בוגרים.ות איפה הם היום? זוכי וזוכות פרס אאא לשנת 2024

לפני שנה בדיוק הוכרזו הזוכים והזוכות בפרס אאא לשנת 2024. כעת, עם נעילת עונת תערוכות הבוגרים של מחזור 2025, יצאנו לבדוק איך נראתה השנה הראשונה שלהם מחוץ לכותלי האקדמיה – ואיך נרשמה טבילת האש בעולם האמיתי.

נתלי לוי

בוגרת

שנקר

פגמ״ר

בין האותיות

❶ מה עשית במהלך השנה האחרונה (מאז תערוכת הבוגרים), ואיפה את עובדת היום?
⁠תוך כדי העבודה על פרויקט הגמר התחלתי תהליך מיון בפרומותאוס – סטודיו ברודקאסט שמכין פרומואים לערוץ 13, כאן, ערוץ הספורט ועוד. לשמחתי התקבלתי ממש כחודש לפני ההגשה הסופית, כך שכבר ידעתי שיש לי יעד ברור שמחכה לי אחרי התואר. במקביל, מאז השנה השלישית עבדתי כפרילנסרית ושיתפתי פעולה עם סטודיו שנקר וסטודיו פֿיין־ליין. העבודה הכי מעניינת השנה בסטודיו שנקר הייתה לעצב, למתג ולהנפיש את טקס הבוגרים של המחזור שלי. בפרומותאוס אני עובדת בעיקר על תוכן לערוץ 13 – משחקי השף, אהבה חדשה, האח הגדול, סרטי דוקו ועוד. אחד הדברים המרתקים שגיליתי הוא עד כמה ה־AI כבר נמצא עמוק בתעשייה, ומשמש ככלי יומיומי מהעיצוב ועד ההנפשה. בין־לבין הספקתי גם לטוס להופעת Glass Animals כחגיגת סיום הלימודים, ופרויקט הגמר שלי נכנס לארכיון של מרכז שנקר לחקר העיצוב בישראל. ולבסוף – בן הזוג שלי התקבל לעבודה באנגליה, אז עברנו לשם באפריל. אני ממשיכה לעבוד בפרומותאוס מרחוק, ולמרות החששות הראשונים זה עובד מצוין.

״אחד הדברים המרתקים שגיליתי הוא עד כמה ה־AI כבר נמצא עמוק בתעשייה, ומשמש ככלי יומיומי מהעיצוב ועד ההנפשה״

❷⁠ ⁠בפרספקטיבה של שנה ב"שוק", כמה לדעתך הועילו לך הלימודים?
⁠הלימודים הפכו אותי מאנימטורית חובבנית למעצבת של ממש. הם נתנו לי בסיס טכני ותיאורטי, לימדו אותי להתמודד עם לחצים ודד־ליינים, ולפתוח את הראש לעולמות חדשים כמו טיפוגרפיה ומיתוג. היום אני ממשיכה ללמוד דרך העבודה – סדר, ארגון, עבודת צוות וכלים חדשים. בעולם העבודה למדתי לשחרר פרפקציוניזם ולגלות שבמגבלות טמון לא פעם הפתרון היצירתי ביותר. הכלים מתעדכנים, ה־AI מתפתח בקצב מסחרר וטרנדים משתנים כל הזמן – והסקרנות המתמשכת היא מה שמחזיק אותי בתוך התחום ומרגש אותי כל פעם מחדש.

❸ ⁠אל מה את הכי מתגעגעת באקדמיה?
אני מתגעגעת לחופש היצירתי ולבריפים הפתוחים. בעולם האמיתי זה כבר סיפור אחר לגמרי, עם מגבלות והחלטות שלא תמיד תלויות במעצב. אני גם מתגעגעת לימים הארוכים בשנקר, כשהיינו נשארות לעבוד כמה חברות עד אמצע הלילה עד שהשומר היה מעיף אותנו החוצה.

