בשגרת המלחמה החדשה שנכפתה עלינו הראש נמצא כל הזמן מול מסך. בין ידיעות חדשותיות וסיפורים כואבים ואמיצים, חיפשתי ומצאתי פיסה קטנה של נחמה. נקודת התקווה הזו הבליחה באיוריו של המאייר אור יוגב, בהם הוא מציג את המציאות החדשה כפי שהוא רואה אותה, כך שהיא חושפת את הכוחות הקטנים שמתנוצצים בשבועות האחרונים בחברה הישראלית.
אור (shabloolim) הוא בוגר בצלאל ומאייר כיום בחברת wix, במקור מקיבוץ דן שנמצא בגבול הצפון. החברים מהקיבוץ מכנים אותו ״שאבי״ אבל כולם מכירים אותו בשם ״שבלולים״. אור מנצל בדרך כלל את הרשתות החברתיות לטובת הצגת היצירות שלו, ובימים אלו מתהווה בהן סדרת מלחמה שקשה להישאר אדיש אליה.
"יש דברים שהם התהוות של מחשבה רגעית" - הילד והמספרים
מה תוכל לספר על תהליך היצירה של הסדרה הזו?
וואו, כל עבודה היא שונה ממש. לפעמים זה רעיון רגעי שאני מיד ניגש לבצע אותו. ובפעמים אחרות יש דברים שלוקח קצת יותר זמן להתבשל איתם, ואז אני נוהג לרשום לעצמי את מילות המפתח שעולות לי בראש.
אתה יכול לשתף אותנו בדברים שמאפיינים את הסגנון שלך, למשל שיטת הצביעה?
בפלטה שיצרתי לטובת הסדרה, כחול ולבן זה ישראל, אדום זה דם והרג, ירוק זה חמאס. העבודה היא כמו בדפוס רשת, אני עובד בשכבות שעולות אחת על השנייה וככה אני מקבל את הצבעים הכהים. החספוס הידני הוא משהו שאני מוסיף בסוף. בצורה הזו אני עובד מהר - בעיקר עם כתמים גדולים מאוד וללא ירידה לפרטים קטנים - אני אוהב לעבוד ככה.
איך אתה בוחר את נושאי האיור בסדרה הזאת?
אני משתדל להציג מודל אחר של גבורה או אומץ אזרחי שהוא לאו דווקא אנשים שהסתערו בקרב. אני רוצה להתמקד בגבורת האנשים הפשוטים במלחמה הזו. יש דברים שאני מודע לעובדה שהם מאוד סימבוליים - אלו בעצם סיפורים שממש מתבקש לאייר אותם, ויש את יוכבד ליפשיץ ואת עמית מן שהסיפורים שלהן נגעו בי ברמה האישית.
אם כבר אנחנו ברמה האישית, בוא נתמקד רגע בקשר שלך לקיבוצים בעוטף - למרות שאתה מתגורר כעת במרכז - אתה מגדיר את עצמך קיבוצניק? מה זה קיבוצניק בעיניך?
כן, אני קיבוצניק. להיות קיבוצניק זה אומר להיות מושמץ הרבה פעמים, זה ציבור שהיה לא מוערך בשנים האחרונות בעיקר בגלל פוליטיקה. השער הצהוב בכניסה לקיבוץ הוא למשל סמל, יש אנשים שחושבים שזה סמל לניתוק וההתנשאות של החברה הקיבוצית, אבל בשביל קיבוצניק זה הדלת של הבית שלו. בגלל השער אנחנו יחפים ולא נועלים דלתות, אם לא היו גדרות ושער צהוב היינו מתעוררים למשהו הרבה יותר נורא.
אבל אולי כדאי לזכור, בלי לעורר עוד מחלוקת פוליטית, בשביעי לאוקטובר הקיבוצים שמרו עלינו. אנחנו אלו שנמצאים על הגדר מול עזה, ולכן כקיבוצניק יש לי תחושת גאווה עכשיו יותר מבדרך כלל. למשל, יש סיפור שגדלתי עליו מגיל אפס מעין מורשת קרב ממלחמת ששת הימים שמתאר טנקים סוריים שחצו את הגבול לשדה חיטה, החבר׳ה של הקיבוץ שרפו את השדה והצליחו לעצור את המתקפה. עד היום יש טנק מפויח שעומד באמצע הדשא של הקיבוץ שלי, דן, כעדות אילמת לקרב ההוא.
"היצירה היא מעגל שמזין את עצמו, העבודות שלי עוזרות לאנשים להתמודד, והתגובות שלהם מניעות אותי ליצור עוד"
זה נדמה שאתה מנסה בעבודות שלך לבטא את הדיסוננס בין האידיליה השלווה של היומיום בקיבוץ, לבין הזוועות והטרגדיה שראינו מאז השביעי באוקטובר.
אפשר להגיד שכן. זה משהו שגדלתי איתו, גם אני חוויתי את אותן החששות מחדירה לקיבוץ ואני זוכר את הנוהל שבו היינו צריכים להיכנס הביתה, לכבות אורות ולנעול את הדלת. אז כן, אני בהחלט מנסה להכניס את הדיסוננס הזה לאיורים שלי.
ובכל זאת, מעניין אותי לדעת מה מניע אותך בימים אלו, אני יכולה לתאר לעצמי שזה מגיע גם ממקום מאוד רגשי אצלך, אתה קיבוצניק, אבא טרי, אז מסקרן להבין - האם אתה יוצר בשביל עצמך, כתרפיה? או בשביל העולם, כהסברה?
שילוב של שניהם. אני קודם כל יוצר בשבילי כי זו הדרך שלי להתמודד ולעכל את כל מה שקרה, אבל היצירה בעיניי היא מעגל שמזין את עצמו, העבודות שלי עוזרות לאנשים להתמודד, והתגובות שלהם מניעות אותי ליצור עוד.
האם יש לך תכנונים לתערוכות, יוזמות מיוחדות? יש כבר תערוכה שמתוכננת להציג בעוד כחודש במסגרת אאוטליין בירושלים - והשאיפה היא להדפיס בדפוס רשת את כל הסדרה, בכדי להשיג אפקט עוצמתי יותר.
שירי, כפיר ואריאל ביבס בשבי החמאס
"תמיד זה היה לי בראש. לא חשבתי שזה יקרה במציאות״ - צל המחבל על הבית בקיבוץ
ענבל ליברמן - רבש"צית קיבוץ ניר־עם, שבגבורתה הצילה חיים בקיבוץ
השער הצהוב - מתוך סדרת אנימציה מינורית
״כיתות הכוננות נגעו בי, הם גיבורים״ - מוקדש לכיתות הכוננות
