צ׳יטוט מהר יותר, חזק יותר, יפה יותר

כששמענו שאיתי בלאיש אחראי לעיצוב המכביה כבר בפעם השניה, רצנו מהר מהר והספקנו לראיין אותו לפני שהוא חוזר לשוויץ

מאת
היי בוקר טוב, מה שלומך?
בוקר אור, הכל בסדר, מתעורר בתל אביב ושמח להיות פה. מה איתך?
ברוך ה׳ טוב. שמח לרדוף אחרי הזנב שלי.
חחח, החיים עצמם.
לגמרי. אז למי שעוד לא מכיר אותך, ספר לנו קצת על עצמך ועל החיים על קו תל אביב־ציריך?
בשמחה. אז אני איתי בלאיש, אשקלוני במקור, תל אביב בהמשך ומתגורר בציריך בשנים האחרונות. אני מעצב תקשורת חזותית ומתמחה במיתוג ואירועי תרבות. בצד השני של המטבע אני אוצר תערוכות אמנות וממוקד בעבודה עם אמנות גרפית, ויזואלית וחברתית.
אחלה תקציר! והתערוכה שכולם חייבים להכיר היא לה־קולטור! אם תוכל טיפה להרחיב לנו עליה, שוב, למי שהרגע נחת מהמאדים...
לה־קולטור זו יוזמה שהקמתי ב־2012 ששמה לה למטרה לייצר תערוכות אמנות בנות השגה, הן מבחינת מחיר והן מבחינת וייב. האמנות שם היא בעיקר גרפית ובשנים האחרונות אנחנו גם מאוד ממוקדים באיור.הקיץ גם חגגנו עשור לתערוכה במרכז עמיעד ביפו, עם תערוכה ענקית, שאת האמת, זה קצת משוגע לחשוב שזה הגיע למקום הזה ולקבלה הזו מצד הצרכנים.
וזה כל כך משמח! בהקשר למטרות שהצבת לעצמך ביוזמה הברוכה הזאת, נראה שבהחלט הגעת להישגים מרשימים! מעניין אותי לדעת, אתה מרגיש שהתערוכה גם פורצת לקהלים שלא היו מגיעים לעיצוב גרפי בלעדיה?
את האמת שאני לא יודע לומר בצורה בטוחה. אבל אני יודע לומר שאני שומע יותר ויותר מבקרים מדברים בשפה שלנו. מילים כמו דפוס משי, ריזו או ״אני נורא אוהבת טיפוגרפיה״ וכדומה מגיעים מאנשים שאין להם שום קשר לעולם הזה מבחינה מקצועית אלא כצרכנים. וזה ממש משמח תמיד לשמוע.

דוגמת שלט חוצות של המכביה

לחלוטין! וזה מוביל אותי לסיבה שלשמה התכנסו - המכביה, ותכף אחבר את הנושא של צרכני עיצוב בעניין הזה. אבל קודם, בוא נספור רגע, כמה "מכביות" כבר זכית לעצב?
שניים לשמחתי. המכביה בשנת 2017 והמכביה הנוכחית.
ואיך זה לחזור לאירוע שכבר מיתגת? נגיד למשל, הראשון הוא בסיס לשני?
מעולה. וגם מרגיש נכון. המיתוג של 2017 היה סוג של חיבור של ההיסטוריה של המכביה עם גרפיקה קצת יותר עכשווית, וקטורית. היה בזה גם תהליך של לזכות באמון של הממסד שהוא ״מכבי עולמי״. לאחר ההצלחה של האירוע והתגובות הטובות למיתוג, למתג את 2022 (שהייתה במקור 2021 - אבל קורונה) היה תהליך יותר משוחרר ופחות היסטורי. וכמובן לחזור לעבוד עם אנשים סופר מעניינים ומקצועיים זה תמיד מעולה.
נדבר תכף על העבודה עם אנשים מתחום הספורט בפרויקט כל כך גדול, אבל קודם, תוכל לתת לנו דוגמא אחת או שתיים לעיצוב ההיסטורי שהרגע ציינת ואיך חיברת או לימינו?
בטח. נושא ההיסטוריה פה מתחלק לשניים: 1. היסטוריה של עיצוב ספורט 2. היסטוריוגרפיה (צילום וכדומה) של הספורט הישראלי. דבר ראשון, כשנכנסתי לארכיון של מכבי, הבנתי שיש פה את ההיסטוריה של ישראל מבחינת ספורט שכוללת מודעות, פרסומות ובעיקר צילומים יפייפיים של אתלטים מכל שנות המדינה (ולפניה). הבנתי שאני רוצה לחבר את זה למיתוג של 2017 כי יש פה חומר מדהים, מקורי ומקומי שאף אחד לא ראה או יראה. ֿדבר שני, יש את ההיסטוריה העיצובית של המכביה, שמתחילתה הייתה קצת בוייב קומוניסטי או סוציאליסטי של עובד האדמה הציוני. ואז התקדמה למיתוגים המפורסמים של דן רייזינגר.
אז למעשה זאת הייתה אחת ההחלטות המרכזיות? לחשוף את הדימויים המצולמים האלו כחלק מרכזי מהמיתוג של המכביה הזאת?
כן, ככה רציתי ליצור חיבור חזרה לקהל הישראלי. וגם מי צריך סטוק פוטוס שיש לך את האורגינל?
כל כך נכון! ולגבי רייזינגר, איך התייחסת למיתוג שלו? כאבן דרך? או שקיבלת השראה מחלקים מסויימים?
תראה, רייזינגר הוא המעצב הגרפי של ישראל, הוא עיצב את כל מה שהיה פה חשוב במשך עשרות שנים. תמיד היה צבעוני, צורני ובועט. אבל מה שאני אוהב אצלו זה שהוא לא ניסה אף פעם לעשות יפה בשביל מעצבים אחרים, אלא עיצב כתרבות ולאדם שצורך את מה שעושה עושה. בכל המיתוגים של המכביה שעשיתי עד כה, הוא נמצא כרפרנס או כהשראה לגישה ולספורטיביות.
היו מחוות מסוימות שעשית בעיצוב שלך לעיצוב שלו?
כן, השימוש שלו בקוים אלכסונים שכביכול יצאו מצורת המגן דוד, והשחרור שלו בצבעוניות מוגזמת. מת על זה.

