זה לא היה פשוט בכלל, ולקח לא מעט זמן, אבל לבסוף כמעט שנה אחרי, הצלחנו להתאסף, שלושה מעצבים גרפיים, שהם גם שלושה קצינים בשיריון. לאחד קוראים יגאל זורע, אחד מהילדים הראשונים של קיבוץ בארי וגם מעצב ומאייר מוכשר וותיק, בוגר בצלאל, שהפעיל במשך שנים בלוג מצליח שעסק בעיקר בעיצוב גרפי (אבל לא רק) בשם קווים ונקודות, ואפילו זכינו שכתב לנו כמה טורים נהדרים. השני הוא שגיא בלומברג, מעצב מוכשר (גם עבור הצבא) וקצת יותר צעיר, שבבוקר השביעי באוקטובר, קצת אחרי שהאזעקות פסקו בהרצליה, החליט לעלות על מדים, ולנסוע דרומה, עד שמצא את עצמו אחר־הצהריים בקיבוץ בארי, עוסק בחילוץ בני הקיבוץ לעבר מקום מבטחים. מאז, במשך כמה חודשים, שירת בעומק עזה, מצלם ומתעד, בדיוק כמו שעשה בכתבה הזאת. השלישי הוא עבדכם הנאמן, כן, גם אני קצין בשיריון במילואים, ובעיקר זבוב על הקיר במפגש המרגש של השניים.
התחלנו את הביקור בדפוס בארי, שמעבר לעובדה שלא נפגע כמעט בכלל בהתקפת החמאס - מדובר גם על בניין שהוא אימפריית דפוס ישראלית ואפילו בינלאומית. פה תוכלו למצוא פטנטים בלעדיים כמו מעטפית – זאת שאיתה אתם מקבלים את מרבית החשבונות שלכם ושומרת קצת יותר על הסביבה, הדפסת רישיונות הנהיגה של כולנו, ועוד הרבה כרטיסים שמצריכים יכולות דפוס מיוחדות. כל זה מעבר להרבה הדפסות של ספרים, חוברות, ועוד מוצרים מגוונים שתראו גם בכל בית דפוס רגיל. בקיצור, קיבלנו הלם מהעוצמה, אבל לא כמו זה שהיכה בנו כשראינו שדווקא בקיר הזכוכית שמקיף מבחוץ את גלריית המבקרים, יש חורי ירי שעדיין פעורים שם כמו עדות לזוועות שקרו בחלקים אחרים של הקיבוץ. הגלריה מציגה מעל יובל של התפתחות בבית הדפוס, מאז שאבא של יגאל היה בין ראשוני מקימי הדפוס, כששכן עוד בבניין קטן וישן במרכז הקיבוץ, ועד ״מדפסת הצבע המהירה בעולם״ (של סאיטקס) שהפתיעה אפילו את קאנון ו־HP, בשנת 2000.
לאחר מכן עלינו לתצפית מעל בית הדפוס שרק הבהירה לנו היטב את הקירבה הממשית של הקיבוץ לגבול ולעזה, ומשם המשכנו לסיור שהוביל שגיא, בעקבות מסע ההצלה שלו בשביעי לאוקטובר, היישר בין בתי הצעירים לכיון הגדר המזרחית ואז אל שכונת הכרם, שם נהרגו ונחטפו חברים רבים מבארי.
ארכיון הדפוס. צילום: שגיא בלומברג
כרזה שעיצב יגאל זורע לרגל יובל שנים לקיבוץ שמציג את סילואטת הפרופיל של כל חברי הקיבוץ. צילום: שגיא בלומברג
גלריית המבקרים של הדפוס. מימין מדפסת ״רבע״ שאיתה הדפיסו צ׳קים בדפוס בלט, משמאל שולחן המעצב לפני הגעת המחשב. צילום: שגיא בלומברג
אותיות העופרת של דפוס הבלט שסודרו על אחת מהענתיקות בגלריית המבקרים. מצליחים לקרוא מה כתוב? צילום: שגיא בלומברג
מתחת לזכוכית המנופצת מירי הכדורים על גלרית המבקרים בשביעי לאוקטובר, ניתן לראות את ארון הסדרים, שבמגירותיו נמצאים אותיות העופרת והעץ של דפוס הבלט. צילום: שגיא בלומברג
גלופות על שולחן הסדרים. מעל ניתן לראות את הזכוכית המנופצת מהירי בשביעי לאוקטובר. צילום: שגיא בלומברג
סרגלים של גדלי אותיות לעימוד בלטרסט. המידות הן בעיקר בציצרו. צילום: שגיא בלומברג
ארון הסדרים, ככה נראות המגירות שלו כשהן פתוחות עם תאים לאותיות, אל חשש, יש עוד הרבה מאוד אותיות במגירות האחרות. צילום: שגיא בלומברג
רחבת המייסדים ליד בית העם של בארי, בתוכו מוצגת תערוכת קבע בחודשים האחרונים, עם פינות הנצחה והתייחדות עם הנרצחים והחטופים מהקיבוץ. הצילום: שגיא בלומברג
שולחן הטווחים שנמצא על תצפית בית הדפוס כבר שחוק ודהוי מהשמש, אבל עדיין רואים את הקירבה לעזה ולקיבוצים השכנים. צילום: שגיא בלומברג
מתוך קטלוגים של אותיות בלט מעץ שיגאל זורע שמר מהדפוס. צילום: שגיא בלומברג
פונט שיגאל זורע עיצב בהשראת ״מרים״ לדפוס, וכרזה מחאה שעיצב לתערוכת ״מפה״ שהציגה במוז״א. צילום: שגיא בלומברג
תמונות מראשית הדפוס לפני כשבעים שנים, כשהדפוס ישב עוד במבנה אבן ישן ומעבר לתמונות ניתן לראות את מכונות הדפסת הרציף הגדולות בטכנולוגיית האופסט של היום. צילום: אלעד יאנה
מדפסת האותיות של מכונת האינטרטייפ שמוצגת בגלרית המבקרים של הדפוס. צילום: אלעד יאנה
מכונת היידלברג עתיקה שהדפיסה בשיטת בלט, והיתה בשימוש עד 1984! צילום: אלעד יאנה
שגיא ויגאל מדברים על דפוס של פעם. צילום: אלעד יאנה
אותיות עופרת שסידר יגאל בפסח האחרון. שיגיעו כבר חגים שמחים. צילום: אלעד יאנה