❹ ⁠מי המרצה שלא תשכחי לעולם?
הקורס הראשון שבו ממש נפל לי האסימון שאני נהנית מעיצוב היה של אביגיל ריינר, שבו עיצבנו מגדיר. ממנו למדתי המון כלים שליוו אותי בהמשך. עוד קורס משמעותי במיוחד היה המעבדה עם מושון זר־אביב – קורס בעיצוב עתידים שבו התחיל להתגבש הרעיון לפרויקט הגמר שלי. וזה כבר היה הקורס השני שלמדתי איתו, כך שהשפעתו הייתה כפולה. והקורס שנהניתי ממנו מההתחלה ועד הסוף היה הבסיס לברודקאסט עם אוראל לוי – הקורס שבעצם פתח בשבילי את הדרך המקצועית מחוץ לשנקר.

❺ ⁠במבט לאחור, איזה קורס את מרגישה שהיה חסר לך בלימודים?
הסילבוס היה מגוון ונגענו בהמון נושאים, חלקם הרגישו רלוונטיים יותר וחלקם פחות, וזה היופי במסלול הרב־תחומי. כאפטריסטית ומעצבת מושן כן הרגשתי שחסר לי עולם התלת־ממד, שלא יצא לי ללמוד במהלך הלימודים בשנקר.

❻ ⁠מה את ממליצה לבוגרים טריים? ואיזה טיפ היית נותנת להם שניה לפני ההגשות?
אני ממליצה לבוגרים הטריים לנשום, לזכור מה אתם שווים ולהיות גאים בדרך שעברתם. תזכרו ליהנות גם מהרגעים הקשים – כי בסוף תתגעגעו אליהם.

❼ ⁠איפה את חושבת שתהיי בעוד שלוש שנים?
⁠כשאני מביטה קדימה, אני מדמיינת את עצמי במקום שאני מרגישה בו שלמה – בארץ או בעולם – ממשיכה לגלות את הגבולות שלי כמעצבת, לפתח מיומנויות חדשות, להישאר בעניינים, ולעבוד לצד אנשים שיודעים לדחוף קדימה. ובעיקר – להמשיך לגדול מקצועית ואישית.

שלי פיחה

בוגר

אוניברסיטת חיפה

פגמ״ר

מרגלא בפומיה

❶ ⁠בשנה האחרונה מצאתי את עצמי בעיקר במילואים שלא נגמרו, תופסים את רוב הזמן שלי – גם את זה הפנוי וגם את זה שלא. בין ימים ולילות בבסיס הצלחתי לשמור על העבודה בסטודיו שלי, Kado, יחד עם צוות מדהים, והצלחנו לבנות סטודיו תוסס שמוביל פרויקטים מרגשים. במקביל, העברתי סדנאות קליגרפיה לסטודנטים בשנים הצעירות יותר במחלקה שלי, וגם הרציתי על פרויקט הגמר שלי ביום עיון באוניברסיטה – הרצאה שאעביר בקרוב גם בכנס המעצבים "פסיק".

❷⁠ ⁠הקליגרפיה הפכה עבורי לא רק לכלי מקצועי אלא לנישה שממלאת אותי ומשכה אליי קהל שלא דמיינתי שיתחבר. בזכותה אני מתעסק בפרויקטים מגוונים – מעיצוב לוגואים מבוססי קליגרפיה ועד עבודות הנצחה ופרויקטים אישיים שבהם אני בוחן מחדש מהי קליגרפיה בשבילי ואיך היא מגדירה אותי בחזרה. את ההשראה מהאקדמיה אני מרגיש כל יום: החברים, המרצים, הרשת שנבנתה סביבי, ובעיקר שינוי החשיבה – היכולת להתבונן בעולם כמעצב, לדייק מסרים ולזקק סיפורים.

״לקוחות שלא מבינים בעיצוב בטוחים שהם כן מבינים – והתפקיד שלי הוא למצוא את האיזון: לתת להם מקום לביטוי, אבל גם לעמוד על שלי ולהביא את הידע והניסיון שלי״

❸ ⁠אני מתגעגע לאווירת היצירה החופשית של הלימודים, שבה אפשר לחקור בלי לחשוב תמיד על התמורה המיידית, בטח לא הכלכלית. עם זאת, זכיתי לעסוק במה שאני הכי אוהב – עם לקוחות שמאתגרים אותי ומאפשרים לי לבטא את עצמי בדרך כנה ואמיתית.

