתי בשנה האחרונה? הרבה! טסתי לפורטוגל לשלושה שבועות, אימצתי כלבה עם בת הזוג שלי, המשכתי לעבוד כעצמאי ובנוסף התחלתי לעבוד בריפלז - סטארט־אפ ישראלי שפיתח מדפסת שמדפיסה על קפה, בירה, קוקטיילים ושייקים, הדפסה על קצף בעצם. אני עובד שם כמאייר ומעצב. בנוגע לויצו, הלימודים הועילו לי מאוד. מלבד עבודות של ציורי קיר כעצמאי, כל הדברים המקצועיים שאני עוסק בהם כיום קשורים באופן ישיר ללימודי תקשורת חזותית בחיפה, ואני לא חושב שהייתי יכול להתקדם בתחום העיצוב בלי ללמוד.

אני הכי מתגעגע לורסטיליות. ההתעסקות במגוון רחב של תחומים קצת חסר לי כיום במקום העבודה שלי, למרות שגם לשם הצלחתי להכניס איכשהו ציורי קיר ועיצוב פוסטרים. אני גם לא יכול לשכוח את השיעורים עם המרצות טרי שרויאר ואונה שגב. אבל קורס שבהחלט הייתי מוסיף אם הייתי יכול היה אחד שעוסק בעיצוב פונטים.

אני לא חושב שהייתי יכול להתקדם בתחום העיצוב בלי ללמוד

ההמלצה שלי לבוגרים טריים לא לקחת קשה מידי את ההגשות, ולהתייחס לתערוכת בוגרים כאירוע כיף ומרגש. אולי זה משהו שמאפיין אותי באופן כללי, כי גם לגבי השאלה על תוכניות לעתיד, התשובה שלי היא שאני לא נוטה לחשוב כל כך רחוק.

 

איתן אדרי

למעשה מאז תחילת שנה ג' אני עובד בסטודיו Bh בקיבוץ מגידו בצפון. אחרי שסיימתי את פרויקט הגמר נכנסתי כמעצב במשרה מלאה ומאז חודש אפריל האחרון אני מנהל את הסטודיו. במקביל בשנה האחרונה יצרתי פיילוט ללימודי עיצוב גרפי בעמותת תפוח, ובמעט זמן שנותר אני עובד גם כפרילאנס כשיש פרויקטים מאתגרים ומעניינים.

מתוך אחת הכפולות מהגדת הפסח של אסופה שאיתן לקח בה חלק השנה

זה אולי סוד קטן, אבל אחרי שאגשים פרויקט משמעותי וגדול אני חושב שאצא לדרך עצמאית בעוד כשלוש שנים

הלימודים ב"גורן" הועילו בעיקר בנושא החשיבה היצירתית. אני חושב שאת הנושא הטכני ניתן ללמוד לבד מהרשת. דבר נוסף שהועיל במיוחד זה עניין הפרזנטציות ועמידה מול קהל.  אבל אסור גם לשכוח את הישיבה בשמש ולהפסקות הפעילות, אליהן אני מתגעגע. ובנימה דיפולמטית יותר אציין שמאוד נהנתי מהסגל בגורן, יש לא מעט מרצים ומרצות אותם לא אשכח כל־כך מהר. וגם, כל הנושא של תלת־ממד קצת התפספס. למדתי אותו לבד במהלך הלימודים אבל הייתי שמח ללמוד אותו בצורה מקצועית יותר.

לבוגרים שהרגע מצטרפים למעגל העבודה, אני ממליץ בעיקר לנשום ולהבין שיש חיים אחרי פרויקט הגמר, והכי חשוב לשמור על תשוקה ועשייה. לגביי, זה אולי סוד קטן, אבל אחרי שאגשים פרויקט משמעותי וגדול אני חושב שאצא לדרך עצמאית בעוד כשלוש שנים.

 

תומר יצחק

בשנה האחרונה אני עובד כמנהל מחלקת Visual Communication בחברת פגסוס מדיקל ובמקביל עובד כעצמאי בתחום הדפוס, עיצוב, הפקה וכתיבת ספרים. בין היתר, בנובמבר אתארח באוניברסיטת זלצבורג שבאוסטריה ושם אספר על העשייה שלי בתחום הטיפוגרפיה, זהות ופוליטיקה. אין ספק שהלימודים לתואר בתקשורת חזותית העניקו לי רבות. הלימודים מנחים אותנו לעסוק במה שנכון תקשורתית ולא רק במה שיפה. קודם כל להעביר מסר חזותי, מתומצת ואז מגיע המיקוד בעיצוב.

