מעצבי הפונטים הישראלים – חלק ראשון: חלוצי המחשב

פונטים עבריים הם כבר מזמן לא רק רכיבים שקטים בתרבות ובשפה שלנו, אלא גיבורי תרבות קטנים המקודדים בצורות שחוזרות על עצמן ברבבות וריאציות ומדיות. מעצבי הפונטים הפכו מוכרים אף הם מחוץ לזירה הקטנה של העיצוב הגרפי, והביטוי הטיפוגרפי מקבל הכרה כצורת ביטוי אומנותית ועיצובית בקרב הקהל הרחב. כך גם אצלנו בישראל, מעצבי האותיות והטיפוגרפים מתחילים לתפוס את מקומם הראוי בקדמת במת העיצוב המקומית.

ההיסטוריה של הטיפוגרפיה העברית מתחילה לפני מאות שנים, עם המצאת הדפוס, וכמובן, לפני כן באלפי השנים שבהן התפתחה האות העברית. פונטים קלאסיים עוצבו במאה העשרים על־ידי רפאל פרנק, פרנציסקה ברוך, אליהו קורן (קורנגולד), איסמר (איתמר) דוד, עדה ירדני, אשר אורון, הנרי פרידלנדר, צבי נרקיס, פסח עיר־שי, משה שפיצר, צבי האוזמן, טוביה אהרוני, ועוד רבים וטובים. מאמרים רבים נכתבו על תרומתם העיצובית בדברי הימים של היסטוריית העיצוב בישראל.

הרנסנס הטיפוגרפי העברי החל במאה העשרים, אך לקראת המאה העשרים ואחת ועד ימינו, אפשר להצביע על מגמה חדשה – התפוצצות של כישרון וגיוון בקנה מידה חדש בטיפוגרפיה העברית, שבאה בעקבות ובמקביל למהפכה הדיגיטלית

אנחנו רוצים לספר סיפור אחר, על הדורות הבאים שבאו אחריהם, או ליתר דיוק, הדור האחרון של מעצבי הפונטים, אלה שהתחילו ואף ממשיכים את המהפכה הדיגיטלית של הפונט העברי. כאמור, הרנסנס הטיפוגרפי העברי החל במאה העשרים, אך לקראת המאה העשרים ואחת ועד ימינו, אפשר להצביע על מגמה חדשה – התפוצצות של כישרון וגיוון בקנה מידה חדש בטיפוגרפיה העברית, שבאה בעקבות ובמקביל למהפכה הדיגיטלית.

במשך זמן רב, משנות הקמתה של המדינה ועד לתחילת שנות התשעים, היה תלוי עולם הפרסום והעיצוב במגוון מצומצם מאוד של פונטים עבריים אשר רובם נוצרו עד לשנות השבעים. הקטלוג המפורסם של ״בצלאל״ שעיצב אילן מולכו בשנת 1981 היה למסמן תקופה, בה פונטים יצוקים ששימשו בעבר בדפוס בלט נמכרו לפי משקל להתכה, ולמעשה איבדו את החשיבות השימושית שלהם אל מול טכנולוגיות חדישות יותר (למשל ״סדר־צלם״ ו״לטראסט״).

באמצע שנות השמונים נכנסו המחשבים האישיים מתוצרת Apple ותואמי IBM לחיינו, והמחשב הפך לכלי העיקרי בסטודיו. קלות השימוש במחשב איפשר למעצבים לעצב יותר, בקצב מהיר יותר, ולעצב עם פונטים בעצמם (קודם לכן היה בית הדפוס אחראי לעימוד טקסטים ארוכים). המציאות החדשה הזו יצרה צורך אמיתי להפקת גרסאות דיגיטליות של פונטים ותיקים, ובעקבותיהם גם פונטים עבריים חדשים. בניגוד לתהליכי העיצוב וההפקה הפיזיים הממושכים של הפונטים בעבר, כעת ניתן היה לעצבם במשך זמן קצר יותר ולספקם לשוק רעב מאוד.

בשנת 2007 פרסם יהודה חופשי מאמר בשם ״עיצוב טיפוגרפי עכשווי בישראל״. במאמרו כתב כך:

בתחילת שנות ה־90' עבר תחום הטלוויזיה בישראל מהפכה... שינוי בטכנולוגיות השידור, ייצור מסכים מתקדמים כמו גם הפיכת המדיום למרכזי ובעל השפעה מכרעת, יצרו צרכים עיצוביים חדשים והבנות שונות בתהליך עיצוב אותיות.

לחלל הזה נכנסו שמואל סלע בשנות השמונים, ומאוחר יותר צביקה רוזנברג ונדב עזרא, שהקימו סטודיואים טיפוגרפיים בעלי קטלוג פונטים מגוון.