❹ המרצים שהשפיעו עליי ביותר הם רינת הדר, שליוותה אותי בפרויקט הגמר וכל מילה שלה חקוקה בי עד היום, וסטס קורולוב, שהיה המרצה שלי לרישום וכיום אני זוכה לעבוד לצידו. שניהם נתנו לי כלים להסתכל על עיצוב ועל חיים מזוויות שונות.

❺ ⁠במבט לאחור, הייתי שמח ללמוד יותר על עיצוב פונטים, תחום שמצא את מקומו בתוכנית הלימודים רק לאחרונה. אני משלים את זה בעצמי, תוך כדי עבודה והתנסות. מה שלמדתי על עולם העבודה הוא שלקוחות שלא מבינים בעיצוב בטוחים שהם כן מבינים – והתפקיד שלי הוא למצוא את האיזון: לתת להם מקום לביטוי, אבל גם לעמוד על שלי ולהביא את הידע והניסיון שלי.

❻ ⁠לבוגרים הטריים אני ממליץ להאמין בעצמם. עברתם דרך לא פשוטה – תואר תחת מגבלות של קורונה, מלחמות ומילואים – ובתוך כל זה המשכתם ליצור. חשוב לעמוד על שלכם, לשמוע עצות ממי שמנוסה מכם, לדעת את הגבולות, לקחת את מה שאתם טובים בו ולמנף אותו. ובעיקר – לא להפסיק ללמוד לעולם.

❼ ⁠בעתיד אני רואה את עצמי בלימודי תואר שני, בארץ או בחו״ל, ממשיך לנהל סטודיו, לעסוק באותיות ובעיקר ליהנות מהעשייה. והכי חשוב – אני מקווה לעשות את כל זה במדינה שבה כל החטופים כבר שבו הביתה.

יובל ברוקשטיין

בוגרת

בצלאל

פגמ״ר

עברית דינאמית

❶ ⁠מאז שסיימתי את הלימודים בבצלאל חזרתי לעבוד במשרה מלאה כמעצבת פרודקט בסטודיו של Deloitte (לשעבר Awesome), שם עשיתי התמחות בקיץ של סוף שנה ג׳ ובסיומה המשכתי למשרת סטודנט תוך כדי שנה ד׳.

״מתגעגעת לזה שבלימודים יכולתי לעסוק בנושאים שהם פחות המיינסטרים, והייתה לי את גמישות לחקור ולהעמיק בקצוות. יותר קשה לעשות את זה בעולם האמיתי״

❷ הבחירה להתחיל לעבוד כבר בשנה ד׳ לא היתה פשוטה, אבל התגלתה כצעד משמעותי. העבודה העניקה לי פרספקטיבה אחרת, קצב מהיר יותר – כזה שמצד אחד מתאים לעבודה בתשלום, ומצד שני מאפשר להשלים משימות ברמה גבוהה – וגם הזדמנות ללמוד מאנשים מנוסים ומוכשרים בסטודיו. במקביל, הלימודים סיפקו את המרחב התיאורטי, העומק, מגרש המשחקים, הליווי של המרצים ובעיקר את הפינג־פונג הפורה ביניהם. היום, כשאני כבר שנתיים בסטודיו, אני רואה בבירור את הדרך שעברתי משנה א׳ בבצלאל ועד עכשיו: איך אני חושבת, מבקרת, רואה את העולם. וכשכל זה נכנס לקונטקסט אמיתי, הוא מתבטא בפרויקטים משמעותיים. אני בטוחה שזה ימשיך ללוות אותי גם בשלבים הבאים בקריירה.

