מיני־תערוכות שיצרו סטודנטיות לאוצרוּת בשנקר מעניקות מבט מרענן לגרפיקה של פעם – חלק א׳

מטלת האוצרות הייתה חלק מקורס בהנחייתו של המעצב וכתב העיצוב של עיתון "הארץ" - עודד בן יהודה ששם להם למטרה להדגיש את חשיבותו של המחקר העיצובי, ולדון בקשר הסימביוטי של עולם התקשורת החזותית עם עולם האוצרות. מעבר לעבודת האוצרות והמחקר הויזואלי ניסו הסטודנטיות והסטודנטים גם להציף מחשבות חדשות על עיצוב גרפי ככלי משמעותי ודומיננטי במציאות שמקיפה אותנו, ולעורר ביקורת עניינית על עולם התקשורת החזותית, כחלק ממחקר רטרוספקטיבי שיעניק השראות חזותיות וקונספטואליות למעיינים במיני־תערוכות. כלל הכרזות הן מאוסף מרכז שנקר לחקר העיצוב.

עם הטורייה והסארפן

מיכל שולמן

שלוש הכרזות הבאות יבחנו שלוש נקודת מבט הבוחנת את תפקידי הנשים בתקופה זו ואת תרומתן למאבק הלאומי.

בכרזה הראשונה 'בואי עזרי לניצחון', שעיצב יוסף טאובמן, טרם הקמת המדינה, ניתן לראות שדימוי האישה מתעתע ולרגע אפשר לתהות האם זו אישה או גבר. אותה אישה אינה בתפקיד של לוחמת בחזית, אלא מהווה רק כוח מסייע, ותפקידה מסתכם בעזרתה להשגת הניצחון.

בכרזה השניה, מציג אוטה וליש דימוי של עקרת הבית מצולמת, כשהיא לבושה בשמלתה הביתית, תוך שהיא סורגת ומביטה מעלה בחיוך. אך גם היא, כמו בכרזה הראשונה, מציגה את דמותה של האישה תומכת הלחימה. היא נקראת לסיוע, רק לא בשדה הקרב, אלא בבית או למען אלו שכן יוצאים לחזית.

בכרזה השלישית 'יער החלוצה' משנת 1948, מציג אוטה וליש דמות של אישה מאויירת, עדינה למראה ולבושה בגדים מוקפדים. גם כאן כמו בכרזות האחרות, הטיפוגרפיה תומכת את המסר בהדגשת המילה 'יער' שמוצגת בגדול אל מול המילה 'חלוצה' הקטנה יותר.

הכרזות כולן, פונות ככל הנראה לאוכלוסייה נשית. הן מציגות דימויי אישה מטופחת וקורנת, כשהיא מלווה ב'כלי הלחימה' משלה: גלגל, מסרגות וכלי גינון. כמאמר השיר שבכותרת, הנשים לא אחזו בכלי לחימה ועבודה, אבל שירתו בתפקידים שהמדינה ייעדה להם, בעורף, בתרומה למאמץ המלחמתי מצד אחד, ובתמיכה לגברים הלוחמים בחזית מהצד השני.

שוויון מגדרי? כנראה שלא. בעיקר מיתוס שטופח ללא אחיזה ממשית במציאות.

גדר מפרידה?

יערה ניר־כחלון

בשלוש הכרזות הבאות אראה כיצד תוכן הכרזות נשען על טקסטים וסמלים אסוצייטיבים מוכרים לנו, כאן בישראל.

הפרדה / דן ריזינגר 2004
זוהי למעשה פרשנות חזותית לפתגם "וגר זאב עם כבש". בכרזה יש משחק חזותי השואף לאחד את ה"זאב" יחד עם ה"כבש". על מנת להדגיש את שני הצדדים עוד יותר, בתחתית הכרזה כתובה המילה - Separation, שמהווה גדר שחוצה את הכרזה, הפרדה בין המרחבים השונים ובין שני היצורים. המאמץ לאחד אותם בכל דרך אפשרית מתבטא באופן כל כך דומיננטי עד שכמעט ניתן לפספס שהמסר הוא בעצם הפוך - הגיע הזמן לנסות בנפרד - חד וחלק.

דו קיום/ ירום ורדימון 2001
בניגוד לדימויים הגופניים של לב וידיים המופיעים במרכז הכרזה, הרקע הוא בטון המוסיף סמליות נוספת. הבטון נראה זר אל מול הלב הארכיטיפי שמעורר דווקא רגשות של אהבה, חמלה ואמפתיה. בשונה מהכרזה הקודמת כאן הפרשנות היא אישית, לב אחד, סמל אחד או מילה אחת - פתרון אחד.