הצבעוניות של רייזינגר ניכרת אפילו בעיצוב הגביעים

זאת לגמרי המסורת הרייזינגרית שהוא העביר הלאה עד לדור שלנו, מסתבר. אז בוא נחזור לעיצוב של המכביה הנוכחית, מה התחדש? מה היה הקונספט המרכזי מבחינתך השנה?
במכביה הזאת, אחרי שגם מערכות היחסים עם אנשי מכבי והמכביה היו מבוססות וחבריות, הרגשתי שהגיע הזמן פשוט לעשות ספורט. עשיתי כבר מחקר ענק ב־2017 ועכשיו אני יכול פשוט לנסות עצב ספורט ישראלי גרפי, צבעוני, עמוס ומשוחרר.
ובמה התבטא בעיקר השיחרור הזה? ומה הוא סימל עבורך ועבור צרכני הספורט מבחינתך?
הייתי אומר שבעיקר נתתי לאינסטיקטים שלי לעבוד ופחות ניתחתי הפעם, פשוט היו המון אינטרקציות עד שהגעתי למה שזה עכשיו. החלטתי ללכת על פלטת צבעים מצומצמת הפעם (ארבעה צבעים עיקריים לעומת הקודמת שבה היו שבעה) ולעבוד על תנועה ואיקונוגרפיות חזקות. ככה שלא משנה איזה יישום של המיתוג יצא לצופה לראות, הוא ירגיש שזה ״ספורט!״ או ״חגיגה!״