❸ מתגעגעת לזה שבלימודים יכולתי לעסוק בנושאים שהם פחות המיינסטרים, והייתה לי את גמישות לחקור ולהעמיק בקצוות – יותר קשה לעשות את זה בעולם האמיתי. וכמובן שהכי מתגעגעת לחיים בירושלים והחברים מבצלאל שהיו החלק הכי משמעותי ומעצב בתקופה הזו.

❹ אחרי שנה באמת שדברים מקבלים פרופורציות ואחד הקורסים והמרצים הכי זכורים לי, זו מיכל היימן שלימדה אותנו קורס צילום/וידיאו בשנה א׳, לא הבנתי כלום כל הסמסטר, ומאז בכל בשנה בהמשך הלימודים ובצמתים נוספים בחיים אני נזכרת בסופי קאל ובתובנות מהקורס הזה. מיכל אם את קוראת את זה – תודה!

❺ ⁠אני חושבת שיסודות UX, זה דבר שהייתי שמחה ללמוד ולהעמיק בו בבצלאל, למדתי המון ועדיין מהעבודה בסטודיו, אבל אני חושבת שאם הייתי לומדת את זה בבצלאל אולי הייתי מצליחה לנצל את מגרש המשחקים שהיה בבצלאל כדי לחקור ולהעמיק ולגבש גישה אישית, אבל האמת שקורס ג׳אם עיצוב מוצר שהעבירו אצלנו עומר זיו ושי ענבר היה הכי קרוב לזה - שת״פ עם סטודנטים למדעי המחשב בעברית שיחד אפיינו עיצבנו ופיתחנו מוצר לעמותה.

❻ ⁠לבוגרים הטריים אני ממליצה קודם כל לזכור שעברתם וקיבלתם הרבה בשנים האחרונות, וגם אם אתם לא רואים את זה עכשיו – אני מבטיחה שיפלו לכם אסימונים בהמשך. ממליצה לכם לשאול את עצמכם איפה אתם רואים את עצמכם בשנים הקרובות, עם או בלי קשר לתואר, להקשיב לעצמכם, מה נכון לכם ועושה לכם טוב ומה פחות, ואם אתם בעניין של להיכנס לסטודיו – תשקיעו בתיק עבודות ממש ואל תתביישו לפנות לקולגות, למרצים, למעצבים במקומות שאתם מעריכים.

❼ ⁠מדמיינת ומאחלת לעצמי שאני אהיה מאושרת, שאמשיך לתפקיד ניהולי, בסטודיו/בחברת מוצר ואתעסק בפרויקטים מעניינים (ואעשה ארגזים של כסף כמובן).

נועה אולישבסקי

בוגרת

שנקר

פגמ״ר

קומונסנס

❶ ⁠קשה לי להאמין שכבר עברה שנה מאז תערוכת הבוגרים. מיד אחרי התואר נסעתי לחודש בתאילנד כדי לנשום ולהבין מה אני באמת רוצה לעשות. לא בהכרח קיבלתי תשובה ברורה, אבל כשחזרתי קיבלתי הצעה מסטודיו Fuya – סטודיו קטן ומשפחתי שמתמחה בקריאייטיב, ארט דירקשן, סושיאל ומיתוג בעיקר לחברות ביוטי. שם אני עובדת עד היום, וכבר קרובה לסגור שנה. התפקיד שלי מאוד מגוון – מניהול לקוחות והפקות צילום ועד צילום, עריכת סרטונים ועיצוב. לצד זה אני גם לוקחת עבודות פרילנס עצמאיות.

״לבוגרים הטריים אני ממליצה קודם כל לקחת רגע לעצמם. המעבר מתהליך של חצי שנה סביב פרויקט יחיד אל ׳העולם האמיתי׳ הוא לא פשוט״

❷⁠ ⁠למרות שאני עוסקת בתחום שונה ממה שדמיינתי כשסיימתי את הלימודים, אני מרגישה שארבע שנים באקדמיה נתנו לי בסיס אדיר. הן לימדו אותי לזקק תהליכי חשיבה, לקחת רעיון קטן ולהפוך אותו לעולם תוכן שלם – יכולת שאני פוגשת בכל פרויקט שאני עושה.

