עדי זיגרמן־שלי ועדי פיראן־אייזיק הכירו כשעבדו יחד בסטודיו למיתוג ואריזות. עדי הראשונה, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר (2006), כבר הקימה סטודיו עצמאי, ובמשך כמה שנים ניסתה לשכנע את עדי השנייה, בוגרת גורן (2010), להצטרף אליה. רגע לפני המעבר של האחרונה לארה״ב, השכנועים נשאו פרי, עדי הצטרפה כשותפה מלאה, לסטודיו נוסף סימן הפלוס, וב־2018 נולד A+ Studio.
מאז, שתי העדיות מנהלות סטודיו למיתוג ועיצוב במדינות שונות ואפילו באזורי זמן שונים. היום אחת בישראל והשנייה בקליפורניה, והמרחק כבר הפך לחלק בלתי נפרד משיטת העבודה שלהן: כשיום העבודה של עדי אחת מסתיים, יום העבודה של עדי השנייה רק מתחיל. שתי עדיות, סטודיו אחד, פלוס אחד, וכמעט אפס שעות שבהן אין מי שעונה למיילים.
עדי ועדי, אז איך זה לעבוד ביחד?
אנחנו עובדות מאוד ביחד, עד כדי כך שלפעמים קשה להגיד מי עשתה מה. אין אצלנו חלוקה קבועה של פרויקטים. בפרויקטים חדשים אנחנו תמיד מתחילות בפגישה משותפת עם הלקוח. משם אנחנו ממשיכות יחד לגיבוש הקונספט, אוספות השראות ומפתחות כיוונים ראשוניים. הרבה פעמים, במיוחד כשקשה להתניע או כשנתקלים בחסימה קריאטיבית, מספיק שאחת מאיתנו תתחיל ותניח משהו על הדף כדי שלשנייה כבר יהיה מאיפה להמשיך. הרעיון עובר בינינו הלוך ושוב: אחת מתחילה, השנייה משנה, מפתחת ומוסיפה, ואז הוא חוזר שוב לראשונה. כל מעבר כזה לוקח אותו עוד קצת קדימה, עד שבסוף הוא מתגבש למשהו ששייך לשתינו, וכבר באמת קשה לדעת מי עשתה מה.
״העבודה בשני אזורי זמן הוסיפה לזה עוד ממד. בסוף היום אנחנו ממש מעבירות בינינו את המקל: מה שלא הסתיים בישראל ממשיך כמה שעות אחר כך בארה״ב״
העבודה בשני אזורי זמן הוסיפה לזה עוד ממד. בסוף היום אנחנו ממש מעבירות בינינו את המקל: מה שלא הסתיים בישראל ממשיך כמה שעות אחר כך בארה״ב. יש לקוחות שאוהבים לעבוד בלילה ופונים לעדי בארה״ב, ויש כאלה ששולחים בריף דחוף בסוף היום וקמים בבוקר לגלות שהגמד כבר היה שם :)
מה חלוקת התפקידים ביניכן?
בצד הקריאטיבי אין בינינו באמת חלוקת תפקידים. שתינו מעורבות בפרויקטים, חושבות, מעצבות וממשיכות אחת את השנייה.
החלוקה קיימת יותר בכל מה שמסביב: עדי בארה״ב אחראית יותר על הצעות המחיר, החשבוניות והצד האדמיניסטרטיבי, ועדי בישראל נמצאת יותר בקשר השוטף עם הלקוחות במהלך יום העבודה בארץ.
אבל גם כאן הכול די גמיש. ובגלל שלשתינו קוראים עדי, הלקוחות ממילא לא תמיד יודעים עם איזו עדי הם מדברים. בשלב הזה נראה לנו שכולם כבר ויתרו על הניסיון להבין :)
מה היתרונות ומה החסרונות של עבודה בזוג?
היתרון הכי גדול הוא שתמיד יש עוד מישהי לחשוב איתה, להתייעץ איתה וגם לעצור אותך כשצריך. עדי בישראל היא האופטימית מבינינו, ועדי בארה״ב היא בדרך כלל זו שמורידה לקרקע, עם נטייה קלה לבאס. ;)
״בגלל שלשתינו קוראים עדי, הלקוחות ממילא לא תמיד יודעים עם איזו עדי הם מדברים. בשלב הזה נראה לנו שכולם כבר ויתרו על הניסיון להבין״
למשל, אנחנו יכולות לסיים פרויקט, לסגור מצגת ולהיות ממש מרוצות, ואז פתאום אחת מאיתנו תיזכר במשהו, תפתח הכול מחדש ותחליט שצריך להוסיף כיוון או לשנות משהו. אחרי כל השנים האלה כבר למדנו לחיות עם זה.