שמואל סלע

otsela.co.il
fb.me/ShmuelSela

הסיפור מתחיל בסביבות שנות השבעים. זו אולי התחלה שרירותית, אך בחרנו לפתוח עם אחד ממעצבי הפונטים הוותיקים שעדיין פועלים כיום – שמואל סלע, מעצב ומרצה לשעבר בבצלאל. משנת 1977 החל סלע להוציא לאור פונטים עבריים שהופקו בגיליונות אותיות מעתק, מכונות כתיבה, מערכות סדר־צילום ומחשבים אישיים. מ־1992 משווק סלע בעצמו את רישיון השימוש בפונטים שלו במחשבים אישיים.

פונט ״סלעית״ שיצא לאור בשנת 1987

בדף הפייסבוק שלו (״אות סלע״) מפרסם סלע, בין היתר, פריטים ארכיוניים נדירים מתקופות שבהן היצירה והעשייה הטיפוגרפית השתמשה בכלים טכנולוגיים שונים לחלוטין מאשר היום. בריאיון שערך עם סלע, כתב אבנר פינצ׳ובר: ״סביר מאוד להניח שסלע השקיע בעבודה על עיצוב אותיות יותר זמן מכל מעצב פונטים ישראלי פעיל״.

סלע כתב את "עשרת הדיברות של עיצוב טיפוס־אות", ופועל למען פיתוחה של ״תרבות־אות״ בישראל, שבה תזכה הטיפוגרפיה העברית למעמד תרבותי ואמנותי מרכזי וחשוב יותר בחברה הישראלית. משפחות הפונטים 'סלעית' ו'סלע אציל', שעוצבו על־ידי שמואל סלע ויצאו לאור כפונטים למחשבים אישיים בתחילת 1992, היו למעשה הראשונות שכללו סימן שקל חדש מעוצב בסגנון טיפוס האות (הסימן עוצב על־ידי משה פרג בשנות השבעים). התקדים הזה יצר נורמה, ומאז רוב הפונטים העבריים כוללים סימן ₪ התואם בעיצובו לסגנון טיפוס האות שלו.

מבין הפונטים הבולטים שעיצב:

סַלעית (1987) ● סלע אציל (1987) ● סלע קלאסי (1988) ● יהלום סלע (כתב יד אלגנטי – הראשון מסוגו בעברית 1986) ● מפל (1993) ● דולפינים (הטיפוס העברי הראשון בעל תגים מרובעים תחתונים 1998) ● אינפו (2005) ● יעל סלע (1994) ● מגנט (2003) ● אלינויה (2010) ● פוטון (2011)

צביקה רוזנברג

masterfont.co.il
fb.me/zvika.rosenberg.5

צביקה רוזנברג למד טיפוגרפיה באוניברסיטת המפתחים של Apple ובחברת Adobe ונמנה עם קהילת מפתחי הפונטים של Apple. הוא גם חבר ומרצה באיגודים טיפוגרפיים בין־לאומיים ומחזיק בפרסים בין־לאומיים וישראליים בעיצוב אותיות. התעניינותו באותיות החלה כשכתב הגדה שלמה של פסח בעזרת עט "רפידוגרף" בגיל 17.

לקט מתוך הפונטים שעיצב רוזנברג, מתוך אתר מאסטרפונט

רוזנברג הקים את ״מסטרפונט״ לפני כ־30 שנה, כחברה המספקת מגוון רחב של פונטים עבריים לשימוש מסחרי, פרי עטם של רוזנברג ומעצבים נוספים.

ייתכן כי הנראות הטיפוגרפית של העיצוב הישראלי בשנות התשעים ותחילת האלפיים הייתה ביטוי של פונטים רבים שנמכרו במסטרפונט, שנהנתה אז מבלעדיות כמעט מוחלטת בשוק. בין הפונטים הבולטים באתר מסטרפונט אפשר למצוא את ״אבות המזון״ של הטיפוגרפיה העברית; מדובר על פונטים שעוצבו על־ידי טיפוגרפים ותיקים (חלקם אף נפטר) מהמאה העשרים שהם או צאצאיהם חתמו עם רוזנברג, במקרים רבים, חוזי שיווק בלעדיים על הפונטים שיצרו, כגון: ״פרנק־ריהל״, ״שוקן״, ״עדה״, ״אורון״ ועוד רבים.