❸ ⁠מה שהכי חסר לי מהתקופה ההיא הוא החופש היצירתי: האפשרות לבחור נושא שמסקרן אותי, לחקור אותו לעומק ולעצב ממנו. בלימודים הלקוח היה אני – וזה פתח מרחב חקירה יקר ערך שאני מעריכה היום עוד יותר.

❹ אני לא אשכח את פרויקט הגמר שלי בהנחיית עידן עם־שלם ויעל בודשר. הם ליוו אותי ברגישות ובחוכמה והשפיעו עליי מאוד, גם כמעצבת וגם כאדם. בכלל, מכל אחד ואחת מהמרצים קיבלתי כלים ופרספקטיבות שונות על עיצוב ועל החיים. במבט לאחור, אני לא בטוחה שהיה חסר לי קורס מסוים – יצאתי מהתואר כמעצבת, והחשיבה הזו מלווה אותי בכל דבר שאני עושה.

❺ ⁠במהלך השנה הזו הבנתי שאף אחד לא באמת יודע הכל. כשהייתי סטודנטית חשבתי שבעולם העבודה כולם פועלים מתוך ידע וניסיון עצום, וגיליתי שזה לא בדיוק כך. הידע שיש לי מספיק בהחלט, והניסיון מצטבר עם הזמן. למדתי שכשמביאים דעה בביטחון – גם אם לא יודעים הכל – אנשים מאמינים בך.

❻ ⁠לבוגרים הטריים אני ממליצה קודם כל לקחת רגע לעצמם. המעבר מתהליך של חצי שנה סביב פרויקט יחיד אל "העולם האמיתי" הוא לא פשוט. צריך לעכל את הדרך, לתת לעצמנו חופש קטן, ואז לצאת לחיפוש עבודה בראש פתוח, בידיעה שתמיד יש מקום לאנשים מוכשרים – ואתם מוכשרים. לקראת ההגשות הייתי אומרת: אתם מכירים את הפרויקט שלכם הכי טוב. תדעו לזקק את התהליך, להסביר אותו, ולהיות גאים בו. תעמדו בתערוכה ותראו איך אנשים מגיבים – זה רגע ממלא ומרגש.

❼ ⁠כשאני מביטה קדימה, אני חולמת להתמקד יותר בעולם הטיפוגרפיה ועיצוב הפונטים, ולצאת לתואר שני בתחום בחו"ל.

טל־אלכס אשר

בוגרת

מוסררה

פגמ״ר

קורקט

״היום אני מבינה עד כמה אני מתגעגעת לחופש היצירתי שהיה בלימודים, ובעיקר להתנסות במגוון טכניקות, במיוחד טכניקות ידניות״

❶ ⁠השנה האחרונה הייתה מורכבת וכואבת לכולנו, אבל באותה נשימה גם מלאה בהזדמנויות חדשות. התחלתי לעבוד כמעצבת גרפית בבית ליבלינג – מקום מיוחד ומלא השראה עם צוות נהדר. לצד העבודה שם, הצגתי בשבוע העיצוב פרויקט טיפוגרפי בשם ״צופן״, שהוצג גם ב״שפה משותפת״ בשנקר וגם ב״פריצה/פרישה״. במקביל המשכתי לעבוד כעצמאית על מיתוגים, עיצוב אתרים ועוד פרויקטים מגוונים.

❷⁠ ⁠הלימודים באקדמיה היו חלק משמעותי מהדרך שלי. הם לימדו אותי לגשת לכל פרויקט בצורה קונספטואלית ומסודרת, שלב אחרי שלב, וליצור מתוך השראה וסקרנות.

❸ ⁠היום אני מבינה עד כמה אני מתגעגעת לחופש היצירתי שהיה שם, ובעיקר להתנסות במגוון טכניקות, במיוחד טכניקות ידניות.

❹ היו לי הרבה מרצים מעולים, אבל שניים שלא אשכח הם דר לאור וטל הרדה, המורים שלי לטיפוגרפיה, שנתנו לי ביטחון להתמודד עם אותיות, לחקור את השפה העברית בסקרנות, ולא לפחד לנסות.

