את ״המעורר״, סידר, ערך ועיצב יוסף חיים ברנר, המוכר כאחד מחלוציה של הספרות העברית החדשה. אז עוד יהודי צעיר, שחי מעל בית דפוס בלונדון בשנת 1906. ברנר החליט להוציא ירחון המשלב ספרות יפה וכתבים אקטואליים ופוליטיים. בסופו של דבר הירחון הופץ רק במשך שנתיים, אך על אף תקופת פעילותו הקצרה, הצליח ברנר ליצור כתב עת עשיר מבחינה טיפוגרפית שמהווה מקור לעניין גם בימינו.
נתקלתי במהדורה הראשונה של המעורר, אשר הודפסה מחדש וצורפה לספרם של ד"ר מורן פרי וד"ר ננה אריאל, בזמן שחיפשתי ספרים נוספים של הוצאת ׳מנגד׳. הספר, בעיצוב עדה ורדי, מתאר בתשומת לב קפדנית את מלאכת הטיפוגרפיה האמיצה שחולל ברנר ב״המעורר״ וביחוד ביחס לתקופה בה נוצר.
בכתבתה של שני אבני, "הטיפוגרפיה של המעורר", היא כותבת:
״הרעיון שכתב־עת ישלב ספרות יפה עם כתבים אידיאולוגיים ופוליטיים נתפס כמתריס וצעקני. נראה שברנר כִּיוון בדיוק לנקודה זו כשבחר שם פעיל ומפעיל, הקורא לערער תפיסות קיימות.״
אבני מתארת גם כיצד בכתבי עת יהודיים אחרים מתקופה זו, עשו שימוש בסגנון אות דפוס מרובע, שהתאים לתכנים רציניים ודתיים. מנגד, סמלילו של ברנר התאפיין באותיות עגלגלות המשדרות גמישות, אותן ניתן למצוא בתכנים יומיומיים. לצד הכותרת הבלתי שגרתית, ברנר שילב קישוטיות יפהפיה, גם אם לא תמיד התאימה לסדר הגודל ולתוכנו של הירחון. תופעה גרפית מרתקת נוספת ניתן לראות בתמונה להלן, בה נראה כיצד ניסה ברנר להפוך את האות הראשונה בפסקה לאיניציאל משולב באורנמנט, כפי שנעשה בכתבים לטיניים. ניסיון שלא חזר על עצמו.
לצד הכותרת הבלתי שגרתית, ברנר שילב קישוטיות יפהפיה, גם אם לא תמיד התאימה לסדר הגודל ולתוכנו של הירחון
אולי לא הייתם מצפים לכך, אך בתחילת המאה העשרים, הכלים הטיפוגרפיים שעמדו לרשות העורכים והמעצבים בעברית היו עדיין דלים ביותר, בניגוד ללטיניים. בעוד הדפס האנגלי יכול היה לתמרן בין משקלים ופונטים שונים, וביניהם גם קורסיביים, בכדי ליצור משמעות והדגשה בתוך הטקסט, הדפס העברי עשה זאת לרוב רק בפונט אחד, מרובע ובגדלים שונים. תנאים אלו הניעו את ברנר בחיפוש אחר פתרונות יצירתיים, כשרצה להדגיש חלק במשפט או לסדר טקסט פואטי לצד טקסט עמדה פוליטי.
במאמרה מוסיפה אבני, שברנר השתמש בהגדלת הריווח בין אות לאות, זאת אומרת בקרנינג כפול ולפעמים אפילו יותר בסידור של מילה אחת או כמה, בכדי לבדל את המילים משאר הטקסט. באופן זה הוא אילץ את קוראיו להאט את קריאתם. למשל, כפי שניתן לראות בתמונה למטה את צמד המילים: ה ש פ ע ה נ מ ר צ ה. ויש עוד דוגמאות גרפיות יחודיות נוספות שתוכלו למצוא בספר של הוצאת מנגד ובמאמר של שני.
דווקא היום, כשיש כל כך הרבה אפשרויות טיפוגרפיות, ובעיקר בעברית, התחושה העולה אצלנו המעצבים/ות אל מול הדף הלבן, היא שאולי אנחנו אבודים אל מול השפע העצום. יש משהו מנחם בצמצום, שככל הנראה היה מקור לתסכול עבור ברנר בזמנו. צמצום זה, הניע אותו לחשוב מחוץ לקופסא (או לחילופין, עמוק בתוכה) ולנסות כל הזמן דברים חדשים.
את כל העתקי ״המעורר״ שראו אור, ניתן למצוא באתר hameorer.net שהינו פרויקט מקיף ומרתק בהובלתם של ד”ר סיני רוסינק, ד”ר ננה אריאל וד”ר מורן פרי. הדימויים בכתבה באדיבות עדה ורדי והרשומים לעיל.