נדב עזרא

fontbit.co.il
fb.me/nadav.ezra.5

נדב למד במכון הטכנולוגי חולון וייסד את ״פונטביט״ בשנת 1999 עם חיים כדורי. בדומה ל״מסטרפונט״, הפכה פונטביט לחברה מהותית בנוף העיצובי בזכות ספרייה מגוונת של פונטים שהרחיבו את המנעד הטיפוגרפי, ואפשרו למעצבים הישראלים לקנות משפחות פונטים רבות ברכישה אחת, ובכך לספק מגוון פתרונות לצרכים עיצוביים שונים. נדב מעיד כי התחיל בהשראת המרצה שלו בחולון – איתן ברטל, שעיצב בתחילת שנות האלפיים את הפונטים 'הומניסט' ו'ברטל' שזכו להצלחה רבה, עובדה שגרמה לנדב לנסות גם.

פונט ״טיפוגרף״ שעיצב נדב עזרא בשנת 1999

לדבריו: "חמש השנים הראשונות שלנו היו מרוץ לפרסום כמה שיותר פונטים, בכדי לתת פייט למסטרפונט ולנצל את הרעב הטיפוגרפי שהיה, עד שאפשר היה לומר שיצרנו קרנבל – מאוד צבעוני, קיצוני, המון צורות". בתקופה האחרונה נדב מקדיש את זמנו ומרצו לפיתוח אותיות־ספר חדשות, מתוך מחקר צורני שעשה במהלך השנים האחרונות. בפיתוח זה הוא הוא רואה גם לנכון, בין היתר, לפתח וריאציות על טיפוס האות הקלאסיים (כמו פרנק ריהל), ולבחון אותם בזירה הדיגיטלית.

"לאחרונה מצאתי עניין רב יותר בפיתוח אות־ספר, ולכן התחלתי במסע היכרות עם המבניות שלה", מספר לנו נדב, "ומאז אני 'עמוק' בתוך העניין ומרצה על זה בכל הארץ. התהליך נמצא בעיצומו היום ובקרוב נצא עם קטלוג חדש, שבו יבוא לידי ביטוי המחקר האמור בגרסאות מעודכנות לפונטים שונים בחלק משמעותי מהספרייה שלנו".

מבין הפונטים הבולטים שעוצבו בסטודיו: טיפוגרף (1999) ● ספוילר (2007) ● רפורמה (2002) ● אלגנטי (2002) ● פרקטיקה (2010) ● חלוצים (2007) ● מטאלי (2007) ● אקסטזה (1999)

שמואל גוטמן

הודות לתוכנת מעבד התמלילים הפופולרית Word זכה כל החפץ בכך בגישה לגרסאות דיגיטליות של פונטים עבריים קלאסיים. רבים מהפונטים שעוצבו עבור מערכת ההפעלה Windows ותוכנות Office, נוצרו או עברו דיגיטציה על־ידי שמואל גוטמן ז״ל (1925, רייצא, סלובקיה – 2006, ירושלים), שהיה מעצב פונטים חרדי. גוטמן עסק מגיל צעיר בסרטוט אותיות ובעיצוב פונטים, בין היתר גם כאשר זייף את תעודת הנאצי שהצילה את חייו במלחמת העולם השנייה. לאחר שעלה לארץ עבד במחלקה הגרפית של הקרן הקיימת לישראל, תחת ניהולו של אליהו קורן, מי שלימים יעצב את הפונט "קורן".

פונט גוטמן מנטובה דקור

בשנת 1964 הקים בירושלים את המסדרה העברית הראשונה למחשבים ומאוחר יותר היה אחראי לעיצוב הפונט הראשון של התנ"ך בהוצאת ידיעות אחרונות. ככל הנראה הוא עיצב יותר מ־160 פונטים. לדבריו, תהליך יצירת האותיות דורש את השקעת נשמת המעצב בצורת הפונטים: "צריך שהאות תהיה אורגנית, כלומר, שתנבע באופן נכון וטבעי מתוך העט שבו משתמשים; שתתפתח בלי עיוותים; שכל האותיות בסדרה ירכיבו משפחה אחת שלמה, ושתשמור על צורתה בכל מיני גדלים." לדעתו, מי שלא נולד עם 'זה', חבל לו על הזמן: "נשמה אי־אפשר לקנות – ובמיוחד נשמה הקשורה לאותיות של שפת הקודש."

עד כאן סקרנו את המעצבים שהניחו את היסודות לעיצוב האות העברית בממד הדיגיטלי, ובעשותם כן פרצו את הדרך לבאים אחריהם, הטיפוגרפים שהעמיקו וחקרו את המימד הרשתי, את עיצוב האות לאינטרנט. בחלק הבא נמשיך ונסקור את אותם מעצבים חדשניים ופורצי דרך, שזיהו את החוסר במגוון הפונטים ברשת העברית, ושהחליטו ליצור פתרונות טיפוגרפיים שעבדו לטובתם ולטובת כולנו.