❺ ⁠במבט לאחור, הייתי שמחה אם היה לנו גם קורס Motion Typography ואולי אפילו קורס בינה מלאכותית, אם כי בתקופה ההיא זה עוד היה מוקדם. מה שאני ממליצה לבוגרים טריים הוא להתבונן פנימה ברגעים קשים או לחוצים, להיזכר בנביעה הפנימית של היצירה, להבין שכל שלב חשוב – במיוחד ה״טעויות״. וגם לא לשכוח ליהנות בדרך.

❻ ⁠על עולם העבודה למדתי בעיקר תוך כדי תנועה – הצעות מחיר, תמחור, שיתופי פעולה עם מעצבים אחרים – אלה דברים שאי־אפשר ממש ללמוד בכיתה. כשאני חושבת על העתיד שלי, אני רואה את עצמי יוצרת ומעצבת עם אנשים מעוררי השראה, בפרויקטים שקשורים לתרבות, אמנות, אוכל, מוזיקה וכמובן טיפוגרפיה.

❼ ⁠ומה החלום הכי גדול שלי? שהמלחמה תיגמר, שהשגרה תחזור ושכולם יחזרו הביתה.

אלעד אליקים

בוגר

בצלאל

פגמ״ר

פונט שטארק

❶ מאז תערוכת הבוגרים אני עובד כמעצב שמתמקד במיתוג, מצייר קירות ועושה עבודות בעיקר עם עסקים ומלונות. ובמקביל – התחלתי גם לקעקע. זה משהו שלא היה בתכניות בכלל, אבל פרויקט הגמר שלי דחף אותי לשם ופתח לי עולם חדש לגמרי. אני לומד שלנהל עסק זה לא פיקניק. לקוחות, כספים, בירוקרטיות – לפעמים זה כבד, אבל בסוף זה גם מתגמל ומספק.

״אני לומד שלנהל עסק זה לא פיקניק. לקוחות, כספים, בירוקרטיות – לפעמים זה כבד, אבל בסוף זה גם מתגמל ומספק.״

❷⁠ ⁠פרויקט הגמר שלי ממש שינה לי את הסגנון. התחלתי להתמקד באותיות ולשלב אותן בעבודות אמנות – לצייר על פסלים, חפצים, כל מיני מקומות שלא חשבתי שאגיע אליהם. הלימודים נתנו לי בסיס טוב, אבל את הקפיצה המשמעותית באמת עשיתי אחרי שסיימתי.

❸ ⁠מהאקדמיה אני הכי מתגעגע לזמן עם החברים – לשבת ביחד, לזרוק רעיונות, לאלתר, לצייר, להרגיש חלק מקבוצה שיוצרת בלי סוף.

❹ יש מרצים שנשארים איתך, גם אחרי שסיימת. בשבילי אלה מיכל סהר ויהונתן קינן – שניהם נתנו לי המון השראה.

❺ ⁠אם הייתי יכול להוסיף קורס אחד ללימודים, זה כנראה היה עיצוב אריזות. יש שם עולם שלם של חשיבה ועיצוב שעדיין בא לי לחקור.

❻ ⁠מה שאני אומר למי שמסיים עכשיו: תזכרו שזו רק ההתחלה. תמשיכו קדימה, אל תעצרו. ורק אחרי התערוכה – תברחו לחופשה קטנה, תנקו את הראש מכל השנים האינטנסיביות האלה, ואז תחזרו באנרגיות חדשות.

❼ ובעוד שלוש שנים? קשה לדעת. אני די בטוח שאפתיע את עצמי. כנראה שאמצא תחומים חדשים שיחברו בין כל מה שלמדתי ועשיתי עד היום, וייקחו אותי למקומות שלא ציפיתי אליהם בכלל.

