כתבה מצולמת ספרים, מצבות ואותיות הפוכות: שבועיים בספרייה היהודית של בוכן

במהלך אוקטובר בשנה שעברה שהיתי במשך שבועיים כחלק מתוכנית ה־Art Residency (שהות אמנותית) בספרייה היהודית בעיר הקטנה בוכן (Buchen) בגרמניה. תוכנית השהות אורגנה מטעם ארגון שנקרא דגש, ארגון שמסייע ומקשר בין אמנים יהודיים בגרמניה. לפני מלחמת העולם השנייה הייתה קהילה יהודית משגשגת בעיר בוכן; עם בית כנסת ורחוב ראשי שהיה מלא בחנויות בבעלות יהודית (תמונה 1). עם עליית הנאצים לשלטון תושבי העיר היהודיים ברחו מגרמניה, ומי שנשאר בעיר גורש לאחר מכאן למחנות ההשמדה. קצת לפני פוגרום ליל הבדולח בית הכנסת נמכר לבעל מוסך תיקוני רכב, שהרס את פנים הבנין זמן קצר לאחר הקנייה (תמונה 2).

אחד התושבים הוותיקים של העיר, הרמן שמרבק (Hermann Schmerbeck), היום בן 94, היה עד לגירוש יהודי העיר כאשר גדל בקרלסרוהה. שנים לאחר מכן, בזמן לימודיו האקדמיים פגש את הפילוסוף היהודי מרטין בובר שהשפיע עליו רבות. האירועים הללו הובילו אותו להתחיל לאסוף ספרים על יהדות. בתמיכת העיריה ותושבים נוספים, ייסד עם תושבים נוספים את הספרייה היהודית בשנת 1998, שכיום מכילה כ־10,000 ספרים בנושאים הקשורים ליהדות, כולל ספרות, היסטוריה, אמנות, פילוסופיה ודת (תמונות 4-3).

איסוף ומחקר של ממצאים טיפוגרפיים

נרשמתי לשהות האמנותית במטרה לגלות ולתעד ממצאים חזותיים ואוצרות חזותיים. למעשה, עברתי (כמעט) על כל הספרים, וחיפשתי ממצאים חזותיים שאותם תיעדתי. אמנם לא מצאתי טיפוסי־אות אבודים אבל מה שמצאתי מספר למעשה את הסיפור של התרבות החזותית של יהדות אירופה. הסיפור הזה מתחיל בממצאים של מצבות עם כיתוב עברי מהמאה ה־11 ועד המאה ה־14
(תמונות 6-5). האותיות העבריות בעבודות האבן הללו הדהימו אותי ביצירתיות והניסיון הכמעט אקספרמנטאלי של סתתי האבן שחצבו אותן (תמונות 12-10).

הסיפור הזה מתחיל בממצאים של מצבות עם כיתוב עברי מהמאה ה־11 והלאנ. האותיות העבריות האלו הדהימו אותי ביצירתיות הכמעט אקספרמנטאלי של סתתי האבן שחצבו אותןלמרות שהתמקדתי בעיקר בטיפוגרפיה, לא יכולתי שלא לתעד ממצאים בתחום האיור. במהלך הזמן שביליתי בספרייה מצאתי כמה אוצרות חזותיים בתחום; הספר שלפניכם (תמונות 18-21) משנת 1918 מציג את סיפור יציאת מצרים (ספר שמות) ומאויר כולו על ידי המאייר אפרים משה ליליאן. איורים נוספים שמצאתי כללו עבודות של הקריקטוריסטית והמאיירת הגרמנייה היהודייה קתי מינצר (Käthe Münzer) (תמונות 23-22) ואיורים וקליגרפיה מאת האמן האוסטרו־הונגרי מנחם בירנבאום (Menachem Birenbaum) (תמונות 25-24).

התופעה ״עברית מזויפות״ או "Faux Hebrew" היא בעצם התופעה של כתיבת אותיות לטיניות באמצעות שימוש באלמנטים מאותיות עבריות. שימוש במתודה זו, היה שכיח בתעמולה אנטישמית של המשטר הנאצי (תמונה 27). עם זאת, כמה אמנים יהודים השתמשו בה כדי לבטא את הזהות הכפולה של היותם יהודים ואירופאים כאחד (תמונה 28). אין כיום כל כך הרבה מעצבים יהודיים בגרמניה, רוב הספרים שמצאתי בספרייה עוצבו לאחר מלחמת העולם ה־2 על־ידי מעצבים גרפיים גרמניים שלא דוברים או מבינים עברית, ובהרבה מקרים גיליתי תמונה ודימויים שהועמדו הפוך על גבי הדף (תמונה 29).

יש לי הרבה ביקורת על שימוש בעברית רק לשם המטרה של ״שימוש בעברית״ בלי הקדשת מחשבה או כבוד לאות העברית

יש לי הרבה ביקורת על שימוש בעברית רק לשם המטרה של ״שימוש בעברית״ בלי הקדשת מחשבה או כבוד לאות העברית. מאז שעברתי לגרמניה לפני כחמש שנים אני רואה באופן קבוע עיצובים בעברית בפונט Arial אפילו על ידי סטודיואים נחשבים לעיצוב בגרמניה שלא טורחים להתייעץ עם מעצבים עבריים. על מנת למנוע תופעות כאלו אני מעביר סדנאות והרצאות בנושא טיפוגרפיה עברית באוניברסיטאות לעיצוב בגרמניה אך גם במוסדות אחרים, וכחלק מהשהות האמנותית שלי העברתי לתושבי העיר הרצאה וסדנה בנושא (תמונות 31-30).