אני בעיקר מתגעגע לחממה שהאקדמיה מייצרת ואת חלון הזמן שהיא מאפשרת כדי לחקור וללכת לאיבוד בכל נושא שהעסיק אותי

אני בעיקר מתגעגע ל״חממה״ שהאקדמיה מייצרת ואת חלון הזמן שהיא מאפשרת כדי לחקור, לבדוק, וללכת לאיבוד בכל נושא שהעסיק אותי. עניין שלעיתים לא מתאפשר ב״עולם האמיתי״ בטח לא בפרקי הזמן שהייתי רוצה. בחלונות הזמן שכבר היו לי בחולון לא אשכח את המרצים עודד עזר, דוד מוסקוביץ׳ וראלף דה־יונג. שהעניקו לי אסקפיזם עיצובי טהור. קורסים שבכל זאת היו חסרים לי הם בתחום הוידיאו והתנועה.

מתוך העבודה על ספר אומן, לעשייה של המעצב עופר זיק

לבוגרים הטריים אני ממליץ לתכנן ולשמור על יחס של 80/20 בין עבודה (80%) לזמן המוקדש לפרויקטים אישיים (20%). אבל אם חוזרים רגע לפרויקט הגמר, חשוב להיזכר ולהתמקד בנושא המרכזי של הפרויקט ולהוריד אלמנטים מסיחי דעת, לאורך כל הססמטר האחרון של התואר. אני מקווה שבעוד שלוש שנים אהיה אחרי תואר שני בטיפוגרפיה ואמשיך בעשייה עצמאית.

 

מירי דביר

שנה שלמה עברה, הא? אז ככה, בתחילת השנה הצגתי את ״בקרוב אצלכם״ - תערוכת יחיד שהיתה המשך לפרויקט הגמר שלי והוצגה בחלל הגלריה של מזא״ה 9. כיום אני עובדת כארט דיירקטור בסטודיו למיתוג, מקשקשת בפרילאנס ומתכוננת לשבוע האיור, בו אציג במסגרת תערוכה קבוצתית שסוקרת עשור של עשייה ואיור בקורס איור ספרי ילדים של נעמה בנזימן במכון הטכנולוגי בחולון.

עולם העיצוב משתנה ללא הרף, וחשוב להיות מודעים לכך ולהיות מסוגלים לרוץ יחד איתו

כחלק מזה, חשוב לי לציין שהיסודות העיצוביים והכלים להתבוננות וחקר שמקנים הלימודים הם חשובים, ומהווים את הבסיס לפיתוח נקודת מבט ייחודית ויכולת ניתוח עיצובית, עקרונות שנכונים ללא קשר להתמחות שבחרת. יחד עם זאת, יש המון המון למידה עצמאית – עולם העיצוב משתנה ללא הרף, וחשוב להיות מודעים לכך ולהיות מסוגלים לרוץ יחד איתו. אני מתגעגעת לחופש המוחלט ביצירה, גם אם זה משהו שלא קולטים באותו רגע, והייתי שמחה לחזור לאיזה שיעור או שניים אצל המרצים דוד מוסקוביץ ואיתמר חייפץ, שני מטורפים שאת ההבנה, הרגישות והדיוק שלהם אני לוקחת איתי עד היום.

מתוך לוח שנה שמירי יצרה השנה

והנה עוד קורס שהלוואי והייתי יכולה לבחור במכון הטכנולוגי – ״התנהלות עסקית למעצבים צעירים ודבילים״, שעליו הייתי ממליץ בחום גם לבוגרים הצעירים של השנה. ועכשיו באמת – בתקופה שלפני ההגשות הכל מתנקז לגל נפשי נורא קיצוני, וכל השיח עובר לפסים מאוד סופניים. הכל ממש בסדר, אתם הכי מעולים, פשוט צ׳יל דאון. ואם לשמור על הראש הפתוח אז פשוט תעשו כמוני, תדמיינו שעוד שלוש שנים השם שלכם יופיע לפחות ב'פורבס 100'. מה שלא אעשה, מה שלא תעשו – בעיני זה לא פחות ממדהים לעסוק במה שיש לכם פאשן מטורף אליו, וזה בדיוק מה שהייתי מאחלת לעצמי.



תגובה אחת

תגובות פייסבוק