אביבה קביליו

בוגרת

המכללה למנהל

פגמ״ר

נחת רוח

❶ מאז שסיימתי את התואר אני עובדת כפרילנסרית בתחום המיתוג, עיצוב אתרים ועיצוב חוויות חזותיות לכנסים ותערוכות. בימים אלה אני שוקדת על פרויקט מרגש במיוחד – עיצוב דוכן לחברה בכנס התעופה בלאס־וגאס. זה מרגיש כמו חיבור טבעי בין מה שלמדתי כאן בישראל לבין העולם שבו גדלתי, וכמו קפיצה גדולה קדימה מבחינה מקצועית ואישית.

❷ הדבר שהיום הכי חסר לי מתקופת הלימודים הוא החברים. כעולה חדשה לא היו לי הרבה הזדמנויות להכיר אנשים חדשים, ובטח לא ישראלים, והחברים מהלימודים הפכו להיות חלק מרכזי במסע שלי כאן. הם לימדו אותי מה זה להיות ישראלית, חשפו אותי לשירים ולאוכל חדש, ובעיקר נתנו לי תחושת בית אמיתית. בזכותם אני מדברת עברית בכלל.

❸ יש מרצים שפשוט לא שוכחים. הראשון הוא שי שמואל, שלימד אותי בשרטוט ובסטודיו ותמיד האמין בי, גם כשהגעתי עם רעיונות שנראו מופרכים. השני הוא אריק מרגי, המרצה הראשון שלי במיתוג, שדרכו הבנתי מהו תהליך עיצוב מדויק ויעיל – אני עדיין זוכרת ציור קטן שקשקש על הלוח כדי להסביר שעיצוב הוא מסע, ושצריך לפעמים לעצור ולחזור אחורה כדי להגיע לתוצאה הנכונה. השלישית היא נועה כהנא, שלימדה אותי מהו דימוי. בסמסטר הקודם לקורס שלה נתקעתי בשאלה “מה זה דימוי ואיך יוצרים אותו?”, והיא נתנה לי שיטה שאני משתמשת בה עד היום ליצירת דימויים, לוגואים וקונספטים. בזכותה התחלתי לעסוק בעיצוב לתערוכות – תחום שלא הכרתי קודם.

״אם הייתי יכולה להוסיף עוד קורס ללימודים, זה בהחלט היה קורס בניהול פרויקטים. איך לנהל לו״ז, איך לחלק את הזמן בין כמה משימות במקביל ואיך לא להילחץ מדדליינים״

❹ אם הייתי יכולה להוסיף עוד קורס ללימודים, זה בהחלט היה קורס בניהול פרויקטים. איך לנהל לו״ז, איך לחלק את הזמן בין כמה משימות במקביל ואיך לא להילחץ מדדליינים. היום, כפרילנסרית, אני מבינה עד כמה זה קריטי וכמה זה היה יכול לעזור כבר בזמן הלימודים.

❺ לבוגרים הטריים אני ממליצה לזכור שכל פרויקט הוא הזדמנות להתאמן, לא סוף פסוק. תיקחו נשימה עמוקה, תאמינו בעצמכם ותזכרו שיש לכם את הכלים לעשות הכול. ברגע שמבינים שההגשה היא חלק מהדרך ולא המטרה הסופית – הלחץ יורד.

❻ בעולם העבודה גיליתי כמה זה שונה לעבוד מול לקוח לעומת מרצה. פתאום יש מישהו נוסף שמכריע, והדעה שלו לא תמיד תואמת את מה שדמיינת. זה מאתגר, אבל גם מלמד. בסוף, כל פרויקט בלימודים היה ״passion project״ כי ההחלטה הייתה בידיים שלי. היום זה אחרת, ולכן אני אומרת – enjoy it while it lasts.

❼ כשאני מסתכלת קדימה, אני רואה את עצמי ממשיכה להגשים את החלום שתמיד היה לי – לעבוד מהבית כמעצבת, בעיקר בתחום עיצוב ביתנים לתערוכות עם לקוחות בחו״ל. ככה גם תהיה לי הזדמנות לשלב בין הקריירה לבין החיים האישיים, ולראות יותר את ההורים שלי בארה״ב.