הצבעים המאוחדים של הבטון / יוסי למל 2005
בכרזה נראית גדר ההפרדה מוצגת באפור מונוכרומטי ומנוכר, שאופן ייצוגה משווה לו סקאלת צבעים מדומה. ליד מוסיף למל כיתוב ציני מעולם מותגי האופנה באזכור למותג הבגדים 'United Colors of Benetton' בשינוי שם המותג לבטון בתעתיק עברי. השימוש הביקורתי בעולם הפרסום והשיווק והטקסט המינימלי מול מסת הבטון האפורה שתופסת את החלק העיקרי בכרזה, מעביר מסר של מציאות שמוחקת צבעים או מול סקלת צבעים כביטוי לשמחה, לגיוון ולחיים, והמרחק הרב לשלום.

שלוש הכרזות מציגות פרשנויות חזותיות שונות בין היתר למושגים - 'גדר' ו'הגדרה', ובעיקר בשאלת המשמעות של ההפרדה שיוצרת ״הגדר״ המפורסמת.

בין איזון להפרעה

ניב נודלמן

החיים שלנו מלאים בהפרעות. הפרעות מעשה ידינו והפרעות שהן מחוץ לשליטתנו.
הנטיה הטבעית שלנו היא לשאוף לחזור לאיזון. שלוש הכרזות שלפנינו נעות על המתח הזה.

הספירלה הטיפוגרפית, שמופיעה במרכז הכרזה מגלריה 303 (1964), הופכת בזכות עיצוב הגופן הזוויתי, והסריפי לשלד קונכיה אורגני, על זמני. באופן טבעי אנו מנסים לפענח את המילים בתוך רצף האותיות, אך כמו בתפזורת, אין דרך אחת לפענוח. המעגל הספירלי קורא לנו לחזור לנקודה בה התחלנו.

הכרזה המינימליסטית של דוד טרטקובר (2018), שמצטטת את אמירתו של ראש הממשלה לשעבר במהלך חקירתו, הופכת בהקשר זה לאמירה על האנושות כולה. הטקסט החד, עם הטיפוגרפיה המודגשת והסימטרית, מעוררת מחשבה על המעגל ההתנהגותי שחוזר על עצמו והופך את המעשים שלנו לחסרי משמעות.

שלוש המופעים של כדור הארץ, אותם מציג דן ריזינגר (1992) בכרזה שעוסקת באיכות הסביבה מבטאים מחזוריות בלתי נגמרת, כוכב לכת ששוקע ומופיע שוב ושוב, כמו אותה ספירלה טיפוגרפית בכרזה מגלריה 303.

הצבת הכרזות זו לצד זו מציגה את הדואליות בהתנהגות שלנו. כדור הארץ השוקע שמבטא את היכולת להפר את האיזון ולעשות מעשים קשים וכבדי משקל, לעומת ההיסטוריה שחוזרת על עצמה, ניסיון ריק מתוכן להשיב את האיזון על כנו, המתבטאת ב"כלום" של טרטקובר, ובאותיות שמאבדות את משמעותן והופכות לצורה ספירלית בכרזה מגלריה 303.

הוראות הפעלה בראי הזמן

שולי כץ

את הוראות ההפעלה אנו פוגשים בקניית מוצר חדש; הן הרי מצורפות אליו על מנת שנדע כיצד להשתמש בדבר. אבל מה קורה אם לא קוראים את הוראות? האם רק במקרה של תקלה או בעיה אנחנו חוזרים להוראות ההפעלה ורק בשביל להבין איפה הטעות?

שלוש הכרזות מתארות הוראות הפעלה "מומלצות" והן כולן מטעם משרדים ממשלתיים. הן מתקשרות עם הצופה דרך המלצה של ביצוע אחר הוראות המתוארות כדימוי וטקסט. הטקסט מופיע בשלוש הכרזות מוצג כציווי ומסומן בסימן קריאה בסוף ההוראה.

בכרזה "עזור לעיוור לעזור לעצמו!" של המעצב גדעון קייך, מטעם משרד החינוך והתיירות והמרכז לעיוור בישראל, מוצגות שתי דמויות עשויות מגזרות נייר, של שני ילדים קופצים בחבל. ההוראה כתובה בתחתית הכרזה "עזור לעיוור לעזור לעצמו". ההוראה מעלה מספר שאלות כמו: האם עיוור צריך שיעזרו לו לעזור לעצמו? מהן גבולות העזרה? ואיפה פרטיות העיוור?

"שמור אופנייך במצב תקין!" כרזה של המעצב אליעזר ויסהוף, משנת 1979, בשונה מקודמתה היא מטעם המועצה הלאומית למניעת תאונות של משרד התחבורה. הטקסט בכרזה קורא לרוכבים לשמור על האופניים הפרטיים שלהם במצב תקין. הוא כתוב כהוראה במילים ונתמך על ידי הדימוי, ויחד הם מדגישים את אביזרי הבטיחות באופניים שיש לבדוק ולשמור על תקינותם.