המדליות המעוצבות לזוכים במכביה

זה לגמרי כיוון שרציתי לדבר עליו בהקשר של עיצוב ספורט. הרבה פעמים בעיצוב ספורט בורחים לשתי קצוות, או לצבעוניות שלמה סטייל כל צבעי הקשת כדי לסמל את הבינלאומיות מצד אחד, או צבעי המדינה המארחת בכל הכוח על מנת להדגיש את הלאומיות והכוח של המדינה הזאת בצד השני. איך אתה התייחסת לזה בשתי המכביות שעיצבת?
האמת שהתעלמתי מזה לגמרי. אחת ההשראות הגדולות שלי למכביה הזו וגם הקודמת, זה המיתוג של האולימפיאדה במקסיקו ב־1968 והאולימפיאדה בלונדון ב־2012. כשמתסכלים עליהן (וגם על הביקורות שלונדון קיבלה), הן לא ״דפקו״ חשבון. מקסיקו הייתה מבולגנת בקווים ואופ ארט (וצבעונית בטירוף) ולונדון הייתה עם לוגו שנוי במחלוקת וצבעוניות מדוייקת ומצומצמת. אז החלטתי שצבעי בסיס, קצת משודרגים, יהיו העניין הפעם: צהוב, כחול, תכלת, אדום. ואדום היה אתגר, כי זה הפועל :)
מעניין שאתה מזכיר את מקסיקו, כי היא בהחלט ידועה כזאת שהייתה בין הראשונות (ביחד עם טוקיו ומינכן) לעצב פיקטוגרמות ספורט מאוד ברורות על מנת לאפשר תקשורת בינלאומית טובה מעל לכל השפות, ומעבר לכך דווקא שימרה את הצבעוניות והבלאגן המקסיקני כמו שתיארת. ולגבי האדום והפועל, זה מדהים כמה מטען רגשי כל צבע נושא אצל אוהדי ספורט נכון? איך מנווטים בין הטיפות פה לדעתך?
האמת שב־2017 האדום היה נושא. והחלפתי לכתום בסוף. הפעם, לשמחתי סמכו עלי קצת יותר, והבטחתי שהאדום לא ירגיש הפועל, ובנוסף הם גם לדעתי כבר עברו הלאה מזה, כי לא שמעתי מילה כמעט על הצבע הפעם. דרך אגב, גם בהפוך זה ״מסוכן״ כי כל שילוב של צהוב כחול נראה מאוד מערכתי פתאום, ואתה לא רוצה שכל מה שקורה שם יקושר רק למכבי תל אביב. זה כל כך הרבה יותר גדול מזה.
כחול־צהוב בעיניים! רגע, תוכל להרחיב על פלטת הצבעים שהשתמשת בה הפעם, מה כל צבע מייצג? ובהקשר הזה, הייתי שמח אם תוכל גם להתחיל לגעת בעבודה מול ארגון גדול באירוע כל כך מורכב שיש פה עשרות תתי־אירועי ספורט משניים.
פלטת הצבעים התחילה ממש ממקום של ״מה היה קורה עם הייתי עושה מיתוג שלם עם שניים או שלושה צבעים?״ הסיבה לכך הייתה שלדעתי זה פשוט יהיה קל יותר לתקשור חזותי מבחינת ישראל כי המכביה היא לא האולימפיאדה או איזשהו אירוע תרבותי מרכזי כמו שהיא הייתה. ואנחנו רוצים להחזיר אותה לשם. לגבי הצבעים עצמם, צהוב, תכלת, כחול ואדום (ולבן גם) הם כולם בגוונים קרירים כי קיץ עכשיו וצבעים קרים זה מרענן. כאילו, אם הייתי מפשט את זה למטפורות: כחול תכלת ולבן, זה ישראל, ים, מכבי וכדומה. צהוב, שמש, ואדום זה סוג של חוצפה. לגבי השאלה השנייה, עבודה מול ארגון כזה ותיק וגדול יכולה להיות לפעמים מאתגרת, אבל אני חייב לומר שהיא בעיקר כיפית ופתוחה. כולם משוחררים ונעימים, והכי חשוב הרפתקנים.
אוקיי הבנתי, אבל אולי תוכל בכל זאת להרחיב על עבודה בסדר גודל כזה, במורכבות שלה ובצורך שלה לשרת המון פונקציות, בדוגמה או שתיים.
את האמת, אחרי המכביה ב־2017, זה נהיה יותר ברור. המיתוג עצמו צריך להיות סופר דינאמי ומורכב מהמון חלקים על מנת לעבוד בהמון יישומים. הן מפרסומים ומוצרים עד לשלטי כיוון לאוטובוסים ופוסטרים ספורטיבים־חינוכיים לבתי ספר. במקרה כזה, יהיה הכי פשוט דווקא להצטמצם מבחינה עיצובית כדי שהכל יעבוד בכל מקום. אבל אחרי המכביה הקודמת הבנתי שזה פשוט יהיה משעמם כי הכמות יישומים שיש למכביה היא אסטרונומית מאחר והיא גם מעורבת חברתית, עירונית ותרבותית בהמון דברים וגם זה עדיין אירוע הספורט היהודי השני או השלישי בגודלו בעולם. אז עשיתי הפוך וייצרתי תת־שפות בתוך המיתוג הכולל, שכולן עובדות על אותו DNA אבל אחת יותר אבסטרקטית ופשוטה, והשנייה מתונה וחגיגית. שתיהן מבוססות על או חלק מהשפה העיקרית, הצבעונית והעמוסה בצורות שהיא הגרעין או ״החגיגה״ המלאה. עוד סיבה לכך היא שארגון מכבי עולמי הוא הרבה יותר מעונב מהמכביה, והיה צריך לדעתי לייצר להם כמה אופציות יותר שקטות לאירועים ומוצרים שלהם שמכוונים קהל ותיק יותר.
מעניין, זה אפילו קצת מרגיש לי שתת־שפה אחת מדברת יותר לישראלים ואחת לכל העולם היותר מתורבת שסביבנו :)... אז מה באמת היה החלק שהכי נהנית לעצב בפעם הזאת? ֿ
חס וחלילה. האמת שזה ממש היה לתת פתרון צבעוני ומהיר יותר לדברים ספורטיבים ופתרון טקסי למעונבי מכבי. התת־מיתוגים הללו הם גם פחות בשימוש או בשימוש פנימי יותר לעומת המרכזי. אבל הכי נהנתי לעצב את ה-ג-ר-פ-י-ק-ו-ת! באמת, בדרך כלל במיתוג כשאתה מגיע ליישומים כמו מרצ׳נדייז ומיתוג אירוע זה נהיה ממש מעניין אבל גם סוג של בריף. מה יעבוד על מה ולמה. הפעם זה פשוט לעבוד עם ערימות של ויזואלז וחיתוכים, אז החוויה שלי היא קצת יותר משוחררת ואינטואיטיבית. זה ממש כמו שריר שאתה מפתח. או משחק.

