״כיצד מבשלים בימי מלחמה״: הספר שהתחיל את מסורת ספרי הבישול בארץ

אוכל הוא מרכיב הכרחי להמשך הקיום שלנו, ובמלחמה – ואולי אפילו כיום, סדרי העדיפויות משתנים, מוצרי צריכה לעיתים חסרים או מתייקרים ואנו נאלצים להצטמצם על מנת לחסוך בהוצאות. בימים שכאלה אנו נדרשים לגלות כישרון ודמיון על מנת להפיק ארוחות יש מאין, תוך שמירה על התקציב ושימוש בכל מרכיב עד תום.

לקראת סוף מלחמת העולם השנייה יצא לאור הספר ״כיצד מבשלים בימי מלחמה״, מאת ליליאן קורנפלד. קורנפלד הייתה יהודייה קנדית שעבדה כתזונאית, עיתונאית ומחלוצות מחברי ספרי הבישול בישראל. כשקורנפלד עלתה לפלשתינה היא עבדה כמורה ברובע היהודי בירושלים, ולאחר נישואיה בשנת 1925 בחרה לפתח את כישורי הבישול לטובת משק הבית, ונסעה ללמוד תזונה באוניברסיטת קולומביה.

ליליאן הוסיפה צבעוניות וחושניות לאוכל, שהיוה את מרכז משק הבית באותה תקופה. אם ידעת לבשל משמע היית עקרת בית נהדרת

כשחזרה ארצה בשנות השלושים, אירחה קורנפלד חברים בתור עקרת הבית הטובה שהפכה להיות. אחד מחבריה היה גרשון אגרון, עורך ה־Palestine Post. אגרון התרשם מבישוליה והציע לה לכתוב טור בעיתון, שהיה מחלוצי מדורי האוכל הישראליים. ליליאן הוסיפה צבעוניות וחושניות לאוכל, שהיווה את מרכז משק הבית באותה תקופה. אם ידעת לבשל משמע היית עקרת בית נהדרת. בטור שכתבה קורנפלד פיתחה מתכונים, כתבות מדעיות על ויטמינים, סיורים בשוק ודוכני ירקות. סיורים אלו גילו את התוצרת המקומית שהעניקה לה השראה לפיתוח מתכונים חדשים שביססו את המזון ה״ישראלי־מקומי״. בהקשר הזה, חבל שבימינו רק בזמן מלחמות אנחנו דואגים להיזכר להתמקד בתוצרת המקומית שלנו.

בזמן מלחמת העולם השנייה, השליטו הבריטים בארץ את מדיניות הקיצוב. המטבח הפך לחזית נוספת בלחימה, מאחר והיה ברור לכולם שללא מזון המורל ירד והכוחות יאזלו. גברת קורנפלד אלתרה ממה שהיה בנמצא ופיתחה מתכונים חסכוניים, הן בתקציב והן בכמות המוצרים. כך נוצר הספר ״כיצד מבשלים בימי מלחמה״, שאיגד לתוכו מתכונים עבור עקרת הבית הישראלית בשלל טיפים לחיסכון במשק הבית ושימוש בתחליפים. בין לבין עיטרו את הספר טיפים נוספים לשיפור המצב בבית, כמו הוצאת עובש מבגדים והכנת סבון ביתי. קורנפלד השתמשה בחוסר, אלתרה והביאה פתרונות יצירתיים הנדרשים בזמני משבר.

״כיצד מבשלים בימי מלחמה״ היה ספר הבישול הראשון בעברית שכלל מתכון לחומוס, או ל"חמצה בטחינה" (חומוס בטחינה, בתרגום ישיר מערבית). במתכון זה, קורנפלד כהרגלה חסכה, וחסכה גם במילים. המתכון העברי הראשון לחומוס מכיל עשרים וחמש מילים, שתי שורות בלבד. זה הספיק בדיוק. התושייה של גברת קורנפלד וזווית המבט דרכה ראתה את הצנע כאתגר ולכן התעקשה לפצח אותו עד תום, היא מעוררת השראה. בימים כתיקונם, אני מאמינה שרובנו נשמח לשבת במסעדה יוקרתית וליהנות מסגנון חיים מספק. אך בינתיים, אולי נלמד להסתפק במה שיש ונחדד את היצירתיות שלנו, בדיוק כמו ליליאן.

מספרי הבישול של ליליאן קורנפלד