כרזה נוספת של המעצב אליעזר ויסהוף ״תייר בדרך, עזור לו!״ מטעם משרד התיירות, משנת 1988, מתארת אדם סוחב מזוודות בתוך תמרור משולש. את צורת המשולש שואל ויסהוף כסמל לזהירות. בכרזה מצורף טקסט עם הוראה נוספת - "אדיבות לתייר והמשק נשכר". המשפט הנוסף מאיר את כוונות משרד התיירות באור עמום על כוונתו ושומר על הבטחה פרסומית הנוגעת להצלחת המשק הישראלי כולו.

השאלות העולות מהכרזות מעבר לתהייה על ההוראה הכתובה בהן, מקבלות גם הקשר של זמן. כולן נעשו בטווח שבין שנות השישים לשמונים במדינת ישראל - האם הן עומדות במבחן הזמן? האם החברה שהשתנתה מפענחת את הכרזות שונה מבעבר? האם שינויים טכנולוגיים משנים את התפיסה של החברה לגבי ההוראות? הפתרונות לצופים.

כָּאפָה

סלעית יעקבי

פירוש המושג "כאפה" בתרבות הישראלית מתאר מכה שמגיעה ללא הכנה מראש ופוגעת ישירות בבטן הרכה. הכאפה היא ביטוי לפעולה פיזית אבל גם מתארת פעולה מטאפורית. היא יכולה להכות במישורים אישיים, חברתיים, כלכליים, אסתטיים או פוליטיים. בשלוש הכרזות הבאות, אשר נעשו בתקופות שונות משנות החמישים ועד שנות האלפיים ישנו שימוש בדימוי של כף־היד, שיוצרת אפקט של ״כאפה״ לצופה בהן בצורה זו או אחרת.

הכרזה הראשונה היא כרזת תעמולה של הממסד שעיצבו האחים שמיר בשנת 1959. כרזה זו עוצבה עבור שירותי המודיעין, והיא מזהירה את האזרחים להימנע משימוש בשוק השחור. עיצוב הכרזה מעביר מסר ברור, מצומצם באלמנטים ובעל ניגודיות חזקה של צבעי שחור לבן. טביעת־היד השחורה, גסה ומזוהה עם תנועה שקוראת לעצור.

הכרזה השנייה, בעיצובו יוסי למל משנת 1996 , עוצבה עבור "אמנסטי אינטרנשיונל" ארגון העוסק בזכויות אדם. עיצוב הכרזה משתמש ביד לבנה גדולה המושטת לעזרה ומארבעת הרווחים שבין האצבעות נוצרות ארבע ידיים אדומות מתוחות מעלה הקוראות לעזרה.

הכרזה השלישית, בעיצוב דוד טרטקובר 2004 מציגה את כף־ידו של מרדכי ואנונו ומשמשת את טרטקובר כמוטו בעבודותיו האישיות והפוליטיות. כף־ידו מוצמדת לחלון בבקשה לעזרה, בעט שחור כתוב תאריך ומקום חטיפתו של ואנונו. טרטקובר מוסיף בצבע צהוב את המשפט: Design Hand Free (אימרה בעלת משמעות כפולה הנובעת משימוש בשם של תוכנת גרפיקה נפוצה בשנות התשעים).

דימוי היד בכל הכרזות משמש כ"כאפה" המדברת בלשון רבים ומאפשרת למציג להעביר מסרים חדים וברורים, ללא תלות בתרבות זמן או דעות פוליטיות.

דיוור ישיר

איציק כוכבי

בשנת 1992 נפטר יעקב פיקסמן, שורד שואה. יומן יוצא דופן שכתב על גבי קופסאות גפרורים וסיגריות, בשבי הנאצים ובזמן מנוסתו מהם, התגלה לאחר מותו וחשף סוד מפתיע למשפחתו, היה לו בן. משפחתו, שנדהמה מהתגלית על בן המשפחה האובד, יצאה למסע ארכיוני בעקבותיו.

דיוור ישיר עוסקת במדיה הזעירה והפשוטה שהייתה מצויה כמעט בכל בית ומטבח בישראל, ובעולם כולו, בכל כיס של מעשן או מעשנת, או כל אדם "מדליק" כזה או אחר – קופסת גפרורים. בדומה למסך הסלולרי המצוי בכל כיס, וממטיר עלינו פרסומות מכוונות בשפע, חברות לייצור גפרורים כדוגמת "נור" ו"נמר" שהחלו לייצר גפרורים בישראל כשני עשורים לפני קום המדינה, הבינו את הפוטנציאל והפכו לענקיות פרסום על־גבי קופסאות גפרורים קטנות. לכן גם הממשלה וצה״ל בחרו להשתמש בקופסאות הגפרורים כדי להעביר מסרים של פטריוטיות והעצמת המדינה ההולכת ומתממשת.

ידע רב ניתן ללמוד על העבר של המדינה מאוספי קופסאות הגפרורים, כגון מוצרים שאינם עוד, חברות מסחריות שנעלמו, והכל על־ידי גרפיקה פשוטה וקליטה ומסר קצר וברור.