הוצאות לאור בבעלות יהודית לפני מלחמת העולם השנייה

רגע קטן לפני שנגיע למאה הקודמת, אספר לכם על הספר העתיק ביותר שמצאתי - משנת 1800 והכיל שני משלים. הוא גדוש באיורים והרגיש כמעט כמו קומיקס. כותרת הספר נדפסה בסגנון מזרחי, והטקסט העיקרי נדפס בגופן רש"י, גופן שמשמש לרוב לפרשנות המקרא (תמונות 34-32). אין לי הסבר שמניח את הדעת לגבי השימוש בכתב רש״י - ואשמח לשמוע את דעתכם. בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה הייתה תעשייה משגשגת של הוצאות לאור יהודיות במדינות דוברות גרמנית. בהתאם, היו סמלים ולוגואים רבים לבתי־ההוצאה לאור, בהשפעות עבריות ולטיניות, ולעיתים גם יחדיו. (תמונות 39-35). זה בהחלט לא מובן מאליו שספרים אלו שרדו את מלחמת העולם השנייה, ואלו בהחלט אוצרות מרגשים שראויים להיחקר לעומק.

המעצב של הוצאת הספרים, משה שפיצר, קיבל ביקורת לעיתים קרובות על בזבוז נייר ושימוש בחומרים יקרים, אך עבודתו הדגימה הבנה מתקדמת של היררכיה, טיפוגרפיה ועוד

אוצר אמיתי שמצאתי בספרייה הוא אוסף השלם של Bücherei des Schocken Verlags (תמונה 40), סדרת ספרים שיזם המו"ל שלמה זלמן שוקן, המוקדשת לספרות יהודית. כל ספר הודפס בפורמט דומה ונכרך בחומר כריכה שונה. כל ספר מציע פתרון עיצובי שונה לחלוטין בהתבסס על תוכנו (תמונות 42-41). המעצב של הוצאת הספרים, משה שפיצר, קיבל ביקורת לעיתים קרובות על בזבוז נייר ושימוש בחומרים יקרים (תמונה 43), אך עבודתו הדגימה הבנה מתקדמת של היררכיה, טיפוגרפיה, שימוש בחלל לבן ופורמט (תמונות 46-44). הספרים גם מציעים לעיתים פתרונות עיצוביים דו־לשוניים בכמה מהמהדורות, תוך שימוש בעיצוב עברי וגרמני ומדגימים את גישתו הטיפוגרפית החלוצית. (תמונה 47).

לסיכום, השבועיים הללו אפשרו לי הצצה משמעותית לביטויים החזותיים והאמנותיים של יהדות מערב אירופה לפני מלחמת העולם השנייה. הספרים והממצאים תיעדתי מדגימים את קצה הקרחון בלבד של תרבות חזותית עשירה ורב־שכבתית שהייתה חלק אינטגרלי מהקהילות היהודית באירופה. כל גילוי פתח דלת לסיפורים שנזנחו או נשכחו במידה רבה ובעיקר הזמנה למסע שיעמיק את הבנתנו לגבי מורשת שלנו שעיצבה והעשירה את התרבות האירופית בדרכים רבות.

לקריאה נוספת:

על עיצוב גרפי/טיפוגרפי בגרמניה: ורדי, עדה: דפוסים משתנים: מלאכת העיצוב של משה שפיצר, פרנציסקה ברוך והנרי פרידלנדר, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2015

מאמר על ״עברית מזויפת״: Silverstein, Andrew. "How Faux Hebrew Is Both Jewish and Antisemitic." The Forward, July 22, 2022.

תמונות:

תמונה 46: "Joseflegende": ספר זה מציג פורמט ייחודי בכך שהוא כולל מעטפה בתוך פורמט הספר, המכילה חוברת קצרה עם תוכן הספר וגלויות מאוירות על־ידי אמן יהודי רוסי לא ידוע מתקופת הבידרמאייר. Schocken Verlag (1935).

תמונה 42: דוגמה לאותיות יידיש בכתיבה רהוטה: פורמט מתקפל בתוך Brautbriefe.

תמונות 35-38: סמלים של אגודות יהודיות בגרמניה המערבות אותיות לטיניות ועבריות וסמלים יהודיים

תמונה 33: ספר משלים משנת 1800: מכיל את המשלים "משל התפוח" ו"משל הקדמוני," נדפס בפרנקפורט.

תמונה 30: סדנת קליגרפיה עברית: תמונות מהסדנה שנערכה במהלך הרזידנסי.

תמונה 28: דוגמה של ׳עברית מזויפת׳ על כריכת ספר: Probleme des Modernen Judentums, Jakob Klatzkin, Jüdischer Verlag (1918).

תמונה 26: איור של Martin Buber: אמן לא ידוע, תועדה ב־Martin Buber: Reden und Aufsätze zum 80. Geburtstag, Zentralrat der Juden in Deutschland (1958).

תמונה 24: עבודות מאת Menachem Birenbaum: תועדו ב־Denkwürdigkeiten der Glückel von Hameln, בעריכת Alfred Feilchenfeld, Jüdischer Verlag, ברלין (1913). שימוש באלמנטים עבריים כאמצעי תעמולה וכסמל תרבותי.

תמונה 22: איורים מאת Käthe Münzer: תועדה בכתב העת Ost und West, כתב־עת שפורסם על־ידי Ost und West. Illustrierte Monatsschrift für Modernes Judentum (1904).

תמונה 19: איורים מאת Ephraim Moses Lilien: תועדה ב־Die Bücher der Bibel: Überlieferung und Gesetz, Benjamin Harz Verlag, ברלין־וינה (1918).

תמונה 11: מצבות יהודיות בפולין: תמונה מאת Monika Krajewska, תועדה ב־Le Temps des Pierres, Interpress, ורשה (1983). קרדיט: Monika Krajewska.