צמד חמד גל וענב מעצבים בשניים בסטודיו נַיינטיטוּ

עבודות העיצוב של גל שניאור וענב שרון־ניצן הן פוסטמודרניות. הטשטוש בין גבוה לנמוך, עירוב הסגנונות ורב־התרבותיות הופכים את השניים לייחודיים בסצינת העיצוב המקומית

מאת אאא

זמן קריאה: 3 דקות

גל שניאור וענב שרון־ניצן הם ילידי 92', ולכן בחרו לקרוא לסטודיו שהקימו ׳סטודיו נַיינטיטוּ׳ (NinetyTwo). הם גדלו באיזור הדרום והתבגרו לתוך האקשן שמספקת מדינת ישראל. לאחר לימודי תואר שני בעיצוב ספרים באוניברסיטת רֵדִינְג באנגליה (גל) וויצו חיפה (ענב), חזר כל אחד לעיר הולדתו: יבנה ולהבים. במהלך שנת הלימודים השניה התחילו עבודת צוות מבחירה על קורסים משותפים ואז, בהשראת הסטודיו הלונדוני Why Not Associates, נולד הסטודיו בקונסטלציה נטולת שם, וזו הייתה יריית הפתיחה לעשייה משותפת.

לפני שנתיים גל מצא כי הייאוש נעשה יותר נוח בלונדון, אך לצערו הוא גר ברדינג ולמד תואר שני בעיצוב ספרים במחלקה לטיפוגרפיה; ענב ניהלה ועיצבה תהליכי מיתוג מורכבים בסטודיו קטן במרכז תל־אביב; כל זאת, מתוך הבנה ומטרה שהסטודיו שלהם צריך להיווצר ולהתגבש מתוך התמקצעות והתמקדות בתחומים אלה. הם ידעו שהם רוצים להתמקד בנישות מסויימות ולא להתפזר לתחומים שבהם הם לא מלוטשים ומלומדים, לא רצו להיות סטודיו ״כלבויניקי״ שעושה הרבה דברים בצורה בסיסית. הם רצו לצמצם את ההתמקצעות של הסטודיו לשדה התרבות והאמנות בדגש על טיפוגרפיה ועיצוב ספרים.

איך כל אחד מכם גיבש את הזהות שלו כמעצב?

ענב: עוד מגיל הנעורים התפתחה אצלי ראיה ויזואלית כוללת שהחלה בשנים של צילום אנשים ומרחבים. במהלך לימודיי נפלו כמה אסימונים וגיבשו את הדרך הקורקטית בה אני רואה את עבודות העיצוב אותן אני מייצרת. מתוך היצירה השכלתנית חשוב היה לי לשמר מלאכת־יד שמותאמת ועוברת טרנספורמציה לתוך הרעיון ויישומו בפרויקט. עצם החיבור העקרוני והבסיסי בין היותי מעצבת ל״קראפט״ גורם לי לבחון מדיומים מגוונים כמו הדפסים שונים, רישום על סוגיו, ציור אקספרמנטלי וכו׳.

גל: האוריינטציה הטבעית שלי היא טיפוגרפיה, ועם השנים העמקתי, קראתי וחקרתי את יסודות התחום (גם ההיסטורים והנוסטלגיים) ומשם גם התוודתי לעיצוב ספרים. כשהתחלתי את ההתמחות אצל מיכאל גורדון אי־שם בשנה ב׳ בלימודים, התחברו לי הנקודות שהטיפוגרפיה מבוססת על הרמוניות מתמטיות־מספריות. משהצטמצמו לי האפשרויות היצירתיות הפכה לחלק משמעותי בעבודה ונושקת לתחומי האמנות הקונספטואלית.

איך אתם תופסים את סצינת העיצוב הישראלית?

אנחנו מרגישים שיש התפתחות וצמיחה גדולה בסצינה וזה דבר מרגש ומשמח מאוד. הבעיה טמועה לאו דווקא בגישה של עולם העיצוב כלפי חוץ, אלא של החברה ותפיסתה של העיצוב כאלמנט הכרחי בין אם לפרסום, תיווך מידע והתמצאות והכרה במעצב כבעל מקצוע דעתן, המומחה בתחומו. כתוצאה מכך יש כיוון חיובי אך נותרה עוד עבודה רבה בחלישת ויישום העיצוב המזוקק אל חיי היום־יום והשגרה השוחקת.

איך‭ ‬העבודה‭ ‬בצמד‭?

אנחנו חושבים שיחד עם סינרגיה מחשבתית קיימת ביקורת הדדית שמשאירה את הרגליים על הקרקע. אי־אפשר לחרטט אחד את השניה ונדרשים הסברים ונימוקים לכל מהלך, גם הבסיסי ביותר. עם הזמן נוצרת הבנה והרמוניה בתהליכים המחשבתיים שמביאים ליצירתיות ומוציאים אותה החוצה.

מהי‭ ‬חלוקת‭ ‬התפקידים‭?‬

גל רוצה להזמין מקדולנד׳ס וענב מונעת ממנו.

מה‭ ‬היתרונות‭ ‬ומה‭ ‬החסרונות‭ ‬של‭ ‬עבודה‭ ‬בזוג‭?‬

מגוון רחב של בעיות אישיות מתנקז לסטודיו אחד, לטוב ולרע.

האם‭ ‬יש‭ ‬לכם ‬המלצות‭ ‬לעבודה‭ ‬משותפת‭ ‬טובה‭?‬

לא לקחת את עצמכם ברצינות מדי, להבין מה חשוב ולדעת לוותר. לתמלל חלום בהיר ומשותף שרצים לכיוונו, ככה המטרה ברורה וכשדברים מתחילים להטשטש – לשם חוזרים. זאת ועוד, לצייד את עצמכם בשעות העבודה בקולינריה משובחת [עיין ערך בורקסים, טוגנים, דברי מתיקה וכן הלאה] ושנ״צים במזגן.

ספרו‭ ‬על‭ ‬פרויקט‭ ‬מעניין‭ ‬שעבדתם‭ ‬עליו‭ ‬או‭ ‬שאתם‭ ‬עובדים‭ ‬עליו‭ ‬בימים‭ ‬אלו‭.‬

עבדנו (ועוד עובדים) עם מגזין האופנה הבריטי ‘Lewis’, על עיצוב מחודש. המגזין מאופיין בצילומי אופנה שהולכים צעד אחד רחוק מהקונבנציה שאנחנו מכירים במגזינים קלאסיים ומציגה צילומים אמנותיים, נועזים ורעננים. הרעיון העריכתי־עיצובי החדש שביססנו במגזין נע על שני צירים שנעים בין קונבנציית הנחת דימויי אופנה וטקסט לבין עימוד קולאז׳י שבמודע חוטא להצגת ה״מוצר״ (הצילום) באופן האידאלי לו. בחלק זה, שילבנו עיצוב טיפוגרפי נטול גריד עם בחירות קונטרסטיות לאופי הדימויים בצורת גופן אייטיזי, נשי ועגול.