גרפיקות זה באמת הכי כיף :)

התחמקת יפה מהמוקש הדיפלומטי שבלי כוונה כמעט טמנתי לך בשאלה הקודמת :). אבל בוא נעבור לנושא אחר, משהו שקצת מעניין אותי ברמה האישית בגלל תחום המחקר שלי, איך תקפת את נושא הפיקטוגרמות?
חחח, אכן מוקש, אבל באמת חשוב לי לומר שאני לא מאלו שאומרים שעיצוב ישראלי הוא נחות לצד עיצוב אירופאי או אמריקאי. עיצוב ישראלי הוא סוג של תרגום של כל אלו ובינינו הוא הרבה יותר משוחרר. למרות שרוב המעצבים שאני מכיר אוהבים לומר שעיצוב ישראלי הוא פחות טוב כי זה גורם להם להרגיש שהם מעצבים אירופאים. בתור מישהו שחי בשוויץ אני מאוד גאה להציג את עצמי כמעצב ישראלי. ולגבי השאלה השנייה, אתה מתכוון לפיקטוגרמות של ענפי הספורט?
כן, אלו בדיוק!
עיצוב הפיקטוגרמות של ענפי הספורט היה אחד הדברים הכי כיפים שעשיתי במיתוג הזה. ההשראה הייתה חולצות של מועדוני ספורט ישראלים משנות השמונים תשעים. אתה יודע, אלו שהן בצבע אחד, עם לוגו ענק בלבן מודפס וטקסט בצורת עיגול מסביב שאומר ״מועדון שחייה בנימינה״

חלק מסט הפיקטוגרמות שאיתי עיצב למכביה

אחלה השראה!
היה לי מאוד חשוב שאנחנו לא מראים פה סילואטה של אדם בועט בכדור או חובט במחבט.
למה למעשה? לרוב זה מה שמוביל את המעצבים ברמה הפונקציונלית הבינלאומית... מענין לשמוע על הבחירה ההפוכה שלך פה.
כי תכלס נמאס, ותכלס אנשי גפרור זה מכוער, וגם נראה לי שאפשר לדחוף פה לכיוון אחר, כאילו, יש מקום לנסות משהו חדש.
ומה היה חשוב לך לשמר בשביל להחזיק את התיקשור הבין־לאומי?
תאמת, ששיחרתי את זה לגמרי. אני מעצב ישראלי שגר בשוויץ. אני יכול לומר שאני בינלאומי. משם העיצוב שלי יצא בינלאומי. אני לא מרגיש שאני צריך לנתח את זה או לשאוף לזה כי בתכלס זו מלכודת שמעצב יכול רק ליפול בה. רציתי פחות מלשמר, דווקא לשחרר.
מגניב, זאת גישה מאוד מרעננת בהקשר של לא להתחיל את תהליך העבודה מתוך השבלונה המתבקשת אלא דווקא לשבור אותה.
תודה רבה. זה חשוב ונעים לשמוע.
שאלה אחרונה שאולי תסכם את הכל, מה הטיפ הכי חשוב שהיית נותן למעצב שמתבקש לעצב אירוע ספורט?
שאלה מגניבה. לא שאלו אותי עדיין :) בעיקרון, דבר ראשון, להבין את הארגון שאתה עובד איתו, הן מבחינה היסטורית והן מבחינת פוליטיקה ספורטיבית. דבר שני, להיות הרפתקן. זה תחום שבעיקרון מחפש תנועה סוג של ״רעש״, אז אפשר ממש לשחרר. דבר אחרון זה להסתכל על מה שקורה בעולם ביגוד הספורט. הם עושים שם דברים מדהימים (נייקי, אדידס וכדומה) מבחינת עיצוב גרפי!
נשמע מעולה! אחרי כל ההסברים והדוגמאות האלה עשית לי עושה חשק לקום ולבוא לראות את הכל בלייב עם פתיחת המכביה, אז מה אתה אומר? נראה אותך שם?
בטח! נתראה בפתיחה!
יאללה מכבי!


2 תגובות

01
ענת מוברמן

ראיון חשוב המציג את העיצוב הגרפי כתהליך למידה , מחקר, חשיבה, חיבור לעבר ולמסורת והתאמתו מחדש.
לכן חשוב ללמוד תולדות האמנות, תולדות העיצוב, היסטוריה, חברה, מחקר אקדמי.
שיעור חשוב לכל מי שעוסק בעיצוב.