העובדה שאנחנו לא נמצאות פיזית יחד ביום־יום היא, באופן מפתיע, גם יתרון וגם חיסרון. מצד אחד, כנראה שככה אנחנו לא מצליחות להימאס אחת על השנייה, והעבודה הרבה פעמים יעילה יותר. לעדי בארה״ב כמעט אין ממשק עם הלקוחות במהלך שעות העבודה שלה, וזה מאפשר לה לעבוד בשקט, בלי טלפונים והפרעות, ופשוט לתקתק את מה שצריך.
מצד שני, חסר לנו הביחד. השיחות הקטנות בין לבין, האפשרות להתייעץ על משהו תוך כדי, לשתות קפה ובעיקר פשוט להיות יחד באותו חלל. ובכל זאת, אנחנו גם יודעות שכשאנחנו סוף־סוף כן נפגשות בלייב, לא תמיד יוצאת מזה יותר עבודה. יש הרבה יותר דיבורים והתרגשות. :)
האם יש לכן המלצות לעבודה משותפת טובה?
אנחנו חושבות שאחד הדברים הכי חשובים הוא שאנחנו מאוד מתחשבות אחת בשנייה. אנחנו משתדלות באמת להקשיב, להבין ולקבל גם דעה שונה, ולא להיכנס לפינות רק כדי להוכיח מי צודקת. יש בינינו הרבה פרגון ומעט מאוד אגו. ואולי לא פחות חשוב, אנחנו לא רבות על כסף. זה אחד המקומות שיכולים לייצר אינטריגות בין שותפים, ואצלנו דווקא יש הרבה לארג׳יות אחת כלפי השנייה.
גם בתוך העבודה עצמה למדנו לא לקחת בעלות על רעיונות. כשעובדים יחד באמת, צריך לדעת לתת למישהי אחרת להיכנס לעבודה שלך, לשנות אותה, להמשיך אותה, ולפעמים גם להגיד שהרעיון שחשבת שהוא מעולה הוא דווקא פחות. אנחנו לא תמיד מסכימות, וזה דווקא חלק חשוב בתהליך. למדנו שלא חייבים לחשוב אותו דבר כדי להגיע בסוף לאותו מקום.
מעבר לזה, שתינו באמת אוהבות את מה שאנחנו עושות. גם אחרי הרבה שנים בתחום עדיין יש לנו פאשן, סקרנות ורצון להצליח, להתקדם ולהמשיך לפתח את הסטודיו. יש לנו גם שפה עיצובית מאוד דומה, מה שמאפשר לעבודה לעבור בינינו בצורה טבעית.
ספרו על פרויקט מעניין שעבדתן עליו
אחד הפרויקטים שאנחנו מאוד אוהבות מהתקופה האחרונה הוא Daido, מותג וולנס אמריקני לנשים, שמתמקד באריכות ימים ובמוצרים המבוססים על פטריות מרפא.
בתחילת התהליך חיפשנו דרך לחבר בין שני עולמות מרכזיים במותג: פטרייה ואיזון. ניסינו למצוא דימוי שיוכל להחזיק את שניהם יחד, אבל הרעיון הגיע דווקא מחוץ לסטודיו.
באחד הימים אחת מאיתנו הייתה בחנות רהיטים וראתה שולחן־צד שהצורה שלו הזכירה פטרייה הפוכה. היה בו משהו שמצד אחד הרגיש מאוד יציב ומאוזן, ומצד שני התחבר מיד לעולם הפטריות. היא צילמה אותו, הביאה את הדימוי לסטודיו, ומשם התחיל להתפתח הקונספט. הפטרייה ההפוכה הפכה לסימן המרכזי של Daido, וסביבה בנינו את כל השפה החזותית של המותג, מהלוגו והצבעוניות ועד לאריזות.
אנחנו אוהבות את הפרויקט הזה במיוחד כי הוא מזכיר לנו שהשראה לא תמיד מגיעה כשמחפשים אותה מול המסך. לפעמים היא פשוט מחכה לך באמצע חנות רהיטים :)
השראה
מוזיקה
בסטודיו אפשר לשמוע הכול, מאריק איינשטיין, משינה ואביתר בנאי ועד רוק קיטשי אמריקני. תלוי ביום, במצב הרוח ובדדליין.
אישיות
אין לנו גיבורה אחת. אנחנו יכולות לקבל השראה מאישה שהקימה עסק, מאמנית, ממעצבת או ממישהי שפשוט העזה לעשות שינוי גדול בחיים שלה. מה שמושך אותנו הוא פחות מי היא ויותר האומץ לעשות משהו בדרך שלך.
מוטו
לקחת הכול בקלות ולזכור שבסוף הכול מסתדר. עכשיו רק נשאר לנו ללמוד ליישם את זה...
פונט
קשה לנו לבחור פונט אחד. כשמעצבים אריזות מגלים שלא כל פונט יודע לעבוד על אריזה. יש כאלה שפשוט יושבים עליה נכון. סטנגה הוא אחד הפונטים שאנחנו אוהבות במיוחד לעבודה על אריזות מזון, ומחוץ לעולם האריזות יש לנו פינה חמה להדסה.
