תערוכת מחווה למעצב והמאייר אפי ריבקינד במרכז שנקר לחקר העיצוב

"אתה אחד מהצוות" נכתב בסלוגן חלקה התחתון של כרזה טיפוגרפית שעיצב אפי ריבקינד לחברת "אל־על" ונדמה כאילו כתב זאת על עצמו. אפי תמיד עיצב וראה את עצמו כחלק מצוות, ואופיו הטוב והנעים לא פעם גרם לו להצטנע ולא לבקש קרדיט גם על עבודות שיצר לבדו.

אפי נולד בתל אביב בשנת 1935 ומאז ועד היום הוא מתגורר בעיר. כילד חווה את תקופת המנדט הבריטי ואת השנים של הקמת המדינה, ומדימויים שהופיעו בעיתונים שהגיעו מאנגליה וארצות הברית וכרזות סרטי הקולנוע מן הניכר שאב השראה להמשך דרכו כמעצב ומאייר. כילד אהב לצייר במחברות בית הספר ואף זכה לכינוי "הקשקשן", ובבגרותו למד עיצוב גרפי באקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל (בין השנים 1958-1962) שם התאהב ברפידוגרף ובעבודה בקו השחור העדין.

סגנונו האישי התפתח מתוך חייו בעיר התוססת, ובעבודותיו נראית תשומת לב לפרטי לבוש, נופים מקומיים ואבק כוכבים הוליוודיים

סגנונו האישי התפתח מתוך חייו בעיר התוססת, ובעבודותיו נראית תשומת לב לפרטי לבוש, נופים מקומיים ואבק כוכבים הוליוודיים. הקו העדין מעניק סמליות לדימויים אותם בחר לאייר ודרך הייצוגיים האופנתיים בעיצוביו ניתן ללמוד על התקופות השונות במדינה ועל הרחוב הישראלי. כך למשל, בעבודות איור לחייל החימוש, הטנקים ה"אכזריים" נראים כמו גברים בחליפה, הברגים והאומים נראים כמו כפתורים, ודמות הגבר המאויר לעילא ולעילא - חבוש כובע אופנתי, בסגנון קאובוי אמריקאי, בשונה מהדימוי המוכר של החייל המרושל עם כובע טמבל.

הסטודיו פעל משנות השישים ועד לשנות האלפיים, ובארבעים השנים שפעל, עיצב אפי עבודות גרפיות לחברות מסחריות וגופים מרכזיים עד לפרישתו לפני ארבע שנים בגיל 85. לעבודות הביא את תפיסת עולמו "בלי הרבה פילוסופיות". דוגמא לכך ניתן לראות בעבודה "אתה אחד מהצוות" בה הוא בוחר לייצג את הצוות ברשימה טיפוגרפית שבונה תמונה של דמות אחת שבעצם יכולה להיות כל אחד ואחת מאנשי הצוות. מעל לטיפוגרפיה כובע טייס מדויק ומאיור למשעי. את החשיבות של עבודות הצוות ניתן לראות בכל הבחירות העיצוביות. אין גיבור אחד, אין אדם אחד מרכזי. יש צוות, יש קבוצה.

אולי כחלק מההשפעה הארכיאולוגית המקומית יוצר אפי מעין אפקט פסיפס העמוס בפריטים קטנים וכך גם מתאר את הפסיפס החברתי הישראלי

בסדרה של ה"סנטוריונים" העשויים הדפס וחיתוכי עץ אפשר להבחין במעברים בין אור לצל, בין שחור ללבן שמייצרים סצנת מתח שנדמה שלקוחה מסרט קולנוע. ושוב לשער החוברת "פרקים בתולדות חיל החימוש" בהם הקפלים של מדי החיילים מהדהדים בסביבת הדמויות, ואלו מהדהדים בטנק, עד כדי התמזגות עם הסביבה. אחד המאפיינים הבולטים בעבודותיו של אפי היא ה"משחק" בין יחיד לרבים, כחלק מהתפיסה שלו על הקבוצה. בעבודותיו הוא בונה מערכת דימויים שנוצרים בעקבות המתח שבין הפרט לריבוי. במרבית מעבודותיו תוכלו למצוא פרגמנטים של סצנות שחוברו יחד - מצד אחד עומס של סצנות קטנות ומצד שני דימוי אחד שמכיל את כולם. אולי כחלק מההשפעה הארכיאולוגית המקומית יוצר אפי מעין אפקט פסיפס עמוס בפרטים קטנים וכך גם מתאר את הפסיפס החברתי הישראלי. דוגמה טובה לכך היא משחק שעיצב לחברת אל־על. אפי בחר לעצב משחק בסגנון פסיכודלי, בצבעים שמחים המתארים את נופי הארץ בהרבה אופטימיות והומור המותאם לילדים אך גם מספר על הארץ הזאת משהו קצת אחר. על ההגשמה של כור ההיתוך על החיבור בין חברה של מהגרים, ובעיקר על המגוון שבונה את הארץ.

הסנטריונים, חיתוך עץ, בצלאל, 1963

סדרת בולים שעיצב ריבקינד, 1972

עיצוב של אפרים ריבקינד עבור אלעל

עוד על אפרים ריבקינד:

אפרים ריבקינד, המעצב שמעולם לא היה שייך לברנז׳ה